רבנו האריז"ל ותורתו

"תמיד" זה לא אומר שכל דבר שאמר זה ממנו
הוא כותב בתחילת שער רוה''ק שהיה עמל על מאמרים מהזוה''ק, ולא היו מגלים לו עד שעמד על אמיתת המאמר, ואז היה אליהו מתגלה ואומר לו אם כיון לאמת או לא.
כמובן שהיה לו
אתה מתכוין לרח''ו
אבל הגר''א חלק
על מי על רח''ו?
קודם כל צריך שתדע הציטוט שמצטטים החסידים משו''ע הרב שאמרו לו שהגר''א לא מקבל דברי האר''י וכו', על זה כתב ר' חיים מולאזין בחריפות נגד, "יתפרכון ישתתקון הדוברים על צדיק עתק" וכו'.ובגוף דברי ר' חיים וולאזין בשם הגר''א "שנגלה לו אליהו פעמים" האם הניקוד הוא פעמיים בקמץ, או בחיריק, הוא נדון.
ומ''מ ר' חיים מולאזין גם כותב שהכתבים של האר''י שהיו שם אינם מר' חיים ויטל עצמו ואינם מדוייקים ע''ש. ועיקר התפשטות תורת האר''י באירופה מכתבי מהר''י סרוג ותלמידיו, וגם מכתבים שיצאו לפני שהוציאו את המדורה השניה מכת''י הרח''ו עצמו, ואכמ''ל.
ומ''מ לענ''ד אף שהגר''א אין לי השגה לדבר בו, וקטונתי מלדבר, אולם מסתבר שדברי ר' חיים ויטל שראהו בחיים חיותו והיה תלמידו הקרוב נאמנים בזה, ולא נראה דהגר''א היה מכחיש עדותו.
 
אבל כאשר הקטן כותב על הגדול שבגדולים "טועה", זה זלזול
והאר"י שכתב על כל קודמיו ש'טעו טעות גמור' - הוא אחז לדבריך שהוא יותר גדול מהם.
אלו חילוקים ובילוקים שאין להם יסוד.
כשאומרים שפלוני טעה הכונה 'שמה שאמר' זה טעות, זה לא פגיעה 'בגברא' אלא 'בחפצא'. לא 'באומר' אלא 'בנאמר'. ותו לא מידי.
 
אולם מסתבר שדברי ר' חיים ויטל שראהו בחיים חיותו והיה תלמידו הקרוב נאמנים בזה,
תצטרך ליישב ולהדחק בהרבה דברים שרואים שלא ידע, וא"כ אליהו לא גילה לו הכל, או יותר נכון הרבה מאוד דברים לא גילה לא, אז צדק הגר"א.
 
תצטרך ליישב ולהדחק בהרבה דברים שרואים שלא ידע, וא"כ אליהו לא גילה לו הכל, או יותר נכון הרבה מאוד דברים לא גילה לא, אז צדק הגר"א.
תראה תצטרך להביא ראיות ברורות, שגם אליהו עצמו היה מעיד לפניך היית אומר שזה ודאי לא נכון.
אני מתכוין לא ראיות ממנהג, או דעות קדמונים אחר חתימת התלמוד.
כי יתכן שדווקא בגלל שאליהו אמר לו אחרת, אחז כמוהו. כנגדם. מה שלולא זה הוא באמת דרך ההוראה המקובל שאחרון יחלוק על ראשונים וכמובן. אך כאן דווקא מחמת כן זה יוצא מן הכלל.
וראה במה שכתבתי לעיל משם הרב מזוז (בהודעה של @עיפרון מחודד שליט''א) ע''ש.
אלא ראיות או מהמציאות ממש. או מדברי חז''ל ממש. ולא נ''ל שתמצא.
 
נערך לאחרונה:
דברי הגר''י הלל שם דחוקים כנראה לכל מעיין

מה שהגר''מ אליהו וחכם בן ציון חשבו שכל דבריו מפי אליהו זה יפה אבל זה לא משנה שום דבר
אין להם את הכלים לומר זאת
המקסימום שיכולים לומר זה שהספרדים קיבלו כהחליד''א
דברי הגר"י הלל ממש לא דחוקים!
ב. ודאי. כוונתי היא שמרנן הגרמ"א והגרב"צ לא המציאו, הם המשיכו את החיד"א.
 
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
אולם בכגון דא צריכין אנו למודעי, כי כח סמכות הלכתית עליונה זאת של דעת האר"י ז"ל, המכרעת יותר מכל פוסק ואפילו מקובל אחר, הוא מפני היות מאומת אצלנו על פי עדות הרח"ו ז"ל תלמידו בפרט, ושאר תלמידיו וחכמי דורו בכלל, שהיה לרבינו האר"י ז"ל גילוי אליהו זכור לטוב, ושכל תורת הקבלה שמסר לתלמידו הרח"ו ז"ל, היא מקובלת מפי אליהו זכ"ל, שלכן אין להרהר אחריו, שכל דבריו אמת וצדק בלא שום פקפוק וספק, ששכינה דיברה דרך גרונו, לזכות את כלל ישראל בדורות האחרונים עד ביאת מלך המשיח, בגילוי פנימיות התורה, וסדר ההנהגה למעשה בקיום המצוות ובנוסחי התפילות וכו' על דרך הסוד האמיתי, לתקן עולם במלכות שדי, לקראת ביאתו של משיח צדקנו במהרה דידן.
ועיין באורך בהקדמת הרח"ו ז"ל לשער ההקדמות (ונדפסה גם בתחילת ספר עץ חיים), שאחר שהאריך לבאר חשיבות וחיוב לימוד חכמת הקבלה (כמובן להראויים לכך), ושגם להבנת המשנה והתלמוד לאמיתתן אי אפשר בלא ידיעת תורת הנסתר, כתב וז"ל: כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומרית, אלא בקבלה מפה אל פה, או מפי אליהו זכ"ל, או מפי הנשמות המתגלות בכל דור ודור אל הראויים להן וכו'. והנה אין בכל דור ודור שלא נמצאו אנשים יחידי סגולה ששרתה עליהם רוח הקודש, והיה אליהו הנביא זכ"ל נגלה עליהם ומלמד אותם סתרי החכמה הזאת וכו'. והנה היום אביע חידות ונפלאות תמים דעים, כי בכל דור ודור הפליא חסדו אתנו, אל ה' ויאר לנו על ידי השרידים אשר ה' קורא בכל דור ודור כנזכר. וגם בדורינו זה אלהי הראשונים והאחרונים לא השבית גואל מישראל, ויקנא לארצו, ויחמול על עמו, וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית, הרב הגדול האלהי החסיד מורי ורבי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה, מלא תורה כרמון, במקרא במשנה בתלמוד בפלפול במדרשים ואגדות, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה וכו' [עי"ש באורך שמנה כל פרטי החכמות והפלאות שהיה רבינו האר"י ז"ל בקי ורגיל בהם], וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם. ועיני ראו ולא זר דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה. וכל זה השיג שלא ע"י קבלה מעשית ח"ו, כי איסור גדול יש בשמושם. אמנם כל זה היה מעצמו, ע"י חסידותו ופרישותו, אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת, ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, היא הביאתו לידי אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה, ולמדו זאת החכמה וכו'. והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זלה"ה, הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון, וכל רואיהם יכירום, כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברם אם לא בכח השפעת רוח הקודש ע"י אליהו זכ"ל, עכ"ל. וכעין זה כתב בקיצור יותר בהקדמה השניה הקצרה לעץ חיים וז"ל: והיה אליהו זכ"ל נגלה לו תמיד, וזה ידעתי מפיו באמונה, עכ"ל. וכ"כ בשער רוח הקודש (דף ד' ע"ב) וז"ל: ובענין השגתו אין הפה יכול לספר הכללים של מיני החכמות, ומכל שכן פרטי כל מין ומין, אמנם מה שראיתי בעיני דברים נפלאים ואמתיים הם אלו. היה יודע להמשיך לפניו נפש מי שתהיה, או מן החיים או מן הנפטרים, מן הראשונים או מן האחרונים, ושואל מהם כל רצונו בידיעת העתידות וברזי התורה. גם היה נגלה אליו אליהו זכ"ל ומלמדו, עכ"ל. וכן כתב הרב שלמה שלומיל באיגרותיו, וכנדפס בספר האר"י וגוריו, עי"ש באיגרת א' (עמוד י"ב) וז"ל: והיה אליהו זכ"ל נגלה אליו תמיד. וכן כתב באיגרת ג' (עמוד ל"ז) וז"ל: ואליהו זכ"ל נתגלה אליו כל זמן ועידן. וכ"כ שם (בעמוד נ"ב). ושם (עמוד ס"ט) כתב וז"ל: ושלמד מפי אליהו שנתגלה אליו תמיד.
וכן כתב מהר"י אירגס ז"ל בספרו שומר אמונים (ויכוח ראשון אות י"ז) וז"ל: אח"כ האיר וזרח המאור הגדול מעוז ומגדול הקדוש כמלאכי השרת כמוהר"ר יצחק לוריא זלה"ה, המכונה בשם האר"י, וברוב חכמתו וקדושתו זכה שהיה מתגלה אליו אליהו זכ"ל בכל עת, כמו שהיה מתגלה אל התנאים ואל האמוראים, כדאיתא בגמרא בדוכתא טובא, וגילה לו סתרי התורה וסודות עמוקים, אשר לא נגלו בכל הארץ מזמן הרשב"י זלה"ה עד זמנו. והוא זלה"ה ביטל את המעוררין ומחלוקת המקובלים האחרונים מכל וכל וכו'. ומיום שנגלו בעולם כתבי האר"י זלה"ה עד היום הזה לא תמצא מי שיפקפק ויחלוק על דבריו כלל, כי הכל יודעים דרוח ה' דיבר בו ומלתו על לשונו, ואסהידו כולי עלמא עליה דרוח אלהין קדישין ביה, ושמימי התנאים לא נמצא כמוהו יודע חכמה זו על אמיתותה וכו' עכ"ל, עיש"ב באורך.
 
ע"ע בתשובה הנ"ל (וישב הים ח"ב סימן י"ד) מה שכתב ליישב באריכות מפני מה אין בתורתו של האר"י חשש לא בשמים היא, והביא שם תירוץ מהגאון חיד"א ע"ה, ואינני מעתיק כל דבריו בזה, לפי שיש בהם אריכות גדולה מאוד.

ומכאן מודעה רבה, לכל מי שלא קרא תשובה זו שלא ימשיך ויצעק בקול גדול קו' זו של "לא בשמים היא" אחר שדחאה ג"ע החיד"א, והאריך הגר"י הלל עוד ליישב מפני מה אין אומרים לא בשמים היא על תורת האריז"ל.
 
והאר"י שכתב על כל קודמיו ש'טעו טעות גמור' - הוא אחז לדבריך שהוא יותר גדול מהם.
אלו חילוקים ובילוקים שאין להם יסוד.
כשאומרים שפלוני טעה הכונה 'שמה שאמר' זה טעות, זה לא פגיעה 'בגברא' אלא 'בחפצא'. לא 'באומר' אלא 'בנאמר'. ותו לא מידי.

כבר כתבתי לעיל שאם תאמר כך, יבוא כל אחד להעתיק את כל הלשונות שמצא בספרים, וכל אברך צעיר שלא ניגב החלב משפתיו יכתוב (לדוגמא) על הגאון בן איש חי "לא תאבה לו ולא תשמע אליו, כי הם דברים בטלים הבל הבלים" ויצטדק שהרי כבר מצינו שפוסק אחד כתב כן על פוסק שחי עשרות שנים לפניו, וכן על זה הדרך.

אבל כל בר דעת מבין שזו חציפות ועזות כלפי הבן איש חי, ומה שמצינו לשונות כאלה, לא לנו הקטנים לדון את הגדולים בדורות שלפנינו.
 
ומכאן מודעה רבה, לכל מי שלא קרא תשובה זו שלא ימשיך ויצעק בקול גדול קו' זו של "לא בשמים היא" אחר שדחאה ג"ע החיד"א, והאריך הגר"י הלל עוד ליישב מפני מה אין אומרים לא בשמים היא על תורת האריז"ל.
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
 
אם כדברי רח''ו שיסודו מאליהו. יובן. דאחרת באמת אינו כדרך.
השאלה גם על האר"י, איך הסתמך על אליהו...
ואולי סבר דדברי קבלה גרעי מאם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל
ויותר מסתבר שהבין כן הדברים בשכלו
 
השאלה גם על האר"י, איך הסתמך על אליהו...
עיין ברכות ג'. שלושה דברים למד ר' יהושע מאליהו להלכה. ונפסקו להלכה.
ומבואר במהר''ץ חיות ועוד שכשהוא בא בגוף הוא כשאר אדם. ואפשר ללמוד ממנו כמו שאפשר ללמוד מאדם חי.
והוא קיבל מאחיה השילוני שהיה מיוצאי מצרים שקיבל ממשה עצמו.
וזה לא סותר לגילוי של רוה''ק בת קול, או אליהו באורח שכל ע' סוד ישרים ואכמ''ל שהם כן נכללו בלא בשמים.
 
נערך לאחרונה:
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ובסוף דבריו שם נחת ג"ע החיד"א ז"ל ליישב הסוגיא לכולי עלמא, והוא על פי יסוד מוסד שהניח דאיסור דלא בשמים היא הוא דוקא בזמן הסנהדרין, ובדבר שטרם נחלקו בו הסנהדרין, שאז החובה לברר הענין אצל השופטים. אבל בדבר שכבר נחלקו בו הסנהדרין ולא הכריעו מחלוקתם, בזה צייתינן לנביא ולאליהו זכ"ל ולרוה"ק, ואפילו בזמנן, כיון שעלתה על שולחנם של מלכים חכמי הסנהדרין ולא הכריעו. אבל בזמנינו זה שלאחר הגאונים, שאין קיבוץ חכמי ישראל במקום אחד ביחד, דליכא תו היכי תמצא של ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וכו', ממילא כאשר יופיע רוה"ק על גדול הדור, שפיר סמכינן עליה לדינא להכריע הספיקות, ואין כאן בית מיחוש משום לא בשמים היא, את"ד. וכתב שיישוב זה הוא לכולי עלמא, שגם הרמב"ם יודה בזה.
 
עיין ברכות ג'. שלושה דברים למד ר' יהושע מאליהו להלכה. ונפסקו להלכה.
ומבואר במהר''ץ חיות ועוד שכשהוא בא בגוף הוא כשאר אדם. ואפשר ללמוד ממנו כמו שאפשר ללמוד מאדם חי.
ואליהו התגלה בגוף לאר"י באופן שלא היה מתגלה לאמוראים שאמרו בסתמא "אין שומעין לו"?
 
ואליהו התגלה בגוף לאר"י באופן שלא היה מתגלה לאמוראים שאמרו בסתמא "אין שומעין לו"?
אמת.
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועיין בשו"ת רב פעלים (חלק ג' בסוד ישרים סימן ד'), שכתב שלרבינו האר"י ז"ל היה גילוי אליהו זכ"ל בבחינת פנים אל פנים, ולא בטמירו בעין השכל בלבד, עי"ש, ור"ל שהתגלה לו אליהו זכ"ל כאשר נשמתו מלובשת תוך גופו ולמדו תורה כרב לתלמיד.
ועוד כתב שם
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
וביאור החילוק הנ"ל של רבינו החתם סופר ז"ל הוא, כי כאשר אליהו זכ"ל מתגלה בנשמתו בלבד, אז מה שמגלה באותו חזיון הוא בגדר נבואה ורוה"ק, ושייך בו האיסור דלא בשמים היא. אבל כשמתגלה אליהו זכ"ל בנשמתו המלובשת בגופו, אז יש לו דין רב וחכם, ומה שמגלה ומלמד, חשוב לימוד תורה, ואינו בגדר נבואה ורוה"ק, ולכן אין בו איסור דלא בשמים היא. ובחילוק זה מתיישבים כמה מקומות בש"ס דנראה מהם שפוסקים כאליהו זכ"ל, ובמקומות אחרים אמרו דאפילו אמרה אליהו זכ"ל אין סומכים עליו, והוא כמבואר, שהכל תלוי באיזה אופן מתגלה, אם בנפשו בלבד, או בהתלבשות גופו ג"כ. והרי בזה נתיישבה תמיהתינו על ג"ע החיד"א ז"ל בשופי, ומובנת שיטתו הבהירה בענין סמכותו של האר"י ז"ל להלכה, ודוקא משום הא שנגלה אליו אליהו זכ"ל, והיינו כנ"ל שהיה לו גילוי אליהו בהתלבשות נשמתו בגופו, שבאופן זה אין שום חשש משום לא בשמים היא וככל הנ"ל, דהוי כמקבל תורה מפי רב, אשר מסורה בידו עד משה רבינו ע"ה.
 
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ונלע"ד בס"ד לחלק בזה בכמה אופנים וצדדים, ולחתור לקראת יישוב ההרגשה הנ"ל. ותחילה נציע חילוק אחד, והוא דלא שייך לתא דלא בשמים היא, אלא כאשר בא גילוי מן השמים להכריע בין החכמים החולקים בהלכה זה עם זה, ולהכריע נגד דעת הרוב, וכמעשה דתנורו של עכנאי (בבבא מציעא דף נ"ט ע"ב), דכיון שניתנה התורה להכריע ולקבוע על פי דעת רוב חכמי ישראל, אין להכריע מחלוקתם ע"י גילויים מן השמים כנבואה וכיוצא, ועל זה נאמר לא בשמים היא. אבל גילוי סודות התורה אל הראויים אליהם ע"י גילוי אליהו זכ"ל, או גילוי נשמות הצדיקים, או בשאר אופני רוח הקודש ונבואה, אינו ענין לזה. שהרי מטרת ותכלית הגילוי אינו בא כלל כדי להכריע בין הדעות החולקים זה עם זה בהלכה, ואין לו עסק בדבר זה כלל, אלא כל כוונת הגילויים הוא כדי להודיע לן סתרי התורה וטעמי המצוות לאמיתותן, ושורשי בחינותיהן לפרטיהם, ואיך שמתקנים העולמות העליונים, וממילא ובדרך אגב מתבארים לן גם כן סדר קיום ועשיית המצוות על פי דרך הסוד, שכשנעשים באופן זה מתקנים למעלה, וכשנעשים באופן אחר אינם מתקנים, ויתכן שפוגמים. ועל כן לא שייך בזה לומר תורה לא בשמים היא. ולאחר שנתגלו הסודות וטעמי המצוות וסדר עשייתן לפרטיהן ע"י הגילויים הנ"ל, ונלמדו בין החבריא קדישא של הרשב"י, וגם נכתבו בספר, הוא ספרי הזוה"ק והתיקונים, הרי דין תורה יש להם, וככל ספרי רבותינו ז"ל שבנגלה ושבנסתר, ולא דין ספרי נבואה. וכמו שאכן התייחסו כל חכמי הדורות זיע"א לספר הזוהר הקדוש כספר הלכתי מוסמך ללא שום פקפוק כלל. (ואין זה ענין אם פוסקים כמותו או לא, אלא שהוא נחשב כאחד מספרי חז"ל כירושלמי וכברייתות ודומה, וכל דבריו חשובים תורה ממש, עם סמכות הלכתית, וכנ"ל).
 
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועל דרך זה, לאחר זמנו של הרמב"ן כאשר נפלו המחלוקות והספיקות בין המקובלים בעניני הקדמות חכמת הקבלה, הנה על ידי האר"י ז"ל שקיבל מפי אליהו זכ"ל, נתבררו ונתלבנו כל הספיקות, וכמו שהאריך לכתוב כל זה בספר שומר אמונים (הקדמה ב' הצעה ב') עיש"ב. והרחיב בכל זה הרח"ו ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות, ונדפסת גם בראש ספר עץ חיים (דף ד' ע"א וע"ב), על פי יסוד דברי הזוהר הקדוש (פרשת ויחי ח"א דף רט"ז ע"ב ורי"ז ע"א). באופן שגדר סוג הגילויים של הרשב"י והאר"י ז"ל היה כעין שאמרו חז"ל במסכת מגילה הנ"ל לגבי אותיות מנצפ"ך, ששכחום וחזרו ויסדום ע"י רוח הקודש, דנמצא דאין בכל גילויי הרשב"י ז"ל והאר"י ז"ל חשש משום לא בשמים היא, ומשום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, כיון שכל מה שנתגלה להם ע"י גילוי אליהו זכ"ל ונשמות הצדיקים וכדומה, היה ידוע ומקובל מעיקרא בכלל התורה שבעל פה שקיבל משה מפי הגבורה בהר סיני, ואין כאן מגיד חדשות שלא היו לעולמים, אף על פי שנתחדשו ידיעתן שוב ע"י גילויים מן השמים, כיון שאין כאן שום חידוש בעצם, רק כדי להחזיר ולהזכיר ולייסד ולברר הנשכחות שכבר היו לעולם, והכל בכלל הקבלה דמעיקרא, לכן אין בזה החששות הנ"ל.
 
אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה
זה לשון הרח''ו: וכמו שהאריך בזה כבר בסוד ישרים שהגילוי של אליהו לאר''י היה בגוף.
ולכן שאלתך:
ואליהו התגלה בגוף לאר"י באופן שלא היה מתגלה לאמוראים שאמרו בסתמא "אין שומעין לו"?
יש בזה סתירות בסוגיות, כמו שהקשה מהר''ץ חיות ועוד הרבה, וזה החילוק שיש שני סוגי גילויים.
אינני נכנס מה היה לאמוראים בסתמא כי זה לא לפי ערכי לעסוק בזה. אלא יש שני מקומות בש''ס מאחד רואים שלמדים ומאחד שלא. וזה היישוב לסתירה.
 
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ונלע"ד לבאר הדברים יותר בס"ד. והוא כי החילוק בין נבואה לרוח הקודש הוא, כי נבואה אינו בא בהתלבשות תורה, ואילו רוה"ק דרכו לבוא בהתלבשות תורה. דהיינו כי ע"י אחד מאופני רוח הקודש, מתגדל השגת האדם בעת היותו עוסק בתורה, ועל ידי כן הוא מבין בתורה לאמיתה ולעומקה, באופן שבלי רוה"ק לא היה באפשרותו להבין התורה ההיא באופן ההוא. ולכן התורה הנישגת ע"י אחד מאופני רוח הקודש, כיון שענין ההשגה והגילוי באים בהתלבשות התורה שעוסק בה בעת ההיא, אין בו חשש משום לא בשמים היא, או משום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
והנה לענין נדונינו, המעיין בספר הזוהר יראה שהגילויים שע"י נשמות הצדיקים ואליהו זכ"ל וכדומה, היו באים לרשב"י ותלמידיו בעת שהיו עוסקים בתורה, וכל ענין הגילוי הוא תורה ממש בלשונה ובצורתה. וכן כתב והעיד הרח"ו ז"ל על רבו האר"י ז"ל (בשער המצוות פרשת ואתחנן דף ל"ג ע"ב) שכל סוגיא שהיה לומד היה מפרש אותה בשבעה דרכים, ששה בדרך נגלה כנגד ששת ימות החול, והשביעית בדרך נסתר כנגד יום השבת. והרי נראה מזה שתוך כדי שהיה יגע בתורה ומעיין בה, היה משיג עד לעומקה, וגם לפרשה לבסוף במהלך השביעי בדרך הסוד. וסתימות הדברים מורים שבאופן זה נגלו לו רזי התורה בדרך לימודו. וכ"כ להדיא בשער רוח הקודש (דף ד' ע"ב) וז"ל: ובענין השגתו אמר לי כי בתחילת ימי השגתו, היה טורח לפעמים שבוע אחד על מאמר אחד מן הזוהר כדי להבין אותה, ולא היו אומרים לו פירושה, דא"כ נמצא שלא היתה התורה ההיא שלו, וצריך שהוא יחדש בשכלו מעצמו בתורה מה שקבלה נפשו מחלקה מהר סיני כנודע. לכן כאשר היה טורח, אז היו אומרים לו בענין פלוני או במאמר פלונית עיינת ועמדת על האמת, אבל עדיין צריך קצת עומק יותר. ולפעמים היו אומרים לו טעית בענין פלוני בכולו, או במקצתו, והיה חוזר ומעיין עד שהיה עומד על האמת, עכ"ל. הרי להדיא שמן השמים היו מכוונים אותו בלימודו לכוין אל האמת בהבנת הסודות, באופן שכל גילויו הם בגדר תורה ממש. ואולי במכוון כתב הרח"ו ז"ל שכן היתה דרך השגתו בתחילת לימודו, היינו כי אחר כך זכה לגילוי אליהו זכ"ל, ולמד עמו פנים בפנים וכנ"ל, ובודאי דזו היא מעלה גדולה מהנ"ל. ועל כל פנים גם מה שלמד עם אליהו זכ"ל היה בדרך לימוד ממש, כמקבל תורה מרב, שאין בו חשש לא בשמים היא וכנ"ל.
 
אנו דנים על טענות בצורה עניינית, תוכל להביא את דברי הגאון שליט"א ונבין מדוע אינה טענה
שו"ת וישב הים חלק ב סימן יד
ועוד יש להוסיף טעם למה אין שום חשש בגילויי הזוה"ק וכתבי האר"י ז"ל משום לא בשמים היא, ולצרף לכל הנ"ל, דמעולם לא ימצא בספר הזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל דבר שיחלוק להדיא על אחד מהיסודות המפורשים והמקובלים מפי חז"ל שבכלל התורה שבעל פה המסורה למשה מסיני שאין בדבר ההוא שום פלוגתא, ויאמרו המקובלים דבר חדש החולק על קבלתן של חז"ל, וכגון לדוגמא שיאמרו המקובלים שהפרי עץ הדר שהזכירה התורה אינה האתרוג אלא פרי אחר, וכדומה לזה, שזה יקרא שבעלי הסודות חולקים על קבלת חז"ל. אולם כל ההלכות המתבארות בספר הזוהר ובכתבי האר"י ז"ל, הם רק לגבי פרטים ופרטי פרטים של סדרי ואופני קיום המצוות, דברים שההלכה הנגלית המבוארת במשנה ובתלמוד לא דיברה מהן להדיא, ולא התייחסו להן כלל רבותינו חכמי המשנה והתלמוד, ורק רבותינו האחרונים הסתפקו בפרטים אלו וחלקו בהם. או כאשר דברי חז"ל בש"ס באותם העניינים אינם מוחלטים, או אינם ברורין מדי, ויכולין להתפרש לתרי אנפין, דאז אנו סומכים על המבואר בספרי המקובלים המגלים לנו הכוונה והפירוש האמיתי שבדברי חז"ל, ולהם משפט הבכורה להיות המכריעין והמחליטין בידינו כוונת חז"ל באמת, ולהכריע בין דעות הפוסקים, או אפילו לחלוק על דברי הפוסקים, ואין זה נקרא שחולקים על דברי חז"ל, מאחר שדבריהם באו בסיתום וכנ"ל, וכמו שהרחבנו כבר הדיבור בזה בתשובותינו שבספר וישב הי"ם המצויינים כבר לעיל.
באופן שאין בפסקיהם ובהכרעתן של מארי דרזין הרשב"י בזוהר, והאר"י ז"ל בכתביו, חשש כלל משום לא בשמים היא, כיון שאינם מגלים לנו מצוה חדשה או פירוש חדש במצוות שלא היה לעולמים, החולקים על הפירוש שאמרו חז"ל במצוה ההיא, אלא רק מפרשים את כוונת חז"ל בדבריהם הסתומים, הסובלים פירושים שונים ומחולקים, וכדמוכח מפירושי הפוסקים החולקים ג"כ בכוונתן. וכן מבררים ומבארים לנו עניינים נוספים בתיקוני המצוות ופרטי פרטים, וסדרים והנהגות ונוסחאות וכדומה, אשר כל אלו הפרטים לא היינו יודעים אותן מצד קבלת חז"ל הנגלית הכתובה במשנה ובגמראטו. ופשוט הדבר שמעיקרא כך נאמרו ונכללו ידיעות אלו בכלל הקבלה והמסורה הסודיית, ובכלל סתרי תורה המסורים גם כן מסיני וכנ"ל, כאשר טעמם ונימוקם על דרך הסוד עמהם. ומבואר מעתה שמעולם אין כאן בהלכות הזוהר וכתבי האר"י ז"ל שום חשש משום לא בשמים היא, ומשום אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, והדברים ברורים בס"ד.
 
ראשי תחתית