אך דברים אלו מרפסין איגרא ונסתרים מראשונים מפורשים כמו שאבאר.
דהנה הטור באה"ע סי' כ"א ס"ב- לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש.
ומביא הב"ח שם את המרדכי בשם ראבי"ה- דכל הדברים שהזכירו בהם ערוה לעניין ק"ש, הוא דווקא בדבר שאין רגיל לגלותו דאז יש חשש הרהור ולכן אסור לקרוא כנגדו ק"ש, אך אי דבר שרגילים בו וכגון בתולות דרגילות בגילוי שער, ממילא אין בזה בעיה של ערוה ומותר לקרוא כנגדו ק"ש כי אין חשש הרהור בהאי.
ומדייק הב"ח מדבריהם- דאין לפרש דכל היתרם לבתולות בגילוי ראש ושלא צריכות לכסות ראשן הוא רק בבית או בחצר, אבל לצאת לרה"ר מגולת ראש אסורה, ומכריח מסוגייא אחרת דכתובות דבתולות שרי לצאת לרה"ר מגולות ראש, וא"כ על כרחך מה שכתבו המרדכי והראבי"ה דבבתולות אין בזה בעיה של ערוה לעניין ק"ש, ממילא כוונתן בזה דגם שאין בזה בעיה לצאת לרה"ר.
ולכן מעמיד דברי הטור- דפנוייה היינו גרושה, אך בתולה שרי.
למדנו מהמרדכי והראבי"ה- דכשכתבו לעניין ק"ש שאין בו ערוה ומותר לקרות כנגדו ק"ש, ממילא הה"נ יהיה מותר לצאת כך לרה"ר, כי הא בהא תליא- שאם אינו ערוה ואין בו בעייה של לקרוא כנגדו ק"ש, ממילא אין בו בעיה לצאת כך לרה"ר.
ודבר זה מתחבר לגבי מה שאמרנו קודם בר"ם אלאשקר- שהוא הרי שם התיר לקרוא ק"ש כנגד שער שחוץ לצמתן וכתב דאין בו ערוה, דעל כרחינו דאם אין בו ערוה הה"נ דשרי לצאת הכי לרה"ר.
הב"ח שהבאת לא רק שאינו ראיה לדבריך, אלא אדרבה זהו ממש ראיה לסתור לדבריך, שהרי הוא דחה את האפשרות לומר שההיתר לבתולה לילך פרועת ראש זהו רק בבית ובחצר, רק מכח מה שמשמע מהמשנה בכתובות (טו:) שראשה של הבתולה פרוע אפילו בשוק, עי"ש, ולדבריך מדוע הוצרך לכך? הרי בלא"ה, מזה שהראבי"ה והמרדכי התירו לקרוא ק"ש כנגדן מוכח שהיו הולכות כך בחוץ כי הא בהא תליא? אלא ודאי שמצד עצמו אין שום הכרח לכך, דהיינו אע"פ שהראבי"ה התירו לקרוא ק"ש, אין זה מחייב כלל שיתירו לצאת לחוץ. [ונהי שלפי האמת אכן שם היו יוצאות הבתולות לחוץ בשערות מגולות, מ"מ אין זה הסיבה ש'לכן' התירו ק"ש כנגדן, אלא רק מוכח כן מדין צדדי שהוזכר בכתובות טו: ואין שום ראיה שזה תלוי בזה. ופשוט].
ובאמת- רבים מהאחרונים העמידו דברי הר"ם אלאשקר גם לרה"ר, מטעם זה, דאי אמר שאין בו ערוה ושרי לקרוא כנגדו ק"ש, ממילא גם שרי לצאת הכי לרה"ר.
יתכן. אבל אין לנו אלא דבריו מהפורשים מיניה וביה דמיירי בגילוי בבית, ולא קשור לחוץ כלל.
ובאמת דוחק גדול לומר דאזלינן בתר מה שרגילה לגלות בחוץ כאשר בזמנם בקושי היו יוצאות לחוץ, כמבואר ברמב"ם (פי"ג מהל' אישות הי"א). ע"ש. וכן קצת מבואר עוד שם פרק כה (מהל' אישות ה"ב) ובשו"ע אה"ע (סי' קיז ס"ו): "במה דברים אמורים, במקום שמנהג הנשים להלך בשוק ופניהן גלויות וכו' אבל במקום שאין דרך הבנות לצאת לשוק כלל" וכו'. וע"ע ברא"ש בכתובות (פ"ז סי' טו) שכתב "אבל במקום שאין דרך הבנות לראותם חוצה וכו' כמו בספרד" (וכ"ה בטור אה"ע סי' לט). וע"ע בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' צא אות כג) שכתב וז"ל: דמלשון השו״ע באהע"ז (סי׳ כא סעי׳ א) "פגע" אשה בשוק משמע דאין דרכן של נשים להיות בשווקים ורק על דרך מקרה "פגע". וכידוע דלפנים היה דרכן של נשים צנועות להיות בבית כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה. עכ"ל. וכ"מ בשו"ת עדות ביהוסף (סי' כט ענף ב). ע"ש. [וע"ע באריכות בקונטרס שערך כעדר העזים (עמ' 28-32) שהביא הרבה מקורות נוספים לכך]. ומעל הכל הרמב"ן (שבת סד:) שכתב בזה"ל: "כדי שלא תתגנה על בעלה, והיינו בבית, וכו', ואיכא לא תתגנה על בעלה דחזי לה בחצר, שאילו ברשות הרבים אינו רואה אותה". ועל כרחינו אזלינן בתר מה שרגילה לגלות בבית, ששם הוא 'רגיל בה', ולא מה שרגילה לילך בחוץ 'בפני אנשים אחרים'.
ומה שהקשה היד אפרים (על המג"א סי' עה) דא"כ נתיר לקרוא גם כנגד שיער נשואה מטעם שהבעל רגיל לראותה עם שערה מגולה בביתה (כמבואר בכתובות עב. לרוב הראשונים), אין זו ראיה, כי הנה אע"פ שמבואר בגמ' שם שמותר לאשה לגלות ראשה בביתה, ורוב בנות ישראל נהגו כן, מ"מ נראה דהכוונה בזה היא שלפעמים היו מגלות, אך לא היו רגילות 'תמיד' לגלותו, וכלשון הרשב"א בכתובות שם "דאין אשה נזהרת בחצרה" וכ"ה בר"ן שם (לב: מדפי הרי"ף), משמע שלא היה המנהג להלך בחצר 'בקביעות' בפריעת הראש, אלא שאשה כשהיה לה שום צורך לפרוע את ראשה 'לא היתה נזהרת' מלעשות זאת בחצרה. וזהו ריבותא דקמחית ש'מעולם' לא ראו קורות ביתה (בשעה שהיתה יכולה לכסותם. תו"י שם) - בשונה משאר נשים שאינן נזהרות לכסות תמיד. וכמ"ש בס' השוק והזרוע בהלכה (סי' טז אות ד בהערה).
וכיו"ב כתב בספר את צנועים חכמה (ח"א עמ' סח) שמכיון שההיתר לגלות ראשה בבית אינו בפני אחרים, לכן רגילה בדרך כלל לכסות השיער גם בבית (בפרט שכתב המאירי בכתובות עב: שגם הגילוי בבית הוא מגונה), ורק לפעמים מגלתו, ולכן הוי ערוה, אבל אם תמיד תגלהו, מותר אפילו שבחוץ מכסה. וכתב לדייק כן גם מלשון הרשב"א (ברכות כד.) ושאר הראשונים שם, שכתבו בטעמא דהיתרא "מפני שהוא רגיל בהן ולא טריד", ובפשטות עיקר הרגילות שלו היא בבית ומה שבחוץ מכסה 'בפני אנשים אחרים' אינו גורע מרגילותו.
וכ"כ להדיא כבר מהר"י הלוי אחי הט"ז (סי' ט) ש"גם בביתן מכסות את ראשן ע"פ הרוב ומשו"ה איכא הרהור כשקורא כנגדן". ע"ש.
וכן מוכח בשו"ת מים רבים (אה"ע סי' כט) ובספר יצחק ירנן (תקמ"ו, על הרמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה י"ז) ובספר זכור לאברהם (בן אביגדור, סי' עה) ובספר תורת אביגדור (וילנא תרל"א. סי' עה במג"א סק"ג) ובספר מגן בעדי (על המג"א שם) ובשבילי דוד (שם סק"א) - דעל אף שסוברים שם שבתולות אסורות בגילוי ראש בחוץ, מ"מ בק"ש כתבו שמותר כי רגילות לגלותו בבית. ע"ש. (וכ"כ עוד אחרונים, עי' בקונטרס שערך כעדר העזים סי' ה). אלמא אזלינן בתר ביתא.
וכן מוכח מהב"ח אה"ע (סי' כא) הנ"ל שבעיקרון יכל לפרש שהשו"ע באו"ח מיירי בבתולות בבית או בחצר שרק שם היו מגלות את הראש, ורק מצד המשנה בכתובות הוכיח דאין לומר כן, ואילו היינו הולכים בתר מה שרגילה בחוץ בלא"ה אי אפשר לפרש כן ומדוע הוצרך למשנה בכתובות, אלא ודאי דפשיט"ל דאזלינן בתר מה שרגילה לגלות בבית מול בני ביתה.
וכן שאר האחרונים הסוברים שמותר לבתולה לגלות ראשה דלא כאותם אחרונים שהזכרתי, מ"מ אין הכרח שסוברים זאת מכח מה שמצינו באו"ח סי' עה גבי בתולות [דאי משום הא אפשר לדחות דאזלינן בתר ביתא ואין ראיה שרגילות לגלות גם בחוץ], אלא הם סוברים זאת מכח המשנה בכתובות שהביא הב"ח או מהמנהג הפשוט אצלם שהבתלות היו רגילות לגלות ראשיהן.
[ומה שבכ"ז אסור כנגד שיער נשואות, צריך לומר כנ"ל דרק לפעמים היו רגילים הנשואות לגלותו בבית, אבל לא תמיד כבתולות. ובס' תורת אביגדור הנ"ל כתב דהיינו משום שנהגו לכסותו גם בבית משום איסורא כהסמ"ג וכו' או מחשש לזוהר. וכיו"ב כתב בספר מגן בעדי הנ"ל. ע"ש. אמנם זה קשה, דלחולקים על הסמ"ג ולפשטות הגמ' שלא חששה לזוהר, מאי איכא למימר. וע"כ לומר כדפירשית]. וע"ע מה שכתב בזה בספר השוק והזרוע בהלכה הנ"ל (סי' טז אותיות ג-ד, ואות ו). ע"ש. ואכמ"ל. [ומ"מ גם מה שנתבאר דאזלינן בתר מה שרגילה לגלות בבית, מסתבר שהוא דוקא שהולכת כן בבית באופן קבוע, כי אם הולכת כן בביתה רק לפעמים לא מהני, דהרי כאמור גם את שערותיה היו מגלים לפעמים, וכן שוקה היה מתגלה לפעמים (כמובא בראשונים בברכות כד.) - ואפ"ה הוי ערוה, והיינו כיון דסו"ס בדר"כ היו מכוסים ורק לפעמים היו מגולים, ורק כאשר רגילה 'תדיר' בבית לגלותם מהני].