השאלה גם על האר"י, איך הסתמך על אליהו...
ואולי סבר דדברי קבלה גרעי מאם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל
ויותר מסתבר שהבין כן הדברים בשכלו
רבנו האריז"ל ותורתו
- יוזם האשכול מתוק מדבש
- תאריך התחלה
ואולי סבר דדברי קבלה גרעי מאם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל
ויותר מסתבר שהבין כן הדברים בשכלו
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
עיין ברכות ג'. שלושה דברים למד ר' יהושע מאליהו להלכה. ונפסקו להלכה.
ומבואר במהר''ץ חיות ועוד שכשהוא בא בגוף הוא כשאר אדם. ואפשר ללמוד ממנו כמו שאפשר ללמוד מאדם חי.
והוא קיבל מאחיה השילוני שהיה מיוצאי מצרים שקיבל ממשה עצמו.
וזה לא סותר לגילוי של רוה''ק בת קול, או אליהו באורח שכל ע' סוד ישרים ואכמ''ל שהם כן נכללו בלא בשמים.
נערך לאחרונה:
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ובסוף דבריו שם נחת ג"ע החיד"א ז"ל ליישב הסוגיא לכולי עלמא, והוא על פי יסוד מוסד שהניח דאיסור דלא בשמים היא הוא דוקא בזמן הסנהדרין, ובדבר שטרם נחלקו בו הסנהדרין, שאז החובה לברר הענין אצל השופטים. אבל בדבר שכבר נחלקו בו הסנהדרין ולא הכריעו מחלוקתם, בזה צייתינן לנביא ולאליהו זכ"ל ולרוה"ק, ואפילו בזמנן, כיון שעלתה על שולחנם של מלכים חכמי הסנהדרין ולא הכריעו. אבל בזמנינו זה שלאחר הגאונים, שאין קיבוץ חכמי ישראל במקום אחד ביחד, דליכא תו היכי תמצא של ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וכו', ממילא כאשר יופיע רוה"ק על גדול הדור, שפיר סמכינן עליה לדינא להכריע הספיקות, ואין כאן בית מיחוש משום לא בשמים היא, את"ד. וכתב שיישוב זה הוא לכולי עלמא, שגם הרמב"ם יודה בזה.
ואליהו התגלה בגוף לאר"י באופן שלא היה מתגלה לאמוראים שאמרו בסתמא "אין שומעין לו"?
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
אמת.
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועיין בשו"ת רב פעלים (חלק ג' בסוד ישרים סימן ד'), שכתב שלרבינו האר"י ז"ל היה גילוי אליהו זכ"ל בבחינת פנים אל פנים, ולא בטמירו בעין השכל בלבד, עי"ש, ור"ל שהתגלה לו אליהו זכ"ל כאשר נשמתו מלובשת תוך גופו ולמדו תורה כרב לתלמיד.
ועוד כתב שם
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
וביאור החילוק הנ"ל של רבינו החתם סופר ז"ל הוא, כי כאשר אליהו זכ"ל מתגלה בנשמתו בלבד, אז מה שמגלה באותו חזיון הוא בגדר נבואה ורוה"ק, ושייך בו האיסור דלא בשמים היא. אבל כשמתגלה אליהו זכ"ל בנשמתו המלובשת בגופו, אז יש לו דין רב וחכם, ומה שמגלה ומלמד, חשוב לימוד תורה, ואינו בגדר נבואה ורוה"ק, ולכן אין בו איסור דלא בשמים היא. ובחילוק זה מתיישבים כמה מקומות בש"ס דנראה מהם שפוסקים כאליהו זכ"ל, ובמקומות אחרים אמרו דאפילו אמרה אליהו זכ"ל אין סומכים עליו, והוא כמבואר, שהכל תלוי באיזה אופן מתגלה, אם בנפשו בלבד, או בהתלבשות גופו ג"כ. והרי בזה נתיישבה תמיהתינו על ג"ע החיד"א ז"ל בשופי, ומובנת שיטתו הבהירה בענין סמכותו של האר"י ז"ל להלכה, ודוקא משום הא שנגלה אליו אליהו זכ"ל, והיינו כנ"ל שהיה לו גילוי אליהו בהתלבשות נשמתו בגופו, שבאופן זה אין שום חשש משום לא בשמים היא וככל הנ"ל, דהוי כמקבל תורה מפי רב, אשר מסורה בידו עד משה רבינו ע"ה.
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ונלע"ד בס"ד לחלק בזה בכמה אופנים וצדדים, ולחתור לקראת יישוב ההרגשה הנ"ל. ותחילה נציע חילוק אחד, והוא דלא שייך לתא דלא בשמים היא, אלא כאשר בא גילוי מן השמים להכריע בין החכמים החולקים בהלכה זה עם זה, ולהכריע נגד דעת הרוב, וכמעשה דתנורו של עכנאי (בבבא מציעא דף נ"ט ע"ב), דכיון שניתנה התורה להכריע ולקבוע על פי דעת רוב חכמי ישראל, אין להכריע מחלוקתם ע"י גילויים מן השמים כנבואה וכיוצא, ועל זה נאמר לא בשמים היא. אבל גילוי סודות התורה אל הראויים אליהם ע"י גילוי אליהו זכ"ל, או גילוי נשמות הצדיקים, או בשאר אופני רוח הקודש ונבואה, אינו ענין לזה. שהרי מטרת ותכלית הגילוי אינו בא כלל כדי להכריע בין הדעות החולקים זה עם זה בהלכה, ואין לו עסק בדבר זה כלל, אלא כל כוונת הגילויים הוא כדי להודיע לן סתרי התורה וטעמי המצוות לאמיתותן, ושורשי בחינותיהן לפרטיהם, ואיך שמתקנים העולמות העליונים, וממילא ובדרך אגב מתבארים לן גם כן סדר קיום ועשיית המצוות על פי דרך הסוד, שכשנעשים באופן זה מתקנים למעלה, וכשנעשים באופן אחר אינם מתקנים, ויתכן שפוגמים. ועל כן לא שייך בזה לומר תורה לא בשמים היא. ולאחר שנתגלו הסודות וטעמי המצוות וסדר עשייתן לפרטיהן ע"י הגילויים הנ"ל, ונלמדו בין החבריא קדישא של הרשב"י, וגם נכתבו בספר, הוא ספרי הזוה"ק והתיקונים, הרי דין תורה יש להם, וככל ספרי רבותינו ז"ל שבנגלה ושבנסתר, ולא דין ספרי נבואה. וכמו שאכן התייחסו כל חכמי הדורות זיע"א לספר הזוהר הקדוש כספר הלכתי מוסמך ללא שום פקפוק כלל. (ואין זה ענין אם פוסקים כמותו או לא, אלא שהוא נחשב כאחד מספרי חז"ל כירושלמי וכברייתות ודומה, וכל דבריו חשובים תורה ממש, עם סמכות הלכתית, וכנ"ל).
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועל דרך זה, לאחר זמנו של הרמב"ן כאשר נפלו המחלוקות והספיקות בין המקובלים בעניני הקדמות חכמת הקבלה, הנה על ידי האר"י ז"ל שקיבל מפי אליהו זכ"ל, נתבררו ונתלבנו כל הספיקות, וכמו שהאריך לכתוב כל זה בספר שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ב') עיש"ב. והרחיב בכל זה הרח"ו ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות, ונדפסת גם בראש ספר עץ חיים (דף ד' ע"א וע"ב), על פי יסוד דברי הזוהר הקדוש (פרשת ויחי ח"א דף רט"ז ע"ב ורי"ז ע"א). באופן שגדר סוג הגילויים של הרשב"י והאר"י ז"ל היה כעין שאמרו חז"ל במסכת מגילה הנ"ל לגבי אותיות מנצפ"ך, ששכחום וחזרו ויסדום ע"י רוח הקודש, דנמצא דאין בכל גילויי הרשב"י ז"ל והאר"י ז"ל חשש משום לא בשמים היא, ומשום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, כיון שכל מה שנתגלה להם ע"י גילוי אליהו זכ"ל ונשמות הצדיקים וכדומה, היה ידוע ומקובל מעיקרא בכלל התורה שבעל פה שקיבל משה מפי הגבורה בהר סיני, ואין כאן מגיד חדשות שלא היו לעולמים, אף על פי שנתחדשו ידיעתן שוב ע"י גילויים מן השמים, כיון שאין כאן שום חידוש בעצם, רק כדי להחזיר ולהזכיר ולייסד ולברר הנשכחות שכבר היו לעולם, והכל בכלל הקבלה דמעיקרא, לכן אין בזה החששות הנ"ל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
זה לשון הרח''ו: וכמו שהאריך בזה כבר בסוד ישרים שהגילוי של אליהו לאר''י היה בגוף.
ולכן שאלתך:
יש בזה סתירות בסוגיות, כמו שהקשה מהר''ץ חיות ועוד הרבה, וזה החילוק שיש שני סוגי גילויים.
אינני נכנס מה היה לאמוראים בסתמא כי זה לא לפי ערכי לעסוק בזה. אלא יש שני מקומות בש''ס מאחד רואים שלמדים ומאחד שלא. וזה היישוב לסתירה.
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ונלע"ד לבאר הדברים יותר בס"ד. והוא כי החילוק בין נבואה לרוח הקודש הוא, כי נבואה אינו בא בהתלבשות תורה, ואילו רוה"ק דרכו לבוא בהתלבשות תורה. דהיינו כי ע"י אחד מאופני רוח הקודש, מתגדל השגת האדם בעת היותו עוסק בתורה, ועל ידי כן הוא מבין בתורה לאמיתה ולעומקה, באופן שבלי רוה"ק לא היה באפשרותו להבין התורה ההיא באופן ההוא. ולכן התורה הנישגת ע"י אחד מאופני רוח הקודש, כיון שענין ההשגה והגילוי באים בהתלבשות התורה שעוסק בה בעת ההיא, אין בו חשש משום לא בשמים היא, או משום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
והנה לענין נדונינו, המעיין בספר הזוהר יראה שהגילויים שע"י נשמות הצדיקים ואליהו זכ"ל וכדומה, היו באים לרשב"י ותלמידיו בעת שהיו עוסקים בתורה, וכל ענין הגילוי הוא תורה ממש בלשונה ובצורתה. וכן כתב והעיד הרח"ו ז"ל על רבו האר"י ז"ל (בשער המצוות פרשת ואתחנן דף ל"ג ע"ב) שכל סוגיא שהיה לומד היה מפרש אותה בשבעה דרכים, ששה בדרך נגלה כנגד ששת ימות החול, והשביעית בדרך נסתר כנגד יום השבת. והרי נראה מזה שתוך כדי שהיה יגע בתורה ומעיין בה, היה משיג עד לעומקה, וגם לפרשה לבסוף במהלך השביעי בדרך הסוד. וסתימות הדברים מורים שבאופן זה נגלו לו רזי התורה בדרך לימודו. וכ"כ להדיא בשער רוח הקודש (דף ד' ע"ב) וז"ל: ובענין השגתו אמר לי כי בתחילת ימי השגתו, היה טורח לפעמים שבוע אחד על מאמר אחד מן הזוהר כדי להבין אותה, ולא היו אומרים לו פירושה, דא"כ נמצא שלא היתה התורה ההיא שלו, וצריך שהוא יחדש בשכלו מעצמו בתורה מה שקבלה נפשו מחלקה מהר סיני כנודע. לכן כאשר היה טורח, אז היו אומרים לו בענין פלוני או במאמר פלונית עיינת ועמדת על האמת, אבל עדיין צריך קצת עומק יותר. ולפעמים היו אומרים לו טעית בענין פלוני בכולו, או במקצתו, והיה חוזר ומעיין עד שהיה עומד על האמת, עכ"ל. הרי להדיא שמן השמים היו מכוונים אותו בלימודו לכוין אל האמת בהבנת הסודות, באופן שכל גילויו הם בגדר תורה ממש. ואולי במכוון כתב הרח"ו ז"ל שכן היתה דרך השגתו בתחילת לימודו, היינו כי אחר כך זכה לגילוי אליהו זכ"ל, ולמד עמו פנים בפנים וכנ"ל, ובודאי דזו היא מעלה גדולה מהנ"ל. ועל כל פנים גם מה שלמד עם אליהו זכ"ל היה בדרך לימוד ממש, כמקבל תורה מרב, שאין בו חשש לא בשמים היא וכנ"ל.
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועוד יש להוסיף טעם למה אין שום חשש בגילויי הזוה"ק וכתבי האר"י ז"ל משום לא בשמים היא, ולצרף לכל הנ"ל, דמעולם לא ימצא בספר הזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל דבר שיחלוק להדיא על אחד מהיסודות המפורשים והמקובלים מפי חז"ל שבכלל התורה שבעל פה המסורה למשה מסיני שאין בדבר ההוא שום פלוגתא, ויאמרו המקובלים דבר חדש החולק על קבלתן של חז"ל, וכגון לדוגמא שיאמרו המקובלים שהפרי עץ הדר שהזכירה התורה אינה האתרוג אלא פרי אחר, וכדומה לזה, שזה יקרא שבעלי הסודות חולקים על קבלת חז"ל. אולם כל ההלכות המתבארות בספר הזוהר ובכתבי האר"י ז"ל, הם רק לגבי פרטים ופרטי פרטים של סדרי ואופני קיום המצוות, דברים שההלכה הנגלית המבוארת במשנה ובתלמוד לא דיברה מהן להדיא, ולא התייחסו להן כלל רבותינו חכמי המשנה והתלמוד, ורק רבותינו האחרונים הסתפקו בפרטים אלו וחלקו בהם. או כאשר דברי חז"ל בש"ס באותם העניינים אינם מוחלטים, או אינם ברורין מדי, ויכולין להתפרש לתרי אנפין, דאז אנו סומכים על המבואר בספרי המקובלים המגלים לנו הכוונה והפירוש האמיתי שבדברי חז"ל, ולהם משפט הבכורה להיות המכריעין והמחליטין בידינו כוונת חז"ל באמת, ולהכריע בין דעות הפוסקים, או אפילו לחלוק על דברי הפוסקים, ואין זה נקרא שחולקים על דברי חז"ל, מאחר שדבריהם באו בסיתום וכנ"ל, וכמו שהרחבנו כבר הדיבור בזה בתשובותינו שבספר וישב הי"ם המצויינים כבר לעיל.
באופן שאין בפסקיהם ובהכרעתן של מארי דרזין הרשב"י בזוהר, והאר"י ז"ל בכתביו, חשש כלל משום לא בשמים היא, כיון שאינם מגלים לנו מצוה חדשה או פירוש חדש במצוות שלא היה לעולמים, החולקים על הפירוש שאמרו חז"ל במצוה ההיא, אלא רק מפרשים את כוונת חז"ל בדבריהם הסתומים, הסובלים פירושים שונים ומחולקים, וכדמוכח מפירושי הפוסקים החולקים ג"כ בכוונתן. וכן מבררים ומבארים לנו עניינים נוספים בתיקוני המצוות ופרטי פרטים, וסדרים והנהגות ונוסחאות וכדומה, אשר כל אלו הפרטים לא היינו יודעים אותן מצד קבלת חז"ל הנגלית הכתובה במשנה ובגמראטו. ופשוט הדבר שמעיקרא כך נאמרו ונכללו ידיעות אלו בכלל הקבלה והמסורה הסודיית, ובכלל סתרי תורה המסורים גם כן מסיני וכנ"ל, כאשר טעמם ונימוקם על דרך הסוד עמהם. ומבואר מעתה שמעולם אין כאן בהלכות הזוהר וכתבי האר"י ז"ל שום חשש משום לא בשמים היא, ומשום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, והדברים ברורים בס"ד.
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועוד חילוק ברור בזה יש להוסיף בכאן כדי ליישב התמיהה הנ"ל, והוא כי אין חשש משום לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא כאשר יפסקו הלכה בכח הנבואה ושאר גילויים מן השמים כבת קול וגילוי אליהו זכ"ל (בנפשו בלבד), באופן שיאמרו שכן ההלכה במוחלט, ושרק באופן זה יוצאין ידי חובת המצוה לעיכובא, ושהעושה בהיפך או לפי שיטה או דיעה אחרת, אינו יוצא ידי חובתו בקיום המצוה ההיא כלל, ואפילו בדיעבד. וכעין סוג המחלוקות שבחלק הנגלה דתורתינו הקדושה, וככל מחלוקת הפוסקים, שעל הרוב העושה כדעה אחת אינו יוצא לדעה החולקת. וידוע הדבר ומפורסם הענין כי דרך הפוסקים כאשר מביאים ומזכירים לדעות המקובלים, ואפילו כאשר פוסקים כדעתן של המקובלים, אינם אומרים שהעושה לפי שיטה אחרת, ובפרט לפי ההלכה הרווחת בישראל בשלחנו הטהור של מרן ז"ל, שפסק הלכותיו על פי פירושי הראשונים בסוגיית הגמרא, שאינו יוצא כלל ידי חובתו. ואפילו באותן המקומות שנקטו בלשונם בספר הזוהר ובכתבי האר"י ז"ל לכתוב סדר ההנהגה לדעתן באיזו מצוה באופן מוחלט, ולחייבו בחומרא גדולה, ובלשונות איום וגיזום, וכגון שמצאנו בסדר כתיבת השם בכוונות, שכתב הרשב"י בזוהר (ויקרא דף י"א ע"ב) שאם אינו כותב כסדר ההוא, השם ההוא פגום ואינו נקרא שם קדוש. ועוד שם (בדף ס"ה ע"ב) אמר שהכותב בלי הסדר והכוונה הנזכרים שם, עליו נאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וכו' עי"ש, ובכל זאת לא שמענו ולא ראינו לשום חכם ופוסק או מקובל שיפסול פרשיות שנכתבו בלי הכוונות וסדרים ההם ואפילו בדיעבד, לומר שאין יוצאים בהם ידי חובת מצות סת"מ כלל. וזה פשוט וברור. וכן לענין הנחת תפלין דרש"י ודר"ת ביחד בבת אחת, הלא לא אמרו שהמניח תפלין דרש"י בלבד נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין חלילה, (ומי שכתב כלשון זה לא נקט כן אלא להגזים בחומרת חיוב קיום הדבר). וגם הנוהגים על דרך הסוד להניח שני זוגות ביחד בבת אחת, אינם עושין כן מגיל הבר מצוה, אלא כאשר גודלים ועומדין על דעתן, דמוכרח מכל זה שאינו חיוב גמור לדינא ולעיכובא. ובודאי כוונתן דמארי רזין היתה לחייב בפסקי הלכותיהן על פי שורשי תיקוני העולמות העליונים, בעיקר את לומדי חכמת הקבלה בפרט, והמתחסדים ומדקדקים בעם בכלל, וכמו שכתב להדיא מהר"י אירגס ז"ל בספרו שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ג'), שדוקא לומדי חכמת הקבלה מתחייבים בקיום מנהגי הקבלה, שלא נאמרו כחיוב גמור לכללות ישראל. זולת היכא שהפוסקים האחרונים ראו לנכון להנהיג את כללות העם באותם המנהגים, שאז חייבים בהם כללות ישראל בכח המנהג שנתייסד על פי גדולי הפוסקים, וכמ"ש אצלי באורך בשו"ת וישב הי"ם (סימן ח' ח"ג וסימן כ"א) עיש"ב.
מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 577
יותר ממה שכתבתי לפניכם כתוב שם, אלא שלא רציתי להלאות את הציבור.
והרוצה לעיין יקחנו מאוצר החכמה או בר אילן.
והרוצה לעיין יקחנו מאוצר החכמה או בר אילן.
וזה מיישב מה שלכאורה קשה,
כי אם באמת הוראות האר"י מחייבות מחמת שקיבל הדברים מאליהו זכו"ל פא"פ, הרי כתב החיד"א גופיה בכמה דוכתי דזמנין שהפוסקים נוטים מדברי האר"י.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
עדות ר' חיים ויטל.
הבאתי ראיות ברורות. התשובה על עלינו לשבח לא נכתבה בידי רה"ג.
הקליר לא היה ראב"ש.
יש עוד ועוד דברים מעין אלו.
גם הרב פעלים שהובא ס"ל דהוא בבחינת פנים אל פנים. וצ"ע. לפי הרמב"ם יסוה"ת ט, ד א"א ללמוד שהלכה כפלוני מפי נביא וכ"ש לא כנגד הלכה פסוקה. וגם החיד"א שמחלק לפי הרמב"ם בין זמן הסנהדרין לזמן שאינו קיים, כותב שעכ"פ אפשר לחלוק על אליהו ע"פ ראיה מהש"ס. ועכ"פ אם רוצים לומר שיש הכרח לקבל הוראות האר"י יש לטעון כנגד מדין לא בשמים, ואף אם אפשר לתרץ שאפשר לנהוג כאר"י אי אפשר לומר שיש הכרח.
ולמעשה ישנה מחלוקת פוסקים גדולה כיצד לנהוג, שי"א שבמחלוקת הפוסקים האר"י מכריע, וי"א דאינו מכריע. ואני מצטט את כלל הגישות מתוך כה"ח כה, עה (שלא מזכיר כלל את טיעון של אליהו):
כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ וש״ץ דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים.
מיהו מרן ז״ל בית יוסף סימן קמ״א בדין העולה לספר תורה אם צריך לקרות, כתב וזה לשונו: מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, יעויין שם, וכן כתב בבית יוסף סוף סימן ל״א יעויין שם. וכן כתב הרב משאת בנימן ז״ל סימן ס״ב דף ז״ן עמוד א׳, וזה לשונו: הדרך השני, לילך אחר רוב בניין ומניין, הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד, ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שניה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב בניין, וכמו שכתב בית יוסף דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים, עכ״ל. והביא דבריו הרב החסיד מוה״ר עמנואל ריקי ז״ל בספר אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דף ט״ו ע״ב. וכן הרב בית דינו של שלמה ז״ל באורח חיים סימן י״ב עמד בכלל זה, והביא דברי מר״ן ז״ל בית יוסף הנזכר וגם דברי הרב משאת בנימין הנזכר. ותמה על מרן החביב ז״ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז״ל בית יוסף הללו, שנראין מתנגדין לדברי הרא״ם והרדב״ז ז״ל. וכתב דגם מדברי מהר״ש הלוי וספר יוחסין משמע דהכי סבירא להו כדברי הרב בית יוסף ז״ל, ואיך כתב דלא פליגי? יעויין שם. אמנם הרב בדרכי משה שם בסימן קמ״א אות ב׳ חלק על מרן ז״ל, וכתב וזה לשונו: ואין לזוז מדברי הפוסקים, ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם, דלא כבית יוסף וכו׳ עד כאן לשונו. והביא דבריו הדרישה ומשמע דהכי סבירא ליה, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ה׳, שהביא כל דברי הפוסקים הנ״ל יעויין שם. ועיין דברי מנחם אות ט׳ בהגהת בית יוסף, שכתב בשם חכם צבי, דבמקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, עיין שם.
נמצא לפי זה, דהרדב״ז והרא״ם ומור״ם ז״ל סבירא להו דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. אבל מרן ומהר״ש הלוי וספר יוחסין והרב משאת בנימין ז״ל סבירא להו דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד.
ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכן כתב הברכי יוסף סימן מ״ו אות י״א בעניין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, כמבואר שם בבית יוסף. וכתב הברכי יוסף ז״ל וזה לשונו: עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאה הברכה על פי כתבי האר״י ז״ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן ז״ל, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י ז״ל, גם הוא יודה לברכה, עכ״ל. הא לך בהדיא דברי הברכי יוסף לדעת מרן ז״ל, דאף על גב דבבית יוסף כתב דלדעת הרמב״ם והסמ״ג והרוקח אין לברכה, אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל היה מברכה, ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר״י ז״ל. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת בראשית אות יו״ד ופרשת וישב אות ה׳, דכנגד סברת רבינו האר״י ז״ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר״י ז״ל, דבעניין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם – יש פלוגתא בזה אם יברך, כמבואר בסימן מ״ו סעיף ח׳, ונהגו העולם לברך כדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דף א׳ ע״ג, שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, יעויין שם. ויתבאר עוד לקמן סימן מ״ו בסייעתא דשמיא:
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
עיין כאן
היום יודעים בבירור מי זה הקליר ומתי חי, ואין בזה שום ספק קל שבקלים.
לא זוהי הסיבה האמיתית.
א"א לחלוק במעל מאה מקומות, אף במקומות ברורים שהוא אמר מה שאמר ואין בזה ספק או דיוקים, ולומר שזה מחמת שלא היו כתבים מדוייקים.
האם נראה לך שהגר"א היה חוזר בו מכל המאה מקומות כשהיה רואה שכולם נכונים וכתובים גם בשער הכונות דידן???
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
אפשר לומר שסמך על אליהו לא משום סמכותו מן השמים אלא שלמד ממנו. ובוודאי שאפשר ללמוד תורה מאליהו.
ועיין שבת קח, א דלא מתרץ דיבוא בגוף.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
בודאי.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
סתירה זו מגמ' ברכות ג. יישבוה האחרונים עפ''ז
צ"ע מדוע הרמב"ם לא חילק בזה, וכתב את ההלכה בזמנו שאין ללמוד הלכה מפי נביא.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,820
ובהלכה כבית הלל פסק כבת קול
אין הכי נמי, למדים הלכה ותורה מפי האר"י לאלפים ולרבבות, אבל לפסוק הלכה דווקא כמותו מחמת שנגלה אליו אליהו אין הכרח, ואדרבה, משמע בכל דוכתא דלא בשמים היא (גם לו ת"ל דברור לנו שראהו פנים אל פנים)
