הרבי היה נגד הפרסומים שהוא משיח? או שהוא עודד שירת יחי אדוננו?

[מכלוף אייזנבך]

אני תוהה.

 

[כותל המזרחי]

יש בזה סתירות.

 

[משיב כהלכה]

תחילה אתייחס ל"סירטונים":

לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק. ולכן ישנם סרטי וידאו מהימים ההם, בהם נראה הרבי מעודד את השירה.

אך כל מי שיתבונן מעט על התנהלותו של הרבי עד כה, יראה שהוא מעולם לא הפריע לשירה אלא עודד אותה, כדי לא להרוס את ה"שבת אחים גם יחד", ורק לאחר מכן נזף בצורה חמורה במארגני השירה.

בימי מחלתו, כאשר היה משותק ולא יכל לדבר, הוא כמובן לא יכל לנזוף לאחר מכן במארגני השירה. וממילא כל הסירטונים שהובאו באשכול זה, אין בהם שמץ ראיה שהרבי זצ"ל "שינה את דעתו" לאחר התנגדותו העקבית כדלהלן.

וכעת לגופו של ענין:

הרבי מליובאוויטש זצ"ל דיבר על הציפיה לביאת המשיח פעמים רבות, אך מעולם לא אמר או רמז על עצמו שהוא המשיח.

נהפוך הוא, הרבי הדגיש בכל הזדמנות שחמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל, הוא "משיח שבדור", ו"הוא יגאלנו".

מאז ומתמיד היו חסידים שהחליטו על דעת עצמם לפרסם שהרבי הוא המשיח, אך הרבי התנגד לפרסומים אלה בצורה עקבית, ובחריפות שאין כדוגמתה, והגדיר זאת כמלחמה אישית בו ובחסידות חב"ד, עד ליום האחרון קיבל אירוע מוחי והשתתק, וכבר לא יכל למחות.

היות ורבים מאיתנו לא מכירים את העובדות, אפרט זאת לסעיפים, המסודרים לפי תאריך, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד לרגע בו איבד הרבי את יכולת הדיבור.

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברים בלתי רצויים - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין זצ"ל הוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד".

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

 

[ידידיה]

תחילה אתייחס ל"סירטונים":

לאחר שחלה הרבי בכ"ז אדר תשנ"ב, קיבל אירוע מוחי והשתתק, הוא עודד את השירה המשיחית, כאשר על פניו ניכר שהוא משותק. ולכן ישנם סרטי וידאו מהימים ההם, בהם נראה הרבי מעודד את השירה.

אך כל מי שיתבונן מעט על התנהלותו של הרבי עד כה, יראה שהוא מעולם לא הפריע לשירה אלא עודד אותה, כדי לא להרוס את ה"שבת אחים גם יחד", ורק לאחר מכן נזף בצורה חמורה במארגני השירה.

בימי מחלתו, כאשר היה משותק ולא יכל לדבר, הוא כמובן לא יכל לנזוף לאחר מכן במארגני השירה. וממילא כל הסירטונים שהובאו באשכול זה, אין בהם שמץ ראיה שהרבי זצ"ל "שינה את דעתו" לאחר התנגדותו העקבית כדלהלן.

וכעת לגופו של ענין:

הרבי מליובאוויטש זצ"ל דיבר על הציפיה לביאת המשיח פעמים רבות, אך מעולם לא אמר או רמז על עצמו שהוא המשיח.

נהפוך הוא, הרבי הדגיש בכל הזדמנות שחמיו, האדמו"ר הריי"צ זצ"ל, הוא "משיח שבדור", ו"הוא יגאלנו".

מאז ומתמיד היו חסידים שהחליטו על דעת עצמם לפרסם שהרבי הוא המשיח, אך הרבי התנגד לפרסומים אלה בצורה עקבית, ובחריפות שאין כדוגמתה, והגדיר זאת כמלחמה אישית בו ובחסידות חב"ד, עד ליום האחרון קיבל אירוע מוחי והשתתק, וכבר לא יכל למחות.

היות ורבים מאיתנו לא מכירים את העובדות, אפרט זאת לסעיפים, המסודרים לפי תאריך, מהרגע הראשון שהתמנה לרבי, ועד לרגע בו איבד הרבי את יכולת הדיבור.

א. ראשית יש להקדים, שהרבי הזכיר בכל הזדמנות שחמיו הריי"צ הוא נשיא הדור, והוא המשיח. במאמר הראשון שלו, במעמד הכתרתו לרבי, הוא סיים: "ונזכה להתראות עם הרבי, כאן למטה בגוף ולמטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו".

המילים "מו"ח נשיא דורנו" (ונשיא הדור הוא המשיח שבדור) מופיעים עשרות אלפי פעמים בדבריו ובכתביו לאורך השנים.

היו חסידים שפירשו כביכול הרבי מדבר על עצמו, וכאשר זה פורסם, הרבי מחה בתוקף.

היה זה כאשר דיבר על חמיו שהוא שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו: "זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה'שופטיך' ו'יועציך' ונביא הדור... עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש'לאלתר לגאולה' ותיכף ומיד ממש 'הנה זה (משיח) בא" [פתגם שטבע הרבי הריי"צ בשנת תש"א והורה לפרסמו], וחסידים פירשו שאמר זאת על עצמו.

על כך העיד הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד:

במשך שנות הופעתו של גיליון 'שיחת השבוע' היו מקרים יחידים שהרבי העיר על הנכתב בו. אותו גיליון היה אחד מהם. מזכירו של הרבי, הרה"ח הרב יהודה-לייב גרונר שי', התקשר לאחר מכן ואמר שהרבי קרא את המאמר והגיב בתרעומת: "מה הם כותבים?! וכי דיברתי על עצמי?! והלוא דיברתי על חותני!".

ב. גם בנוגע לזהות המשיח, הרבי המשיך עד יומו האחרון להתייחס לחמיו כמשיח. ראו לדוגמא שיחת הרבי בפרשת וירא תשנ"ב, זמן מועט לפני שהשתתק ונפל למשכב:

"וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו".

אולם חסידי חב"ד מצידם סברו שהריי"צ הוא נשיא הדור הקודם, והרבי הוא נשיא דורנו זה, ובהתאם לכך גם הוא משיח שבדור (וגם לאחר פטירתו, כשם שהרבי האחרון התייחס לחמיו כמשיח גם לאחר פטירתו, ויש ראיה מהגמ' סנהדרין צ"ח "אי מן מתיא הוא").

כל עוד חסידי חב"ד חשבו כך בלבם, לא הפריע הדבר לרבי (ומסתמא, כשם שהוא חשב על חמיו, כך זכותם היא לחשוב עליו). אבל כאשר מישהו העיז לפרסם זאת (וכנ"ל בסעיף א') הוא מחה בכל תוקף.

המקרה הראשון אירע בשנת תשכ"ה (1965), אז הפיץ הרב אברהם פריז כרוזים בהם נכתב: "בשמחה רבה יכולים אנו לבשר לכם כי הנה המלך המשיח... כבר נמצא עתה כאן איתנו, הנה הוא הרבי הקדוש מליובאוויטש".

כאשר נודע הדבר לרבי, הוא הבריק לו מכתב בהול ע"י המזכירות:

"נבהלנו ממכתבו, ובבקשה תיכף להפסיק הפצת המכתב והכרוז, ולאסוף ולשלוח להמזכירות את כל הנשארים עד אחד. ומטובו לאשר תיכף מילוי ההוראה האמורה. מזכירות" (מובא בספר תולדות חייו, "אחד היה אברהם" עמ' 98).

ג. בסביבות שנת תש"ל, נעמד החסיד חיים נחמן קובלסקי בהתוועדות וקרא: "הרבי מליובאוויטש, יהודים סובלים [...] הגיע הזמן שתתגלה!". הרבי הרצין וענה לו: "ר' נחמן אל תדבר כך, אל תאלץ אותי לצאת מבית המדרש".

ד. בשנת תשמ"ג פרסם הרב משה סלונים, מחסידי חב"ד, קובץ חידושי תורה ובו, לדבריו, "פריצת דרך בקביעה... מי הוא מלך המשיח". הרבי דרש להפסיק את פרסום הקונטרס באופן מיידי (ראו "איגרת לידיד" מאת החוקר התורני המופלא רבי יהושע מונדשיין זצ"ל).

ה. בשנת תשמ"ד פירסם הרב שלום דב וולפא חוברת בשם "קול מבשר", שנושאה היה הוכחת משיחיותו של הרבי. הרבי הגיב במסר אישי לוולפא שבו ציווה עליו להפסיק כל פעילות הקשורה למשיחיות (נוסח כזה חריף וחד, לא תמצאו בשום מקום):

"הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם חס וחלילה יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל".

הוא אסר עליו אפילו לכתוב פירוש בענייני משיח, עד כדי כך, כדי שלא יבוא להזכיר באופן עקיף שהרבי הוא המשיח!

"פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב".

ושנה לאחר מכן, כאשר ניסה שוב להתחכם: "כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז, שאפשר להזיק כמה רח"ל לחב"ד ולהפצת המעיינות על-ידי כתיבה בעניין כו'".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'."

"כתבי לא היה מפני חשש אולי כו' [תהיינה תוצאות שליליות], כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדיבור ופרסום הנ"ל לחוד... שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר".

"וראו בפועל שע"י פעולותיו ומעשיו – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעיינות. הם מצפים לכל רמז שהוא – שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. בהגליונות שצירף – א"צ לחפש רמזים – כי כולם חדורים רעיונות הנ"ל, ובמילא עלילות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה, עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח היל"ת".

"כהנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך".

"לשאלת "תם": היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי, כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהיה סנהדרין שהוא מקוה ע"ז יהיה הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתוה"ק, אפילו באם יבקרו בערש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בל"נ אענהו".

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברים בלתי רצויים - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

הרב יהושע מונדשיין זצ"ל הוסיף על כך: "מאז תשמ"ה ידועה גם התנגדותו של הרבי להדפסת ספרים בעניני הגאולה - אף ללא רמזים בקשר לזהותו של המשיח, וכך נאסרו להדפסה הספרים "מגולה לגאולה" ו"יחי המלך". בשנת תשנ"א "נשתנו העתים" והותרה הדפסת האחרון, אך בתנאי כפול ומכופל שיעבור ביקורת של אנשים מוסמכים, וכך יצא הספר "כשר למהדרין" כשעל פניו אין בו רמזים לזהותו של המשיח. אך הדברים שהיו אז למורת רוחו של הרבי נתפרסמו אח"כ בס' "יחי המלך המשיח". המחבר שנאלץ בעל כרחו לדכא את דחפיו האמוציונאלים, המתין עד שהגיעה שעת הכושר להתרת הרצועה והסרת הרסן, ובשעה שהרבי היה כבר במצב שלא יכול היה להגיב ל"ע - אז הדפיס את ספרו הנ"ל".

(עוד נפוץ בקרב חסידי חב"ד מה שאמר הרבי על הרב הנ"ל: "הוא עוד יהפוך אותי ואת מו"ח ואת חב"ד לבחינת מוקצה מחמת מיאוס").

ז. בשנת תשמ"ו (1985), בחג שמחת תורה, אמר בחור בהתוועדות "הרבי מלך המשיח". הרבי נעשה רציני מאוד, ואמר למזכירו הרב חודקוב "אם הם יזכירו שוב שאני המשיח, אני יוצא מכאן" (מתוך ראיון עם מזכיר הרבי, הרב יהודה גרונר).

ח. בשנת תשנ"א, בחול המועד פסח, שאל הרב דוד נחשון את הרבי, האם לפרסם בקרב השלוחים שיש לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח. הרבי הגיב: "מופרך לגמרי, כפשוט".

ט. בט"ו באייר תשנ"א שרו החסידים "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד". כמנהגו, עודד את השירה. אך למחרת הודיע הרבי שלא ייכנס לתפילת שחרית עד שיובטח לו שהדבר לא יישנה, ומאז ועד שחלה (בכ"ז אדר תשנ"ב) לא שרו את השיר בפניו (ע"פ עדות מזכיר הרבי, הרב יהודה קרינסקי).

י. הגאון הרב יואל כהן, שהוא מגדולי החסידים, סבר בתקופה ההיא שיש לפרסם שהרבי הוא המשיח (מתוך דעה משובשת, שאולי חזר בו וריכך את ההתנגדות לכך. אבל לאחר פטירת הרבי, שינה את דעתו מהקצה אל הקצה, ונלחם בחריפות בהסוברים כך, ואף כתב שהתואר "שליט"א" נחשב לזלזול ולעג לרבי).

באותה תקופה הוא ביקש לפרסם מאמר בשבועון כפר חב"ד, ממנו משתמע שהרבי הוא משיח צדקנו. הרב אהרן דב הלפרין, עורך שבועון כפר חב"ד, ביקש את אישור הרבי לפרסום, וקיבל ממנו תגובה חריפה ונחרצת: "באם רחמנא ליצלן יעשה מעין דמעין דהנ"ל – קדימה שיסגור המכתב עת לגמרי" (כלומר, עדיף שיסגור לגמרי את העיתון ולא יפרסם דברים כאלה).

יא. בשבת פרשת נח תשנ"ב, בתאריך ד' חשון, שרו החסידים לפני הרבי בהתוועדות את השיר הנזכר לעיל "חיילי אדוננו, מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו". הוא עודד את השירה כרגיל, ולאחר מכן פתח את שיחתו במילים חריפות:

"זה דבר מוזר, שמנגנים ניגון עם מילים כאלו, ואני יושב פה... האמת היא שהייתי צריך לקום ולצאת... זה שאינני יוצא... כיון שזה יגרום בלבול בה"שבת אחים גם יחד", כי כשאני אצא יצאו עוד כמה וכמה, וממילא יתבטל העניין ד"שבת אחים גם יחד".

יב. בחודש חשוון תשנ"ב התקיים כינוס השלוחים העולמי, הנערך מידי שנה. לעיונו של הרבי הובאה שיחה להגהה. בדברי הקדמה לשיחה, כתבו העורכים "להסביר את ענין המשיח, ומיהו המשיח". הרבי מחק מילים אלה. בהמשך הדברים כתבו העורכים "שעל ידי זה יונח בשכל האדם לקבל את השליח ומשיח בדורנו". הרבי מחק את כל המשפט.

הרב יהודה גרונר, מזכיר הרבי, הוסיף וסיפר: "בוקר אחד, אחר תפילת שחרית, כשנכנסתי להיכל, הרבי אמר: מה זה שאומרים עלי שאני המשיח? עניתי שלפי דברי הרמב"ם בסוף הלכות מלכים – פרטים על דבר משיח, הרי הרבי מתאים לזה ביותר. ואמר הרבי: זה שהוא המשיח, צריכים לגלות לו מלמעלה, ולעת עתה לא גילו זה לי".

יג. כאמור בסעיף ו' לעיל, בשנת תשנ"א ביקש הרב וולפא מהרבי לפרסם את הספר "יחי המלך", והרבי הסכים לו לפרסם את הספר לאחר ביקורת שתשמיט כל רמז לזהותו של המשיח. בשנת תשנ"ב, סבר הרב וולפא חשב שאולי בכל זאת "הרבי חזר בו והשתנו העיתים" ושלח לו חוברת שנשאה את השם "קונטרס בעניין קבלת פני משיח צדקנו", שעסקה בזהותו כמשיח. בחוברת לא היה מצויין במפורש שהרבי הוא המשיח, אלא רק שאלות ותשובות על סדר התגלות המשיח.

בתגובה ענה לו הרבי, כשבועיים לפני שלקה בשבץ: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דברי אלוקים חיים, היפך הפצת המעיינות חוצה". זוהי התשובה האחרונה של הרבי בנושאים אלה.

יד. בנוסף לכל הנ"ל, סמוך לאירוע המוחי, כתב הרבי פתק שנחשב כצוואה בעיני הזרם המרכזי בחב"ד, בתשובה לאחד השואלים, וזה לשונו: "אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח, אבל מצות עשה מהתורה אהבת כל אחד ואחד מישראל, ושלילת המחלוקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו..." בזרם המרכזי רואים בפתק זה כצוואה של הרבי, אשר צפה מראש כי העיסוק בזהותו של המשיח יעורר מחלוקות, והזהיר לא להתעסק בשאלת זהות המשיח (ראו בספר הנפלא "חד בדרא", תולדות ופרקי חיים של הרבי מליובאוויטש, עמ' 526).

בקיצור לא התנגד לכך שהוא משיח, אלא לפרסום שפגע בו ציבורית.

 

[שב בתשובה]

מכל הראיות השתכנעתי שהוא מאד רצה שיחשבו שהוא משיח רק שלא רצה שזה יגיע ממנו כי צפה איזה עליהום זה יעשה סעיף יג יד בפרט
מי שהכיר את הרבי ידע שאם כהוא באמת לא היה מעונין הוא היה עוצר את זה

 

[משיב כהלכה]

בקיצור לא התנגד לכך שהוא משיח, אלא לפרסום שפגע בו ציבורית.

האמונה שהוא משיח היא פשוטה בתכלית - אם חמיו היה נשיא הדור וממילא משיח שבדור, ממילא גם הוא נשיא הדור אחריו ומשיח שבדור, גם לאחר פטירתו (שהרי החזיק מחמיו משיח גם אחר פטירתו), ויש לכך ראיה מפורשת מהגמ' בסנהדרין דף צ"ח, "אי מן מתיא".

וממילא כל חסיד חב"ד שמאמין גם כעת שהוא משיח, הוא לא מופקע ולא משוגע, וגם הרבי זצ"ל לא מנע מהם להאמין בליבם כל מה שירצו להאמין, רק מנע את הפרסום שהוא בבחינת שטות ושגעון ומרחיק אנשים מהחסידות וכפי שרואים בפועל, שרבים היו מתקרבים לחב"ד לולא השטות הזו.

ואלה המפרסמים שהוא עצמו רצה בפרסום זה, ורמז שהוא משיח, וכו' וכו', הם ממש מוציאים שם רע, וצריך לדון אותם לכף זכות. אם חסידי חב"ד הם, אז כנראה פטירת האדמו"ר גרמה להם לצאת מאיזון נפשי, ואם ספרדים או ליטאים, כנראה השנאה העבירה אותם על דעתם.

אמור מעתה:

לא התנגד לכך שהוא משיח

לא התנגד לכך שחסיד יחשוב בלבו מה שהוא רוצה, אבל הוא עצמו התבטא במשך כל ימי חייו שחמיו הוא נשיא הדור ומשיח שבדור, וכמובן לא הוא.

אלא לפרסום שפגע בו ציבורית

לא בו אישית אלא בחסידות חב"ד כולה שהפכה ללעג וקלס ע"י שגעון זה.

 

[משיב כהלכה]

מכל הראיות השתכנעתי שהוא מאד רצה שיחשבו שהוא משיח רק שלא רצה שזה יגיע ממנו כי צפה איזה עליהום זה יעשה סעיף יג יד בפרט
מי שהכיר את הרבי ידע שאם כהוא באמת לא היה מעונין הוא היה עוצר את זה

ואני השתכנעתי שלא קראת מאומה מכל מה שכתבתי, כי אם היית קורא לא היו נפלטים מפיך שטויות והבלים כאלה שהם בבחינת כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת.

לעיל הבאתי ציטוטים חריפים מאוד מאוד בדרשותיו וגם בכתביו, נגד אותם חסידים שניסו לפרסם זאת, בכל צורה שתהיה, ועשה ככל יכולתו לעצור אותם.

על עצמו הוא לא יכל לומר "אינני המשיח" כי כפי שכתבתי לעיל, הוא לא יכל למנוע מחסיד להרגיש את מה שהוא רוצה להרגיש, וכמו שהוא אומר על חמיו, כך יכולים אחרים לומר עליו.

אבל מאידך גיסא כאשר דיבר על משיח, ועל זהות המשיח, התייחס לחמיו בצורה הכי ברורה שיש:

 

[אביעד]

מחילה
בלי לזלזל בכבודו של הרבי
אבל ברור שאם היה חושב שזו בעייה גדולה היה יוצא נגד זה בחרב ובחנית
הביקורת היא על מה שהענין של דיבוק חברים ושבת אחים יותר חשוב מתפיסות מטורפות שיכולים לגרום נזק כה רב
וזו לא הייתה תפיסת שוליים כל גדולי החסידים כר' יואל כהן וכו' חשבו כך

 

[ידידיה]

ואלה המפרסמים שהוא עצמו רצה בפרסום זה, ורמז שהוא משיח, וכו' וכו',

הוא הוא זצ"ל עודד את כל השירה.
אם לא אחז שהוא נשיא הדור ומשיח שבדור היה צריך לגעור בחסידיו, במקום זאת עודדם בידיו ושלח אותם להפיץ את בשורת הגאולה " הכונו לביאת המשיח" למי שזוכר.
וסיפרו שד"ר אפרים שך בנו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ביקר אצלו והרבי זצ"ל אמר לו תגיד לאביך שזה לא אני אלא החסידים וכו' ומרן הגרא"מ שך אמר לבנו תגיד לרבי שיספר זאת לחסידים ולא לי...

 

[משיב כהלכה]

אבל ברור שאם היה חושב שזו בעייה גדולה היה יוצא נגד זה בחרב ובחנית

אתה שוכח שכל עוד היה חי ופעיל (עד שנשתתק בשנתיים האחרונות לחייו), היו אלה רק חסידים בודדים שניסו לפרסם, או פעמים בודדות שניסו ליזום שירה, והוא מיד יצא נגדם בתוקף.

כבר כתבתי לעיל כיצד התבטא גדול המשיחיסטים בעצמו, כשתיאר את התחושה שהרגיש לאחר שהרבי נכנס בו בשיחה שמסר לחסידים:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק".

הבלגן הגדול החל רק לאחר שהשתתק, אז כבר לא יכל לצאת נגדם.

 

[משיב כהלכה]

הביקורת היא על מה שהענין של דיבוק חברים ושבת אחים יותר חשוב מתפיסות מטורפות שיכולים לגרום נזק כה רב

אין נפק"מ, אם מוחים לאחר השירה ומזהירים שלא תישנה שוב.

ואכן השירה הזו לא נשתנה שוב, ופחדו להכעיס את הרבי.

 

[ידידיה]

ואני השתכנעתי שלא קראת מאומה מכל מה שכתבתי, כי אם היית קורא לא היו נפלטים מפיך שטויות והבלים כאלה שהם בבחינת כל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת.

לעיל הבאתי ציטוטים חריפים מאוד מאוד בדרשותיו וגם בכתביו, נגד אותם חסידים שניסו לפרסם זאת, בכל צורה שתהיה, ועשה ככל יכולתו לעצור אותם.

על עצמו הוא לא יכל לומר "אינני המשיח" כי כפי שכתבתי לעיל, הוא לא יכל למנוע מחסיד להרגיש את מה שהוא רוצה להרגיש, וכמו שהוא אומר על חמיו, כך יכולים אחרים לומר עליו.

אבל מאידך גיסא כאשר דיבר על משיח, ועל זהות המשיח, התייחס לחמיו בצורה הכי ברורה שיש:

הצג קובץ מצורף 2176

הוא אחז שהוא וחמיו זה אחד.
ועיין בבאתי לגני.
בטח שיכל לומר אינני משיח בפרט שראה את כל השגעון של חסידיו.
אבל כנראה ה"שבת אחים" יותר חשוב...

 

[משיב כהלכה]

זו לא הייתה תפיסת שוליים כל גדולי החסידים כר' יואל כהן וכו' חשבו כך

בשנתיים האחרונות, לאחר שנשתתק, וגם החסידים נטרפה עליהם דעתם כשראו את רבם במצב כזה, וציפו לגאולה שתושיע אותם מהמצב הנואש.

וגם לאחר הפטירה כאשר הרב יואל התפכח משכרונו, יש כאלה כמו הרב וולפא שהגבירו את פעולותיהם ביתר שאת, והמציאו שרק זו הדרך להחשת הגאולה.

 

[משיב כהלכה]

אם לא אחז שהוא נשיא הדור ומשיח שבדור היה צריך לגעור בחסידיו, במקום זאת עודדם בידיו ושלח אותם להפיץ את בשורת הגאולה " הכונו לביאת המשיח" למי שזוכר.

אין קשר בין הציפיה לגאולה שבזה כל אחד מצווה, וזו אחת השאלות הראשונות בבית דין של מעלה, לבין זהות המשיח.

 

[אביעד]

אין נפק"מ, אם מוחים לאחר השירה ומזהירים שלא תישנה שוב.

ואכן השירה הזו לא נשתנה שוב, ופחדו להכעיס את הרבי.

יש לך הסבר איך קרה שכל החסידים הגדולים שלו חושבים שכך דעתו
כנראה אם לא מוחים מדי בתוקף אפשר לחשוב שזה עדיין בהסתרה ושאר הבלים
אני מאמין שמי שמדבר מספיק בחריפות שזה לא נכון ולא שייך היו בסוף מאמינים לו

 

[משיב כהלכה]

וסיפרו שד"ר אפרים שך בנו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל ביקר אצלו והרבי זצ"ל אמר לו תגיד לאביך שזה לא אני אלא החסידים וכו' ומרן הגרא"מ שך אמר לבנו תגיד לרבי שיספר זאת לחסידים ולא לי...

סיפורי סבתא, אין מקור לזה.

וממציאי הסיפור התעלמו מכל ההתבטאויות החריפות של הרבי לאורך השנים, שכל המפרסם זאת נלחם בחסידות חב"ד ובכל רבניה עד הבעל שם טוב.

 

[ידידיה]

בשנתיים האחרונות, לאחר שנשתתק, וגם החסידים נטרפה עליהם דעתם כשראו את רבם במצב כזה, וציפו לגאולה שתושיע אותם מהמצב הנואש.

וגם לאחר הפטירה כאשר הרב יואל התפכח משכרונו, יש כאלה כמו הרב וולפא שהגבירו את פעולותיהם ביתר שאת, והמציאו שרק זו הדרך להחשת הגאולה.

החלטת לשכתב את ההיסטוריה???
היינו שם בזמן אמת.
עודד ועודד ועודד
הוא נשיא הדור והוא הרועה השביעי ...

 

[משיב כהלכה]

הוא אחז שהוא וחמיו זה אחד.

הוא אחז שהוא רק ממשיך דרכו וממלא מקומו, והוא התבטל אליו.

אבל ברור ופשוט שכאשר דיבר על חמיו, לא דיבר על עצמו, וכל האומר כן אינו אלא מזלזל בת"ח.

 

[אביעד]

אין נפק"מ, אם מוחים לאחר השירה ומזהירים שלא תישנה שוב.

ואכן השירה הזו לא נשתנה שוב, ופחדו להכעיס את הרבי.

שירה זה לא הכל
בלי אמירה הכי ברורה שזה שטויות ולא נכון לא היה אפשר לחשוב אחרת עם כ''כ הרבה רמזים [גם אם הם לא נכונים]
אם היו שרים ''הרבה' יותר גדול ממשה רבינו ואהרון הכהן ביחד'' אני לא מאמין שהוא היה מעודד את השירה ואח''כ מוחה אלא היה מפסיק אותה באותו רגע ואם כעס גדול

 

[ידידיה]

בקיצור @משיב כהלכה התחיל להשתמש בשיטות של הרבי זצ"ל שחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם, ומתחיל להאכילנו באגדות ובסיפורי אלף לילה ולילה של "שבת אחים"...

 

[ידידיה]

אבל ברור ופשוט שכאשר דיבר על חמיו, לא דיבר על עצמו, וכל האומר כן אינו אלא מזלזל בת"ח.

כמדומה שלא קראת מימיך מאמר ודא"ח

 

[משיב כהלכה]

החלטת לשכתב את ההיסטוריה???
היינו שם בזמן אמת.
עודד ועודד ועודד

בכל ימי חייו עד לשנתיים האחרונות שרו לפניו "יחי אדוננו" פעם אחת בלבד, ולמחרת הודיע שלא יכנס לתפילה אם לא יבטיחו לו שלא ישירו זאת שוב.

וכמה שנים קודם לכן שרו שיר שמזכיר בעקיפין את זהות המשיח, ומיד לאחר מכן התבטא בחריפות גדולה ובלתי מצויה:

ו. בשבת פרשת בראשית תשמ"ה, החלו החסידים לשיר "חיילי אדוננו מורנו ורבנו, חיילי משיח צדקנו, הוא יוליכנו בטנקים לארצנו, עם המבצעים והנשק בידינו, יבוא ויגאלנו". בשיר זה אינו מוזכר הרבי באופן ישיר אלא באופן עקיף.

הרבי עודד את השיר (כדרכו לעודד תמיד ולא לעורר מהומות, ראו עוד להלן), ולאחר שסיימו לשיר, התייחס לזה בחריפות גדולה מאוד:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברים בלתי רצויים - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב! וגם כאשר מלבישים זאת באיצטלא דקדושה, "מיט א זיידענע זופיצע מיט א גארטל דערצו" - אין זה משנה כלל את העובדה שעי"ז הרחיקו יהודים מתורת החסידות, עם כל התוצאות שבדבר, שכל זה רובץ על אחריותם!... לך בדרך שסללו לנו רבותינו נשיאנו! אף אחד אינו זקוק ל"חידושים" שלך, שהתועלת היחידה שבהם היא - מחלוקת חדשה נגד הבעש"ט ואדמו"ר הזקן רחמנא ליצלן!... ולכן להוי ידוע שכל מי שממשיך בפעולות אלו - הרי הוא מנגד ולוחם נגד חסידות חב"ד, נגד נשיא דורנו, הבעש"ט, עד מלכא משיחא.. שרוצה וחפץ לבוא, אלא שממתין עד שיוסיפו בהפצת המעיינות חוצה, ואילו הוא – מרחק יהודים מתורת החסידות רחמנא ליצלן (זהו לשון השיחה שהתפרסם בזמנו, והושמטו מהשיחה התבטאויות חריפות נוספות!).

בשיחה זו נכח אחד מגדולי המשיחיסטים והדברים כוונו אליו (והעיד לאחר מכן שרצה לקבור את עצמו באדמה מרוב בושה). וכך סיפר בראיון:

"את מה שהרגשתי באותה שעה, פשוט אי אפשר לתאר במילים" פותח הרב וולפא לראשונה את סגור–לבו בנושא זה, אחרי עשרות שנים, ועושה אחת ולתמיד סדר בעניין. "לא מפני הביטוש שקיבלתי מהרבי מה"מ לפני עם ועדה, אלא כיון שראיתי עד כמה הדבר כואב לרבי, עד שהוא דיבר בחריפות כזו שלא נשמעה מעולם (אולי אפילו בכאב רב יותר מהזעקות בענין 'מיהו יהודי' ושלימות הארץ!). כאב לי כל כך שעל ידי המעשים שלי נגרם לרבי צער כל כך עמוק.

למעשה, השיחה התחילה מכך שהרה"ח השליח המופלא ר' שלמה קונין התחיל אז לשיר "חיילי אדוננו.. מלך המשיח..", ופתאום הרבי הפסיק אותו ואמר שמכל הניגונים בוחרים רק בניגון כזה שמרחיק יהודים. ואחר–כך עבר לדבר על ספר שכתבתי על הלכות מלכים לרמב"ם, וכפי שאמרתי, הדברים היו בזעקות שלא נשמעו מעולם כמותם, ובפרט לא באוירה החגיגית של שבת בראשית".

רק לאחר שהשתתק ולא יכל למחות כנגדם, הוא עודד את השירה ותו לא.

בין אם היית שם ובין אם לא, לא תוכל לשכתב את ההיסטוריה ולעוות את העובדות.

 

[משיב כהלכה]

עודד ועודד ועודד

זו הוצאת שם רע כפשוטו, על הגדול שבגדולי ישראל. וחבל שאתה מוכר את העולם הבא שלך עבור נזיד עדשים.

 

[סערצע]

וזו לא הייתה תפיסת שוליים כל גדולי החסידים כר' יואל כהן וכו' חשבו כך

נראה לי ש"קצת" מוזר לצטט את הגה"ח ר' יואל כהן ע"ה, בלי לציין את העובדה שהוא חזר בו - ואמר בפירוש, שאמנם הוא חשב שמדובר בתרגיל חשבוני פשוט, אבל הוא טעה (וכמוהו רבים מחבריו לדעה).

 

[אביעד]

בקיצור @משיב כהלכה התחיל להשתמש בשיטות של הרבי זצ"ל שחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם, ומתחיל להאכילנו באגדות ובסיפורי אלף לילה ולילה של "שבת אחים"...
די מספיק עם הדמיונות והחלומות

זה ברור שלא היו דיבורים ברורים מדי
היו הרבה רמזים אבל לא דיבורים בוררים

יש שיחה של הר' יואל כהן מהשבוע לאחר הפטירה ששם הוא אומר שהטעות שלנו הייתה שהלכנו אחר הרמזים
אפילו שלמעשה הרבי לא אמר במפורש אף פעם

 

[משיב כהלכה]

הוא נשיא הדור

דיבר תמיד על חמיו, שהוא נשיא הדור, כפי שמופיע בצילום שהבאתי לעיל, וזו רק דוגמית קטנה.

 

[אביעד]

נראה לי ש"קצת" מוזר לצטט את הגה"ח ר' יואל כהן ע"ה, בלי לציין את העובדה שהוא חזר בו - ואמר בפירוש, שאמנם הוא חשב שמדובר בתרגיל חשבוני פשוט, אבל הוא טעה (וכמוהו רבים מחבריו לדעה).

כתבתי וראיתי שהערת את זה,
אבל מה זה משנה, למעשה בשעת מעשה גם אנשים חכמים טעו, ולא סתם

 

[ידידיה]

בכל ימי חייו עד לשנתיים האחרונות שרו לפניו "יחי אדוננו" פעם אחת בלבד, ולמחרת הודיע שלא יכנס לתפילה אם לא יבטיחו לו שלא ישירו זאת שוב.

וכמה שנים קודם לכן שרו שיר שמזכיר בעקיפין את זהות המשיח, ומיד לאחר מכן התבטא בחריפות גדולה ובלתי מצויה:



רק לאחר שהשתתק ולא יכל למחות כנגדם, הוא עודד את השירה ותו לא.

בין אם היית שם ובין אם לא, לא תוכל לשכתב את ההיסטוריה ולעוות את העובדות.

פלאי פלאות איך כל החסידים טעו בו ובדעתו וברצונו...

 

[משיב כהלכה]

בלי אמירה הכי ברורה שזה שטויות ולא נכון לא היה אפשר לחשוב אחרת עם כ''כ הרבה רמזים [גם אם הם לא נכונים]

שוב, בפעם המי יודע כמה: הוא לא יכל לומר להם "אני לא המשיח", הוא לא יכל למנוע מהחסידים לחשוב כן בליבם, זו זכותם המלאה.

אבל השירים, והפרסום, מרחיק יהודים שלא מבינים שזו זכותם לחשוב כך, לא יודעים גמרות פשוטות שכל קבוצת אמוראים הכתירה את רבם כמשיח (סנהדרין דף צ"ח), ובפרט - יכול לתת לאחד מהצד לחשוב שהוא עצמו טוען שהוא המשיח, והוא עצמו דורש על עצמו כאשר הוא מזרז את עם ישראל להתכונן לביאת המשיח ולהתחזק בתורה ומצוות, שזה ביזיון שאין כדוגמתו ומרחיק יהודים מחב"ד ומחסידות בכלל.

אמנם יהודים בעלי שיעור קומה הגיבו כמו שצריך, לדוגמא כאשר אמרו לבבא סאלי שאומרים על הרבי שהוא משיח, אמר בערבית "מגיע לו כל מה שתאמרו עליו" (משהו בסגנון הזה), אבל יהודים קצרי בינה ודעת יכולים להגיב בצורה משובשת.

 

[ידידיה]

שוב, בפעם המי יודע כמה: הוא לא יכל לומר להם "אני לא המשיח", הוא לא יכל למנוע מהחסידים לחשוב כן בליבם, זו זכותם המלאה.

הוא יכל! הוא לא רצה! כי גם הוא האמין! ולכן הוא עודד!
לשלוח אותם לעשות שליחות בזימבבואה הוא יכל, אבל למנוע מהם לטעות הוא לא יכל...