בענין 'ביומו תתן שכרו' וכו' דברים כדורבנות בעיקר המצוה, בדברות הגאון האדיר רבינו היח"ס שליט"א, והנני מצרפם כאן לשמחת לב מבקשי ה' זה דבר הלכה ויראה.
כעת צדה עיני סיפור מרתק, והנה הוא לקראתנו:
סח הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א, כי מרן רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל החפץ חיים זיע"א, היה יהודי שיכלו לראות עליו בכל עת שכל עסקו הוא בעבודת ה', הוא לא עשה שום מעשה בלי לחשוב קודם אם זה רצון ה'. הוא שעבד את עצמו בשיעבודא דאורייתא לעשות רצון הבורא בכל רגע נתון, בלי הפסק כלל וכלל.
מובא בשם רבינו הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, בהקדמת ספר קובץ שיעורים, שהחפץ חיים אפילו כשהיה טובל את העט שלו בדיו היה חושב על כך שזה רצון ה', ושכך הוא עובד כרגע את הקב"ה בכבודו ובעצמו. שום מעשה לא נעשה על יד סתם כך כי כך הוא רוצה, אלא כי זהו רצון הבורא יתברך.
וסיפר כי פעם נסע חתנו של ה'חפץ חיים' עם עגלה הרתומה לסוס, וכהגיע למחוז חפצו הוציא מעות מכיסו ושילם לבעל העגלה את שכרו כפי שסיכם עמו מראש.
שאל אותו החפץ חיים: "תגיד לי, למה שילמת לו"?
השיב לו החתן: "מה זאת אומרת? הוא לקח אותי עד לכאן, בגלל זה שילמתי לו".
שב הצדיק ושאל: "אבל למה שילמת לו?"
"כי מגיע לו… הוא עשה את העבודה שלו", השיב החתן.
והחפץ חיים אינו מרפה: "אמור לי למה שילמת לו?"
החתן מתחיל להתפתל ואינו מבין את רצון הצדיק: "סיכמנו שאשלם לו, והוא עמד בחלק שלו בהסכם, אז אני צריך לעמוד בחלק שלי".
עד שהחפץ חיים התלהב ואמר: "תניד ששילמת לו כי יש מצווה 'ביומו תתן שכרו'. בגלל זה שילמת".
כי אצל החפץ חיים באמת לא היה דבר כזה לשלם כסף סתם כי מגיע לו. מי קבע שמגיע לו? התורה מצווה לשלם לו את שכר העבודה שלו. אנחנו משלמים כי כך ציוותה התורה.
כך היה בכל דרכיו ובכל מעשיו. היה לו רק שיקול אחד אם לעשות כך או אחרת, מה רצון ה'? ולכן כשהוא חיבר את חיבורו הגדול ה'חפץ חיים', הוא לא חתם עליו את שמו בהתחלה, מה זה משנה מי חיבר את הספר? הרי לכל הלכה הוא מבוא גם את המקור שלה, הלומדים יכולים לעיין בעצמם ולראות שאכן כל דבריו אמת וצדק ושהוא לא בדה שום דבר מלבו, למה אם כן צריך בכלל לכתוב את שם המחבר?
(גיליון 'פחד דוד')