כמה אחוזים מהציבור הספרדי הולכים אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף?

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
הסיבות העיקריות לכך שרוב הציבור הולך אחר פסקי הגר"ע, הן:

א. בראש ובראשונה מפני שהוא מיקל גדול והציבור מאוד אוהב קולות, וכדאמרי אינשי בדרך הלצה - הכל מותר חוץ מפאה נכרית.

ב. פסקיו הונגשו באמצעות סדרת ילקוט יוסף, וכך כמעט בכל הלכה מצא המבקש את מבוקשו.

לאחר הסיבות העיקריות, מגיעה הסיבה המשנית - המפלגה הפוליטית ש"ס. כאשר היא הבינה שהמפתח לקולות הבוחרים הוא האדרת שמו של הגר"ע יוסף, היא החלה להפיץ בסיטונאות את דרשותיו, ספריו והלכותיו (תוך שימוש בתקציבי המדינה כמובן) לכלל בית ישראל, עם שטיפת מוח מהגיל הרך באופן שכל ילד קטן מדן ועד באר שבע מכיר אך ורק את דמותו של הרב עובדיה כפוסק, וחוץ ממנו לא קיימים רבנים בעולם.

פעם בתי חזרה מבית הספר עם משחק שאלון אמריקאי ובו היו דברים משעשעים כל כך, באופן שהזכיר לי משהו שאני מעדיף לא לכתוב אותו כאן. שאלה לדוגמא: "כמה הרב עובדיה היה גדול? א. הגאון הכי גדול. ב. הבקי הכי גדול. ג. גאון הגאונים וגדול הגדולים. ד. כל התשובות נכונות" (כתבתי מהזכרון, אבל זה היה הסגנון).

שמעתי את הבנות שלי משחקות בתמימות ותהיתי לעצמי מה יהיה עם שטיפת המוח הזאת מגיל כל כך קטן, האם בדור הבא יזכרו שהיו עמנו גדולים אחרים? האם מישהו ילמד תבואות שמש, או שמש ומגן?

ואז נזכרתי שב"ה הגאון ר' יצחק יוסף עושה עבודת קודש - כמעט ואין דרשה שאינו מזכיר את רבני מרוקו ופסיקותיהם, לעיתים תוך מתן ביוגרפיה מחמיאה קצרה (שהרי כדי לחלוק צריך קצת לרכך), ובזכותו כולם מכירים בעל פה את כל הפסקים שלהם.
 
הסיבות העיקריות לכך שרוב הציבור הולך אחר פסקי הגר"ע, הן:

א. בראש ובראשונה מפני שהוא מיקל גדול והציבור מאוד אוהב קולות, וכדאמרי אינשי בדרך הלצה - הכל מותר חוץ מפאה נכרית.

ב. פסקיו הונגשו באמצעות סדרת ילקוט יוסף, וכך כמעט בכל הלכה מצא המבקש את מבוקשו.

לאחר הסיבות העיקריות, מגיעה הסיבה המשנית - המפלגה הפוליטית ש"ס. כאשר היא הבינה שהמפתח לקולות הבוחרים הוא האדרת שמו של הגר"ע יוסף, היא החלה להפיץ בסיטונאות את דרשותיו, ספריו והלכותיו (תוך שימוש בתקציבי המדינה כמובן) לכלל בית ישראל, עם שטיפת מוח מהגיל הרך באופן שכל ילד קטן מדן ועד באר שבע מכיר אך ורק את דמותו של הרב עובדיה כפוסק, וחוץ ממנו לא קיימים רבנים בעולם.
כאשר הקב"ה רוצה שפסיקותיו של מרן זצ"ל יתקבלו, זה כבר לא משנה איך ובאיזה דרך פסקיו יגיעו לרבבות אלפי ישראל בארץ ובתפוצות.
משמים נתנו בלבו של בנו הגר"י לכתוב את הילקו"י ולהפיץ את פסקי אביו.
משמים הקימו את המפלגה שבנו הגר"ד היה מפעיליה הבולטים.
משמים הקימו את ערוצי הקודש ששיעורו ופסקיו נתפרסמו שם.
משמים הקימו לו מתנגדים כדי שיתרבו לו התלמידים.
וכמו שכתבת משמים גרמו שיהיה שטיפת מוח על חשבון תקציבי המדינה. העיקר, כן, כדי שיתקבלו פסיקותיו.

ומה שכתבת "מפני שהוא מיקל גדול". לדבריך, למה פסיקותיו של מרן הבא"ח התקבלו בדורו ובדור שאחריו אע"פ שהיה מחמיר גדול, ורוב הציבור לא היה בני תורה כמו היום...

וטוב שלא שכחת להכניס גם כאן הפ"נ. יש"כ.
 
הסיבות העיקריות לכך שרוב הציבור הולך אחר פסקי הגר"ע, הן:

א. בראש ובראשונה מפני שהוא מיקל גדול והציבור מאוד אוהב קולות, וכדאמרי אינשי בדרך הלצה - הכל מותר חוץ מפאה נכרית.
הוא הקל דווקא מפני שידע שפסקיו נועדו לציבור עצום ולכן לא רצה להחמיר במה שלא נצרך רק רשם והמחמיר תע"ב
ב. פסקיו הונגשו באמצעות סדרת ילקוט יוסף, וכך כמעט בכל הלכה מצא המבקש את מבוקשו.
עוד הרבה לפני שילקוט יוסף ומחברו באו לעולם מרן היה דמות בעל סמכות עליונה
לאחר הסיבות העיקריות, מגיעה הסיבה המשנית - המפלגה הפוליטית ש"ס. כאשר היא הבינה שהמפתח לקולות הבוחרים הוא האדרת שמו של הגר"ע יוסף, היא החלה להפיץ בסיטונאות את דרשותיו, ספריו והלכותיו (תוך שימוש בתקציבי המדינה כמובן) לכלל בית ישראל, עם שטיפת מוח מהגיל הרך באופן שכל ילד קטן מדן ועד באר שבע מכיר אך ורק את דמותו של הרב עובדיה כפוסק, וחוץ ממנו לא קיימים רבנים בעולם.
וגם עוד לפני שס. שס ומקימיה לקחו אותו בגלל שהיה דמות לא ההיפך.
פעם בתי חזרה מבית הספר עם משחק שאלון אמריקאי ובו היו דברים משעשעים כל כך, באופן שהזכיר לי משהו שאני מעדיף לא לכתוב אותו כאן. שאלה לדוגמא: "כמה הרב עובדיה היה גדול? א. הגאון הכי גדול. ב. הבקי הכי גדול. ג. גאון הגאונים וגדול הגדולים. ד. כל התשובות נכונות" (כתבתי מהזכרון, אבל זה היה הסגנון).
די מוזר ונשמע שבסוף החידון התעוררת
שמעתי את הבנות שלי משחקות בתמימות ותהיתי לעצמי מה יהיה עם שטיפת המוח הזאת מגיל כל כך קטן, האם בדור הבא יזכרו שהיו עמנו גדולים אחרים? האם מישהו ילמד תבואות שמש, או שמש ומגן?
ילמדו. אל תדאג.
ואז נזכרתי שב"ה הגאון ר' יצחק יוסף עושה עבודת קודש - כמעט ואין דרשה שאינו מזכיר את רבני מרוקו ופסיקותיהם, לעיתים תוך מתן ביוגרפיה מחמיאה קצרה (שהרי כדי לחלוק צריך קצת לרכך), ובזכותו כולם מכירים בעל פה את כל הפסקים שלהם.
יפה. אהבתי (ולא בציניות).
 
הוא הקל דווקא מפני שידע שפסקיו נועדו לציבור עצום ולכן לא רצה להחמיר במה שלא נצרך רק רשם והמחמיר תע"ב

אתה מיישב את שיטתו כאילו יש פסול בכך. זוהי שיטתו, הוא נטה להקל, וזה בסדר גמור, ומעיד על כתפיים רחבות.
 
אתה מיישב את שיטתו כאילו יש פסול בכך. זוהי שיטתו, הוא נטה להקל, וזה בסדר גמור, ומעיד על כתפיים רחבות.
לא מיישב רק מביא עובדות. מי שפוסק לקהל מצומצם של תלמידים יראים וחסידים - יכול להחמיר, מי שפוסק לעם שלם צריך יותר להקל.
וברור שזה מעיד גם על כתפיים רחבות.
בעולם העליון?
גם
דמות מוכרת בין הת"ח.
בין הת"ח ובין העם שבשדות.
 
ומה שכתבת "מפני שהוא מיקל גדול". לדבריך, למה פסיקותיו של מרן הבא"ח התקבלו בדורו ובדור שאחריו אע"פ שהיה מחמיר גדול, ורוב הציבור לא היה בני תורה כמו היום...

לא כל פוסק שהתקבל בעולם זה מחמת שהוא מיקל גדול.

הבן איש חי התקבל אצל יוצאי עיראק כי באופן טבעי הציבור העריץ את דמותו המופלאה, מבלי שהיה צריך לכפות את דעתו, מבלי שהיה צריך לדבר על אחרים באופן בוטה ומזלזל, מבלי בנים שקיבלו משרות והשתמשו במשרותיהם להפיץ את פסקיו עוד ועוד, ומבלי חברי כנסת שדאגו לפרסם את דמותו ואת שיעוריו, ומבלי מכונה משומנת של תעמולה לפני פטירתו ואחר פטירתו.
 
לא כל פוסק שהתקבל בעולם זה מחמת שהוא מיקל גדול.

הבן איש חי התקבל אצל יוצאי עיראק כי באופן טבעי הציבור העריץ את דמותו המופלאה, מבלי שהיה צריך לכפות את דעתו, מבלי שהיה צריך לדבר על אחרים באופן בוטה ומזלזל, מבלי בנים שקיבלו משרות והשתמשו במשרותיהם להפיץ את פסקיו עוד ועוד, ומבלי חברי כנסת שדאגו לפרסם את דמותו ואת שיעוריו, ומבלי מכונה משומנת של תעמולה לפני פטירתו ואחר פטירתו.
בערך כמו מרן הגרע"י (אלא שאצלנו נוסף על מסירות נפשו ואהדת ציבור העמך והערכת ציבור בני התורה נוסף בשנים האחרנות עוד כמה אלמנטים שגרמו לך לחשוב שמרן נהיה מרן בגלל פלוני או אלמוני)
עם כל הכבוד לדעתך, זו דעתך. אבל גדולים אחרים סברו אחרת, והחמירו "לעם שלם".
לעם שלם של עשרות או מאות תלמידים
 
כאשר הקב"ה רוצה שפסיקותיו של מרן זצ"ל יתקבלו, זה כבר לא משנה איך ובאיזה דרך פסקיו יגיעו לרבבות אלפי ישראל בארץ ובתפוצות.

יתכן שהקב"ה רצה, ויתכן שלא. על בלעם נאמר "יודע דעת עליון". אולי גם אתה זכית לזה, אנחנו הקטנים לא זכינו לזה ולא יכולים לדבר בשמו של הקב"ה.

ואם אתה הדובר של הקב"ה, אשמח לשמוע מדוע העמיד להגר"ע מתנגדים וחולקים שהעכירו את רוחו עד יומו האחרון, וכן לבנו ר' יצחק אין רגע דל בניסיון ליישב את דברי החולקים בספרים ובחוברות ובעלונים (ובפורומים...)

אם הוא רוצה שפסיקותיו יתקבלו, היה צריך לדאוג שיהיה מקובל על כולם כמו הבן איש חי בעיראק, לא?

ולגופו של ענין, עיין כאן.
 
אתה מכוון כל הזמן לגדול ספציפי, ואני מדבר על הרבה גדולים שציבור שלם נשמע לפסקיהם כמו הגרי"ש אלישיב שהיה מחמיר גדול.
אני לא מכוון לשום גדול (אשמח לעדכון בפרטי למי חשבת שכיוונתי)
אם אתה מדבר על חכמי הליטאים אז: א - זה דרך פסיקה שונה. ב - קהל אחר ומנטליות שונה (לא בני תורה/עמך, אלא עדות).
 
אתה מכוון להגרב"צ שכביכול לא פסק לעם שלם. אבל הוא כן פסק לעם שלם ולא לקומץ תלמידים.

ולליטאים אין דרך פסיקה שונה, גם גדולי הליטאים הורו שצריך להקל כמה שניתן.

ובספר "מפיהם של רבותינו" (עמ' ר"ד) כתב מפי הגאון רבי ראובן פיינשטיין, על אביו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: "אבא לא אהב חומרות. בעל אגרות משה נודע בכח הפסיקה שהיה חוצב את ההר. כאשר מאן דהו טען שהוא מיקל בפסקיו, התבטא: מה פירוש מיקל? למדתי את הסוגיא לעמקה וכך העליתי הלכה למעשה, האם אעשה שקר בנפשי ואפסוק לחומרא כאשר ההלכה היא לקולא? הרי במקרה זה אהיה נחשב כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה!"

ובספר "בשבילי ראדין" (עמ' 163) מובא: "החפץ חיים גילה יחס מיוחד לחברי ולומדי הכולל קדשים, ידע את גדלותם ואת שקידתם העצומה בתורה... גם נהג למסור להם שיחות מיוחדות... היה מרבה לדבר בפני האברכים כי לכשיצאו לרבנות, כל שאלה שתבוא לפניהם יעמלו למצוא לה את צד ההיתר, וכך היה החפץ חיים אומר: "אם הרב טועה בדבר הלכה ומכשיר את הטריפה, הרי זו עבירה חמורה ומאוד צריך להיזהר מזה, אך עוד יותר צריך להיזהר בזהירות יתירה שלא להטריף את הכשרות, שזוהי עבירה שבין אדם לחבירו שאפי' יום הכיפורים לא מכפר עליה".

ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".

ובספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד) כתב: "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".

וכן בהגדה של פסח "אהלי תורה" (עמ' 42) להרב שלום מאיר וולך שליט"א, מפי הגראי"ל שטיינמן, מובא: "סיפר שהגיע אליו אברך וביקש הסכמה לקונטרס הקורא להחזיר עטרה ליושנה ולהקפיד על גילוי משקים. והשיג הסכמה ממרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי. הודיעו שלא יצטרף להסכמתם, ונשאל מדוע. אמר: "בוא נראה מה יקרה למי שמקפיד על גילוי (ורבינו הקפיד בו), התינוק בוכה והאם מכינה לו דיסה, מחממת את החלב, בוחשת את האבקה, ושומעת קול חבטה ויללה. הילדה נפלה, אולי נפצעה. רצה לראות, הרגיעה וחזרה. הדיסה נשארה לרגע מגולה, יש לשפכה ולהכין מחדש..." אמר המחבר: "אבל זו חומרה ראויה!" ענהו רבינו: "חומרות תחמיר על עצמך. אבל אתה הרי תלך ללמוד, ואת החומרה תשאיר לאשה. לא אתן לכך הסכמה!".

ועוד שם (עמ' 45): "מעשה באדם ששאל את החזון איש זצ"ל אם להחמיר כדברי הזוהר הקדוש באיזה ענין, והורהו שלא יחמיר בו. כי המחפשים חומרות עלולים להקל בדברים אחרים שהם עיקר הדין" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
 
אתה מכוון להגרב"צ שכביכול לא פסק לעם שלם. אבל הוא כן פסק לעם שלם ולא לקומץ תלמידים.
לא כיוונתי לאף אחד. זו פרשנות שלך. ובכל מקרה אני לא מדבר על הרב עצמו שפסק (ושוב לא מרן הגרב"צ אלא כל אחד אחר שלא יהיה) הוא כשהוא פוסק - יכול להיות שהוא פוסק מבחינתו לעם שלם, אבל מעשית אחרי הכל עובדתית זה לא נכון. מעבר לכך שגם אם הרב ענק בתורה ובירא"ש זה לא אומר מאומה על מספר ההולכים אחריו.
ולליטאים אין דרך פסיקה שונה, גם גדולי הליטאים הורו שצריך להקל כמה שניתן.
עוד טעות. שויין.
אולי תעצום את העיניים חזק יותר, כך יקל לך לשכנע את עצמך עם מה שאתה כותב.
רעיון טוב אני יחשוב עליו.
 
ואם אתה הדובר של הקב"ה, אשמח לשמוע מדוע העמיד להגר"ע מתנגדים וחולקים שהעכירו את רוחו עד יומו האחרון, וכן לבנו ר' יצחק אין רגע דל בניסיון ליישב את דברי החולקים בספרים ובחוברות ובעלונים (ובפורומים...)

אם הוא רוצה שפסיקותיו יתקבלו, היה צריך לדאוג שיהיה מקובל על כולם כמו הבן איש חי בעיראק, לא?
עיין - ערך הרמב"ם.

בזמנו רבו כמו רבו החולקים עליו וגם חשדו בו בחשדות, והיום אין מי שלא דן בדבריו ואין רה"י שלא מתחיל שיעור כללי מהרמב"ם וליישב הסתירות וכוכו.
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית