מצד אחד אתה בגדול דן אם זה נכון או לא (המבטא הערבי, ספק אם יוצאים יד"ח, לעגי שפה, לא מסתבר שאבותינו עקמו את שפתם, ועוד) אבל מבלי לדון בטענותיו, שזה צורת דיון מעניינת ומוזרה, ומצד שני אתה טוען שזה לא משנה אם זה נכון או לא ואדם צריך ללכת אחרי הרוב גם כשהרוב שוגה. הבנתי את תשובתך?
שינוי הניקוד יש בו זרות גדולה! אשר על כן לחם הבכורים, השפת אמת הנ"ל והרב מאזוז זצוק"ל נמנעו מלשנות או להורות לשנות לקריאה הנכונה של השוא נע וכאמור בדבריי לעיל. ואם כוונתך לקושי הרי שלומר ו שהיא W אין כל קושי ולא עיקום וכלום רק שזה נשמע שונה אבל לא יותר שונה מלאמר בונים וכדו'. אם אין לך בעיה בשינוי ניקוד למה לא תקרא כמו אחינו התימנים וכמבואר ברוב ככל ספרי הדקדוק הקדמונים שוא נע כפתח, ולפני אות גרונית כניקוד האות גרונית ולפני יוד' כחיריק??
מכיר את האיגוד ואת עלונו.
אם זה המקור (מימות אבותינו הקדמונים) אזי לכאורה זה הנכון, או שיש אופציה שאבותינו הקדושים ומשה רבנו וכל מאורי האומה דיברו את "המקור" אבל היה הגייה אחרת שהי מוגדרת כ "הנכון"?
מבטא הק' והו' והט' והצ' מוכר לרוב הספרדים ששמעו מהמבוגרים וגם אם יהא להם משונה לשמוע צעיר מתפלל כך אין בכך די לקלקל השורה.
אין לך בעיה כמו ההיגוי, שאתה מרבה לחזור על זה שהם ימשיכו בשלהם כי זה לא לעגי שפה רק שינוי קריאת הניקוד.
אז אתה כן דן אם זה הנכון או לא הנכון, אבל מבלי להניח מולך את הטענות שטוענות ההיפך מדבריך כי "הם לא העניין"?
היום רובם ככולם לא מדברים עם ע' ולא עם ח' ולמעשה כמעט ולא מבדילים בין א' לה' בהרבה מלים....
אצלך זה נקרא לעקם את השפה כיוון שאתה מכיר אחרת, אבל אם היית גודל כך מילדותך אזי לקרוא איך שרגילים היום ברחוב היה נקרא אצלך לעקם את השפה. ופשוט
הגדרה מעניינת, יש לה מקור מסויים?
מבחינה הלכתית יש גם לתלמידי כיסא רחמים על מי לסמוך.(ויותר מזה) ועדיין לא ירדתי לסוף דעתך על עקמימות השפתיים.
כן נכון.