רבנו האריז"ל ותורתו

[מאמין בניסים]

אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה

שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועוד חילוק ברור בזה יש להוסיף בכאן כדי ליישב התמיהה הנ"ל, והוא כי אין חשש משום לא בשמים היא ואין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, אלא כאשר יפסקו הלכה בכח הנבואה ושאר גילויים מן השמים כבת קול וגילוי אליהו זכ"ל (בנפשו בלבד), באופן שיאמרו שכן ההלכה במוחלט, ושרק באופן זה יוצאין ידי חובת המצוה לעיכובא, ושהעושה בהיפך או לפי שיטה או דיעה אחרת, אינו יוצא ידי חובתו בקיום המצוה ההיא כלל, ואפילו בדיעבד. וכעין סוג המחלוקות שבחלק הנגלה דתורתינו הקדושה, וככל מחלוקת הפוסקים, שעל הרוב העושה כדעה אחת אינו יוצא לדעה החולקת. וידוע הדבר ומפורסם הענין כי דרך הפוסקים כאשר מביאים ומזכירים לדעות המקובלים, ואפילו כאשר פוסקים כדעתן של המקובלים, אינם אומרים שהעושה לפי שיטה אחרת, ובפרט לפי ההלכה הרווחת בישראל בשלחנו הטהור של מרן ז"ל, שפסק הלכותיו על פי פירושי הראשונים בסוגיית הגמרא, שאינו יוצא כלל ידי חובתו. ואפילו באותן המקומות שנקטו בלשונם בספר הזוהר ובכתבי האר"י ז"ל לכתוב סדר ההנהגה לדעתן באיזו מצוה באופן מוחלט, ולחייבו בחומרא גדולה, ובלשונות איום וגיזום, וכגון שמצאנו בסדר כתיבת השם בכוונות, שכתב הרשב"י בזוהר (ויקרא דף י"א ע"ב) שאם אינו כותב כסדר ההוא, השם ההוא פגום ואינו נקרא שם קדוש. ועוד שם (בדף ס"ה ע"ב) אמר שהכותב בלי הסדר והכוונה הנזכרים שם, עליו נאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת וכו' עי"ש, ובכל זאת לא שמענו ולא ראינו לשום חכם ופוסק או מקובל שיפסול פרשיות שנכתבו בלי הכוונות וסדרים ההם ואפילו בדיעבד, לומר שאין יוצאים בהם ידי חובת מצות סת"מ כלל. וזה פשוט וברור. וכן לענין הנחת תפלין דרש"י ודר"ת ביחד בבת אחת, הלא לא אמרו שהמניח תפלין דרש"י בלבד נקרא קרקפתא דלא מנח תפילין חלילה, (ומי שכתב כלשון זה לא נקט כן אלא להגזים בחומרת חיוב קיום הדבר). וגם הנוהגים על דרך הסוד להניח שני זוגות ביחד בבת אחת, אינם עושין כן מגיל הבר מצוה, אלא כאשר גודלים ועומדין על דעתן, דמוכרח מכל זה שאינו חיוב גמור לדינא ולעיכובא. ובודאי כוונתן דמארי רזין היתה לחייב בפסקי הלכותיהן על פי שורשי תיקוני העולמות העליונים, בעיקר את לומדי חכמת הקבלה בפרט, והמתחסדים ומדקדקים בעם בכלל, וכמו שכתב להדיא מהר"י אירגס ז"ל בספרו שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ג'), שדוקא לומדי חכמת הקבלה מתחייבים בקיום מנהגי הקבלה, שלא נאמרו כחיוב גמור לכללות ישראל. זולת היכא שהפוסקים האחרונים ראו לנכון להנהיג את כללות העם באותם המנהגים, שאז חייבים בהם כללות ישראל בכח המנהג שנתייסד על פי גדולי הפוסקים, וכמ"ש אצלי באורך בשו"ת וישב הי"ם (סימן ח' ח"ג וסימן כ"א) עיש"ב.

 

[מאמין בניסים]

יותר ממה שכתבתי לפניכם כתוב שם, אלא שלא רציתי להלאות את הציבור.
והרוצה לעיין יקחנו מאוצר החכמה או בר אילן.

 

[רק תורה]

וכמו שכתב להדיא מהר"י אירגס ז"ל בספרו שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ג'), שדוקא לומדי חכמת הקבלה מתחייבים בקיום מנהגי הקבלה, שלא נאמרו כחיוב גמור לכללות ישראל. זולת היכא שהפוסקים האחרונים ראו לנכון להנהיג את כללות העם באותם המנהגים, שאז חייבים בהם כללות ישראל בכח המנהג שנתייסד על פי גדולי הפוסקים, וכמ"ש אצלי באורך בשו"ת וישב הי"ם (סימן ח' ח"ג וסימן כ"א) עיש"ב.

וזה מיישב מה שלכאורה קשה,
כי אם באמת הוראות האר"י מחייבות מחמת שקיבל הדברים מאליהו זכו"ל פא"פ, הרי כתב החיד"א גופיה בכמה דוכתי דזמנין שהפוסקים נוטים מדברי האר"י.

 

[אביעד]

איזה ראיה יש לזה שקיבל דבריו כשאליהו מלובש בגוף גשמי?

 

[כהנא דמסייע]

איזה ראיה יש לזה שקיבל דבריו כשאליהו מלובש בגוף גשמי?

עדות ר' חיים ויטל.

 

[אביעד]

אם אפשר ציטוט

 

[אביעד]

בדברים שציטטת מקודם זה לא כתוב

 

[כהן]

תראה תצטרך להביא ראיות ברורות, שגם אליהו עצמו היה מעיד לפניך היית אומר שזה ודאי לא נכון.
אני מתכוין לא ראיות ממנהג, או דעות קדמונים אחר חתימת התלמוד.

הבאתי ראיות ברורות. התשובה על עלינו לשבח לא נכתבה בידי רה"ג.
הקליר לא היה ראב"ש.
יש עוד ועוד דברים מעין אלו.

 

[רק תורה]

איזה ראיה יש לזה שקיבל דבריו כשאליהו מלובש בגוף גשמי?

גם הרב פעלים שהובא ס"ל דהוא בבחינת פנים אל פנים. וצ"ע. לפי הרמב"ם יסוה"ת ט, ד א"א ללמוד שהלכה כפלוני מפי נביא וכ"ש לא כנגד הלכה פסוקה. וגם החיד"א שמחלק לפי הרמב"ם בין זמן הסנהדרין לזמן שאינו קיים, כותב שעכ"פ אפשר לחלוק על אליהו ע"פ ראיה מהש"ס. ועכ"פ אם רוצים לומר שיש הכרח לקבל הוראות האר"י יש לטעון כנגד מדין לא בשמים, ואף אם אפשר לתרץ שאפשר לנהוג כאר"י אי אפשר לומר שיש הכרח.

ולמעשה ישנה מחלוקת פוסקים גדולה כיצד לנהוג, שי"א שבמחלוקת הפוסקים האר"י מכריע, וי"א דאינו מכריע. ואני מצטט את כלל הגישות מתוך כה"ח כה, עה (שלא מזכיר כלל את טיעון של אליהו):

כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ וש״ץ דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים.

מיהו מרן ז״ל בית יוסף סימן קמ״א בדין העולה לספר תורה אם צריך לקרות, כתב וזה לשונו: מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, יעויין שם, וכן כתב בבית יוסף סוף סימן ל״א יעויין שם. וכן כתב הרב משאת בנימן ז״ל סימן ס״ב דף ז״ן עמוד א׳, וזה לשונו: הדרך השני, לילך אחר רוב בניין ומניין, הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד, ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שניה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב בניין, וכמו שכתב בית יוסף דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים, עכ״ל. והביא דבריו הרב החסיד מוה״ר עמנואל ריקי ז״ל בספר אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דף ט״ו ע״ב. וכן הרב בית דינו של שלמה ז״ל באורח חיים סימן י״ב עמד בכלל זה, והביא דברי מר״ן ז״ל בית יוסף הנזכר וגם דברי הרב משאת בנימין הנזכר. ותמה על מרן החביב ז״ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז״ל בית יוסף הללו, שנראין מתנגדין לדברי הרא״ם והרדב״ז ז״ל. וכתב דגם מדברי מהר״ש הלוי וספר יוחסין משמע דהכי סבירא להו כדברי הרב בית יוסף ז״ל, ואיך כתב דלא פליגי? יעויין שם. אמנם הרב בדרכי משה שם בסימן קמ״א אות ב׳ חלק על מרן ז״ל, וכתב וזה לשונו: ואין לזוז מדברי הפוסקים, ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם, דלא כבית יוסף וכו׳ עד כאן לשונו. והביא דבריו הדרישה ומשמע דהכי סבירא ליה, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ה׳, שהביא כל דברי הפוסקים הנ״ל יעויין שם. ועיין דברי מנחם אות ט׳ בהגהת בית יוסף, שכתב בשם חכם צבי, דבמקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, עיין שם.

נמצא לפי זה, דהרדב״ז והרא״ם ומור״ם ז״ל סבירא להו דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. אבל מרן ומהר״ש הלוי וספר יוחסין והרב משאת בנימין ז״ל סבירא להו דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד.

ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכן כתב הברכי יוסף סימן מ״ו אות י״א בעניין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, כמבואר שם בבית יוסף. וכתב הברכי יוסף ז״ל וזה לשונו: עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאה הברכה על פי כתבי האר״י ז״ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן ז״ל, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י ז״ל, גם הוא יודה לברכה, עכ״ל. הא לך בהדיא דברי הברכי יוסף לדעת מרן ז״ל, דאף על גב דבבית יוסף כתב דלדעת הרמב״ם והסמ״ג והרוקח אין לברכה, אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל היה מברכה, ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר״י ז״ל. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת בראשית אות יו״ד ופרשת וישב אות ה׳, דכנגד סברת רבינו האר״י ז״ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר״י ז״ל, דבעניין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם – יש פלוגתא בזה אם יברך, כמבואר בסימן מ״ו סעיף ח׳, ונהגו העולם לברך כדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דף א׳ ע״ג, שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, יעויין שם. ויתבאר עוד לקמן סימן מ״ו בסייעתא דשמיא:

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

לא רק 'טען' אלא חלק בפועל ביותר ממאה מקומות בהנהגות והלכות על דברי האר"י, וכפי שמנה הרב שריה דבליצקי באחד מספריו

כבר כתב הגר"ח מוולאז'ין שהגר"א אמר שלא סמך על כתבי האר"י לדינא כי לא היו בידיו כתבים מוסמכים

 

[כהן]

על מה מדובר?

אין זה אלא שמועה בשם האר"י [וכמדומה שעדיין לא הוכח שאינו נכון]

עיין כאן

היום יודעים בבירור מי זה הקליר ומתי חי, ואין בזה שום ספק קל שבקלים.

כבר כתב הגר"ח מוולאז'ין שהגר"א אמר שלא סמך על כתבי האר"י לדינא כי לא היו בידיו כתבים מוסמכים

לא זוהי הסיבה האמיתית.
א"א לחלוק במעל מאה מקומות, אף במקומות ברורים שהוא אמר מה שאמר ואין בזה ספק או דיוקים, ולומר שזה מחמת שלא היו כתבים מדוייקים.

האם נראה לך שהגר"א היה חוזר בו מכל המאה מקומות כשהיה רואה שכולם נכונים וכתובים גם בשער הכונות דידן???

 

[כהנא דמסייע]

לא זוהי הסיבה האמיתית.

בענין הקבלה כתב הגרי''א חבר שביאר כיצד אלו ואלו דא''ח. ואכמ''ל

 

[רק תורה]

עיין ברכות ג'. שלושה דברים למד ר' יהושע מאליהו להלכה. ונפסקו להלכה.
ומבואר במהר''ץ חיות ועוד שכשהוא בא בגוף הוא כשאר אדם. ואפשר ללמוד ממנו כמו שאפשר ללמוד מאדם חי.
והוא קיבל מאחיה השילוני שהיה מיוצאי מצרים שקיבל ממשה עצמו.
וזה לא סותר לגילוי של רוה''ק בת קול, או אליהו באורח שכל ע' סוד ישרים ואכמ''ל שהם כן נכללו בלא בשמים.

אפשר לומר שסמך על אליהו לא משום סמכותו מן השמים אלא שלמד ממנו. ובוודאי שאפשר ללמוד תורה מאליהו.
ועיין שבת קח, א דלא מתרץ דיבוא בגוף.

 

[כהנא דמסייע]

אפשר לומר שסמך על אליהו לא משום סמכותו מן השמים אלא שלמד ממנו. ובוודאי שאפשר ללמוד תורה מאליהו.

בודאי.

 

[כהנא דמסייע]

ועיין שבת קח, א דלא מתרץ דיבוא בגוף.

סתירה זו מגמ' ברכות ג. יישבוה האחרונים עפ''ז

 

[רק תורה]

וכתב שיישוב זה הוא לכולי עלמא, שגם הרמב"ם יודה בזה.

צ"ע מדוע הרמב"ם לא חילק בזה, וכתב את ההלכה בזמנו שאין ללמוד הלכה מפי נביא.

 

[כהנא דמסייע]

צ"ע מדוע הרמב"ם לא חילק בזה, וכתב את ההלכה בזמנו שאין ללמוד הלכה מפי נביא.

ובהלכה כבית הלל פסק כבת קול

 

[רק תורה]

בודאי.

אין הכי נמי, למדים הלכה ותורה מפי האר"י לאלפים ולרבבות, אבל לפסוק הלכה דווקא כמותו מחמת שנגלה אליו אליהו אין הכרח, ואדרבה, משמע בכל דוכתא דלא בשמים היא (גם לו ת"ל דברור לנו שראהו פנים אל פנים)