באנר תרומה

מערכה בפרשה • ה'שיעור כללי' בפרשה

בסיומה של שנה, הזדמנות זו רצוני להביע תודה והוקרה למעלת תנא דבי אליהו שליט"א הטורח להחכימנו מידי שבוע בגליון יקר ומושקע, בחידושים בהירים ובחקירות בלשון קולחת, כה לחי!

אגב, האם אילם (או כל חולי אחר המונע מעשיית וידוי בפה) שאני אחרי שהוא אנוס בחוליו?
 
בסיומה של שנה, הזדמנות זו רצוני להביע תודה והוקרה למעלת תנא דבי אליהו שליט"א הטורח להחכימנו מידי שבוע בגליון יקר ומושקע, בחידושים בהירים ובחקירות בלשון קולחת, כה לחי!
תודה רבה, טוב עין הוא יבורך, יתן ה' לי עוד כח לעשות כהנה וכהנה, וכן למר ולכל חו"ר כותלנו.
אגב, האם אילם (או כל חולי אחר המונע מעשיית וידוי בפה) שאני אחרי שהוא אנוס בחוליו?
ראשית יש לדון האם וידוי בפה מעכב, ולאחריו יש לדון גבי אילם, וכמובן יש סברא איפכא (שהתבהרה במערכה הקודמת לגבי שומע כעונה) שאילם גרע טפי כיון שאינו ראוי לבילה.
אדרבא חכמי ורבני הפורום מוזמנים לכתוב את חוות דעתם הרחבה.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
כבודו כמשה רבינו יושב ודורש מפי הגבורה, נא יביא לנו מקורותיו או לכה"פ הוכחות לכל הנ"ל.
 
כבודו כמשה רבינו יושב ודורש מפי הגבורה, נא יביא לנו מקורותיו או לכה"פ הוכחות לכל הנ"ל.

איני צריך להביא מקור, כיון שאתה המחמיר ועליך להביא ראייה.
ואני מסברא אני בא, לא שמענו וגם אין סברא לומר שמצות התשובה מופקעת מאילמים.
ואם ימצא בראשונים וידוי פה, ודאי שאין הכוונה לעיכובא למי שאינו בר הכי,
ומעתה אתה צריך להביא ראייה ולא אני.

והנה עכשיו כשאני מסתכל בהל' תשובה ברמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א, ופ"ב ה"א, נראה שהן ב' מצות נפרדות,
א' התשובה והוא שיעזוב החוטא בלבו וכו'. ב' וידוי דברים.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
הרי זה צדיק גמור שמא הרהר תשובה בליבו
 
איני צריך להביא מקור, כיון שאתה המחמיר ועליך להביא ראייה.
ואני מסברא אני בא, לא שמענו וגם אין סברא לומר שמצות התשובה מופקעת מאילמים.
ואם ימצא בראשונים וידוי פה, ודאי שאין הכוונה לעיכובא למי שאינו בר הכי,
ומעתה אתה צריך להביא ראייה ולא אני.

והנה עכשיו כשאני מסתכל בהל' תשובה ברמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א, ופ"ב ה"א, נראה שהן ב' מצות נפרדות,
א' התשובה והוא שיעזוב החוטא בלבו וכו'. ב' וידוי דברים.
הוא אשר דיברתי, תשובה אינו מופקעת מאילמים, אך וידוי יתכן שכן, ולכן יש לוודות שהם יכולים להתוודות בלב...
 
הוא אשר דיברתי, תשובה אינו מופקעת מאילמים, אך וידוי יתכן שכן, ולכן יש לוודות שהם יכולים להתוודות בלב...
ויתכן א"כ שכיון שאינם יכולים להתוודות, ממילא אין עליהם חיוב זה, וממילא תשובתם מתקבלת בלעדיו, וצ"ע.
 
אודה ולא אבוש, לא עברתי על המאמר, גם לא על כל האשכול.
אך ראיתי מילים אלו

ראשית יש לדון האם וידוי בפה מעכב, ולאחריו יש לדון גבי אילם, וכמובן יש סברא איפכא (שהתבהרה במערכה הקודמת לגבי שומע כעונה) שאילם גרע טפי כיון שאינו ראוי לבילה.

ממנה היה משמע (עכ"פ לי) שסגרת דלת תשובה ע"פ צד אחד בפני אילמים, ועל כך היתה תגובתי שזה לא אפשר.
עכ"פ עמך הסליחה.
 
אודה ולא אבוש, לא עברתי על המאמר, גם לא על כל האשכול.
אך ראיתי מילים אלו



ממנה היה משמע (עכ"פ לי) שסגרת דלת תשובה ע"פ צד אחד בפני אילמים, ועל כך היתה תגובתי שזה לא אפשר.
עכ"פ עמך הסליחה.
כבודו עשה כעת גם וידוי וגם תשובה, גם מיראה וגם מאהבה, ובודאי התקבלה ברצון ושגגות נהפכו לזכויות.
 
כבודו עשה כעת גם וידוי וגם תשובה, גם מיראה וגם מאהבה, ובודאי התקבלה ברצון ושגגות נהפכו לזכויות.
עכ"פ 'קבלה לעתיד' לא הייתה כאן, יקבל על עצמו לעיין בכל המערכה מידי שבת בשבתו.
 
בענין 'ביומו תתן שכרו' וכו' דברים כדורבנות בעיקר המצוה, בדברות הגאון האדיר רבינו היח"ס שליט"א, והנני מצרפם כאן לשמחת לב מבקשי ה' זה דבר הלכה ויראה.
כעת צדה עיני סיפור מרתק, והנה הוא לקראתנו:
סח הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א, כי מרן רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל החפץ חיים זיע"א, היה יהודי שיכלו לראות עליו בכל עת שכל עסקו הוא בעבודת ה', הוא לא עשה שום מעשה בלי לחשוב קודם אם זה רצון ה'. הוא שעבד את עצמו בשיעבודא דאורייתא לעשות רצון הבורא בכל רגע נתון, בלי הפסק כלל וכלל.

מובא בשם רבינו הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, בהקדמת ספר קובץ שיעורים, שהחפץ חיים אפילו כשהיה טובל את העט שלו בדיו היה חושב על כך שזה רצון ה', ושכך הוא עובד כרגע את הקב"ה בכבודו ובעצמו. שום מעשה לא נעשה על יד סתם כך כי כך הוא רוצה, אלא כי זהו רצון הבורא יתברך.

וסיפר כי פעם נסע חתנו של ה'חפץ חיים' עם עגלה הרתומה לסוס, וכהגיע למחוז חפצו הוציא מעות מכיסו ושילם לבעל העגלה את שכרו כפי שסיכם עמו מראש.

שאל אותו החפץ חיים: "תגיד לי, למה שילמת לו"?

השיב לו החתן: "מה זאת אומרת? הוא לקח אותי עד לכאן, בגלל זה שילמתי לו".

שב הצדיק ושאל: "אבל למה שילמת לו?"

"כי מגיע לו… הוא עשה את העבודה שלו", השיב החתן.

והחפץ חיים אינו מרפה: "אמור לי למה שילמת לו?"

החתן מתחיל להתפתל ואינו מבין את רצון הצדיק: "סיכמנו שאשלם לו, והוא עמד בחלק שלו בהסכם, אז אני צריך לעמוד בחלק שלי".

עד שהחפץ חיים התלהב ואמר: "תניד ששילמת לו כי יש מצווה 'ביומו תתן שכרו'. בגלל זה שילמת".

כי אצל החפץ חיים באמת לא היה דבר כזה לשלם כסף סתם כי מגיע לו. מי קבע שמגיע לו? התורה מצווה לשלם לו את שכר העבודה שלו. אנחנו משלמים כי כך ציוותה התורה.

כך היה בכל דרכיו ובכל מעשיו. היה לו רק שיקול אחד אם לעשות כך או אחרת, מה רצון ה'? ולכן כשהוא חיבר את חיבורו הגדול ה'חפץ חיים', הוא לא חתם עליו את שמו בהתחלה, מה זה משנה מי חיבר את הספר? הרי לכל הלכה הוא מבוא גם את המקור שלה, הלומדים יכולים לעיין בעצמם ולראות שאכן כל דבריו אמת וצדק ושהוא לא בדה שום דבר מלבו, למה אם כן צריך בכלל לכתוב את שם המחבר?

(גיליון 'פחד דוד')
 
כי אצל החפץ חיים באמת לא היה דבר כזה לשלם כסף סתם כי מגיע לו. מי קבע שמגיע לו? התורה מצווה לשלם לו את שכר העבודה שלו. אנחנו משלמים כי כך ציוותה התורה.
מן הסתם, ר' שמעון שקופ היה אומר ש"מגיע לו" מכוח תורת המשפטים הטבעית, ומה שהתורה חידשה זה שצריך לשלם באותו היום
 
מן הסתם, ר' שמעון שקופ היה אומר ש"מגיע לו" מכוח תורת המשפטים הטבעית, ומה שהתורה חידשה זה שצריך לשלם באותו היום
אכן. וזכורני שהיה סיפור עם הרב שך שדנו בביתו מה הטעם שלווה חייב לפרוע, האם 'ממוני גבך' או 'התחייבות' או 'שעבוד' וכו', ואז נכנסה הרבנית ואמרה "אני לא מבינה מה השאלה, פשוט מאוד, לווית - תשלם", ואמר הרב שך שהיא צודקת טפי מכולם.
 
ראשי תחתית