מאמין בניסים
חבר קבוע
- הצטרף
- 7/1/25
- הודעות
- 339
שו"ת וישב הים חלק ב סימן ידאנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
ועוד חילוק ברור בזה יש להוסיף בכאן כדי ליישב התמיהה הנ"ל, והוא כי אין חשש משום לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא כאשר יפסקו הלכה בכח הנבואה ושאר גילויים מן השמים כבת קול וגילוי אליהו זכ"ל (בנפשו בלבד), באופן שיאמרו שכן ההלכה במוחלט, ושרק באופן זה יוצאין ידי חובת המצוה לעיכובא, ושהעושה בהיפך או לפי שיטה או דיעה אחרת, אינו יוצא ידי חובתו בקיום המצוה ההיא כלל, ואפילו בדיעבד. וכעין סוג המחלוקות שבחלק הנגלה דתורתינו הקדושה, וככל מחלוקת הפוסקים, שעל הרוב העושה כדעה אחת אינו יוצא לדעה החולקת. וידוע הדבר ומפורסם הענין כי דרך הפוסקים כאשר מביאים ומזכירים לדעות המקובלים, ואפילו כאשר פוסקים כדעתן של המקובלים, אינם אומרים שהעושה לפי שיטה אחרת, ובפרט לפי ההלכה הרווחת בישראל בשלחנו הטהור של מרן ז"ל, שפסק הלכותיו על פי פירושי הראשונים בסוגיית הגמרא, שאינו יוצא כלל ידי חובתו. ואפילו באותן המקומות שנקטו בלשונם בספר הזוהר ובכתבי האר"י ז"ל לכתוב סדר ההנהגה לדעתן באיזו מצוה באופן מוחלט, ולחייבו בחומרא גדולה, ובלשונות איום וגיזום, וכגון שמצאנו בסדר כתיבת השם בכוונות, שכתב הרשב"י בזוהר (ויקרא דף י"א ע"ב) שאם אינו כותב כסדר ההוא, השם ההוא פגום ואינו נקרא שם קדוש. ועוד שם (בדף ס"ה ע"ב) אמר שהכותב בלי הסדר והכוונה הנזכרים שם, עליו נאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וכו' עי"ש, ובכל זאת לא שמענו ולא ראינו לשום חכם ופוסק או מקובל שיפסול פרשיות שנכתבו בלי הכוונות וסדרים ההם ואפילו בדיעבד, לומר שאין יוצאים בהם ידי חובת מצות סת"מ כלל. וזה פשוט וברור. וכן לענין הנחת תפלין דרש"י ודר"ת ביחד בבת אחת, הלא לא אמרו שהמניח תפלין דרש"י בלבד נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין חלילה, (ומי שכתב כלשון זה לא נקט כן אלא להגזים בחומרת חיוב קיום הדבר). וגם הנוהגים על דרך הסוד להניח שני זוגות ביחד בבת אחת, אינם עושין כן מגיל הבר מצוה, אלא כאשר גודלים ועומדין על דעתן, דמוכרח מכל זה שאינו חיוב גמור לדינא ולעיכובא. ובודאי כוונתן דמארי רזין היתה לחייב בפסקי הלכותיהן על פי שורשי תיקוני העולמות העליונים, בעיקר את לומדי חכמת הקבלה בפרט, והמתחסדים ומדקדקים בעם בכלל, וכמו שכתב להדיא מהר"י אירגס ז"ל בספרו שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ג'), שדוקא לומדי חכמת הקבלה מתחייבים בקיום מנהגי הקבלה, שלא נאמרו כחיוב גמור לכללות ישראל. זולת היכא שהפוסקים האחרונים ראו לנכון להנהיג את כללות העם באותם המנהגים, שאז חייבים בהם כללות ישראל בכח המנהג שנתייסד על פי גדולי הפוסקים, וכמ"ש אצלי באורך בשו"ת וישב הי"ם (סימן ח' ח"ג וסימן כ"א) עיש"ב.