האם יש מקור לזה שאין השי"ת מביא לאדם נסיון שהוא לא יוכל לעמוד בו

[בן מנוח]

בעבר שמעתי כן בשם הגר"א
וברצוני לברר עני"ז
תודה

 

[עטרת עזרא-רבנו עזרא עטיה]

אין ספק בדבר שהרי כתוב כבר שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ורק לגבי דוד המלך כמדומני שכתוב בחז"ל שלא יכול היה להימנע וזה כדי להראות שניתן לשוב בתשובה
מקור הדברים בגמרא ע"ז ג ע"א לגבי הטענה של אומות העולם שלא ידעו שצריך לקיים מצווה, ואז הקב"ה יתן להם מצוה קלה שאין בה חסרון כיס שזה סוכה, ומדוע הקב"ה נזקק להם, אומרת הגמרא שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו

רב רבנן מרן רה"י חכם עזרא עטיה זיע"א היה מביא ראיה לזה מדברי הגמרא בכתובות לג "דאמר רב אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא", ואמר ע"ז חכם עזרא, שהא גופה, למה לא נגדוה, בגלל שלא היו עומדים בזה, ואין הקב"ה מביא לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו שאין בא בטרוניה וכו'

 

[מתוק מדבש]

הגרמ"מ שולזניגר מביא ששמע מהגר"י אברמסקי שכן מוכח בפרשיית יפת תואר שלכן התירה תורה
כי הבינה שא"א וכו'

 

[רק תורה]

אין מושג של נסיון שאי אפשר לעמוד בו, אם מדובר באונס הרי שאין כאן נסיון שהרי האדם אינו בר בחירה. ואם לא מדובר באונס הרי שיכול לעמוד בו.

 

[חיים]

הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר
אמרו צדיקים שה מביא כפור לפי העצים שיש להתחמם
וזה כתוב מכל גדולי ישראל בכל מיני צורות
השית אינו נותן לבן אדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו
אם ה מנסה אותך סימן שהוא מאמין בך.......

 

[אנו עמלים]

לכאו' הוא מסברא פשוטה, הרי אין להקב"ה שום סיבה לנסות אדם אלא כדי להרבות זכויותיו שעמד בניסיון (אא"כ הוא עונש שאז אין שייכות לעניין ניסיון וע"ז לא איירי הגר"א הנ"ל), וא' מי"ג עיקרים הוא שה' טוב ומיטיב לכל הברואים ולא נברא העולם אלא להיטיב וליתן שכר לעושים רצונו.

 

[צורבא]

עי' קידושין מ.
אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם; מה היא, רבה אומר: זה המסתכל בקשת, רב יוסף אומר: זה העובר עבירה בסתר. לא קשיא: הא דמצי כייף ליצריה, והא דלא מצי כייף ליצריה.
וברש"י שם -
ילבש שחורים: שלא יראה עצמו בכבודו אולי ירך לבבו בכך וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם לכן ילבש שחורים.
ולכאורה משמע ששייכת מציאות שאין יכול לכוף ליצרו.
אולם התוס' שם כתבו: ויעשה מה שלבו חפץ - פי' ר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה אלא כך אמר ר' אלעאי יגיעת דרכים והאכסנאות ולבישת שחורים משברים יצר הרע ומונעים אדם מן העבירה.
נתבאר דהא דאמרי' שלא מצי כייף היינו שע"י לבישת שחורים מצי כייף.

ואולי י"ל, דלעולם אין הקב"ה מביא ניסיון וכו', אולם פעמים שאין האדם מתגבר על יצרו אע"פ שיכול לעמוד בניסיון, וע"י שמתרגל בעבירה עלול לבוא למצב דלא מצי כייף ליצריה, וצ"ע.

 

[בדרך סיפרתי מעשה]

שבת פח: במענה רבא לצדוקי שאמר לו 'עמא פזיזא',
וברש"י ד"ה [אנן] דסגינן בשלימותא - "התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו".

אבל האמת, שאין צריך לראיות. כל המושג של הבחירה מוכיח את זה.

 

[חיים]

יפה מאד ראיות יפות ויש עוד הרבה
כי זה האמת....