ילקוט יוסף ציצית ותפילין הערות סימן לד - מהלכות תפילין דרבינו תם אות ו
הנה אף על פי שמותר להפסיק לעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לתפילין של ראש, בתפילין דר"ת, מ"מ נראה שאינו נכון להביא עצמו לכתחלה לידי כך, ורק אם מבלי משים התחיל להניח התפילין של יד ויקר מקרהו ששמע קדיש או קדושה אז רשאי לענות, אבל כשהוא שומע שהשליח צבור מתקרב לומר קדיש או קדושה, אינו רשאי להתחיל להניח תפילין של ר"ת על סמך שיפסיק בינתים, שהרי יש קצת אחרונים המחמירים בזה לחוש לדעת הרז"ה בעל המאור (סוף ראש השנה) דבעינן הויה אחת לתרוייהו, וע"כ אינו ראוי להכניס עצמו לכתחלה בסלע המחלוקת. וגדולה מזו כתב הגאון היעב"ץ בסידורו, שאע"פ שהשומע ברכה כשהוא באמצע פסוקי דזמרה, חייב לענות אמן, מ"מ לא ימציא עצמו לשמוע ברכה כדי לענות אמן. וה"נ המניח תפילין דר"ת באמצע החזרה הוא מכניס עצמו לכתחלה בפלוגתא דרבוותא. אם יענה קדושה ואמן או יחדל. ויצטרך בעל כרחו לענות דלא כד' המחמירים, ואינו נכון לעשות כן. ועוד שהרי אין להפסיק לענות ברוך הוא וברוך שמו בין תפילין של יד לתפילין של ראש אף בתפילין דר"ת, וממילא אינו נכון לגרום לבטל עניית ברוך הוא וברוך שמו. ואף על פי שהטור (סי' קכד) כתב שמנהג א"א הרא"ש הוא לענות ברוך הוא וברוך שמו, כבר כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (שם סק"ז) בשם ספר חרדים שהוא ממדרש רז"ל. ע"ש. וכן בשו"ת רב פעלים ח"ב (חלק או"ח סי' לז), שחובה לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולכן נחשב כמטבע שטבעו חכמים. ע"ש. ועוד שעל ידי הנחת תפילין דר"ת בחזרת התפלה, נמצא שמסיח דעתו מהחזרה בהיותו טרוד בהנחתן. וכ"כ הפמ"ג (מש"ז סי' לד אות ב') שהמניחים תפילין מיד אחר קדושת החזרה, עושים שלא כדין, שצריך לכוין בתפלת החזרה, ולא לעסוק בדברים אחרים. וראה בכל זה בשו"ת יביע אומר ח"ג (חלק או"ח סי' ד'). ע"ש.
וצ"ע שסותר עצמו ופתאום דברי החרדים מהמדרש נהיו עיקר, וכן הביא בעוד מקומות. ודבר זה אי אפשר לעשות שבכל מקום מוליך את הפסק לפי רצונו, והתורה אמת כתיב בה ואסור לשקר בהוראה.