1. הגיבו היטב, ואצ"ל.
2. היה סוג של חשדנות כלפי דברים שהם בסיס מסורת הספרדים, כ"ש וכ"ש על יביע אומר שמתבסס הרבה על גדולים ספרדים ("איזה רב במצרים" - כלשונו של הגאון מסטייפלאע). ומ"מ היתר המכירה הותר על ידי גדולי הספרדים בא"י, אפשר להאריך בזה, כותב הגאון מקוטנא, יו"ד סימן נג:
בפרט כי גדולי רבני ספרד אשר צפרנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז הם מתירים שיעבדו הנכרים בשביעית על ידי מכירה.
3. אי אפשר להתבסס על דעה שנטענה שנטענה בבית של אחד הרבנים ולהרוס על פיה עולמות של תורה... שא"כ כמעט לא הנחת בן לאברהם אבינו... הוא אמר ש"עובדיה מיקל כמו גופן אלא שהוא עם יראת שמים והוא מסתמך על איזה רב במצרים". לא הייתי מהמר שהוא באמת חקר מי הוא הרב ממצרים שבאמת דעתו הייתה מוחלטת - אין לספרדים ללכת לפי רבניהם...
4. מעניין שהאבן עזרא שלי, בתחילת ספר צחות, כותב שאנשי מצרים ואפריקה יודעים לקרוא את הקמץ... שבספרד קוראים אותו כפתח. וכן מבואר ברי"ף לעניין ההפסק הנצרך בין וחרה אף, וכ"כ דונש (השנים האחרונים מצפון מערב אפריקה) שקריאת הקמץ ידועה לאנשי טבריה. וכ"כ הרד"ק שאין ידיעה בזה. ואגב, רש"י בכל מקום לא מבדיל ביניהם (יעב"ץ ברכות מז). כך גם בפיוטי אשכנז, וכן משמע בספר דייקות לרשב"ם, כך שהקמץ האשכנזי הוא חדש ואינו מעוגן במסורת קדמוניהם.
הצג קובץ מצורף 1620
drive.google.com
