האם שייך להכריע הלכה על פי 'הקבלה' או על פי 'הסוד'

[כהן]

רק שיש לציין שיש הבדל בין דברי האר''י שמחייבים לא פחות (לדידן) מדברי מרן השו''ע, ואולי אפילו יותר (ל''א סב''ל נגדו)

האחרונים שכתבו כן זהו משום שסברו וקיבלו שכל דברי האר"י אמיתיים מפי אליהו, אין בהם נפתל ועיקש.

כיום התברר שהנחה זו אינה נכונה, משום שלא בשמים היא, ולכן צדקו דברי האומרים שהעיקר כהפשט גם כנגד האר"י.

 

[עת שערי רצון]

האחרונים שכתבו כן זהו משום שסברו וקיבלו שכל דברי האר"י אמיתיים מפי אליהו, אין בהם נפתל ועיקש.

כיום התברר שהנחה זו אינה נכונה, משום שלא בשמים היא, ולכן צדקו דברי האומרים שהעיקר כהפשט גם כנגד האר"י.

מה הכוונה ??
תוכל להרחיב ?
ידועה דעת הגר''א בזה
וידוע שחכמי הספרדים לא אחזו בזה כהגר''א

 

[רק תורה]

דוגמאות בבקשה

אתה צריך אותי בשביל זה?
משנה ברורה סימן כה בשם הפוסקים
ברכת הלבנה מז' מהמולד (ויישוב הרמ"ע עם הגמרא צ"ע)

 

[כהן]

מה הכוונה ??
תוכל להרחיב ?
ידועה דעת הגר''א בזה
וידוע שחכמי הספרדים לא אחזו בזה כהגר''א

הגר"א צדק גם בזה.

אתן דוגמא אחת כרגע.

האר"י השמיט משפט שלם בקידוש 'כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים' משום שצריך ל"ה תיבות, ובחר מדנפשיה להשמיט תיבות אלו [ונתברר כיום שנמשך אחר אחד המקובלים בדור שלפניו].

השמטה זו היא טעות גמורה, משום שבכל הנוסחאות בעולם בכל הדורות, כולל הקצרנים שבהם כמו הרס"ג ודומיו ישנו למשפט זה.
אין כמעט משפט בתפלה שנמצא בכל הנוסחאות ללא יוצא מן הכלל.

ודאי שגם רשב"י, רבי, רבינא ורב אשי ושאר חכמי ישראל אמרו משפט זה, שהרי כך עבר במסורת אצל 'כל' ישראל.

הרבה ת"ח, גם כאלו שהיו דבקים בתורת האר"י, חזרו לומר משפט זה בקידוש.

המעיין בכל הברכה יראה שבלי משפט זה יש חסרון עצום בעצם הברכה, ולא יתכן להשמיטו.

עיין במצורף באורך

 

[כהנא דמסייע]

האר"י השמיט משפט שלם בקידוש 'כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים' משום שצריך ל"ה תיבות, ובחר מדנפשיה להשמיט תיבות אלו [ונתברר כיום שנמשך אחר אחד המקובלים בדור שלפניו].

קראתי כל מאמרך, במחילה, היישובים שהבאת לזוהר דחוקים מאאאד מאאאד.
ואם הזוהר מקורו בתנאים. ונמצא מסידור רע''ג אבוהון דסידורים אחרת. וכולהו נסרכו אבתריה, מאן לימא לך דרע''ג עיקר?

 

[כהנא דמסייע]

האחרונים שכתבו כן זהו משום שסברו וקיבלו שכל דברי האר"י אמיתיים מפי אליהו

הסתמכו בזה על תלמידו ר' חיים ויטל שהעיד כן נאמנה:
והנה ההקדמות לחכמה ניתנו מפי אליהו כמוש''כ רבינו חיים ויטאל ז''ל בהקדמה לעץ חיים, וזה לשונו "וגם בדורינו זה אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו ויחמול על עמו וישלח לנו עיר וקדיש מן שמיא נחית הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר''ר יצחק לוריא אשכנזי זלה''ה מלא תורה כרמון במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים והגדות, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, בקי בשיחת אילנות בשיחת עופות בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף וכו' יודע בכל מחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכו', וכל זה השיג שלא ע''י שמוש קבלות מעשיות ח''ו כי איסור גדול יש בשמושם, אמנם כל זה היה מעצמו ע''י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת,
ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה,
היא הביאתו לידי גילוי אליהו הנביא
שהיה נגלה אליו תמיד,
ומדבר עמו פה אל פה".

 

[כהנא דמסייע]

אגב, האור החיים פ' קרח (ראיתי ציון זה לראשונה ע''י הגר''מ מזוז) כותב בדעת הרמב''ם שהכריע כהספרי נגד התלמוד כמה פעמים.
במקרה שהבאת התבסס על הזוה''ק. ואפי' לא התבססת על גמרא כנגד אלא על נוסח רע''ג, שודאי בר סמכא. אבל לא לדחות זוהר.

 

[כהנא דמסייע]

תמיד יש.

אין הרבה ברי סמכא בקבלה שאפשר לסמוך עליהם שהבינו ברמת דיוק ואימות שסברתם תשפיע להלכה.
רק גדולי הפוסקים שהיו גם מקובלים. דעתם משפיעה גם משפיעה.

 

[דרופתקי דאורייתא]

אלא כל מקובל אומר ומסביר מסברא שלו את הפסק שנראה לו בפשט - לפי הקבלה.

זה נכון, ודברים אלו הם בסיס שיטת הגר"א שאין מחלוקת בין פשט לקבלה, וכוונתו שבודאי יש מחלוקות בחז"ל ואלו ואלו דא"ח, אבל אין סיבה בקבלה יותר מפשט, כי גם לפשט יש לתת טעם ע"פ קבלה, וכבר כתב בזה ר' מנשה מאיליא ז"ל

וא"כ אין שום משמעות למה שכותבים שע"פ הקבלה כך הדין.

לדידן בני ספרד, קיבלנו הוראות האר"י ז"ל, והבנתו בפירוש דברי הזוהר, כלומר, כפי שקיבלו דברי הרמב"ם כך גם דברי האר"י ז"ל, ועל כן לדידן לא כל טעם ב'מקובלים' מכריע, אלא דווקא טעם שמפורש באר"י ז"ל בכתבים המוסמכים, וכמ"ש החיד"א והדגיש כאן בכמה מקומות

מדבריך בהמשך שמכח קושיות אתה מזלזל במי שכל רבותינו קיבלו דבריו בחרדת קודש, נראה שאינך "שואל" אלא "משיב" בדברים אלו, כך שלא אוכל להתווכח עמך בזה

ואמנם בס' בן יוחאי כתב ע''פ דברי הגמ' (שבת לג:) "דמעיקרא כי הוה מקשה ר''ש בן יוחאי קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי ר''פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב''י עשרין וארבע פירוקי". מבואר בגמרא זו שלאחר צאתו מן המערה גדל כחו של רשב''י בתורה עשר ידות מכפי שהיה מקודם לכן. וע''פ זה ייסד, שכל זה שאנו רואים שאין הלכה כר''ש מחבריו, היינו קודם היותו במערה י''ג שנה, אבל לאחר מכן רם ונשא מאד במעלות החכמה, וכל החכמים קבלו דעתו.
וע''ש שנתן בזה סימן שבכל מקום בש''ס שהובא מימרא משמיה דרבי שמעון בן יוחאי הלכה כמותו, והיינו משום דאמרה אחר היותו במערה. ואילו כשמוזכר כרבי שמעון בלבד בלי "בן יוחאי" אין הלכה כמותו, משום דהוי קודם צאתו מן המערה, וחרז שם מכל הש''ס בבלי וירושלמי להוכיח ענין זה, ע''ש וע''פ זה יוצא שהלכה כהזוה''ק בכל מקום, ואע''פ שאין דברי הש''ס מסכימין לזה.

כבר העירו שדברי ס' ן' יוחאי אין להם בסיס, וכל הבקיאות המרשימה מטעה, וכבר כתב בזה במאסף ישורון חלק מ' מאמר ארוך מהרב חיים אשר פריימן ע"ש

 

[כהנא דמסייע]

כבר העירו שדברי ס' ן' יוחאי אין להם בסיס, וכל הבקיאות המרשימה מטעה, וכבר כתב בזה במאסף ישורון חלק מ' מאמר ארוך מהרב חיים אשר פריימן ע"ש

אעיין בל''נ יש''כ.

 

[המשתוקק]

הגר''א אומר דב' חלות הם בצורת ב' ווין, וא''צ יותר משנים, כמפורש בחז''ל לחם משנה ותו לא.

אמת דס"ל דסגי בב' חלות ע"פ הקבלה, אך ענין צורת ב'ווא"וין הוא ווארט חסידי. הגר"א ביאר בב' אופנים הידועים לי. ושניהם על בסיס דחלות כל הג' סעודות יחד הוי י"ב [וכנגד י"ב לחם הפנים הנאכלים בשבת במקדש, שזה יסוד הסוד של י"ב חלות כמובא].

באופן א' דכיון דבוצע על ב' חלות בכל סעודהף היינו שחותך כ"א לב' חלקים (וכמדו' פירש כן מאמרם בצע אכולא שירותא) נמצא כל חלה נחשבת כב' והיינו ד' חלקי חלה בכל סעודה (וכמו שמובא ענין ד' חלות ואכמ"ל לציין בשי' הרה"ק מקאמארנא זי"ע בזה ע"ד הגר"א זי"ע), ובג' סעודות הם י"ב.

באופן ב', דכל חלה חשיב ב' כיון שישנה בפנימיות ובחיצוניות [ודבר זה לא הבנתי כלל ע"פ הפשט]

ב. שיטת האליה רבה שלא נאמרו הדברים בסוד אלא למצניעיהן, והיינו שיש עוד קומה של דקדוק. שהיא ליודעי הסוד

בפשטות היינו שיש הידור וכיו"ב ומעלה בדבר, אבל גם הם אינם מחוייבים, וגם א"א ע"פ זה לחלוק על מה שצריך ע"פ הנגלה [אמנם יש הבנה שונה, אבל כמדומה כ"ה פשטות הדברים]

 

[עומק המושג]

אתן דוגמא אחת כרגע.​

יש לזה עוד דוגמאות רבות.

דוגמא אחת לזה היא שינוי הנוסח בתפילת העמידה מ'דעה בינה והשכל' ל'חכמה בינה ודעת'.
אצל כל הראשונים הנוסח הוא 'דעה בינה והשכל', זולת הרמב"ם אצלו הנוסח הוא 'דעה חכמה בינה והשכל', אך הנוסח הספרדי שלנו 'חכמה בינה ודעת' אינו נמצא אצל אף אחד מהראשונים (לפי הידוע לי), והוא שיבוש גמור.

עוד דוגמא לזה היא נפילת אפיים במנחה, שם יש שטענו שהיכן שלא נופלים על הארץ אי"ז בלא"ה מעיקר הדין, אך מ"מ ודאי שאין לשנות דינא דגמרא ומנהג ישראל בו נהגו כל הראשונים והאחרונים בגלל טעם ע"פ הסוד.
הטענה שיש ליפול על אפיים רק כאשר מכוונים אי אלו כוונות ע"פ הסוד היא טענה תמוהה, וכי כל יהודי פשוט מתקופת חז"ל או הראשונים כיוון את כל כוונות האר"י בנפילת אפיים? הרי לא יעלה על הדעת לומר כך.​

 

[כהנא דמסייע]

אמת דס"ל דסגי בב' חלות ע"פ הקבלה, אך ענין צורת ב'ווא"וין הוא ווארט חסידי. הגר"א ביאר בב' אופנים הידועים לי. ושניהם על בסיס דחלות כל הג' סעודות יחד הוי י"ב [וכנגד י"ב לחם הפנים הנאכלים בשבת במקדש, שזה יסוד הסוד של י"ב חלות כמובא].

כך שמעתי מהגר''ח קלופט שליט''א, אם אתה מכיר קצת תבין שאין קשר בין זה לבין וורטים חסידיים. אני יודע שבתיקו''ז בביהגר''א יש בזה עוד הרבה. אבל זה ממש לא כך.

 

[המשתוקק]

כך שמעתי מהגר''ח קלופט שליט''א, אם אתה מכיר קצת תבין שאין קשר בין זה לבין וורטם חסידיים. אני יודע שבתיקו''ז בביהוגר''א יש בזה עוד הרבה. אבל זה ממש לא כך.

מכירו אני ב"ה. ובכל זאת הנני מכיר גם תורת הגר"א, ויתכן שלא דייקת באותה פעם בלבד!! בשמועתך.

אחדד את הדברים, הגר"א זי"ע דרכו לחבר הנגלות והנסתרות להראות איך הכל אחד. צורת החלה שתהיה כאות ו' אינו מוזכר בשום מקום כענין [מה היתה צורת לחם הפנים, חלות תודה ועוד?], וע"כ אין זה שורש בתורה ואכמ"ל.

כמובן איני אומר דבריי מכח סברא זו, אלא מכח הכרת דברי הגר"א ודברי החסידים [כמדומני כותבים זה בשם הדברי יחזקאל משינאווא זי"ע וכיו"ב]

 

[כהנא דמסייע]

מכירו אני ב"ה. ובכל זאת הנני מכיר גם תורת הגר"א, ויתכן שלא דייקת באותה פעם בלבד!! בשמועתך.

אולי וייתכן כן לגביך. ממש.

 

[המשתוקק]

אולי וייתכן כן לגביך. ממש.

לענ"ד ביארתי הן בסברא, והן מצד ראיית דברי הגר"א עצמם, וגם שהם כן מתאימים לדרכו [פירושו ע"פ נגלה דבצע אכולא שירותא היינו לפתוח ב' החלות בכל סעודה, ולא רק לברך על ב' חלות ולפתוח אחד, כנהוג אצל רבים, וצ"ע בזה בפנים הדברים, וכעת אינם תח"י כמובן]

למותר לציין שהדברים נכתבו עם ההערכה הראויה [הנני מכירך גם ממקומות אחרים בשמך זה...]

 

[כהן]

קראתי כל מאמרך, במחילה, היישובים שהבאת לזוהר דחוקים מאאאד מאאאד.
ואם הזוהר מקורו בתנאים. ונמצא מסידור רע''ג אבוהון דסידורים אחרת. וכולהו נסרכו אבתריה, מאן לימא לך דרע''ג עיקר?

שבקיה לזוהר דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.
אם שמת לב - בסוף המאמר יש הערה של הרב אהרן גבאי שמצא בסידור הרס"ג נוסח מקוצר של ל"ו תיבות 'עם תיבות כי בנו בחרת וכו''. כלומר יתכן לומר נוסח מקוצר עם המשפט הנ"ל, וא"כ נמצא שגם אם יש לומר ל"ה תיבות - עדיין תיבות אלו נמצאים בעיקר הנוסח.

מדבריך בהמשך שמכח קושיות אתה מזלזל במי שכל רבותינו קיבלו דבריו בחרדת קודש, נראה שאינך "שואל" אלא "משיב" בדברים אלו, כך שלא אוכל להתווכח עמך בזה

לומר ולהוכיח בבירור גמור שרב גדול ככל שיהיה לא צדק במה שכתב - זה נקרא 'זלזול'?
מה שקיבלו דבריו בחרדת קודש זה משום שלא ידעו מהנ"ל. אם היו יודעים היו מתייחסים אחרת.
איני צריך שתתוכח עמי. אם יש לך מה להשיב תשיב. כנראה שאין לך.

 

[עומק המושג]

ואם הזוהר מקורו בתנאים, ונמצא מסידור רע''ג אבוהון דסידורים אחרת, וכולהו נסרכו אבתריה, מאן לימא לך דרע''ג עיקר?​

ראשית, העניין הוא לא רע"ג אלא המנהג בעם ישראל, בעניין נוסח התפילה קשה לומר שיום אחד הכול השתנה באופן בלתי צפוי, אם היה נוסח מסוים אצל כל הציבור - מסתמא זהו הנוסח המקורי, בשביל לטעון אחרת צריך להציג תיאוריה שמסבירה כיצד חדר נוסח חדש לכל עם ישראל.
שנית, אין ספק שלא כל הזוהר מגיע מרשב"י, ברור שיש בו גם תוספות מאוחרות, (שהרי יש בו שמות של אמוראים מאוחרים, מושגים מהפילוסופיה היוונית, דמיון למאמרים רבים שנמצאים בגמרא, ארמית שונה וזרה, וכיו"ב רבים), כך שאם יש משהו שסותר למסורת שבידינו - אפשר לתלות בקל שאינו מרשב"י.​

 

[כהנא דמסייע]

לענ"ד ביארתי הן בסברא, והן מצד ראיית דברי הגר"א עצמם, וגם שהם כן מתאימים לדרכו [פירושו ע"פ נגלה דבצע אכולא שירותא היינו לפתוח ב' החלות בכל סעודה, ולא רק לברך על ב' חלות ולפתוח אחד, כנהוג אצל רבים, וצ"ע בזה בפנים הדברים, וכעת אינם תח"י כמובן]

ראיתי אכן גם ביאור זה בישורון ח''ד עמ' שעד. וע' גם בזה בספר פאת שדך להגרש''ד מונק סימן לד. אך זכורני היטב כן מהרב קלופט. לא זוכר שעסקתי בנושא זה בגישה החסידית.

למותר לציין שהדברים נכתבו עם ההערכה הראויה [הנני מכירך גם ממקומות אחרים בשמך זה...

ומי כבודו? אפשר בפרטי?

 

[כהנא דמסייע]

שבקיה לזוהר דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה.

מחילה אבל במאמר עצמו אין תי' מניח את הדעת כלל, ושבקיה לדוחקיה, ואוקמיה אזוהר.

אם שמת לב - בסוף המאמר יש הערה של הרב אהרן גבאי שמצא בסידור הרס"ג נוסח מקוצר של ל"ו תיבות 'עם תיבות כי בנו בחרת וכו''. כלומר יתכן לומר נוסח מקוצר עם המשפט הנ"ל, וא"כ נמצא שגם אם יש לומר ל"ה תיבות - עדיין תיבות אלו נמצאים בעיקר הנוסח.

גם בהערתו כותב ממש כדברי. ומסיים בתירוץ החדש ע''פ רס''ג.
בל''נ אעיין בזה בפנים בל''נ.