כזית בנפח או במשקל? בירור חדש

[מתוק מדבש]

מהגאון הגדול הרב אביטן שליט"א.

 

[משנה אחרונה]

עברתי על המאמר הקודם של הרב אביטן
ולפי דבריו יל"ע בחלק מהדברים שכ' כאן הגר"י חטאב
הגם שלמסקנה שניהם לדבר אחד נתכוונו
והדברים צריכים בירור מעמיק ויסודי

 

[משיב כהלכה]

תכתבו את קיצור הדברים, עבור מי שאין לו פנאי להיכנס.

 

[מתוק מדבש]

שני החכמים שוים בדעתם שדעת כל הפוסקים שהדין הוא שהולכים לפי הנפח.

 

[משיב כהלכה]

הגאון הגדול הרב בן ציון אבא שאול בספרו אור לציון (מבוא לח"ג ענף ב), האריך להוכיח מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, שבכל שיעורי התורה יש לילך אחר הנפח ולא אחר המשקל. ומה שחכמי ישראל, כגון הבן איש חי וכדומה, כתבו שיעורי משקל, זהו משום שהם שקלו את המאכלים השונים ונוכחו לדעת שהמשקל דומה לנפח, ולכן כתבו להמון העם את מידת המשקל, כיוון שמאד קשה למדוד בנפח, ויכולים לבא לידי טעות, משא"כ במשקל שהוא ברור לכל. וכמו שהאריך בזה בספר פתח הדביר (סימן קצ). ומזה יש ללמוד, שבאותם מאכלים שאכן ישנו הבדל בין משקל לנפח, עלינו ללכת על פי הנפח. ועוד כתב שם, שכאשר מודדים בנפח, אין לשער את החללים שבמאכל, בין חללים קטנים או גדולים, וכמש"כ בשו"ת זרע אמת, והביאוהו אחרונים רבים. ולכן האוכל עוגת טורט, עליו למעך את העוגה או לטוחנה, ואחר כך למדוד במידת הנפח. אמנם, ישנם מאכלים כל כך קלים, שגם לאחר טחינתם, שיעור הנפח גדול בהרבה מהמשקל, ויש לילך אחר הנפח.

ובדעת הרב עובדיה יש שמועות שונות, יש אומרים נפח ויש אומרים משקל, אך האמת היא שגם דעתו היא שהעיקר הוא שיעור בנפח, אלא שהתרגלו לשער במשקל כי נוח לשער כך. וכן העיד בנו הראשון לציון הרב דוד יוסף בשיעור וידאו שפירסם.

וכן כתב הרב יצחק יוסף בספרו "עין יצחק" (חלק ב, עמודים תרב-תרז): "אף על פי שמעיקר הדין כל השיעורין הם לפי נפח, ולא לפי משקל, הן לענין חיוב ברכה אחרונה, והן לענין קיום מצוה, או איסור אכילה ביום הכיפורים. מכל מקום מחומר איסור ברכה לבטלה, רבים נהגו לשער לענין ברכה אחרונה שיעור כזית במשקל, כיון שאין הכל בקיאים לשער בנפח, ובפרט שבהרבה דברים שיעור המשקל והנפח כמעט שווה".

וכן כתב הרב אברהם יוסף, בתשובה: "רוב ככל הפוסקים סוברים שהמדידה היא בנפח, וכך גם פוסק מרן אבי מורי, אלא שכתב כף החיים שאין אפשרות מדויקת למדוד בנפח, ואין הדבר ברור לכל אדם איך עושים את המדידה".

וכן כתב הגר"ע יוסף בעצמו בספרו חזון עובדיה (סוכות, עמ' קיג ד"ה מש"כ): "מה שכתבתי, שהכזית הוא משקל שלושים גרם, לאו דווקא, שהוא עשרים ושבעה גרם בדיוק. ואף שהשיעור הוא בנפח, ולא במשקל, מכל מקום, אחר שהפוסקים מדדו הכל, המשקל הוא בקירוב מאד להמידה בנפח. וכן כתב הפתח הדביר (סי' קצ) בשם כמה אחרונים לשער במשקל, וכן הסכים לדינא. והובא בכף החיים (סי' קמו ס"ק מו), וסיים, וכן המנהג פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים במשקל".

ורואים כאן שרק בגלל שהפוסקים נוכחו לדעת שהמשקל קרוב מאד לנפח, לכן כתבו את דבריהם במשקל. אבל לעולם במאכלים שיש הפרש גדול בין המשקל לנפח, נלך לפי הנפח. והרי מרן את מקורו הערה מדברי פתח הדביר, והמעיין בדבריו (חלק א' עמ' קצז ע"ב והלאה) יראה ברור, שרק בדברים בהם המשקל והנפח שווים, כדאי להורות לעם לפי המשקל. אבל בדברים שיש בהם הבדל בין המשקל לנפח, עלינו ללכת לפי המשקל, עיין שם היטב. וכן מסתבר לומר, שהרי אין בכח חכמי הדורות לעקור דבר מהתורה, ולקבוע בשביל תקנת הקהל, שעליהם ללכת לפי המשקל, ובפרט באכילה ביום הכיפורים שזה לקולא.

וכן כתב הרב יהודה ברכה בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה סימן מא), שנכנס לפני הרב עובדיה, וסיפר לו שבדק ומצא לגבי מצה דקה, שדי ב-20 גרם לכזית מצה, שבנפח יש בו 30 סמ"ק, ורק במצה רכה שיעור המשקל שווה לנפח. ואמר לו הרב עובדיה, שאם אכן כדבריו, די באכילת 20 גרם מצה. וביאר לו, שבדברים שיש בהם הבדל בין משקל לנפח, יש לילך אחר הנפח, והדברים מוקלטים (למעשה האמת היא שמצת מכונה מספיק 12 גרם עבור נפח כזית, ולמחמירים 15 גרם דהיינו חצי מצה).

 

[מתוק מדבש]

אחד הדוגמאות המביכות עד כדי זעזוע זה טענת הסוברים שהולכים לפי משקל, כשמביאים ראיה לדבריהם מד' הכה"ח בסי' קסח ועוד שכותב משקל,
כמה מחריד
הלא הכה"ח עצמו בסי' פא כותב שהעיקר לפי נפח ומעתיק ד' הרמב"ם הידועים, ורק שהוא מתרגם הכל למשקל וכו'
וברור שכל ספרו בנוי על ההנחה הזאת שכתב אותה בתחילה, וגם בהל' פסח חוזר ע"ז כמה פעמים שהיעקר הנפח ורק מתרגמים למשקל.
שנים רבות חשבתי שהכה"ח משקל, וככה כתבתי במאמרים רבים, כי נמשכתי אחרי טעות איומה זאת.
ה' ירחם עלי.

 

[מרנן ורבנן]

אחד הדוגמאות המביכות עד כדי זעזוע זה טענת הסוברים שהולכים לפי משקל, כשמביאים ראיה לדבריהם מד' הכה"ח בסי' קסח ועוד שכותב משקל,
כמה מחריד
הלא הכה"ח עצמו בסי' פא כותב שהעיקר לפי נפח ומעתיק ד' הרמב"ם הידועים, ורק שהוא מתרגם הכל למשקל וכו'
וברור שכל ספרו בנוי על ההנחה הזאת שכתב אותה בתחילה, וגם בהל' פסח חוזר ע"ז כמה פעמים שהיעקר הנפח ורק מתרגמים למשקל.
שנים רבות חשבתי שהכה"ח משקל, וככה כתבתי במאמרים רבים, כי נמשכתי אחרי טעות איומה זאת.
ה' ירחם עלי.

?

 

[מתוק מדבש]

מה לא ברור

 

[חכם בן שושן]

מה לא ברור

למה צריך לרחם עליך?

 

[מתוק מדבש]

במקום ליישב קו' הגרע"א,
צריך להתמודד היום עם מלל בלתי נגמר של דברים שאינם קשורים למציאות.
כואב, מתיש, מעייף, ובעיקר שובר את הלב לאן הגענו.

 

[אברך]

במקום ליישב קו' הגרע"א,

אפשר בכלל ליישב קושיות של רע"א???

 

[מרנן ורבנן]

אפשר בכלל ליישב קושיות של רע"א???

 

[משיב כהלכה]

כאן הביא הרב יעקב סיני "מרן מפורש" שהולכים אחר המשקל, וזה משעשע ביותר כי אין כאן איזו תגלית חדשה... רק חוסר הבנה.

לשאלה הראשונה הוא ענה - כולם יודעים שהולכים אחר הנפח (וזה העיקר), אבל לפי המשקל יותר קל לדעת.

לשאלה השניה הוא ענה - אפשר ללכת ע"פ המשקל בעצימת עיניים מבלי להתייחס לנפח, שהרי הפוסקים נקטו שיעור משקל.

לשאלה השלישית הוא ענה - כן, אתה יכול לפרסם מה שאתה מבין מהדברים (אבל אותנו לא מעניין מה הוא הבין, אותנו מעניין מה הרב עובדיה אמר).

וכן כתב הגר"ע בספרו חזון עובדיה (סוכות, עמ' קיג ד"ה מש"כ): "מה שכתבתי, שהכזית הוא משקל שלושים גרם, לאו דווקא, שהוא עשרים ושבעה גרם בדיוק. ואף שהשיעור הוא בנפח, ולא במשקל, מכל מקום, אחר שהפוסקים מדדו הכל, המשקל הוא בקירוב מאד להמידה בנפח. וכן כתב הפתח הדביר (סי' קצ) בשם כמה אחרונים לשער במשקל, וכן הסכים לדינא. והובא בכף החיים (סי' קמו ס"ק מו), וסיים, וכן המנהג פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים במשקל".

וכן כתב הרב יצחק יוסף בספרו "עין יצחק" (חלק ב, עמודים תרב-תרז): "אף על פי שמעיקר הדין כל השיעורין הם לפי נפח, ולא לפי משקל, הן לענין חיוב ברכה אחרונה, והן לענין קיום מצוה, או איסור אכילה ביום הכיפורים. מכל מקום מחומר איסור ברכה לבטלה, רבים נהגו לשער לענין ברכה אחרונה שיעור כזית במשקל, כיון שאין הכל בקיאים לשער בנפח, ובפרט שבהרבה דברים שיעור המשקל והנפח כמעט שווה".

וכן כתב הרב אברהם יוסף בתשובה: "רוב ככל הפוסקים סוברים שהמדידה היא בנפח, וכך גם פוסק מרן אבי מורי, אלא שכתב כף החיים שאין אפשרות מדויקת למדוד בנפח, ואין הדבר ברור לכל אדם איך עושים את המדידה".

לסיכום - מי שרוצה ללכת בעצימת עיניים אחר המשקל, רשאי, שהרי הפוסקים נקטו שיעור זה. ומי שמדד בעצמו הנפח ויצא לו פחות מהמשקל, רשאי אף הוא ללכת אחר הנפח שהוא עיקר הדין. וכן כתב הרב יהודה ברכה בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה סימן מא), שנכנס לפני הרב עובדיה, וסיפר לו שבדק ומצא לגבי מצה דקה, שדי ב-20 גרם לכזית מצה, שבנפח יש בו 30 סמ"ק, ורק במצה רכה שיעור המשקל שווה לנפח. ואמר לו הרב עובדיה, שאם אכן כדבריו, די באכילת 20 גרם מצה. וגם זה מוקלט (למעשה האמת היא שמצת מכונה מספיק 12 גרם עבור נפח כזית, ולמחמירים 15 גרם דהיינו חצי מצה).

וההבדל בין הגר"ע יוסף להגרב"צ אבא שאול, שהגר"ע יוסף מתייחס לענין השיעור במשקל כענין של לכתחילה כי הפוסקים נקטו כך, אבל הגרב"צ מסתכל על זה כבדיעבד, למי שאינו יכול למדוד בנפח.

 

[מתוק מדבש]

וההבדל בין הגר"ע יוסף להגרב"צ אבא שאול, שהגר"ע יוסף מתייחס לענין השיעור במשקל כענין של לכתחילה כי הפוסקים נקטו כך, אבל הגרב"צ מסתכל על זה כבדיעבד, למי שאינו יכול למדוד בנפח.

אין ולא היה שום הבדל, אותה שיטה בדיוק, ורק במילים שונות.
שניהם מודים, א. כל מידות התורה בנפח.
ב. ד' הרמב"ם בפיה"מ המה יסוד לכה"ת.
ג. מה שהביאו בשם הגאונים זה סתם חוסר הבנה.
ד. מי שכתב משקל זה אחרי ששיעור הנפח.
ה. זאת התורה לא תהא מוחלפת.

 

[משיב כהלכה]

מה שהביאו בשם הגאונים זה סתם חוסר הבנה

?

 

[בן ישי]

תמהני איך הגענו למחלוקת גם בענין זה, והלא הדבר פשוט כביעתא בכוחתא ממש. וכי יש מאן דהוא הסובר ששיעורי חז"ל כזית וכביצה הם שיעורי משקל? והלא זה דומה למי שיאמר ששיעור ליטר הוא שיעור משקל, או אולי שיעור אורך של שקית חלב...

והמחלוקת שנוצרה באופן תמוה גם בדבר זה, סותרת כמה תשובות מפורסמות של הגאונים שכותבים ששיערו חכמים בביצה וכזית בדוקא, משום שגלוי וידוע לפניו שעתידים ישראל להתפזר בגלות, ולכן שיערו בדבר הקיים בכל מקום וששיעורו גלוי לכל ואינו משתנה לפי המטבעות השונים של המלכויות וכו'.

אלא שבתשובות הגאונים מפורש ועולה ג"כ שהנוהג לחשב במשקל היה קיים כבר בימיהם, ומשום שהיתה זו דרך פרקטית וקלה יותר למדידה לאדם הפשוט שאינו יודע תמיד לשער בנפח. ובעקבותיהם הלכו הרמב"ם וראשונים נוספים שנתנו שיעורים לבני דורם לפי מידות המשקל של זמנם. ונוהג זה המשיך בקהילות ישראל לדורותיהם לשער במשקל משום הסיבה הנ"ל, וכתבו זה אחרונים רבים. אבל ודאי מעיקרא עצם השיעור הוא בנפח.

ומסורת זו המשיך גם מרן הגרע"י זצ"ל לשער למעשה מלכתחילה במשקל, משום ששיעורו קרוב בדר"כ לשיעור הנפח. אבל ודאי לא עלה על דעתו ולא על דעת כל מי שעיניו בראשו ששיעור כזית הוא שיעור משקל. וכפי שהראה לנכון הרב משיב כהלכה מדבריו ומעדויות בניו.

אך יש חולקים בזה ומעדיפים לשער לכתחילה בנפח, כעיקר השיעור שתיקנו חז"ל. וזו מחלוקת הלכתית ולגיטימית.

אבל להכחיש המציאות הפשוטה לא שייך.

 

[מתוק מדבש]

?

עי' במאמר שהובא לעיל מאור תורה, שם הסביר הטעות ע"ש.

 

[בן ישי]

ואעתיק תשובת הגאונים אחת בנידון (וישנן עוד) שם מפורש ככל הנ"ל:

וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לזית ולכותבת ושאר כל השיעורים במשקל כספם של ערביים, ופירשתם שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה ששה עשר כסף ושני שלישי כסף, ואם אין להם ולשאר במשקל מאי טעמא ביצה יש לה משקל?

הוו יודעים שאין לאלו שיעורים במשקל הכסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עיקר, ואילו ביקשו לתת שיעור מן המשקל לדינרים היו עושים, אלא שנתנו שיעור בביצים ומידות שמצויים תמיד ואון לחוש שנשתנו. וכן שנינו (כלים פי"ז מ"ו) הביצה לא קטנה ולא גדולה אאלא בינונית, א"ר יוסי וכי מה מודיעני איזוהי גדולה שבגדולות ואיזוהי קטנה וכו', אלא הכל לפי דעתו של רואה. ומפורש בתוספתא מביא כוס מלא מים ומביא אוכלים שאינם בולעים ונותן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזר והולך. הא למדנו שאין לביצה משקל ידוע שלא להוסיף ולא לגרוע. וכי ר' יהודה ור' יוסי דקאמרי היאך משערין ביצה לא היו יודעין לקוץ משקל ידוע? וכי מר רב הילאי גאון וחכם מרבי יהודה ור' יוסי? אלא כדתניא הכל לפי דעתו של רואה.

ומר רב הלאי הכי הות דעתיה שהמשנה חייבה כל אדם לפי דעתו והרי פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו או מה שראו מלפניו ולמדוהו. אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים שלפניו ששערו כן לפי דעתם עשו, ואם לא הרי פירש לכל אחד במשנתנו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, וגם הוא לפי דעתו של רואה.

 

[מתוק מדבש]

ואעתיק תשובת הגאונים אחת בנידון (וישנן עוד) שם מפורש ככל הנ"ל:

וששאלתם לפרש לכם אם יש משקל לזית ולכותבת ושאר כל השיעורים במשקל כספם של ערביים, ופירשתם שמר רב הילאי גאון ז"ל פירש לכם משקל ביצה ששה עשר כסף ושני שלישי כסף, ואם אין להם ולשאר במשקל מאי טעמא ביצה יש לה משקל?

הוו יודעים שאין לאלו שיעורים במשקל הכסף לא במשנה ולא בתלמוד שלנו כל עיקר, ואילו ביקשו לתת שיעור מן המשקל לדינרים היו עושים, אלא שנתנו שיעור בביצים ומידות שמצויים תמיד ואון לחוש שנשתנו. וכן שנינו (כלים פי"ז מ"ו) הביצה לא קטנה ולא גדולה אאלא בינונית, א"ר יוסי וכי מה מודיעני איזוהי גדולה שבגדולות ואיזוהי קטנה וכו', אלא הכל לפי דעתו של רואה. ומפורש בתוספתא מביא כוס מלא מים ומביא אוכלים שאינם בולעים ונותן לתוכו עד שיחזרו המים לכמות שהיו וחוזר והולך. הא למדנו שאין לביצה משקל ידוע שלא להוסיף ולא לגרוע. וכי ר' יהודה ור' יוסי דקאמרי היאך משערין ביצה לא היו יודעין לקוץ משקל ידוע? וכי מר רב הילאי גאון וחכם מרבי יהודה ור' יוסי? אלא כדתניא הכל לפי דעתו של רואה.

ומר רב הלאי הכי הות דעתיה שהמשנה חייבה כל אדם לפי דעתו והרי פירש לכם מה שראה הוא לפי דעתו או מה שראו מלפניו ולמדוהו. אם חפצים אתם לעשות כמוהו ולסמוך עליו או על חכמים שלפניו ששערו כן לפי דעתם עשו, ואם לא הרי פירש לכל אחד במשנתנו לא גדול ולא קטן אלא בינוני, וגם הוא לפי דעתו של רואה.

מה המקור?

 

[משיב כהלכה]

עי' במאמר שהובא לעיל מאור תורה, שם הסביר הטעות ע"ש.

אין לי זמן לעיין, בוא תסביר לי במילים פשוטות מה הטעות, מי טעה ואיפה טעה.

 

[בן ישי]

מה המקור?

התשובה נדפסה בכמה מקומות, ומהם באוצר הגאונים בחלק התשובות ריש מס' ביצה, ובתשוה"ג אסף סי' סב.

והרי תשובה נוספת מתשובות הגאונים שערי תשובה סימן מו (הועתק מפרוייקט השו"ת):

לרבינו האיי ז"ל לענין הפרשת חלה מן העיסה.
וששאלתם אם צריך לשער אחד מכ"ד או לא... ומההיא שמעתא חזינן דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה ולכך נתנה לנו התורה שיעור בביצים ובפירות שדברי סופרים על הר סיני ניתנו כדכתיב ועליהם ככל הדברים לפי שהבצים והפירות נמצאים בכל מקום, כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שישראל עתידין להתפזר בין האומות ומשקלן ומדתן שהיו בימי משה, ושהוסיפו עליהן בארץ ישראל אין נשמרין להם והמדות משתנות בדורות ובמדינות שבכל דור ודור היו חכמים מחדשים מדותיהם כדמפורש בכמה מדינות (נ"א מקומות). וגם בחלה מצינו שהיו משערין מדות בכל עת שהרי שגר לו בוניוס לר' ואמ"ר נמי קיסטא דמורייסא דהות בציפורי ותמנתא קמייתא דאמר ר' יוחנן דהות יתירא על דא ריבעא וגם רב שיער קבא מלוגנאה לפסחא וכן הלכתא ונשתנו כל אלו המדות שהן מזמן קרוב וכ"ש מדורות הראשונים. שאין יודעין מדותיהן כלל ולכך תלו חכמים ז"ל השיעור בבצים ובפירות שהן קיימין כל עת ואין משתנין מיהו שיעור הביצים והפירות תלו אותן בדעתו של רואה והן המדה ישרה ע"ב אוקיאות.

(באחד מקובצי תשובות הגאונים ראיתי בעבר מקבץ של כמה תשובות בזה מדברי הגאונים, שכולם אומרים למעשה אותו הדבר. וכעת איני זוכר היכן).