למעלת היושבים ראשונה בכותל המזרח. מצורף גיליון המערכה בפרשת נשא - דין הישראל בברכת כהנים
כמיטב המסורת, קיבלנו גם השבוע, מבוא וסיכום המערכה מאת ידידי הגאון הכהן הגדול בתורה יגע וללומדיה מסייע:
המאמר מקיף ומעמיק בהיבטים שונים של ברכת כהנים, בדגש על מעמד ה'מקבלים' (ישראלים) והיחס בינם לבין ה'מברכים' (כהנים), תוך ניתוח דעות רבות והצגת סתירות לכאורה וניסיונות ליישבן.
א. דין עשרה בברכת כהנים: האם העשרה נדרשים מצד דין 'דבר שבקדושה', או מצד גזירה שווה מפסוקים אחרים כמו "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
ב. האם יש מצווה על הישראלים להתברך מפי הכהנים, בנוסף למצוות הכהנים לברך. דברי ספר חרדים וספר חינוך המורים שיש מצווה כזו על ישראל, ונבחנים מקורות נוספים כמו שו"ת מן השמים ודעות אחרות בראשונים.
ג. מקור האיסור לישראל לישא כפיו: האיסור הוא 'עשה', ומובאים פירושים שונים למקורו (למשל, מ"כה תברכו - אתם ולא זרים"). נדונה גם סוגיית רבי יוסי בגמרא שבת והתמיהה עליה, והיחס בין האיסור לבין דין ברכה לבטלה.
ד. חיוב הישראל להתברך מהכהנים משום שבלעדיו לא תתקיים הברכה: מוצג מהלך ההפלאה הסובר שאיסור הזר הוא מצד ביטול מצוות הישראל להתברך מהכהנים, כיוון שהזר המברך אינו יכול להתברך בעצמו.
ו. ביאור הדינים שנאמרו על הישראל בברכת כהנים: כמו האיסור להסתכל בכהנים המברכים והחיוב לכוין לברכה, והצורך להמתין לציבור שיענה אמן. דינים אלו משמשים כראיות אפשריות לכך שיש תפקיד או חיוב על הישראלים. כמו כן, נדונה שאלת 'פנים כנגד פנים' ומשמעות דרישת הקשבת הישראלים לברכה.
ז. דין השומע ברכת כהנים באמצע תפילת עמידה: סעיף זה עוסק בשאלה מעשית - כיצד ינהג מי שעומד בתפילת שמונה עשרה בשעה שהכהנים נושאים כפיהם. מוצגות דעות חלוקות בין פוסקים אחרונים (אגרות משה, הגריש"א, שבט הלוי, יביע אומר) האם עליו להפסיק בשתיקה ולהקשיב לברכה, והדבר נקשר למחלוקת היסודית האם יש חיוב על הישראל להתברך.
*יש לציין כי במערכה המקורית, הענף האחרון הוקדש לשאלה מרתקת התלויה בכל האמור לעיל ובעוד נידונים בענייני ברכות. מדוע אין הישראלים מברכים על מצוותם לקבל או לשמוע ברכת הכהנים, על כן הנני מציגו כאן לתועלת המעיינים.
ח. מדוע הישראל לא מברך על שמיעת ברכת כהנים
ובחתימה דמילתא אמרתי אחכמה לדעת לפי הסוברים שיש מצוה על ישראל לקבל ברכת הכהנים, אמאי לא תקנו ברכה על כך. [והיה מקום לומר, כי המה יוצאים בברכת אקב"ו שאומרים הכהנים קודם נשיאת כפים. אבל לא מצאנו לפוסקים שהעירו לכהנים לכוון להוציא את הציבור בברכה זו וכן לישראל לצאת ידי חובת ברכה זו מדין שומע כעונה, ובאמת לא תהני הך ברכה לישראל, כיון שהכהנים מברכים על מה שהצטוו לברך ואילו הישראל הצטוו להתברך]. ולכאורה צ"ל (ושוב הראני ידידי רי"ח סימ"ט שליט"א שכן השיב מרן הגרע"י זצ"ל לידידנו ר"ג רבינוביץ שליט"א, והובא במשנת יוסף קובץ יא סימן צח) עפמש"כ הפוסקים (עיין בטור או"ח סי' תלו ובב"י סי' תלב, ובמקו"א הארכתי בזה) גבי ביטול חמץ, שאין מברכים על מצוה הנעשית בלב. אמנם יש לעיין האם מצוה המתקיימת ע"י שמיעה חשיבא כדבר שבלב, דאפשר שמחמת האמירה של הכהנים דנים הדבר כמעשה. אכן יש לומר דאדרבא משום הכי סגי במה שמברכים על עיקר המצוה הנעשית ע"י הכהנים, והיא מועילה גם למה שהישראלים צריכים להשתייך למצוה, שכיון שכל עניינם הוא להשתייך למצוה ואינם עיקר המצוה, על כן לא שייך לתקן על זה ברכה.
וראיתי בספר חק המלך (פסחים סי' ח' אות ד) שהביא כן בשם מרן הגרא"מ שך, שהקשה דאם הישראלים שייכים בכלל המצוה מדוע אינם מברכים על מצוה זו. ודן שם הגר"ח קרלנשטיין ליישב כאמור שאין מברכים על מצוה שאין בה מעשה, אלא שהקשה הלא אנו מברכים "לשמוע קול שופר" (עיין יום תרועה ר"ה כט ועמק ברכה בענין שופר אות ב וקונטרס הביאורים ר"ה סימן ז בענין איכוון ותקע לי), ועל כרחך היינו משום דעכ"פ כדי ליצור מצב של שמיעה צריך לעשות מעשה תקיעה ולכן חשיב כמצוה שיש בה מעשה, וא"כ הכא נמי בשביל שישראל ישמעו את הברכה צריך אמירה של הכהנים והוי מעשה. וכתב שאולי יש לחלק, דגבי שמיעת קול שופר הרי מוטלת על כל אחד ואחד מישראל החובה לתקוע כדי ליצור מצב של שמיעת קול שופר, ורק שגם אם שמע תקיעה של אחר מהני, אך אם אין לו אחר שיתקע עבורו צריך לתקוע בעצמו, ולכן שפיר חשיב מצוה שיש בה מעשה, משא"כ גבי ברכת כהנים הרי ליכא חובה לישראל ליצור מצב של שמיעת ברכת כהנים, אלא שאם יש כהנים המברכים יש לו מצוה לשמוע ברכתם, וכיון שאין מוטלת על כל או"א חובה לעשות מעשה כדי לשמוע ברכת כהנים, לכן הרי זה נחשב מצוה שאין בה מעשה, ומשו"ה אין מברכים על זה, ודו"ק.
[אחר זמ"ר הראני הגאון מוה"ר מאיר קויפמן שליט"א, למה שדן בשו"ת רבינו עקיבא איגר (מהדו"ק סו"ס ט) דלכאורה ההולך מביתו לעסקיו לכמה ימים, כשיחזור לביתו יצטרך לברך על המצוה של מזוזה, כיון שבינתיים כשלא היה בדירת ביתו לא היה עליו חובת מזוזה ועתה מתחיל חיוב חדש, ושוב הביא שראה למרן החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' יט) שכתב בפשיטות דאינו מברך, משום דלא תקנו הברכה רק על שעת קביעת המזוזה, עיי"ש ברעק"א שסיים שלדינא צל"ע. ויש לדון במי שנוטלים לו ידים, דלכאו' אינו עושה מעשה, אלא רק עושים בו מעשה, ואולי לא יברך בזה, ומצאנו להגר"ז (סי' ג קו"א ס"ק יא) שכתב שכיון שהאדם מסייע בנט"י לכן זה נחשב שיש עשייה מצידו, אך הגרמ"ק שליט"א צידד שתקנת ברכה התחדשה שאם נעשית בגוף אדם זה פעולה יוכל לברך (וראה ברמ"א סימן קנט סעיף יג ובמשנ"ב שם ס"ק סה שבנט"י מהני כוונת נותן או כוונת נוטל), אבל סתם מסייע לא יהני. ומכל זה יש לדון לגבי שומע, שיתכן דמהני מעשה המברך לענין הא דהשומע יברך על זה, אך יש לחלק שכשנוטלים על גוף אדם נחשב הדבר שנעשה מעשה בגופו משא"כ כשמברכים והוא שומע אי"ז נחשב שנעשה מעשה בגופו, ואולי תלי בגדר שומע כעונה, ועיין].
ועין ראתה בספר מחקרי ארץ (נשיאת כפים פרק ו עמ' קכו) שכתב שגם לשיטות שיש מצוה על הישראלים להתברך בברכת כהנים, לא תיקנו ברכה לישראלים לשמוע ברכת כהנים, ואינו דומה לברכת השופר שמברכים לשמוע קול שופר, והטעם הוא משום שהגם שיש מצוה לישראל להתברך מפי הכהנים, מ"מ אין המצוה לישראל לשמוע הברכה אלא לקבל הברכה והיינו להסביר פנים כלפי הכהנים לקבל את הברכה, וגם אם אינו שומע את הברכה מהכהנים רק ידע שעכשיו הכהנים מברכים והוא מתכוין להתברך הרי יוצא בזה, וכמו העם הנמצאים בשדות אם ישמעו את הברכה ע"י מכשיר-קשר וכדומה אע"פ שאין כאן שמיעה מ"מ מהני כוונתם לצאת יד"ח (ואמנם יש פוסקים דחשיב שמיעה, ומ"מ נפ"מ היום שרואים בשידור חי במסך ברכת כהנים ולא שומעים אותה) עיי"ש. אכן לפמשנ"ת שהעם שבשדות אמנם מתברכים, אבל להיות חלק מהמצוה צריך לשמוע ממש את הברכה ולכוון לה, א"כ ליתא לתירוץ זה, וצריך לומר כשני הדרכים שכתבתי לעיל.
וכאשר באו גוִילי אורייתא דידן לידי ידידי הרה"ג רי"ח סימ"ט שליט"א, התפלא אמאי לא תירצתי קושיא זו ע"פ תשובת הרשב"א הנודעת (ח"א סימן יח) שאין מברכים על מצות צדקה וכדומה כיון שהיא תלויה בעני המקבל ואפשר שהוא לא יתרצה בה ונמצא מעשה מתבטל, והכא נמי חיישינן שמא הכהנים לא ישאו כפיהם לברך את ישראל, ולהכי אינו מברך. ועניתי ואמרתי לו כי מיניה וביה מוכח דלא שייכא הך עניינא הכא, דהא חזינן שהכהנים עצמם כן מברכים אע"פ שהם תלויים בישראל, ואין לומר שלגבי הכהנים ליכא חשש ולא תלו בשומעים כיון שהם יכולים לברך לעם שבשדות (ואף אי לא הוי ברכת כהנים דאורייתא אלא רק דרבנן וכנ"ל עכ"פ שפיר מברכים וליכא חשש ברכה לבטלה), זה אינו דהא אע"פ שיכולים לברך לעם שבשדות מ"מ חייב שיהיו עשרה בבית הכנסת ובלא זה לא שייך לברך לעם שבשדות, וא"כ אכתי הכהנים מיתלא תלו בישראל, ואעפ"כ מברכים, ועכצ"ל דהא לא אמרינן הכי, או משום שכיון שכבר נמצאים בתוך מערכת התפילה אזי נקטינן שתהא כתיקונה ולא חיישינן לשינויים, או בגלל שיש מצוה על הישראל לקבל את הברכה לא חיישינן שיבטלו מצוותם וא"כ כל שכן שלא חיישינן שהכהנים לא ישאו כפיהם ויבטלו מצות עשה דידהו.
אולם ידידי הנ"ל חגר חרבו והשיב מלחמה השערה לקיים דברותיו הראשונות, דשאני ישראל מהכהנים, שהישראל אין לו לברך, דילמא הכהן לבסוף לא יברך וכגון שיתבלבל בברכה או ישתתק או יברך באופן שלא ישמעו אותו ולא יקבלו מיניה הברכה, משא"כ הכהן יכול לברך, כיון שאף אם הישראל לא ירצו להשתתף בברכה, מ"מ כיון שהוא התחיל במצוה יכול הוא לסיים. והנה כבר הביא המשנ"ב (סימן נה ס"ק י) שאם יצאו מקצת מהעשרה באמצע החזרה יכול לסיימה אך לא ישאו הכהנים כפיהם כיון שזה ענין אחר, ואמנם מבואר שם (בס"ק ו ובביאור הלכה סימן קכח ד"ה בפחות) שאם התחילו נשיאת כפים ויצאו חלק מהעשרה יכולים הכהנים לסיים, אך לא התפרש מה הדין אם רק ברכו ברכת המצוות ועדיין לא החלו בפסוקי ברכת כהנים, האם חשיבא התחלה, ואדרבא ממה שהמשנ"ב נשמר מלכתוב זאת משמע דלא מהני ואין להם לשאת כפיהם (ודלא כמש"כ באשי ישראל פרק טו סעיף מז בשם המשנ"ב) אלא יסיימו 'למדני חוקיך' ואם סיימו הברכה יאמרו בשכמל"ו. וראיתי שחקר בזה בחכמה בספר אשא כפי (עמ' פב), והביא מהגרי"א דינר שליט"א בשם מרן הגרח"ק זצ"ל שמסתבר דכה"ג נחשב התחלת ברכת כהנים. ולפי זה לכאו' מיושב הכא, שהכהנים יכולים לברך ואף אם יצאו חלק מהעשרה מ"מ לא התבטלה המצוה ויכולים לגמור ולומר כל ברכת כהנים.
[אולם בינותי להקשות, שאם הכהן יכול לברך משום שבברכה הוא התחיל במצוה וכבר לא אכפ"ל שהישראלים יצאו החוצה וכדומה כיון שאעפ"כ המצוה במקומה ויכולים להשלימה, מדוע אצל הישראל חיישינן שהכהנים יחזרו בהם אחר ברכת הישראל, הרי מדובר שהכהנים כבר נטלו ידיהם ואף עקרו רגליהם לעלות לדוכן ורק אז הישראל היה מברך. אכן המתבונן יראה דלא דמי, דלגבי כהנים לא אמרו שבמציאות אין אנו חוששים שמישהו מהעשרה מתפללים יצא החוצה וכדומה, אלא אמרינן שאף אם מישהו יצא זה לא משנה את המצב שהכהנים יכולים להמשיך ולומר ברכת כהנים אחר שכבר התחילו בפעולתם במה שבירכו עליה ברכת המצוות, משא"כ אם הישראל מברך והכהן יחזור בו, ברוך שלמפרע תהא כאן ברכה לבטלה (ובמקו"א נתבאר שדברי הריטב"א גבי נט"י לא שייכי בזה ואכמ"ל), ואין לישראל מה להמשיך במצוה כי מכאן ואילך הכל תלוי בכהן].
וידידי הרה"ג חו"ב רא"י מאור שליט"א אף הוא התהלך בפשיטות במהלך הנזכר שמצוה התלויה באחרים אין לברך עליה, ועל פי זה יישב קושיתנו אמאי אין הישראל מברך על מצוותו לשמוע ולקבל הברכה. ואהא דהכהנים גופייהו מברכים ולא אמרינן שתלויים הם בישראל השומעים, בחלוקות ישית למו, שלגבי ברכת הכהנים הרי הכל כשר ומוכן לסעודה, ואין לנו לחוש שמא ישתנה המצב והציבור יצא מבית הכנסת וכדומה, אלא אדרבא יש לנו להשאיר המצב בחזקתו, משא"כ לגבי ישראל המברך, הרי הוא אמור לברך קודם שתתחיל ברכת כהנים, ובזה אמרינן שאינו יכול לברך על סמך שיתחדש מצב ותהא ברכת כהנים, דהא כלפי זה הדבר מחוסר מעשה כיון שבשביל שהישראל יברך הוא צריך לסמוך שתהא כאן ברכת כהנים שזה מצב חדש שלא נעשה עד עתה, וכהאי גוונא שפיר דמי לצדקה וכל כהאי גוונא שאין מברכים כשהדבר תלוי בשני.