החילוק בין ג'רבה לתוניס הוא חילוק עצום, כפי שמפורט השתלשלות העניינים בספר 'יהדות טוניסיה ושכנותיה' (ח"א עמ' 24-27) פרק רביעי "תוניס וג'רבה: השכלה לעומת אורתודוכסיה" (מצורף).
להלן תקציר דבריו.
הפרק מתאר בידול עמוק ורב פנים בין הקהילות היהודיות בצפון תוניסיה, ובמיוחד בעיר הבירה תוניס, לבין קהילות הדרום, שבראשן ג'רבה. בידול זה נגע לתחומי חיים רבים, כולל לבוש והופעה חיצונית.
ההבדלים החלו להתעצב באמצע המאה ה-19, כאשר קהילות הצפון נחשפו לתרבות אירופה בעקבות הגירה איטלקית ובעיקר לאחר הכיבוש הצרפתי בשנת 1881. גורם יסוד בהשפעה הצרפתית היה פתיחת בית ספר של רשת "כל ישראל חברים" (אליאנס) בתוניס בשנת 1863, שמטרתו הייתה להקנות לדור הצעיר תרבות אירופית וידיעת השפה הצרפתית. חכמי קהילות הדרום, ובמיוחד חכמי ג'רבה, התנגדו בתוקף לפתיחת בתי ספר אלו במקומותיהם.
ההשכלה האירופית החילונית שהתפשטה בצפון הובילה לשינוי מהפכני כמעט בכל תחומי החיים, ולהתרחקות מחיי המסורת היהודית. ביטוי לכך ניתן לראות בחוברת "שובה ישראל" משנת תרמ"ו, שיצאה מטעם רבני תוניס, ובה נמתחה ביקורת קשה על זלזול במצוות הדת, כולל חילול שבת וכשרות, ועל גישה מתירנית ביחסים שבין המינים. אנשי הדת בתוניס החלו לאבד את מקומם בהנהגת הקהילה, ובמקומם צמחה הנהגה של משכילים.
לעומת זאת, בג'רבה ובקהילות הדרום, התחזקה המסורת היהודית. חכמי ג'רבה פעלו באופן אינטנסיבי לחיזוק המסורת, כריאקציה ברורה למגמות ההתרחקות ממנה וההיגררות אחר תרבות צרפת. הם הקפידו על שמירת המסורת כפי שקיבלוה מאבותיהם.
עד כאן תמצית דברי הפרק הנ"ל.
ומה שכתבת שיש תמונות משני המקומות, זה לא ראיה, כי עדיין היו מקומות ב"טוניסיה" (שם כולל לארץ שבתוכה הערים) שהלכו מי יותר ומי פחות עם כיסויי ראש, אבל ב"טוניס" עיר הבירה, היה שם הרבה יותר 'הפקרות' בעניין זה כידוע, וגם שם בדרך כלל אותן אלו שכיסו את ראשן באותן הימים היו קשורות לנשות הרבנים או למשפחות שהגיעו מקהילות שמרניות יותר כמו ג'רבא, ואין בכך כדי ללמד על הכלל. [וראה במה שהעליתי מהספר הנ"ל שיש חילוק משמעותי בין צפון לדרום טוניסיה].
עכ"פ עצם המציאות שכך היתה, זה ידוע ומפורסם, וכתוב גם בכתובים של דברי הימים (כדלהלן), וכן כל אחד יכול לשאול את מי שהיה בטוניס באותה תקופה וישמע את אותה תשובה. [מי שרוצה יכול לשאול גם את סבא של אשתי ר' פנחס כהן מלוד 052-4420891 שהוא חי בתוניס עצמה עד שנת תשט"ז, ואז עלה לארץ. ניתן לשמוע גם
בהקלטה הזו את דברי הסבתא שלי שבתחילה היתה בג'רבא ואח"כ הלכה לטוניס ואח"כ לארץ].
וע"ע בספר "למען ציון לא אחשה" (עמ' 28) שכתוב שם בזה"ל: עם כיבוש תוניסיה ביד צרפת בשנת
1881, גברה השפעת "האליאנס" והתפשטה ההשכלה החילונית, וזו זרעה הרס רוחני בכל רחבי תוניסיה, בכל מקום אשר נמצא בו יישוב יהודי (כולל אלחארה אלצע'ירה בג'רבה). הקהילה היחידה אשר נשתמרו בה חיי התורה ואף נתחזקו בה בעידן זה, היתה קהילת "אלחארה אלכבירה" – ג'רבה. וכו'. כילידת ג'רבא וכבת למשפחה של תלמידי חכמים וכו' ספגתי בעיר מולדתי ובבית אבי מאוירת הקודש שבקהילה זו, אך בהיותי בגיל שבע שנים, בשנת 1960 עברה משפחתי לגור בעיר הגדולה תוניס. שם חשתי את ההבדל הגדול בחיי הרוח בין שתי קהילות אלה. חיי התורה שבג'רבה לעומת האווירה החילונית ששררה בתוניס. לראשונה נתוודעתי למציאות העגומה של יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, וכמעט אינם נבדלים מן הגויים בחזותם ובהנהגותיהם. והיה אם נקרה לדרכי אדם בעל חזות יהודית, מהר מאד התברר שמוצאו מדרום הארץ – ג'רבא או גלילותיה. בימים אלו, יהודים רבים אשר לא הסתפקו בבית הספר היהודי "אליאנס" ושלחו את בניהם לרכוש השכלה בבית הספר של גויים. וכו'. (עי"ש שמפרטת תמונת המצב העגומה של מוסדות החינוך שהיו קיימים בתוניס באותה תקופה). עכ"ל. (ועי"ש עוד בעמ' 24-27 באורך). ובספר "לב נאמן" (עמ' 47) כתב הגר"מ מאזוז זצ"ל, "בנעורינו גדלנו בעיר הבירה תונס, בזמן שכמעט נשתכחה שם התורה". וע"ע בס' כסא רחמים (לר' רחמים מאזוז, עמ' טו-טז), אחרון הגאונים בטוניסיה (ח"ב עמ' 331 והלאה), ועוד.
