[]עתה אוסיף מהראשונים, דעניין של דת יהודית תלוי במהגא, והוא יותר קל [כל עוד שהוא מנהג שבגדר הצניעות].[/]
לשון פסקי הרי"ד כתובות עב.- ואיזו היא דת יהודית וכו' פירוש דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נהגו דרך צניעות.
משמע מלשונו שזה תלוי במנהג הנשים וממילא יכולה דת יהודית להשתנות דזה תלוי במנהג הנשים אם נהגו בו ואיך שנהגו בו.
וכן הוא בלשון המאירי כתובות עב:- ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באשה מצד צניעות להיות בנות ישראל יחודיות במדת צניעות על כל שאר הנשים.
דמשמע מהראשונים הנ"ל- דזה תלוי במנהג הנשים איך הם נוהגים בדבר זה, כל עוד שזה בגדר של צניעות, דאם זה מנהג שאינו תואם את גדר הצניעות זה ודאי לא יעזור, אך כל עוד שמנהגם הוא תואם את גדר הצניעות שפיר דמי.
לשון פסקי ריא"ז כתובות עב.- או העוברת על דת יהודית שהוא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל בעצמם.
פירוש רבינו יהודה אלמדארי שם- דת יהודית שנהגו בנות ישראל.
ר"י מילוניל שם- דת יהודית דברים שאינם אסורים מן התורה, אלא מנהג בנות ישראל הן לצניעות בעלמא.
סמ"ג עשין מח'- דת יהודית הוא המנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל.
ארחות חיים הל' כתובות סי' ל"ג- ואי זו היא דת יהודית הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל
עזרת נשים שער שביעי- בנות ישראל כבר נהגו על עצמן מנהג צניעות והעוברת על מנהג זה נקראת בלשון חכמים עוברת על דת יהודית.
שיטה מקובצת כתובות עב.- דת יהודית דברים שאינם אסורים מן התורה אלא מנהג בנות ישראל הם לצניעותא בעלמא והיא עוברת על דעת המנהג.
מכל זה אין הוכחה וחצי הוכחה שדת יהודית 'תלויה' בחילופי מנהגים [ואדרבה הם ראיה לסתור לדבריך, כפי שיבואר].
ואבאר. אתה יוצא מנקודת הנחה שכאשר כתוב דבר ש'נהוג', זה אומר שזה 'תלוי' במנהג.
וזה אינו, כי הנה לנו הרא"ה (ברכות כד.) שקאי על "טפח באשה ערוה" הנאמר על כל הגוף, ובכל זאת כתב זאת בלשון "במקום שנהוג להיות מכוסה", ואם נבא לדייק מלשון "מנהג" שזה 'תלוי' במנהג ואם ישתנה המנהג שוב לא יהיה בזה איסור – א"כ אטו כל הגוף תלוי בחילופי מנהגים? אתמהה.
אלא ודאי דאין כוונתו 'לתלות' את זה במנהג, אלא המנהג הוא סה"כ 'המקור' לכיסוי הגוף - שבנות ישראל נהגו והקפידו לכסות את גופן, וזאת מפני שהבינו שזה דבר שנצרך לסייג מקריבה לערוה (וראה בבגדי קודש פ"ז באריכות), וכוונת הרא"ה לומר שטפח באשה ערוה הוא רק בחלקים בגוף שנהגו [בדורות המתוקנים] לכסותן, לאפוקי פניה ידיה ורגליה. ותו לא.
ובאמת שאדרבה מלשונות רבים מהראשונים שכתבו לשון "מנהג" משמע שזה מנהג מחייב לדורות הבאים.
דראשית יש לשים לב ולברר מהו המנהג המדובר ב'דת יהודית'. האם הכוונה למנהג של בנות ישראל באופן כללי, כל מקום וזמן לפי מנהגו ואינו מצביע על מנהג מסויים, או שהכוונה ל"יסוד" המנהג והדת של עמנו - שנהגו להיזהר ולהשמר בהן מעיקרא בנות ישראל, שזה מגלה לנו את הדרך הנכונה לבנות ישראל, ולא משתנה בחילופי מנהגים שונים וכדומה.
והנה כמה ראשונים כתבו בביאור מהות דת יהודית שהוא מנהג "שנהגו" בנות ישראל, ולכאורה אם "מהות" מושג דת יהודית הוא מה שנוהגות בכל דור, אין שום משמעות למה "שנהגו" בעבר, והכי הוה להו למימר "מנהג שנוהגות בנות ישראל" דאז היה אפשר לפרש שהכוונה לכל מקום וכל זמן לפי מנהגו. [זה לשון רש"י (כתובות עב. ד"ה דת יהודית): דת יהודית, "שנהגו" בנות ישראל. עכ"ל. וכ"ה לשון ר"י אלמנדרי שם. וכ"כ הרמב"ם (אישות פכ"ד הי"ב): ואי זו היא דת יהודית, היא מנהג הצניעות "שנהגו" בנות ישראל. עכ"ל. וכ"ה ממש לשון הסמ"ג (עשין מח) והארחות חיים (כתובות סי' לג) והריא"ז (כתובות שם).
אלא נראה ברור, שרצונם לומר שזה "המקור" למה שצריך לנהוג כן גם אחר כך, דכיון "שנהגו" כך בנות ישראל מאז ומעולם ממילא שמעינן שזהו ההנהגות צניעות הנכונות לאומה היהודית המחייב את הדורות הבאים.
וא"כ מוכח דזה הנהגה מחייבת ולא דבר שתלוי במה ש"נוהגות" בנות ישראל כאן ועכשיו, אלא במה ש"נהגו" - כלשון הראשונים, כאמור.
[ואע"פ שמצינו לתוס' רי"ד (כתובות שם) שכתב בלשון: שהנשים "נוהגות" בו דרך צניעות. ע"ש. מ"מ אין זה סותר שהכוונה בזה היא שכך הן נוהגות מאז ומעולם עד עתה. ואין טעם לעשותו חולק על שאר הראשונים הנ"ל. ואין לשאול, הרי גם לדבריי אין שום משמעות למה 'שנוהגים' כעת ומדוע כתבו הראשונים האחרים לשון 'שנוהגות'? דזה אינו, שהרי עכ"פ יש שייכות חזקה ליסוד הדת, בכך שבנות ישראל נוהגות כן תמיד וממשיכות לציית לאותו מנהג מאז ועד עתה, וזהו כאמור, קנה מידה קבוע של צניעות שהתקבל באומה היהודית והפך להיות חלק בלתי נפרד מ'דתה', ואם בנות ישראל יחלו לנהוג באופן שונה, הן לא ישנו את ה"דת יהודית", אלא יעברו עליה. (כלומר, הלשון 'שנוהגות' מתארת את האופי הכללי והמתמשך של יישום המנהגים הללו, ולא מצביעה על מנהג משתנה כרוח קלילה, אלא כאמור על הציות הרצוי וההיצמדות הקיימת של בנות ישראל לאותם עקרונות צניעות יסודיים שנקבעו בעבר בכך שנהגו בהן כל בנות ישראל). ובאופן אחר קצת יש לבאר, דהרי מושג "דת יהודית" אינו מתייחס לחוק שנחקק בבית דין מסוים ביום מסוים, אלא לנורמה שנוצרה ונקבעה מתוך התנהגות רחבה ומושרשת של כלל האומה. לכן, כשהראשונים משתמשים בלשון הווה, הם אינם מתכוונים לתיאור רגעי של מה שנשים עושות כעת ושיכול להשתנות מחר, אלא לדפוס התנהגות קבוע, עקבי ונצחי שאפיין (ועדיין מאפיין) את בנות ישראל, אם חלילה ישתנה התנהגות זו, הרי שבנות ישראל 'עוברות' על הדת הזו, לא משנות אותה. משא"כ לפירושך אינו מובן כלל איזה שייכות יש למה "שנהגו", הרי לדבריך כל מהות של דת יהודית הוא אך ורק מה שנוהגים כעת ותו לא].
עזרת נשים שער שביעי- בנות ישראל כבר נהגו על עצמן מנהג צניעות והעוברת על מנהג זה נקראת בלשון חכמים עוברת על דת יהודית.
זו ראיה לסתור. כי בדבריו מוכח בהדיא דאין הנידון הוא על מה ש"נוהגים" כל דור ודורשיו, אלא על "יסוד" המנהג שהיות ו"כבר נהגו כן על עצמן" זה מחייב גם את דורות הבאים של בנות ישראל. כי לשונו "כבר נהגו על עצמן" אינו תיאור סתמי של מנהג מתמשך, אלא מצביע על פעולה של קבלה והתחייבות שהתרחשה בעבר, והתקבעה אצל כלל האומה היהודית מכוח אותו מנהג מחייב.
וכן נראה מלשון ספר הבתים (מצוה רכד), שלאחר שהביא את מנהגי דת יהודית המוזכרים במשנה בכתובות (עב.), כתב: כל אלו העניינים מראים התפרצות ותכונה רעה. עכ"ל. ובפשטות אין הכוונה מצד ש'אין נהוג כן באותו זמן ובאותו מקום', אלא זה 'תכונה רעה' בעצם. כי הלשון 'תכונה' היא מאפיין פנימי ומהותי וקבוע, ולא דבר שמשתנה עם אופנות חולפות. כמו שאומרים על מעשה מסוים שהוא "תכונה רעה", הכוונה היא שהוא רע בעצם מהותו, באופן מהותי ועקרוני, ולא רק בגלל שהוא "לא נהוג עכשיו". [גניבה, לדוגמא, היא "תכונה רעה" תמיד, לא רק כשיש גנבים וזה לא "נהוג"].
וגם לכאורה מעצם לשון "דת" יהודית בפשטות משמע שהכוונה שכך הוא ה"דת" של היהודים (וברבינו מיוחס דברים (כד א) איתא כל אלו בלשון "דת יהודים") - לנהוג בצניעות, ולא שחלילה זה יהיה מותר ביום מן הימים לפי המקום והזמן. כי המילה "דת" בלשון חז"ל ובכלל היא נורמה מחייבת, חוק, מצווה, או מערכת עקרונות דתיים. היא אינה תיאור סוציולוגי של "מה שקורה בפועל" או "מה שמקובל כרגע". כמו כן, לשון זו נאמרה משנה בכתובות (עב.) בשווה - 'דת' משה ו'דת' יהודית, ובפשטות משמע ששתיהן מהוות מערכת נורמטיבית מחייבת, וההבדל הוא ב'מקור' הסמכות (תורה מול מנהג שהתקבל) שזה דת 'משה' וזה דת 'יהודית', לא בטבען המחייב מכח ה'דת' שלנו.
וכן הוא בלשון המאירי כתובות עב:- ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באשה מצד צניעות להיות בנות ישראל יחודיות במדת צניעות על כל שאר הנשים.
גם זה ראיה לסתור, כי מלשונו משמע שהמדובר הוא על מנהג יסודי של "האומה" שלנו, ולא על מנהג המשתנה לפי "המקום והזמן", דליתא.
וכ"כ הח"ח בספרו גדר עולם (פרק א), וז"ל: דת יהודית היינו "מה שהנהיגו מעולם האומה הישראלית" וקבלו על עצמן להזהר בזה משום צניעות. ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב אל תיטוש תורת אמך. עכ"ל.
הלשון "מעולם" פירושו מאז ומקדם, באופן קבוע ונצחי. זה לא "מה שנוהג היום", אלא "מה שנוהג מאז ומתמיד". זה שולל לחלוטין את הרעיון שמדובר במנהג המשתנה על פי האופנה או המנהג העכשווי.
גם ממה שמדגיש שמדובר במנהג של האומה כולה, משמע שהוא חלק בלתי נפרד ממהותה ומסורתה.
גם הרי כתב ש"קבלו על עצמן", שזה לשון של התחייבות, והפיכת המנהג למחייב. מבואר, שבנות ישראל לא רק "נהגו" אקראית, אלא "קיבלו על עצמן" – כלומר, יצרו נורמה פנימית מחייבת. המנהג הזה קיבל תוקף מחייב מכוח קבלת האומה. וזו אינה קבלה ארעית, אלא קבלה שיצרה "דת".
וכן משמע מסיום לשונו, שכתב: "ודבר זה וכיוצא בזה הוא בכלל מה שאמר הכתוב אל תיטוש תורת אמך". הפסוק "אל תיטוש תורת אמך" (משלי א', ח') מדבר על חובת הציות למסורת האבות והאמהות, שהיא חלק בלתי נפרד מהתורה ומדרך ה' המחייבת. אם "דת יהודית" היא בגדר "תורת אמך", הרי שהיא מחייבת לדורות עולם, ואינה יכולה להשתנות עם רוחות הזמן - כי "לא לנטוש" פירושו לשמר אותה, לשמור עליה, ולא לשנותה (גם אם כעת לא נוהגים כן). ומוכח ש"דת יהודית" היא נורמה קבועה, יציבה ומחייבת ואינה תלויה במנהג חולף או ב'מצב נתון' עכשווי.
וכן מפורש בדבריו בשעה"צ (סי' עה אות ה), שאם זה דת יהודית, אינו יכול להשתנות. ע"ש.
וע"ע להגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל בדרשות שבט הלוי (ח"ב שערי תשובה שער מאה ושלשה עשר עמ' יח), שכתב בזה דברים ברורים, וז"ל: "והנה ענין דרך בת עמי הנזכר במשנתינו דכתובות פ"ז דת משה ויהודית, איננו קורא אותם דת תורה שבכתב ותורה שבע"פ, דאינם סתם גזירת התורה דאורייתא או דרבנן, אלא כך הנהיגו חכמי ישראל בימי משה וצדיקי הדורות, בהרגישם ברוח קדשם שעליהם שאי אפשר בשום אופן לקיים סגולת קדושת ישראל אם לא בגדרי צניעות ידועים בכל דבר שנקרא ערוה, שוק באשה ערוה, שיער באשה ערוה, קול באשה ערוה, ולא יתכן תורת אמך אלא ע"י צניעות של אמך, ואי אפשר לקיים תורה לדורות בלי הצניעות והקדושה ההולמת התורה, וכאשר התנה הקב"ה זה לתנאי לפני מתן תורה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ובלי קדושת הנפש לא תתכן קדושת התורה, ומי שאמר אחרת משקר בנפשו ומשקר בירושת התורה, והרוס דרך בת עמי זה הוא בעוכרינו, והיינו הרימו מכשול מדרך עמי". עכ"ל. [ואע"פ שמלשון הראשונים משמע ש'דת יהודית' זה מה ש'נהגו' בנות ישראל, ולא ש'הנהיגו' חכמי ישראל, מ"מ כנראה כוונתו שמכך דחזינן שחכמים נתנו לזה תוקף של הוצאה בלא כתובה וקראו לזה 'דת יהודית' הרי זה נהפך לכעין תקנה שהנהיגו חכמי ישראל].
ומבואר מדבריו שהוא הנהגה יסודית של העם היהודי, ולא משתנית לפי הזמנים וכיו"ב.
-----
עוד יש לציין גם לשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' תיא) שכתב, וז"ל: ואפילו נהגו האבות מנהג קבוע לגדר בלי קבלה צריכין הבנים לנהוג אחריהם, וכמו שאמרו בירושלמי (פסחים פ"ד ה"א, כה:) אתם אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש, ובשמנו של גיד אמרו (חולין צא. צב: פסחים פג:) ישראל קדושים "נהגו" בו איסור, ואמרו (נדה סו.) בנות ישראל הן "החמירו על עצמן" שאפילו רואות דם וכו', וכל הפורץ בדברים אלו כפורץ גדר התורה שהאבות שורש לבנים. עכ"ל. וכ"כ לעיל מיניה (סי' רלו). ע"ש.
וכ"כ בחלק א' (סו"ס צח, ד"ה ומלבד), וז"ל: ויש דברים שגדרו גדר, כמקום שנהגו שלא להדליק נר בליל יום הכיפורים, או שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים, או בתשעה באב, ובכל אלו אין מתירין להם ואפילו נשאלו. עכ"ל.
וכ"כ בח"ב (סי' רסח), וז"ל: ויש מנהג שנהגו מעצמן שלא בתקנת חכמים, לגדר ולהתקדש במותר להם, ואסור לעבור עליו כגופי תורה, כשומנו של גיד שאמרו (חולין דף צ.) שמנו של גיד מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור, ובנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים. עכ"ל.
וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' מד), וז"ל: יש דברים מותרין מן הדין, וישראל נהגו בהן איסור מעצמן, שלא מתקנת חכמים, לגדר ולהתקדש במותר להם, ובמנהג כזה אסור לעבור עליו כגופי תורה, כשומנו של גיד הנשה (חולין צא. צב: פסחים פג:), וכן בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים (נדה סו.). עכ"ל.
חזינן מכל זה – שאפילו שבנות ישראל רק "נהגו" להחמיר על עצמן בטיפת חרדל, אפ"ה – זה נהפך להיות "כגופי תורה", ולא יועילו חילופי מנהגים בזה, ואם כן אין שום ראיה ללמוד לקולא מהלשון של "מנהג" שהבאת מהראשונים, ואדרבה משמע בראשונים הנ"ל שמנהג שנהגו בנות ישראל בזמנם - נקבע לדורות, וה"נ ממש בנידו"ד.
וראה עוד בספר תורת שבת (סי' שג אות ד) שהביא להדיא דינא ד"קבלו על עצמן" גם על ענייני לבוש (גילוי שיער בבית), וכתב דהוי נדר דאורייתא. עי"ש. [ואמנם שם יש לדון בעצם הדין, כי אינו מוכרח שקבלו כל עם ישראל לכסות ראשן בבית ויל"ע בזה, אבל מכל מקום בענייני דת יהודית, שכל בנות ישראל נהגו בכך, בודאי דהוי כקבלו על עצמן].
ועי' בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ה) דאיתא בזה הלשון: יוצאה וטווה בשוק וכו' מפני שלא נהגה עמו "כדת משה וישראל", ע"ש, וכן מובא לשון זו בראבי"ה (סי' תתקיט; ח"ג עמ' פב במהדו' דבליצקי). ע"ש. והרי כלשון זו מצינו גם גבי טיפת דם כחרדל – עי' באבודרהם (פרק מא אות ב), וז"ל: כדת משה "וישראל", כדת שהנהיגו בנות ישראל שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות שבעה ימים נקיים. עכ"ל. והרי בודאי שמה שנהגו וקיבלו על עצמם להחמיר בטיפת דם כחרדל לא ישתנה לעולמים (כמ"ש בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' רסח. וכ"כ עוד ראשונים - ראה לעיל בסמוך), וא"כ ה"נ בעניינו גבי "דת יהודית" הנאמר גם עליו לשון "כדת משה וישראל" כנ"ל, ג"כ לא יוכל להשתנות לעולמים. [בפרט שבתוספת הנז' לא כתוב כל דבר בנפרד – 'דת משה' ו'דת יהודית', אלא בחדא מחתא "דת משה וישראל", וכשם שלא יתכן לתת שום היתר הלכתי לשנות את "דת משה", כך כש"דת ישראל" מצורפת אליה, נראה שהיא בעלת מעמד דומה של קביעות. ואף שכמובן אי"ז מוכרח, מ"מ פשטות הדברים כך היא, ובצרוף הדברים דלעיל גם מוכרח הוא].
