אין לו שמץ מה זה מקיפין דבינה והוא מצטער מחמתה...
הרבי מליובאוויטש ציטט את האדמו"ר האמצעי ששאל בנוגע לשינה בסוכה: "כיצד אפשר לישון במקיפים דבינה"? בהסבירו שבסוכה מאיר אור אלוקי גדול מאוד והוא מקיף את האדם, ולא רק אותו אלא את כל ענייניו שעשה בסוכה, ומכיוון שיש אור אלוקי גדול שכזה, איך אפשר לישון בסוכה? – על דרך לשון הכתוב: "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". לו ידעתי, לא הייתי ישן במקום קדוש זה.
וממילא, לפי השולחן ערוך, אם יודע שלא יירדם בסוכה, למה לו לנסות לישון שם ואז לגלות שלא נרדם? אלא מראש יכנס לביתו ויישן שם.
וזהו גם בפשטות הטעם מדוע האדמו"ר הריי"צ לא ישן בסוכה: בעת ישיבתו שם האיר אצלו בגילוי האור המקיף של הסוכה עד שלא היה מסוגל להירדם שם.
ומוכרח לומר זאת, כי בנוגע לישיבה בסוכה ראינו אצל הרבי הריי"צ 'דבר והיפוכו'. מצד אחד: הרבי הקפיד על אכילה ושתייה עד קצה אחרון. לא שתה מים מחוץ לסוכה ואכל בה גם כשירד גשם. מצד שני: הרבי לא ישן בסוכה אלא בבית. ולכאורה, אדרבה: לאכול אכילת עראי מותר מחוץ לסוכה ואילו שינת עראי אסורה מחוץ לסוכה.
ואף-על-פי שמחמת הצער כגון קור או גשם, על פי הלכה, פטורים משינה בסוכה, לא שייך להגיד את הנ"ל על הרבי הריי"צ, שהרי ראינו שבאכילה ושתייה הקפיד אף כאשר ירד גשם חזק ולא אכל ולא שתה מחוץ לסוכה, אפילו שמותר לאכול בבית על פי הלכה.
וממילא מובן שמה שנהג לישון מחוץ לסוכה היה לא משום צער גשמי.
וכאן הקשה הרבי מליובאוויטש על עצמו, שאם הרבי הריי"צ לא ישן בסוכה בגלל שהצטער ורק יחידי סגולה יכולים לנהוג כך, מדוע אנחנו לא ישנים בסוכה? הרי אנחנו לא מרגישים את האור המקיף הגדול הזה!
וענה, שחסידים המקושרים לרבותינו נשיאנו, לומדים את תורתם והולכים בדרכיהם –
מנהג רבותיהם בידיהם.
והוסיף, כיוון שלנו יש צער על זה שאנחנו לא מגיעים לכאלה מדרגות נעלות כמו רבותינו נשיאנו, שהרגישו בגשמיות ממש את האור המקיף, לכן כמצטער, אנחנו פטורים מהסוכה. מדוע אין אנו בדרגה שאור הסוכה מאיר אצלנו עד כדי שלא נוכל לישון בסוכה.
ואפילו שצער זה לא בה מהסוכה עצמה, אלא ממאמרו של אדמו"ר האמצעי, בכל אופן דין מצטער אינו דווקא מהסוכה עצמה אלא גם מסיבות אחרות כגון גשם, קור וכדומה. כך גם מצטער מחמת שלא זכה להגיע לדרגה זו. ע"כ דבריו.
וברור שכל זה אינו אלא המתקה למנהג שכבר נהוג בתפוצות ישראל מימות הראשונים ונפסק ברמ"א, ומחמת שהרבי האחרון לא זז כמלוא נימה ממנהג חמיו - הרבי הקודם.
ובכל דבריו לא היה "פסק הלכה" והוראה לרבים אלא הסבר מנהגו שלו בעצמו, וכמובן שגם החסידים נוהגים כמותו ללא פקפוק.