באנר תרומה

מערכה בפרשה • ה'שיעור כללי' בפרשה

בסיומה של שנה, הזדמנות זו רצוני להביע תודה והוקרה למעלת תנא דבי אליהו שליט"א הטורח להחכימנו מידי שבוע בגליון יקר ומושקע, בחידושים בהירים ובחקירות בלשון קולחת, כה לחי!

אגב, האם אילם (או כל חולי אחר המונע מעשיית וידוי בפה) שאני אחרי שהוא אנוס בחוליו?
 
בסיומה של שנה, הזדמנות זו רצוני להביע תודה והוקרה למעלת תנא דבי אליהו שליט"א הטורח להחכימנו מידי שבוע בגליון יקר ומושקע, בחידושים בהירים ובחקירות בלשון קולחת, כה לחי!
תודה רבה, טוב עין הוא יבורך, יתן ה' לי עוד כח לעשות כהנה וכהנה, וכן למר ולכל חו"ר כותלנו.
אגב, האם אילם (או כל חולי אחר המונע מעשיית וידוי בפה) שאני אחרי שהוא אנוס בחוליו?
ראשית יש לדון האם וידוי בפה מעכב, ולאחריו יש לדון גבי אילם, וכמובן יש סברא איפכא (שהתבהרה במערכה הקודמת לגבי שומע כעונה) שאילם גרע טפי כיון שאינו ראוי לבילה.
אדרבא חכמי ורבני הפורום מוזמנים לכתוב את חוות דעתם הרחבה.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
כבודו כמשה רבינו יושב ודורש מפי הגבורה, נא יביא לנו מקורותיו או לכה"פ הוכחות לכל הנ"ל.
 
כבודו כמשה רבינו יושב ודורש מפי הגבורה, נא יביא לנו מקורותיו או לכה"פ הוכחות לכל הנ"ל.

איני צריך להביא מקור, כיון שאתה המחמיר ועליך להביא ראייה.
ואני מסברא אני בא, לא שמענו וגם אין סברא לומר שמצות התשובה מופקעת מאילמים.
ואם ימצא בראשונים וידוי פה, ודאי שאין הכוונה לעיכובא למי שאינו בר הכי,
ומעתה אתה צריך להביא ראייה ולא אני.

והנה עכשיו כשאני מסתכל בהל' תשובה ברמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א, ופ"ב ה"א, נראה שהן ב' מצות נפרדות,
א' התשובה והוא שיעזוב החוטא בלבו וכו'. ב' וידוי דברים.
 
לא נראה שוידוי פה מעכב באילם (אפי' אילו היה מעכב בשאר כל אדם),
ונראה שאינו קשור לראוי לבילה, דהגם שקשה להגיד גדר בראוי לבילה, מ"מ בכל התורה יכולנו לומר זה, וקשה לומר כן בכל מקום מדעתינו.
אבל העיקר החרטה היא בלב, אלא שיש גם וידוי פה, ובאילם שאינו שייך וידוי פה סגי בחרטה בלב.
הרי זה צדיק גמור שמא הרהר תשובה בליבו
 
איני צריך להביא מקור, כיון שאתה המחמיר ועליך להביא ראייה.
ואני מסברא אני בא, לא שמענו וגם אין סברא לומר שמצות התשובה מופקעת מאילמים.
ואם ימצא בראשונים וידוי פה, ודאי שאין הכוונה לעיכובא למי שאינו בר הכי,
ומעתה אתה צריך להביא ראייה ולא אני.

והנה עכשיו כשאני מסתכל בהל' תשובה ברמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א, ופ"ב ה"א, נראה שהן ב' מצות נפרדות,
א' התשובה והוא שיעזוב החוטא בלבו וכו'. ב' וידוי דברים.
הוא אשר דיברתי, תשובה אינו מופקעת מאילמים, אך וידוי יתכן שכן, ולכן יש לוודות שהם יכולים להתוודות בלב...
 
הוא אשר דיברתי, תשובה אינו מופקעת מאילמים, אך וידוי יתכן שכן, ולכן יש לוודות שהם יכולים להתוודות בלב...
ויתכן א"כ שכיון שאינם יכולים להתוודות, ממילא אין עליהם חיוב זה, וממילא תשובתם מתקבלת בלעדיו, וצ"ע.
 
אודה ולא אבוש, לא עברתי על המאמר, גם לא על כל האשכול.
אך ראיתי מילים אלו

ראשית יש לדון האם וידוי בפה מעכב, ולאחריו יש לדון גבי אילם, וכמובן יש סברא איפכא (שהתבהרה במערכה הקודמת לגבי שומע כעונה) שאילם גרע טפי כיון שאינו ראוי לבילה.

ממנה היה משמע (עכ"פ לי) שסגרת דלת תשובה ע"פ צד אחד בפני אילמים, ועל כך היתה תגובתי שזה לא אפשר.
עכ"פ עמך הסליחה.
 
אודה ולא אבוש, לא עברתי על המאמר, גם לא על כל האשכול.
אך ראיתי מילים אלו



ממנה היה משמע (עכ"פ לי) שסגרת דלת תשובה ע"פ צד אחד בפני אילמים, ועל כך היתה תגובתי שזה לא אפשר.
עכ"פ עמך הסליחה.
כבודו עשה כעת גם וידוי וגם תשובה, גם מיראה וגם מאהבה, ובודאי התקבלה ברצון ושגגות נהפכו לזכויות.
 
ראשי תחתית