ופשוט לכל בר דעת שכאשר הוא כותב "דרכן בכך", אין הפשט שדרכן בכך בבית או בחדרן פנימה, שזה אינו נחשב "דרכן". משל למה הדבר דומה, לאדם שיכתוב על אשתו ש"דרכה ללכת בגילוי ראש", ואחר כך יסביר שכוונתו שדרכה ללכת בבית בגילוי ראש...
ואם היית מעתיק את הקטע המלא, ולא רק את השורה הזו, היה נגלה לעין כל רואה כוונתו, דאיירי אך ורק בשיער הרגיל להיות מגולה ברשות הרבים:
"שער של אשה שדרכה לכסותו, ערוה הוא ואסור לקרות ולהתפלל ולברך כנגדו, ואפילו בשער אשתו. ואין חלוק בזה בין אשה כעורה וזקנה וכיוצא.
[א] אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש,
[ב]וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, כיון שדרכן בכך ורגילין בהם.
[ג] וכן נשים שדרכן לעשות שער ראשם קליעות משתלשלין לאחוריהם, כיון שדרכן בכך מותר לקרות כנגדן.
[ד] ובסה"ק מקבציאל העלתי דהנשים בערי אירופא שדרכן לילך תמיד פרועי ראש, מותר לקרות כנגדן".
הנה לפנינו ארבעה אופנים של שיער גלוי שמותר לקרות כנגדו, כולם מדברים ברה"ר, מהיכי תיתי להוציא אופן אחד מהאמצע ולטעון שהוא דוקא בבית? ולשיטתך לצדדים קתני: על בתולות שכתב "דרכן לילך" כוונתו ברה"ר, ועל שערות שיוצאות חוץ לצמתן כתב ש"דרכן בכך" וכווינתו לרה"ר, ואז דיבר על קליעות משתלשלין לאחוריהן וכתב "דרכן בכך" וכוונתו בבית, וסיים בנשים בערי אירופה ש"דרכן לילך" פרועות ראש וכוונתו לרה"ר.
אין צורך להסביר עד כמה זה מגוחך ומופרך. אבל כשמצטטים שורה אחת בלבד, זה יותר נוח.
ובנוסף, כבר כתבתי לעיל להוכיח מדברי הראשונים בברכות כ"ד שההיתר נגד שיער שרגיל להיות גלוי, פירושו שרגיל להיות גלוי ברה"ר, אבל אם רגיל להיות מכוסה ברה"ר, ובבית הוא מגולה, אין זה נחשב גלוי, ומעורר הרהור עקב היותו מכוסה ברה"ר. דאם לא כן, מדוע התירו רק שיער הרווקות ולא שיער הנשואות הרגילות לגלותו בבית (חומרת הזוהר רק במאות השנים האחרונות, לאחר שכתב המג"א לחוש לו).
ואמנם בשו"ת שלמת חיים (או"ח סי' ע"ח) כתב דכל שאין הרהור אין לחוש לו, גם לגבי בני הבית כלפי האשה שמגלה ראשה בביתה (וחולק על המשנ"ב שאסר וכתב שכן פשוט למעיין), אבל מהראשונים לא משמע כדבריו.
