השו"ע גם לא ראה זיתים??
הרמב''ם הרי''ף הרא"ש גם לא ראו זיתים ??
אולי זיתים נתגלו רק במאה ה-21 ...
לפי הרמב"ם אין בעיה, הכזית
פחות משליש ביצה.
ולגבי השו"ע, ידוע שהשו"ע בהלכות פסח סי' תפו כתב שיש אומרים ששיעור כזית כחצי ביצה. ובב"י הביא שכן משמע בתוס' חולין קג.
אולם השו"ע סותר עצמו בהלכות עירובין סי' שסח ס"ג שכ' ששיעור עירוב ו' ביצים וי"א ח' ביצים. וביותר בסי' תט ס"ז שהביא רק את הדיעה של ו' ביצים בלבד (אלא שיש ט"ס בשו"ע וצ"ל כפי מזונו אם הוא חולה. ורעבתן שיעורו שתי סעודות וכו'. דהיינו שחולה מספיק לו פחות מב' סעודות ואילו כל אדם או אפילו רעבתן מספיק לו בב' סעודות שהן ו' ביצים).
וא"כ בואו חשבון: האם יתכן שהשו"ע פוסק שכזית הוא 9 דרהם שהוא חצי ביצה? שהרי כתב ש 18 גרוגרות שווים רק 6 ביצים. וא"כ גרוגרת היא שליש ביצה. ולפי השו"ע אפשר גם לברך על מצוות עירוב על זה. והנה אפילו לשיטת היש אומרים שהביא בסי' שסח )ולא הזכירם בסי' תט כלל( ששיעור 18 גרוגרות הם 8 ביצים, עדיין זה לא מתאים עם שיעור כזית חצי ביצה, שהרי כולם מודים שהגרוגרת יותר גדולה מהזית.
ואם זית חצי ביצה, לפי זה 18 זיתים הם 9 ביצים, וא"כ כיצד יתכן ש 18 גרוגרות הם רק 8 ביצים? הרי היה צריך להניח יותר מ 9 ביצים, ויוצא שאפילו מי שיניח 8 ביצים כדעת הי"א מברך "ברכה לבטלה" שהרי לא מניח את השיעור הנצרך.
הננו רואים שהשו"ע סובר כהרמב"ם להקל במצווה דרבנן כשיעור הרמב"ם אפילו במקום שיש ברכה, וסובר שכזית הוא
"פחות" משליש ביצה. ולא חושש לשיטת התוס' כלל. וזה סותר את דבריו שבסי' תפו שהביא רק את הדעה (בשם י"א) שכזית חצי ביצה. ואם סובר השו"ע מעיקר הדין כתוס', א"כ כיצד יתכן שלא יחוש לשיטתם כלל לכתוב שצריך להניח שיעור עירוב יותר מט' ביצים?
אולם התירוץ הוא כמו שכתב הרב זרע אמת בספרו שבח פסח (מוציא מצה אות ח) והובאו דבריו בהסכמה בשו"ת ויאמר יצחק (ואליד, או"ח סי' ח). ובקונט' הנקרא "מקום זרע" להגאון ר' שאול הכהן מג'רבא (שנדפס בתוך ספר קרני רמים ח"ב פרשת שלח עמוד קיג). וכ"כ בס' כסא אליהו (ישראל, סי' תפו) ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, דדעת מרן הוא רק דטוב לחוש לחומרא לשיטת התוס'. וכ"כ בשו"ת יד אליהו (לובלין סי' כו ד"ה היוצא לנו):
זאת אומרת שמעיקר הדין אפילו לעניין ברכה, כאשר עושים מצוה מדרבנן, כגון אכילת מרור, ולוקחים שיעור כזית של הרמב"ם, סובר השו"ע שאפשר לברך, ולא לחוש כלל לשיטת התוס'. ורק במצוות אכילת מצה דאורייתא הזכיר שי"א שכזית חצי ביצה להודיע "שטוב לחוש לתוס' ולאכול כחצי ביצה".
אולם אין ראיה מכאן שבמצווה מדאורייתא יסבור השו"ע שאפשר לברך. וכן אין ראיה מכאן שמי שאכל שיעור כזית של הרמב"ם יכול לברך ברכה אחרונה. כי יתכן שהשו"ע ספוקי מספקא ליה ספק שקול האם הלכה כהתוס' או כהרמב"ם. אבל יותר נראה שהשו"ע יתפוס לעיקר הדין כג' עמודי ההוראה ורוב הראשונים ודלא כתוס', וכדרכו בכל מקום, בפרט שדעת התוס' נסתרת מהמציאות.
ובזה נבין עוד דבר תמוה, כיצד יתכן שהשו"ע המתין עד סי' תפו בהלכות פסח כדי להודיע לנו כמה הוא שיעור כזית? הרי היה הרבה יותר חשוב להודיענו זאת כבר בהלכות ברכות כגון בסי' קפד ס"ו שכתב "שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון בכזית", עכ"ל. וכן בסי' קצו ס"ד אין מזמנין על מי שלא אכל כזית, ע"כ. (ומדובר גם על זימון בעשרה שיש שם אזכרת ה') ועוד כהנה וכהנה מקומות שהזכיר כזית ולא הואיל לבאר לנו מהו שיעורו עד סי' תפו. וגם שם כתב כן רק בשם יש אומרים ולא גילה לנו מי הם החולקים.
ולפי הנ"ל יש לשאול א"כ למה לא כתב השו"ע את סברת הרמב"ם בסימן תפו ולמה כתב רק שיש אומרים שכזית חצי ביצה?
אולם התשובה פשוטה: שהשו"ע "לא היה לו דיון וספק כמה הוא שיעור כזית לשאר הראשונים שחולקים על התוספות". כי היה ברור ופשוט לו שלדבריהם שיעור כזית הוא כפשוטו "כגודל זית בינוני שגדל לפניהם על העץ" וזהו עצם השיעור כמו שכתבו הגאונים בתמיהה "שזהו השיעור ואיך יהי שיעור לשיעור"? ולא צריך לדמות את שיעור כזית לשום שיעור אחר כלל.
וממילא בואו נחשוב כיצד היה יכול השו"ע לכתוב את שני הדעות הללו בהלכה?
האם יכל לכתוב כך: "שיעור כזית - הוא כגודל זית שצומח על העץ וי"א שהוא כחצי ביצה". הרי בוודאי זה חוכא ואטלולא לכתוב כך. כי היה פשוט לשו"ע שכשכותבים "כזית" הכוונה כפשוטו "כמו זית", וזו כוונתו בכל ההלכות בשו"ע שכתב "כזית" היינו "כמו זית". ורק בהלכות פסח כתב את היש אומרים שהם החידוש הגדול שסותר את המציאות וכל סתימת הראשונים, שחידשו שכזית הוא "לא כמו זית" אלא חצי ביצה.
ולכן הביא רק את דבריהם בלשון י"א, היות ודעת "הסתם" מבוארת מעצמה ואינה צריכה להיכתב.
