די מספיק למחוק את כל גדולי ישראל שלנו וכולם פרוצים, ומספיק לנחיתות שתמיד כולם נגד הרב עובדיה. ודי בזה!
לא מוחקים חלילה שום אחד, אלא מבררים את ההלכה מהשורש, ומכריעים כפי האחרונים שכדבריהם מבואר בראשונים. [לא קשור לרב עובדיה כלל].
די מספיק למחוק את כל גדולי ישראל שלנו וכולם פרוצים, ומספיק לנחיתות שתמיד כולם נגד הרב עובדיה. ודי בזה!
כבר ניסו הרבה לפניך לערער את הרשימה, והעלו חרס בידם.
ואין נפק"מ לדינא מי התיר לכתחילה ומי בדיעבד, הרי פשוט לכולי עלמא שכל ההיתר הוא בדיעבד לאחר שפשט המנהג, ורק בימינו שהבחירה היא בין בדיעבד לבדיעבד הכריעו חלק גדול מהפוסקים שפאה עדיפה (שהרי גם מטפחת היא בדיעבד גדול, וברמב"ם ובשו"ע נפסק שהיוצאת במטפחת יגרשנה ללא כתובה, וכל זה במטפחת שמכסה הכל, אבל אם לא מכסה אלא לשליש ולרביע - מאן דכר שמיה).
כבר כתבתי את דעתי לעיל (וכפי שהרב @משיב כהלכה מבאר בטוטו"ד) שגם אם אין ראיה מהגמרא שלבשו פאה מגולה, מ"מ אין ראיה לאסור, אם נשלול את טעמי האוסרים, וזה נראה לי ברור מאוד, וכפי שגם הבאתי לעיל שכ"כ להדיא תלמיד הנו"ב בשו"ת תשובה מאהבה (סימן מ"ח) שהוא תנא דמסייע לן. ולכן איני רואה צורך לדון בדברי הראשונים אם יש מהגמרא ראיה או לא.מיהו באמת בנידו"ד הרי השלטי גיבורים לא בנה את היתרו אלא ע"פ פירוש המשניות להרמב"ם שפירש את הפאה נכרית מגבעת שדיבקו בו שאר נאה והרבה כדי שתתקשט בשיער, והבין שע"כ היא היתה מגולה, וכלשונו: "ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפא"נ, דא"כ מאי אהני ההוא קישוט, הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתראה בעלת שיער, אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות". דהיינו שהוא הבין שמטרת הפאה "שתראה בעלת שיער" פירושו 'להראות נוי שערה לכל' ולכן מובן בהחלט שלא יתכן שמדובר בפאה מכוסה ש'אינה נראית' וכפי שכתב, אולם כפי שהתבאר היטב בעטרת קודש, יש ראיה מחשובי מעתיקי שמועתו של הרמב"ם לדור שאחריו, שדרו בסביבתו של הרמב"ם ויודעים ומכירים היטב את התרבות שהיתה שם יותר מכל אחד אחר, שמבואר בדבריהם מציאות אחרת, ובוודאי לא יעלה על הדעת שהרמב"ם במצרים התכוין ליציאה בפאה גלויה, בזמן שתלמידיו וקרוביו מעתיקי שמועתו מתארים את הפאה כפתרון טכני ל"חוסר בשיער" המכוסה בדיוק כמו השיער המקורי אילו היה לה, ולא כתחליף לכיסוי הראש. בפרט ספר המדריך המספיק (לאחד מן הארשונים) שמטרת חיבורו הוא 'לפרש' דברי הרמב"ם. וראה לעיל בהרחבה שהבאתי עוד כמה ראיות בדעת הרמב"ם לכך [וכ"ש בשאר ראשונים, שבדבריהם הדברים מוכרחים לגמרי, וכפי שהתבאר שם], עי"ש וצרף לכאן.
שוב, אני לא מבין למה כבודו טוען שאני אומר "שאלות קטנוניות" [אגב אנו סמוכים לימי העומר, ונא לא נחזור על טעות תלמידי ר"ע, וד"ב], ושוב לגוף הטענה לדידי אין צורך לעיין אם הראשונים מסתדרים עם ה'סמך' של הש"ג.
עכ"פ במקום לשאול שאלות קטנוניות כאלו, אתה מוזמן להתמודד מול דברי רבותינו הראשונים בזה, ולראות שאכן בדבריהם מוכח דלא כהשלטי גיבורים ודעימיה, ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות. [וכן בעניין האחרונים שלא כתבו הטעם לאסור מצד שזה טעם התורה, עי' באורך בעטרת קודש (עמ' קיא-קכ) מהיכן נבעו דבריהם].
האם כת"ר היה כותב גם על מרן הגר"מ פיינשטיין "טענה ילדותית"?! כי גם הוא פתח את תשובתו על הפאה בזה שהרבה מגדולי הפוסקים התירו. (וכפי שמצורף. ושים לב גם שהוא כתב "וכמעט שמוכרח" שיש ראיה מהגמרא, כלומר "כמעט" כי גם אם אין ראיה מהגמרא יש לנו את גדולי עמודה ההוראה. ודו"ק)ומה שאתה כל הזמן נתלה במה שעכ"פ מצינו אחרונים שמתירים, במחילה זו טענה ילדותית, דהא בכל נושא בתורה מצינו 'מתירים ואוסרים', ואם היינו הולכים לפי הכלל שלך לא היינו מוחים בכלום, מאחר וכמעט בכל דבר תמצא מישהו שמיקל [ולדוגמא אפילו בגילוי ראש גמור], אבל באמת זה פשוט שצריך לדעת איזה משקל יש לכל צד, וא"כ בנידו"ד שמבואר בראשונים כדברי האוסרים, פשוט שכך יש לנקוט. [ועי' להשבט הלוי בחלק ה סי' עז אות ב, דכתב "ולמה שכתב במשנ"ב שם בשם הפמ"ג וחיי"א דרק למעלה מהברך יש חשש פריצות, יש מקום לימוד זכות עליהם, אמנם כבר הוכחנו בראיות דלא כהמשנ"ב הנ"ל". כלומר שמצד עצם המחלוקת, אכן "יש מקום לימוד זכות עליהם", אולם לפי מה שהוכיח בראיות דלא כהמשנ"ב, אין לימוד זכות עליהם, דהאמת אהובה על הכל].
אני תוהה לעצמי אם אתה תמים או מנסה להיתמם, כשאתה מצטט דברים שכתבתי ואין להם שום קשר לנד"ד.
במקור שהפנית אליו, אתה ניסית (במסגרת פסק ההלכה שהמצאת לכלל ישראל, החולק גם על האוסרים פאה וגם על המתירים פאה) לדייק מדברי האחרונים מהו טעם התורה לכיסוי הראש, וע"פ זה לאסור פאה מדעתך הרחבה.
ועל זה הגבתי לך, שאין שום ענין לדייק בדברי האחרונים ולבנות תילי תילים על דבריהם, אלא רק בדברי הראשונים (וגם בזה אין נפק"מ לדינא, כי לדינא להתיר או לאסור פאה יש לדון בטעמי האוסרים, ורובם ככולם לא אסרו מדין טעם התורה, רק בדור האחרון הומצא ענין זה).
אבל מה שכתב הרב @הלכה ברורה הוא דבר פשוט, שגדולי האחרונים מתירים פאה, ואפשר לסמוך עליהם בפשטות. לא מיבעיא גדולי ימינו, אלא גם גדולי האחרונים, וכפי שכתב הגר"מ שטרנבוך:
"מאחר שפשטות הרמ"א, ולבוש, ופמ"ג, והגר"א בביאורו לשו"ע, וכן המשנה ברורה, והפוסק האחרון מהספרדים "כף החיים" מסיק להלכה שהסכמת האחרונים כרמ"א להתיר פאה נכרית, ודלא כ"באר שבע" ע"ש, והלא אלו הם הפוסקים שסומכים עליהם אפי' באיסור סקילה, וא"כ בזה גופא יש למיקל עמוד גדול לסמוך עליו".
והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם הר"י קצנלנבוגן, באר שבע, היעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי הר"י שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.
ולכן מה מגוחך הדבר שמגיע איזה אברך צעיר, חולק מדעתו הרחבה על האוסרים והמתירים גם יחד, וע"פ חוסר הבנתו בראשונים ובחז"ל פוסק לכלל ישראל נגד כל גדולי האחרונים, ונגד המנהג הפשוט (למעשה הוא יכול לחלוק ולהסיק כאשר הבין, אבל המחשבה הילדותית שכלל ישראל ישמע לו נגד כל גדולי האחרונים - זה מגוחך).
הבירור העיקרי של סוגיית הפאה הוא בירור הסברות שמחמתן ניתן לאסור פאה - דת יהודית, מנהג, פריצות, חרם, מראית העין, בחוקותיהם, וכו', ולפי זה דנים להלכה.
ובזה אפשר למצוא באותם "מאה ושלושים פוסקים" אריכות נרחבת מגדולי האחרונים לדחות את כל טעמי האוסרים בטוב טעם ודעת.
דיוקים של הבל בדברי הראשונים אינם מכריעים לדינא,
כיסוי של ניילון אינו כיסוי - כי נראה דרכו השיער הטבעי שאותו אסרה התורה (ליתר דיוק, הראש שאותו אסרה לגלות). ולכן אין שמו "מכסה" בשום צורה.
ואין שום קשר לגזירת הכתוב, שהרי אין זה ממש "גזירת הכתוב" אלא מנהג בנות ישראל שהוזכר בתורה, ולכן נחשב דאורייתא (על אף שחלק מהפוסקים ובראשם תרומת הדשן כתבו שהוא מדרבנן, ונראים דבריהם בהחלט) ומנהג זה הוא לכסות בכיסוי היטב ולא בניילון, וכך נפסק בגמ' לדינא.
ואף אם כיסוי של ניילון היה מועיל מדין "כיסוי" כפי שאתה מוכיח מדין צואה בעששית, הרי יש כאן מימד נוסף של חוסר צניעות מדרבנן, כיוון שלאחר שפשט המנהג לכסות, אשה שאינה מכסה היא פרוצה, וממילא לא יועיל כיסוי של ניילון.
הגדולי עולם הנ"ל כנראה הכירו יותר את סבם ואת תקופתו
המגן גיבורים שנכתב על ידי הגיסים רבי יוסף שאול נתנזון (בעל השואל ומשיב) ורבי מרדכי זאב איטינגא לפני כמאתיים שנה. שהיו נכדי הרב האוסר הראשון!!! והם למדו את הסוגיא והוכיחו שאין שום טענה לאסור ודחו את ראיות הבאר שבע, וכתבו שבמקום שהנשים נוהגות ללבוש פאה אין מראית העין ודת יהודית! ומרוב שהיה להם פשוט שאין לאסור פאה נכרית, הם כתבו שללא ספק זה המטרה של סבם שאסר.
אז כבודו כותב על דבריהם שהם "תמוהים ורחוקים מאוד" כי זה לא נזכר בדברי הבאר שבע, אבל הגדולי עולם הנ"ל כנראה הכירו יותר את סבם ואת תקופתו, וגם הם הבינו שהטענות שהוא כתב הם חלשות! והמג"א צודק שדבריו דחויים! וכפי שהם כתבו להדיא, ולכן הם דנו לכף זכות את הסבא שהוא לא התכוון באמת לראיות אלו, אלא לגדור פרצה! וכפי שמוכח מרוב הפוסקים שאסרו את הפאה הנכרית!
עכ"פ גם אם זה לא נח לכבודו, מ"מ הגאונים הנ"ל ס"ל שמותר ללבוש פאה נכרית!
עכ"פ גם אם זה לא נח לכבודו, מ"מ הגאונים הנ"ל ס"ל שמותר ללבוש פאה נכרית!
לכסות את הראש בניילון זה דת יהודית?! לא! זה בכלל לא כיסוי (וכמו ערוה בעששית), וממילא זה דת משה שלא שייך בה מנהג, וכמו שלא מועיל מנהג בנשים ההולכות בגילוי ראש נגד התורה. משא"כ פאה נכרית שהיא ודאי כיסוי, השאלה אם הוא מנהג הנשים או לא, שבזה מועיל המנהג, וכפי שכתבו גדולי האחרונים!
ראשית, אז לפי דבריך – אה"נ כאשר יתרגלו לילך עם כיסוי ניילון שקוף, כבר לא יהיה בזה איסור, מאחר ש"דת יהודית משתנה" לפי הזמן והמקום. (אז אולי תעשה "קמפיין" כזה, לעבור לכיסוי שקוף, וכך כולן יתרגלו בזה, וכך תוכל לחסוף אלפי שקלים לבנות ישראל הכשרות, וכבר אמרו חז"ל שהתורה חסה על ממונם של ישראל).
ולכן גם אם כבודו אוחז שהם טועים והם לא ידעו שמוכח בסוגיא שאסור, ו500 שנה כל הפוסקים טעו...
אבל עדיין צריך לקחת בכובד ראש את דבריהם, ואת טענתם, ואפי' המשנה ברורה (בסי' ע"ה) ציין לדבריהם.
בקיצור בדברי התשובה מאהבה מוכח לא כדבריך שחייב ראיה מהגמרא שהלכו בפאה מגולה!
הרב @משיב כהלכה כבר הסביר לך בטוטו"ד שמוכח מהאחרונים כל בתר איפכא.
לכסות את הראש בניילון זה דת יהודית?! לא! זה בכלל לא כיסוי (וכמו ערוה בעששית), וממילא זה דת משה שלא שייך בה מנהג, וכמו שלא מועיל מנהג בנשים ההולכות בגילוי ראש נגד התורה. משא"כ פאה נכרית שהיא ודאי כיסוי, השאלה אם הוא מנהג הנשים או לא, שבזה מועיל המנהג, וכפי שכתבו גדולי האחרונים!
ועוד שכתבת בקובץ הערות על הרב סאלם שלפחות ימצאו אחרון אחד שכותב במפורש של"צ ראיה מהגמ' להיתר [והוספת שם סימן קריאה!], וכעת שאני הבאתי אחרון אחד שכותב כך במפורש, אתה טוען שזה רק למתעקש, וגם הוא נגד כל האחרונים... אחרי שאתה כתבת שאין אפילו אחד!!!
אבל בעלי ההוראה שהם הרמ"א, והמג"א, והפמ"ג, והגר"א, ושו"ע הגר"ז, וכו' וכו' התירו, ורוב הספרים האוסרים אין דבריהם שייכים בזה"ז, וגם הם אוסרים רק מדרבנן. ולכן להלכה יש להקל.ב-500 שנה הללו יש פוסקים לכאן ולכאן,
שוב כת"ר חוזר על הטענה של הראשונים, שכתבתי כבר כמה פעמים שאין בזה נפק"מ לאסור פאה.ובדברי הראשונים דלעיל מוכח שאסור.
הרב @משיב כהלכה כבר ענה לך על דברי הרב שבתי הנ"ל, שאיך הוא מתיר לצאת במטפחת ללא ראיה ברורה להתיר [ואדרבא יש לנו ראיה ברמב"ם ובשו"ע להדיא לאיסור!]
ברירות זו מנין?! לכבודו ברור ששער אשה זה פריצות, אבל לי זה לא ברור כלל
דא"כ למה לרווקות מותר להיות פרוצות?!
גם בדברי רש"י בכתובות (בפירושו השני) מוכח שזה מגזירת הכתוב, וכפי שכתב החסד לאברהם בדברי רש"י (למרות שהוא מעצמו חשש שפאה זה דאורייתא, הוא כותב שזה לא כרש"י). אז לשיטתך הרב חסד לאברהם ורש"י מתעקשים...
אתה משווה בין דת יהודית לבין ללכת בלי בגדים?! או בכיסוי גרב על הגוף?!
מה יש לטעון זה פשוט מאוד בפוסקים, מזה שלרווקות כך מותר
וגם לנשואות מותר מעיקר הדין בחצר
ולפי הרמב"ם מותר לקרוא ק"ש נגד שער אפילו של נשואה, כי הוא הבין שאין בזה פריצות והרהור
וכך הבינו כל עשרות הפוסקים שהתירו ללכת בפאה נכרית, ולא חשבו לדמות את זה למי שהולכת בלי בגדים או בכיסוי שדומה לגוף
במילים אחרות במקום שכבודו יניח הנחה שמראה השיער הוא פריצות, וממילא יהיה לך קושיא על כל האחרונים שהתירו פאה נכרית, שאיך מכסים את הפריצות במראה הפריצות, ובמקום זה עדיף לא לחלוק על כל האחרונים שהתירו, ולהבין כמותם שמראה השער אינו פריצות!
ובפרט שגם רוב ככל האוסרים לא אסרו מטעם זה. מלבד החסד לאברהם (ועוד בודדים) שכתב במפורש שרש"י שלא ס"ל כך
כבר כתבתי את דעתי לעיל (וכפי שהרב @משיב כהלכה מבאר בטוטו"ד) שגם אם אין ראיה מהגמרא שלבשו פאה מגולה, מ"מ אין ראיה לאסור, אם נשלול את טעמי האוסרים, וזה נראה לי ברור מאוד, וכפי שגם הבאתי לעיל שכ"כ להדיא תלמיד הנו"ב בשו"ת תשובה מאהבה (סימן מ"ח) שהוא תנא דמסייע לן. ולכן איני רואה צורך לדון בדברי הראשונים אם יש מהגמרא ראיה או לא.
האם כת"ר היה כותב גם על מרן הגר"מ פיינשטיין "טענה ילדותית"?! כי גם הוא פתח את תשובתו על הפאה בזה שהרבה מגדולי הפוסקים התירו. (וכפי שמצורף. ושים לב גם שהוא כתב "וכמעט שמוכרח" שיש ראיה מהגמרא, כלומר "כמעט" כי גם אם אין ראיה מהגמרא יש לנו את גדולי עמודה ההוראה. ודו"ק)
![]()