יתכן שיש הבדל בין "לשאול בשלום אשה" והיינו לשאול "מה שלומך"? לבין להקדים שלום ולומר "שלום".
בחוט שני (עמ' ס) כ' לאסור אף
אמירת שלום דעצם ההתייחסות לאשה גורמת חיבה. אולם בשו"ת שמש ומגן ח"א (אה"ע סי' יח) כ' להתיר בפשיטות, דהוא ברכה בעלמא. ושכ"מ מד' העזר מקודש. וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ח (סי' קכו), אלא דסיים דהוא רק בדרך לימוד זכות. וע"ש מש"כ בזה.
ובשו"ת בצל החכמה ח"ה (סי' מח) כ' שהמהרש"א (שבת פט. בח"א ד"ה וא"ל משה) כ' לחלק בין שאילת שלום לנתינת שלום, דשאילת שלום היינו להתעניין בשלום הנשאל, ונתינת שלום היינו אמירת שלום. והאריך להוכיח מהמקראות דברכת שלום מיקרי שאילת שלום ודלא כמהרש"א. ושכ"כ בשו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' תע"ד אות א'). וכ' (באות יא) שלכל הטעמים מותר להשיב לאשה שלום (דאין דרך אשה לחזור אחר האיש), ושהבעיה היא בהזכרת
שלום לאשה (אות יב). [וכן ס"ל להרב השואל בשו"ת שו"ת שבט הלוי הנ"ל. אולם בעל השבה"ל כ' דאי"ז נכון. ע"ש]. והעלה (באות יד) שהאומר לאשה שלום עליכם אין מזניחים אותו, דמהר"ם שיק (סי' נג) היקל בזה, ושעדיף טפי לומר רק מילת שלום. ע"ש מש"כ עוד בזה. והגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"ב (סי' כ) השיב לדינא דהמהר"ם שיק (הנ"ל) כ' דאין העולם נזהרים בזה, וסמכי עמש"כ התוס' דכשאינו עושה דרך חיבה שרי. (ועי' מש"כ בזה לעיל סעי' ה' ד"ה השתמשות באשה בלא הרהור). ובשו"ת משנת יוסף (ליברמן ח"ו סי' א אות ו) כ' שהמהר"ם שיק מקיל (א) במה שאורחא בהכי שדרך בנ"א בכך (ב) ואינו דרך חיבה (ג)
ואם מתכוין לשם שמים (כהרמ"א לעיל סעי' ה), והעיר "ואיני יודע איזה לשם שמים שייך כאן", ואולי שאינו מהנימוס לבא וללכת בלי לברך ברכת שלום בלשון הקודש או בשאר לשונות שיאמרו שהחרדים אינם מן הישוב.
ובס' ואין למו מכשול (ח"ח עמ' קמד) כ' דהגריש"א כ' זאת רק בדרך לימוד זכות, ואף המהר"ם שיק כ' דהמקדש עצמו קדוש יאמר לו, אבל ברור שאין לזוז מסתמות מרן. ע"ש. ולכאו' לשון השו"ע שכ' "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפי' ע"י שליח ואפי' וכו',
אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה", משמע קצת דגם שאילת שלום לאשה שאסורה הוא בכה"ג ששואל "מה שלומה". ודו"ק. שו"ר שכן דייק בשו"ת משנת יוסף (ליברמן ח"ו סי' א אות ו). [ויש לציין שהעצי ארזים (ס"ק ה) כ' דכל דין זה הוא רק לת"ח ומטעם הרחקה. ע"ש].
וכעין סברת המהר"ם שיק כ' רבינו יוסף חיים בבן יהוידע (קידושין שם) דכל האיסור של שאילת שלום, הוא רק באדם זר שאינו מכירה, וע"י השאילת שלום נעשה קירוב דעת בניהם, אבל אם הוא קרוב שלה או שנתארח אצלה, אין נראה שכוונתו לעשות קירוב דעת עמה,
והוא חייב לשאול בשלומה משורת דרך ארץ ונימוס העולם, כיון שנתארח בביתה וקבל ממנה הנאה וטובה ואיך יהיה כפוי טובה. ע"ש.
