כבר אצטט לך בל"נ דבריו.
אמירת ברוך הוא וברוך שמו - חובה או רשות?
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
- מומלץ
לא "הפשט היחיד".
אבל הפשט היותר ברור שלא בא לחייב את עם ישראל ממנהג שנהג הרא"ש לעצמו ללא שום מקור.
"חוץ מברכת המזון" זה לא "דוגמא".
אבל הוא לא יכול לסתור את עצמו, וכמשנ"ת.
ומש"כ ללא שום מקור, החרדים מביא דבריו במהדרש בתורת חובה.
למה לא?
אטו תנא כרוכלא לכתוב וליזיל?
ויש תשובה על דבריו?
כתבת שאף אחד מהראשונים לא חייב.
זה לא "סתירה".
כותב מפורש "חוץ מברכת המזון"
לומר שיש עוד ברכות זה לעקם את דבריו.
פשטות דבריו שמביא סמך לעונים כמו שהביא הטור מהגמ' שם.
אבל ברור שא"א לחייב מהמקור שהביאו.
תחזור שוב לקושיה שלי על הרב שלא נזכיר שמו ותבין את הסתירה.
לדעתך, אפשר ללמוד מזה גם לברכות התורה?
מדבריו שאני רואה מלמעלה זה חיוב על האדם שמזכיר את שמו של הקב"ה לומר "ברוך הוא".
אבל לא חיוב לענות על ברכה שאדם שומע.
לדעתי כן. (למרות שזה יותר רחוק שהם ברכות שאינם קשורות לאכילה)
אעבור יותר מאוחר על הנושא - כרגע אין לי פנאי.
כי שמעתי בשם איזה רב שאי אפשר לדייק כך. כי הנושא שם הוא ברכות הנהנין ולא ברכות המצוות.
וראיתי להגאון רבי מיכאל פרץ שליט"א בספרו 'אהלי שם',
שהביא שבהגלות נגלות הגניזה הקהירית, יש לנו מקורות קדומים לעניית ברוך הוא וברוך שמו.
שהביא שבהגלות נגלות הגניזה הקהירית, יש לנו מקורות קדומים לעניית ברוך הוא וברוך שמו.
תורה תמימה דברים פרק לב פסוק ג (פרשת האזינו)
הבו גדל - מכאן שעל כל ברכה ששומעים צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו לו) [תשובת הרא"ש כלל ד']:
לו) גם יסוד דרשה זו בנוי על הדרשה דלעיל מיומא ל"ז א' כי שם ה' אקרא וגו', אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל ומסיים שם, חנניא אומר זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל, בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה, עיין שם, ודין זה הובא באו"ח סי' קכ"ד ס"ה. ובס' חרדים הובא מדרש שצריך לענות על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו, ולא ידעתי על מה סמכו רבים ושלמים למנוע מעניה זו, ואף כי שמעתי טעמים על זה אבל אינם מתקבלים לי. ועיין בס' מעשה רב להגר"א סי' מ"ג:
הבו גדל - מכאן שעל כל ברכה ששומעים צריך לענות ברוך הוא וברוך שמו לו) [תשובת הרא"ש כלל ד']:
לו) גם יסוד דרשה זו בנוי על הדרשה דלעיל מיומא ל"ז א' כי שם ה' אקרא וגו', אמר להם משה לישראל, בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל ומסיים שם, חנניא אומר זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל, בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה, עיין שם, ודין זה הובא באו"ח סי' קכ"ד ס"ה. ובס' חרדים הובא מדרש שצריך לענות על כל ברכה ברוך הוא וברוך שמו, ולא ידעתי על מה סמכו רבים ושלמים למנוע מעניה זו, ואף כי שמעתי טעמים על זה אבל אינם מתקבלים לי. ועיין בס' מעשה רב להגר"א סי' מ"ג:
ילקוט יוסף ציצית ותפילין הערות סימן לד - מהלכות תפילין דרבינו תם אות ו
הנה אף על פי שמותר להפסיק לעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לתפילין של ראש, בתפילין דר"ת, מ"מ נראה שאינו נכון להביא עצמו לכתחלה לידי כך, ורק אם מבלי משים התחיל להניח התפילין של יד ויקר מקרהו ששמע קדיש או קדושה אז רשאי לענות, אבל כשהוא שומע שהשליח צבור מתקרב לומר קדיש או קדושה, אינו רשאי להתחיל להניח תפילין של ר"ת על סמך שיפסיק בינתים, שהרי יש קצת אחרונים המחמירים בזה לחוש לדעת הרז"ה בעל המאור (סוף ראש השנה) דבעינן הויה אחת לתרוייהו, וע"כ אינו ראוי להכניס עצמו לכתחלה בסלע המחלוקת. וגדולה מזו כתב הגאון היעב"ץ בסידורו, שאע"פ שהשומע ברכה כשהוא באמצע פסוקי דזמרה, חייב לענות אמן, מ"מ לא ימציא עצמו לשמוע ברכה כדי לענות אמן. וה"נ המניח תפילין דר"ת באמצע החזרה הוא מכניס עצמו לכתחלה בפלוגתא דרבוותא. אם יענה קדושה ואמן או יחדל. ויצטרך בעל כרחו לענות דלא כד' המחמירים, ואינו נכון לעשות כן. ועוד שהרי אין להפסיק לענות ברוך הוא וברוך שמו בין תפילין של יד לתפילין של ראש אף בתפילין דר"ת, וממילא אינו נכון לגרום לבטל עניית ברוך הוא וברוך שמו. ואף על פי שהטור (סי' קכד) כתב שמנהג א"א הרא"ש הוא לענות ברוך הוא וברוך שמו, כבר כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (שם סק"ז) בשם ספר חרדים שהוא ממדרש רז"ל. ע"ש. וכן בשו"ת רב פעלים ח"ב (חלק או"ח סי' לז), שחובה לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולכן נחשב כמטבע שטבעו חכמים. ע"ש. ועוד שעל ידי הנחת תפילין דר"ת בחזרת התפלה, נמצא שמסיח דעתו מהחזרה בהיותו טרוד בהנחתן. וכ"כ הפמ"ג (מש"ז סי' לד אות ב') שהמניחים תפילין מיד אחר קדושת החזרה, עושים שלא כדין, שצריך לכוין בתפלת החזרה, ולא לעסוק בדברים אחרים. וראה בכל זה בשו"ת יביע אומר ח"ג (חלק או"ח סי' ד'). ע"ש.
וצ"ע שסותר עצמו ופתאום דברי החרדים מהמדרש נהיו עיקר, וכן הביא בעוד מקומות. ודבר זה אי אפשר לעשות שבכל מקום מוליך את הפסק לפי רצונו, והתורה אמת כתיב בה ואסור לשקר בהוראה.
הנה אף על פי שמותר להפסיק לעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לתפילין של ראש, בתפילין דר"ת, מ"מ נראה שאינו נכון להביא עצמו לכתחלה לידי כך, ורק אם מבלי משים התחיל להניח התפילין של יד ויקר מקרהו ששמע קדיש או קדושה אז רשאי לענות, אבל כשהוא שומע שהשליח צבור מתקרב לומר קדיש או קדושה, אינו רשאי להתחיל להניח תפילין של ר"ת על סמך שיפסיק בינתים, שהרי יש קצת אחרונים המחמירים בזה לחוש לדעת הרז"ה בעל המאור (סוף ראש השנה) דבעינן הויה אחת לתרוייהו, וע"כ אינו ראוי להכניס עצמו לכתחלה בסלע המחלוקת. וגדולה מזו כתב הגאון היעב"ץ בסידורו, שאע"פ שהשומע ברכה כשהוא באמצע פסוקי דזמרה, חייב לענות אמן, מ"מ לא ימציא עצמו לשמוע ברכה כדי לענות אמן. וה"נ המניח תפילין דר"ת באמצע החזרה הוא מכניס עצמו לכתחלה בפלוגתא דרבוותא. אם יענה קדושה ואמן או יחדל. ויצטרך בעל כרחו לענות דלא כד' המחמירים, ואינו נכון לעשות כן. ועוד שהרי אין להפסיק לענות ברוך הוא וברוך שמו בין תפילין של יד לתפילין של ראש אף בתפילין דר"ת, וממילא אינו נכון לגרום לבטל עניית ברוך הוא וברוך שמו. ואף על פי שהטור (סי' קכד) כתב שמנהג א"א הרא"ש הוא לענות ברוך הוא וברוך שמו, כבר כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (שם סק"ז) בשם ספר חרדים שהוא ממדרש רז"ל. ע"ש. וכן בשו"ת רב פעלים ח"ב (חלק או"ח סי' לז), שחובה לענות ברוך הוא וברוך שמו, ולכן נחשב כמטבע שטבעו חכמים. ע"ש. ועוד שעל ידי הנחת תפילין דר"ת בחזרת התפלה, נמצא שמסיח דעתו מהחזרה בהיותו טרוד בהנחתן. וכ"כ הפמ"ג (מש"ז סי' לד אות ב') שהמניחים תפילין מיד אחר קדושת החזרה, עושים שלא כדין, שצריך לכוין בתפלת החזרה, ולא לעסוק בדברים אחרים. וראה בכל זה בשו"ת יביע אומר ח"ג (חלק או"ח סי' ד'). ע"ש.
וצ"ע שסותר עצמו ופתאום דברי החרדים מהמדרש נהיו עיקר, וכן הביא בעוד מקומות. ודבר זה אי אפשר לעשות שבכל מקום מוליך את הפסק לפי רצונו, והתורה אמת כתיב בה ואסור לשקר בהוראה.
ילקוט יוסף מועדים שו"ת סימן יז - שלא לומר ברוך הוא וברוך שמו בברכות שיוצאים בהם ידי חובה
ומכאן יש להעיר גם על מה שכתב בסידור עוד אבינו חי (לראש השנה, עמוד תנג) בזה"ל: ולכן חובה קדושה על כל הקהלות הקדושות של יוצאי הספרדים להחזיק במנהגי אבותיהם ורבותיהם הקדושים, ולענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצאים בהם ידי חובתם כולל ברכות השופר, שכן הקהלות ענו, ואיך יעלה על הדעת לומר חלילה שכל הקהלות טעו ורק אחד בדור זה אינו טועה. ע"כ. ותמיהני איך כתב לשון זו על מי שגדול, ומה גם שדין זה מבוסס על פי דברי רבותינו הפוסקים, ולא כתב כן מדעתו בלבד, שהרי גם הראב"ד של קהלת המערבים רבי אלעזר בן טובו, בספר פקודת אלעזר, קרא תגר על העונים ב"ה וב"ש בברכה שיוצאים בה י"ח, ושכן כתב ג"כ בשו"ת פני יצחק אבולעפייא. וגם הוא מילתא דמסתבר טעמיה, ולמה להחזיק ולהתעקש במנהג שנראה שלא ע"פ חכמים הנהיגו כן לכתחלה. ומה שהביא שם שכן נהג רב הכותל הרב גץ ז"ל, הנה כבר נודע שאין לנו להתחשב במה שנהג חכם זה או אחר, אם הדברים מבוארים להדיא להיפך בדברי הפוסקים האחרונים, וגם הוא מילתא דמסתברא. ואנא דידעי עד כמה הרב גץ היה מבטל דעתו בפני מרן אאמו"ר בכל פגישותיו עמו. [והנה אלמלא שהדברים נדפסו בסידור שיד הכל ממשמשת בו, ויכולים לטעות ולהמשך אחריו, לא היה מן הראוי להשיב על הדברים הנ"ל, אחר שכתב שלא בדרך ארץ כלפי מי שגדול, וגם אחר שהדברים מסתברים לכל בעל הגיון].
לא ברור מה רוצה.
ומכאן יש להעיר גם על מה שכתב בסידור עוד אבינו חי (לראש השנה, עמוד תנג) בזה"ל: ולכן חובה קדושה על כל הקהלות הקדושות של יוצאי הספרדים להחזיק במנהגי אבותיהם ורבותיהם הקדושים, ולענות ברוך הוא וברוך שמו גם בברכות שיוצאים בהם ידי חובתם כולל ברכות השופר, שכן הקהלות ענו, ואיך יעלה על הדעת לומר חלילה שכל הקהלות טעו ורק אחד בדור זה אינו טועה. ע"כ. ותמיהני איך כתב לשון זו על מי שגדול, ומה גם שדין זה מבוסס על פי דברי רבותינו הפוסקים, ולא כתב כן מדעתו בלבד, שהרי גם הראב"ד של קהלת המערבים רבי אלעזר בן טובו, בספר פקודת אלעזר, קרא תגר על העונים ב"ה וב"ש בברכה שיוצאים בה י"ח, ושכן כתב ג"כ בשו"ת פני יצחק אבולעפייא. וגם הוא מילתא דמסתבר טעמיה, ולמה להחזיק ולהתעקש במנהג שנראה שלא ע"פ חכמים הנהיגו כן לכתחלה. ומה שהביא שם שכן נהג רב הכותל הרב גץ ז"ל, הנה כבר נודע שאין לנו להתחשב במה שנהג חכם זה או אחר, אם הדברים מבוארים להדיא להיפך בדברי הפוסקים האחרונים, וגם הוא מילתא דמסתברא. ואנא דידעי עד כמה הרב גץ היה מבטל דעתו בפני מרן אאמו"ר בכל פגישותיו עמו. [והנה אלמלא שהדברים נדפסו בסידור שיד הכל ממשמשת בו, ויכולים לטעות ולהמשך אחריו, לא היה מן הראוי להשיב על הדברים הנ"ל, אחר שכתב שלא בדרך ארץ כלפי מי שגדול, וגם אחר שהדברים מסתברים לכל בעל הגיון].
לא ברור מה רוצה.
- במה שכתב שהרב גץ היה מתבטל לאביו, עד מתי יעמוד בשתלטנות ההלכתית שאסור לאף אחד לפסוק דלא כאביו.
- במה שכתב שמחבר הסידור כתב שלא בדרך ארץ כלפי מי שגדול, והלא הוא בעצמו מדבר הרבה יותר תקיף על גדולים ממנו בהרבה, ומה ראה על ככה.
עברתי על חלק מהמקורות שהעלית, יישר כח.
אבל לא מצאנו עדין שום "חיוב" לענות בהו"ש, וודאי א"א ללמוד דבר זה מהגמ' הנ"ל שמדברת על כל פעם שמזכיר שם ה'.
א. חכם עובדי' טוען כי מחמת שהמקור הראשון שמצינו זה הרא"ש, ממילא א"א לחייב.
לזה התשובה עולה כי ישנם מקורות רבים וקדומים וממילא אפשר לחייב.
ב. העלתי לשונות מפורשים של אחרונים שמחייבים לענות ברוך הוא וברוך שמו. וילמד סתום מן המפורש.
ג. וגם הילקוט יוסף בעצמו הביא במקומות מסויימים דברי החרדים בשם המדרש שצריך לענות ב"ה וב"ש.
(וכל זה עוד לפני הנידון בברכה שיוצאים בה ידי חובה).
נושאים דומים:
