רבי מאיר מאזוז זצ"ל

סיפור קטן...

על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ"ן זצ"ל

ותגובתו הנרגשת של מרן הגר"ד קוק שליט"א על הסיפור




לפני כמה שנים ערכו כאן בעיה"ק טבריה מסיבת י"ט כסליו של חסידי חב"ד, וזכיתי לשבת ליד הגאון המופלא ראש הישיבה הנאמ"ן זצ"ל במשך כשעה, ואמר לי בתוה"ד, אמנם לא ראיתיך עד הנה, אך אני מכיר אותך מכל מיני מאמרים וקבצים שמוזכר שמך, וגם שלחתי לך מכתבים, והוסיף לי באהבת ישראל הידועה שלו רמז על שמי, "יקותיאל אוהב ציון" ר"ת הפסוק "ה' אוהב צדיקים"...



זהו החלק הראשון של ענוה גדולה להתייחס לכל אדם ולשמחו גם אם אינו מכירו כלל ומעולם לא ראהו ויכול להיות תלמיד תלמידיו...



קודם שיצא מן האולם לחצתי את ידו ונשקתיה בכבוד הראוי, ואמרתי לו, ששיעוריו במוצא"ש ממש "מחיים" את כל הציבור, ומיד אמר אלי, מה זה "מחיים"... "האם יש מילה כזו"... והיה נראה כמהסס בזה אם יש מקור ע"פ דקדוק המילות למה שאמרתי...



ואמנם מצינו בפסוק (ירמיהו ח, ג) "ונבחר מות מחיים", וכן כתיב (תהלים סג, ד) "כי טוב חסדך מחיים", וכן בלשון הראשונים "נבילה מחיים" ובלשון האחרונים "צוואה מחיים" וכעזה"ד, אך בכל אלו האות מ' שבראש המילה משמשת למילה שלאחריה - ואינה חלק משורש המילה, וכגון "כי טוב חסדך מחיים" שביאורו שטוב חסד ה' ששוכן בקרב ישראל יותר מעצם החיים, [ע"ש בפרש"י וברד"ק ועוד], אך "שיעורים מחיים" הוא כמו לשון רבים של "מחיה המתים", וזה לא שמענו...



אחר זמן רב מצאתי ב"מסכת שמחות דרבי חייה" [הנקראת גם "שמחות זוטרתי"] בתחילת המסכת, "משאדם עולה למטה, נכנסין אצלו ואומרים לו דברים, לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, אומרים לו, שמא הלוית לאדם, או שמא אדם הלוה לך, או שמא הפקדת אצל אדם, או אדם הפקיד אצלך, או יש לך פירות שאינן מעושרים" וכו'. וכן הובאה גירסא זו ב"תורת האדם" לרמב"ן (ריש שער המיחוש) בשם מסכת שמחות. והועתק בטוש"ע יו"ד (סי' שלה ס"ז). וע"ש בביאור הגר"א דבמס' שמחות שלפנינו ליתא. [ואכן הוא בשמחות זוטרתי הנ"ל. וכ"ה בכמה מילי]. וכ"ה ב"מעבר יבק" (שפתי צדק פ"ט). ע"ש.



וביאור הענין, שאומרים לחולה הנוטה למות, שאין בדברים כח להחיות ולא להמית, ושלא יחוש כלל לדיבורים בעניני המות, כי הכל מידו ית"ש, והנה מצינו מקור יחיד למילה "מחיים". אלא שאין זה מזוקק כדבעי, וכפי שנודע מה שחקרו אודות טיב ושלימות מסכת שמחות הנ"ל, [וראה הרחבה במאמריו של ד"ר מיכאל היגער בנוסחאות מסכת שמחות שהדפיס בחו"ל ונדפס שוב בירושלים בשנת תש"ל].



כשסיפרתי האי עובדא היום לפני מרן הגר"ד קוק שליט"א, אמר לי, קשה לי לשמוע את זה... עוד פעם אני יותר מצטער שהוא נפטר... אני כבר בלי זה מצטער... אבל כל פעם שאני שומע עליו זה מצער אותי עוד... אנשים באים לספר לי עליו דברים, אני אומר להם אל תספרו לי... מספיק מה שאני כבר מצטער, ואע"פ שיש בסיפורים הללו חיזוקים, אבל אצל הצער גובר על החיזוק... עכ"ד מרן שליט"א.



אגב העובדא הנ"ל, יש לצייון את מה שסיפר הגאון מהרש"ם עמאר שליט"א בהלויית הרב דבר פלא שראה פעם בתוס' רי"ד בכתובות (נד ע"א) שביאר את מילה "לכאורה" דהיינו "לכעורה", דהסברא הראשונה שאינה מחזיקה אליבא דמסקנת הענין, כיון שלא נאמרה בעומק הנצרך להבין הדבר לאשורו, "כעורה" היא ואין בה חשיבות, ודן עם הגאון הנאמ"ן אם בכל הש"ס כן יש לבאר, והאם יש לגרוס בכל מקום בע' או בא', ואמר לו הנאמ"ן על אתר, שאין בכל הש"ס את המילה "לכאורה" חוץ מכתובות שם.



ונזכרתי בעובדא דמהר"ן פרצוביץ בישיבת מיר בעת שהיו לומדים נדרים שעבר ליד תרי תלמידי שלא היו מתמידים ובקשו להראותו כאילו הם עוסקים בסוגיא ואמרו לפניו "אמר אביי"... כשהגמ' נדרים פתוחה לפניהם, אז אמר להם הרב, לא די שאתם בטלנים, אתם גם שקרנים, הלא בכל מס' נדרים ליתא למילים "תנו רבנן"... וכשסיפרו עובדא זו לפני שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א אמר, אכן ליתא "תנו רבנן" אבל יש פעם אחת "דתנו רבנן" בנדרים דף כז ע"א...



"חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'"
 
סיפור קטן...

על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ"ן זצ"ל
מה ה"סיפור" כאן? הענווה זה חשוב מאוד, ולדעת מילים בלה"ק הרבה אנשים יודעים (והרב זצוק"ל היה רב חיליה בדקדוק, בדברים שאחרים לא היו יודעים). והגר"ד קוק מסתבר דיבר באופן כללי. בקיצור לא הבנתי העניין כלל.
 
שאין ביטוי של מחיים בתנ"ך וחז"ל.
תחושה אישית שלי שזה מצמצם את הרב זצוק"ל שזה הסיפורים עליו. (בד"כ מילים חוזרים ע"ע בתנ"ך ובחז"ל ולא צריך לדעת הכל בשביל להסתפק אם זה מילה תקינה).
לא כל תשובה שהרב זצוק"ל ענה היא "סיפור". "סיפור" זה משהו שמגדיר את האדם, שמגדיר את המיוחדות שלו וכו', ותן לחכם.
 
תחושה אישית שלי שזה מצמצם את הרב זצוק"ל שזה הסיפורים עליו. (בד"כ מילים חוזרים ע"ע בתנ"ך ובחז"ל ולא צריך לדעת הכל בשביל להסתפק אם זה מילה תקינה).
לא כל תשובה שהרב זצוק"ל ענה היא "סיפור". "סיפור" זה משהו שמגדיר את האדם, שמגדיר את המיוחדות שלו וכו', ותן לחכם.
סיפור זה דבר חריג.
כבודך [וגם אני] לא יודעים תנ"ך בצורה הזאת.
אז זה בהחלט "סיפור".
מותר לכבד.
 
סיפור זה דבר חריג.
כבודך [וגם אני] לא יודעים תנ"ך בצורה הזאת.
אז זה בהחלט "סיפור".
מותר לכבד.
אם כוונתך לכבד את הרב זצוק"ל אני מכבדו ומוקיר את זכרו עד למאוד, הייתי קורא העלון בכל שבוע בצמא ובדביקות וממש כאב לי על לכתו.
דווקא בגלל זה, אני יודע שיש סיפורים מיוחדים בהרבה, על בקיאותו הנדירה בתורה כולה בבחי' כמעט חד בדרא. העניין, שאחרי פטירת גדול, הרבה אנשים מוצאים סיפורים שקרו איתם ומפרסמים אותם, מה שלעיתים מרגש את מי שנכח במעמד אבל לא באמת נחשב "סיפור" למי שמכיר את אותו גדול. הערתי את הערתי ותן לחכם וכו'.
 
מצבתו של ראש ישיבת כסא רחמים מרן רבי מאיר מאזוז זצ"ל שהוכנה על פי צוואתו. אפס תארים, אפס תשבחות. רק ר' - התואר הכי זוטר, הכי פשוט.
עניו בחייו ובפטירתו, ובמקום גדולתו שם ענוותנותו.
זה לא מצבה - זה ספר מוסר.

אריה ארליך
הצג קובץ מצורף 4033
לפי סעיף 27 א'
עד הגל הזה . כי הנפטר גדול בענקים .

והחכמה מאין תמצא. מי שמשים עצמו כאין
 
אם כוונתך לכבד את הרב זצוק"ל אני מכבדו ומוקיר את זכרו עד למאוד, הייתי קורא העלון בכל שבוע בצמא ובדביקות וממש כאב לי על לכתו.
דווקא בגלל זה, אני יודע שיש סיפורים מיוחדים בהרבה, על בקיאותו הנדירה בתורה כולה בבחי' כמעט חד בדרא. העניין, שאחרי פטירת גדול, הרבה אנשים מוצאים סיפורים שקרו איתם ומפרסמים אותם, מה שלעיתים מרגש את מי שנכח במעמד אבל לא באמת נחשב "סיפור" למי שמכיר את אותו גדול. הערתי את הערתי ותן לחכם וכו'.
צודק ברעיון, אבל לא במקרה הספציפי.
גדולי ישראל הענקיים, טרום עידן המאגרים האלקטרוניים, השתבחו ביכולת לומר "אין כזו מילה בש"ס" וכיוצא בזה.
ואגב, כמה וכמה גדולים נכשלו בזה שאמרו שאין ונמצא שיש, והגאון הנאמ"ן זצוק"ל, כמה שהיה יודע לתפוס אחרים (בזמנו נפלאתי על כמה הערות מזוקקות שכתב על הגרח"ק בתחום המיוחד לו, וכעת צריך אני לחפשם), כמעט תמיד לא היה אפשר לתפוס אותו בנקודות אלו.
ועתה חסרנו כל זאת.
 
צודק ברעיון, אבל לא במקרה הספציפי.
גדולי ישראל הענקיים, טרום עידן המאגרים האלקטרוניים, השתבחו ביכולת לומר "אין כזו מילה בש"ס" וכיוצא בזה.
ואגב, כמה וכמה גדולים נכשלו בזה שאמרו שאין ונמצא שיש, והגאון הנאמ"ן זצוק"ל, כמה שהיה יודע לתפוס אחרים (בזמנו נפלאתי על כמה הערות מזוקקות שכתב על הגרח"ק בתחום המיוחד לו, וכעת צריך אני לחפשם), כמעט תמיד לא היה אפשר לתפוס אותו בנקודות אלו.
ועתה חסרנו כל זאת.

אני נזכר סיפור ששמעתי בזמנו, כשנפגש עם הגרש"ה וואזנר סמוך לפסח, והרב וואזנר פתח בשאלה ידועה, למה לא כתוב בהגש"פ את משה רבינו,
ומרן הגר"מ קפץ ואמר, כתוב! והרב וואזנר התפלא, איפה כתוב? ואמר לו מרן כתוב במגיד "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"...
והרב וואזנר אמר, הרי זו שאלה ידועה, שכבר כתבו עליה, ואיך יתכן שכולם טועים?!
ומרן הגר"מ הסביר, שכנראה כוונתם לומר שבהגדה לא מדוגש פועלו של משה ביצ"מ, והוזכר רק בדרך אגב...
 
אני נזכר סיפור ששמעתי בזמנו, כשנפגש עם הגרש"ה וואזנר סמוך לפסח, והרב וואזנר פתח בשאלה ידועה, למה לא כתוב בהגש"פ את משה רבינו,
ומרן הגר"מ קפץ ואמר, כתוב! והרב וואזנר התפלא, איפה כתוב? ואמר לו מרן כתוב במגיד "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"...
והרב וואזנר אמר, הרי זו שאלה ידועה, שכבר כתבו עליה, ואיך יתכן שכולם טועים?!
ומרן הגר"מ הסביר, שכנראה כוונתם לומר שבהגדה לא מדוגש פועלו של משה ביצ"מ, והוזכר רק בדרך אגב...
מזכיר את הסיפור עם הגר"א, דהיינו עם אותו ת"ח וכו' שהקשו לו מדוע גבי ימי מקרא מגילה כתוב "לא פחות ולא יותר" ואילו גבי ימי מילה לא כתוב כן, ואמר חילוק מבריק, ואמרו לו לא כך תירץ הגר"א, וישב כשעה חדא ואמר פלפול מסובב מכל הש"ס והמדרשים עם טעימות מראשונים ואחרונים וכו', עמדו נפעמים מולו ואמרו אבל הגר"א אמר משהו אחר לגמרי, נאנח ואמר נו מה אמר הגר"א, אמרו לו שהגר"א אמר שגם כאן כתוב "לא פחות ולא יותר"...
וידוע חביבות הגאון הנאמ"ן לגר"א (ולפני יהושע ועוד ועוד, רבנים אשכנזים, דורש אשכול בפני עצמו, איך מי שנראה מגזרי, בכלל לא כזה) עד שעשה עליו מאמר מיוחד, וצריך למוצאו באור תורה, ועכ"פ לענייננו, השוה שיטתו לשיטת הגר"א. וכך כתב:
1746047738346.png
1746047816037.png
 
העניין, שאחרי פטירת גדול, הרבה אנשים מוצאים סיפורים שקרו איתם ומפרסמים אותם, מה שלעיתים מרגש את מי שנכח במעמד אבל לא באמת נחשב "סיפור" למי שמכיר את אותו גדול. הערתי את הערתי ותן לחכם וכו'.
זכור לי שפעם מישהו סיפר בהתרגשות גדולה איך פעם היה אצל הגרח"ק עם רשימה של שאלות, וברוב ענוותנותו הציע לו הגרח"ק לישב...
 
מצאתי ג' מקומות [לעת עתה]
שהר' עובדיה מזכיר בספריו את הר' מזוז עם שבחים ותארים

א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"

ב. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א.

ג. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים.
 
מצאתי ג' מקומות [לעת עתה]
שהר' עובדיה מזכיר בספריו את הר' מזוז עם שבחים ותארים

א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"

ב. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א.

ג. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים.

עוד:

שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן לז (אות א בתשובה לגר"י יוסף) - "ושו"ר לידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי הרה"ג נאמ"ן נר"ו בסוף שו"ת איש מצליח ח"א (בדף נח ע"ד) שהעיד בגודלו שאף מר אביו הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל.
 
זכורני שגם בחזון עובדיה פורים פסק כהגר"מ זצ"ל לענין יולדת בתענית אסתר שאם לא מניקה תתענה, ולא כמו שנהוג שעד כ"ד חודש לא מתענה.

וכמדומה שחזר בו בזה ממה שפסק מקודם לכן שלא להתענות עד כ"ד חודש.
 
פעם שמעתי ממרן זיע"א,

שהסיבה שרבים משמות הספרים שנכתבו על הרמב"ם נכללה המילה 'המלך' כגון: שער המלך, משנה למלך וכו',
היא מפני ששלושת הפירושים המרכזיים והיסודיים על הרמב"ם, הם ר"ת 'מלך': מ'גיד משנה, ל'חם משנה, כ'סף משנה.

מעניין אותי לדעת אם זה רעיון של מרן או שהביא לזה מקור...
 
מצאתי ג' מקומות [לעת עתה]
שהר' עובדיה מזכיר בספריו את הר' מזוז עם שבחים ותארים

א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"

ב. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א.

ג. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים.
נראה לי שאני יודע היכן מצאת את זה...
 
מצאתי ג' מקומות [לעת עתה]
שהר' עובדיה מזכיר בספריו את הר' מזוז עם שבחים ותארים

א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"

ב. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א.

ג. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים.
בהקדמה לספרו חזו''ע פורים
ואפריון נמטייה לידיד נפשי הרב הגדול נאמ''ן שליט''א ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק ת''ו שנעזרתי בספרו סנסן ליאיר בכמה מקומות.יהי רצון שיזכה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ברבות טובה לאורך ימים ושנות חיים ושובע שמחות וכל טוב אמן
 
זכורני שגם בחזון עובדיה פורים פסק כהגר"מ זצ"ל לענין יולדת בתענית אסתר שאם לא מניקה תתענה, ולא כמו שנהוג שעד כ"ד חודש לא מתענה.
לא מדוייק.
מעתיק ממקום אחר:
בחזו"ע פורים (עמ' לט בהע') כ' ש"נכון להחמיר כדבריו". ובחזו"ע ד' תעניות (עמ' סג בהע') "וכיוצ"ב כ' בס' סנסן ליאיר". ובהע' (חזו"ע פורים שם) ביאר טעמו 'על פי מה שאמרו בנדה (ט.) איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש. והכי קי"ל ביו"ד (סי' קפט סל"ג). וכ"כ בכנסת חכמי ישראל (סי' עא). ובהגהות הגאון מהרש"ם בארחות חיים (סי' תקנ סק"א). וכו''. ע"ש. והרי זה הטעם שדחאו בסנסן ליאיר. ע"ש.
 
א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"
שו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן לז (אות א בתשובה לגר"י יוסף) - "ושו"ר לידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי הרה"ג נאמ"ן נר"ו בסוף שו"ת איש מצליח ח"א (בדף נח ע"ד) שהעיד בגודלו שאף מר אביו הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל.
מעניין שב' מכתבים אלו [שנכתבו בהם לשונות דומים] נכתבו לבנו הג"ר יצחק שליט"א
 
מצאתי ג' מקומות [לעת עתה]
שהר' עובדיה מזכיר בספריו את הר' מזוז עם שבחים ותארים

א. יביע אומר ח"ח או"ח סי' יא' סק"ו- "וידידי הדגול רב חביבאי דיתיב בתווני דלבאי בנן של קדושים גזע ישישים עמו עוז ותושיה הרה"ג נאמ"ן נר"ו"

ב. יביע אומר ח"ז או"ח סי' לב' ס"ק ה [לקראת סופו]- וגם הלום ראיתי לידידי הרה"ג זך השכל והרעיון בנש"ק רבי מאיר מאזוז שליט"א.

ג. יחוה דעת ח"ו סי' כ'- וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים.
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג

גם ידידי הרה"ג בנש"ק רבי מאיר מזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים, העיד בגדלו





שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן כ

וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים,
 
ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הוספות - הערות סימן רד - דיני הברכות על יתר המאכלים אות ח

והנה הרה"ג הנאמ"ן שליט"א כתב לנו בזה"ל [בהשמטת איזה קטעים]: לכבוד ידידנו היקר והנעלה, הרב הגאון המופלא, השקדן בתורה, חריף ובקי, חובר חיבורים מחוכם, מר בריה דרבינא הרה"ג כמוהר"ר יצחק יוסף שליט"א, ראש ישיבת "חזון עובדיה". שלום וברכה! מאשר בתודה קבלת ספרו החשוב ילקוט יוסף על הלכות שבת, ותיכף לקבלה ברכה, ירבו כמותו, אשרי יולדתו, באשר ה' עמו. ובל"נ בעוד כמה ימים יקנו מכם אברכי הישיבה [כסא רחמים] כמה חבילות בשביל הישיבה תכב"ץ וכו'... ואני בעניי אמרתי כמה פעמים לתלמידי שומעי לקחי, שהעבודה הרבה שמעמיס כת"ר על עצמו להוציא כרך גדול של ילקוט יוסף, מידי שנה בשנה (בן פורת יוסף) עם מקורות וציונים רבים, היא מביאה בהכרח באיזה מקומות לחוסר דיוק באיזה פרטים. והבאתי דוגמא ממה שכתב בסימן ריט (סעיף כב) לענין ברכת הגומל וכו'. ואני מוסיף, שמלאכה גדולה וחכמה רבה עשה כת"ר בספריו הרבים. ואסיים בברכת הצלחה רבה בכל מעשי ידיו, ויפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה. כעתירת, נאמ"ן ס"ט. ולהלן מספר הערות מאשר כתבתי בגליונות הספר ילקוט יוסף חלק ג', אחת הנה ואחת הנה מידי עוברי בס"ד:

בסימן ריב הערה ה', מה שכתב שהאוכל קוסקוס צריך לברך על המים באמצע אכילתו וכו', וסיים וכן פסק הרה"ג הנאמ"ן שליט"א וכו', תמוה שלא כתבתי שם רק שאין לברך על הירקות והבשר שהם טפלים לגבי הכוסכוס, ולא דיברתי לענין שתיית המים כלל. ושוב שמעתי שטעות סופר נפל בילקוט יוסף, וזה שייך לסוף הדיבור הבא: ומה שכתבנו שאם יש תערובת של ירקות ובשר בתוך הכוסכוס שאינו מברך עליהם וכו', וכן פסק הרה"ג הנאמ"ן וכו', כצ"ל. וניכרים דברי אמת שאכן טעות סופר נפלה כאן. ובענין ברכת המים באמצע אכילת הכוסכוס כשקובע סעודתו עליו, מנהגינו כדעת מוהרמ"ך זצ"ל שלא לברך עליהם. וביארתי טעמו של דבר בהסכמה לשו"ת מנחת חיים.

בילקוט יוסף שבת כרך א' (עמוד ז') ציין כת"ר לירושלמי (פרק ג' דמועד קטן הלכה ה') שהקש' אמאי הרגל מפסיק לשבעה ושבת אינה מפסקת לשבעה, כקושית הרב מבריסק זצ"ל, ובאמת בירושלמי שם אין הקושיא מבוארת כל כך, אך כן משמע מהתירוץ שם. ועל כל פנים משם ראיה נוספת דסבירא ליה להירושלמי שיש חיוב שמחה בשבת, דאם לא כן לא פריך מידי מיו"ט לשבת דשאני יום טוב דאיכא מצות שמחה. והיה לו לציין זה לעיל שכ"מ בירושלמי פרק א' דמגילה ופרק ג' דמועד קטן. וכן יש לציין לדברי הראב"ע שכתב כי יום שמחות הוא ותשמחני. עכ"ד.

<שתיית מים באמצע אכילת כוסכוס>

ויש להשיב, כי יש לחקור בטעמא דהאי מילתא, דהשותה מים באמצע סעודתו אינו מברך על המים, אם הוא מטעמא דברכת המוציא שבירך על הפת פוטרת כל דברים הבאים מחמת סעודה, והשתיה הנגררת מחמת האכילה חשיבא גם כן כדברים הבאים מחמת סעודה, ולכן אינו מברך על השתיה באמצע הסעודה. [וכן מבואר הטעם במחצית השקל סימן קסח סק"ל]. או נימא דטעמא דהאי מילתא משום שדרך אכילה גדולה לגרור אחריה שתיה, ולא בגלל שהשתיה חשיבא כדברים הבאים מחמת סעודה. ונפקא מינה בחקירה זו, בנידון דידן, דאי נימא דטעמא דהאי מילתא משום דחשיב כדברים הבאים מחמת סעודה, ממילא זה דוקא בסעודה שמברך עליה המוציא וברכת המזון, וכן באוכל פת הבאה בכיסנין שיעור ע"ב דרהם, שמברך על העוגה המוציא וברכת המזון, דבזה אינו מברך על השתיה. אבל באוכל כוסכוס שאינו מברך המוציא וברכת המזון, אפילו אם קובע סעודתו על הכוסכוס, ממילא צריך לברך על המים ששותה באמצע. ודמי למה שנהגו לברך על המים באמצע אכילת אורז, אף אם קובע סעודתו על האורז. וכן חזר והשיב לי עתה מרן אאמו"ר שליט"א. ובפרט שגם גבי שתיית מים באמצע סעודת פת יש אומרים שצריך לברך, וכן דעת רב עמרם גאון (הובא באחרונים), ורש"י בספר הפרדס (עמוד קפה), ובמחזור ויטרי (סימן עג), ובספר האשכול (סימן יח). ולדעת רב סעדיה גאון בסידורו, צריך לברך על השתיה בפעם הראשונה. אלא שלהלכה קיימא לן שאין מברכים על שתיה באמצע הסעודה, וכדעת התוס' (ברכות מא א), והרשב"א בחידושיו, ועוד ראשונים. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קעד סעיף ז'), דכל אכילה גוררת שתיה. ואמנם כתב המגן אברהם (ס"ק יב) דמה שאמרו אכילה גוררת שתיה היינו דוקא כשאוכל סעודת קבע, מה שאין כן אם אוכל מעט פת. ע"ש. ובשו"ת יביע אומר חלק ה' (סימן יז) האריך בענין האוכל עוגה ושותה עמה קפה או תה, אם מברך על הקפה, והעלה, דצריך לברך על הקפה. ורק אם קובע סעודתו על העוגה, שזו אכילה גדולה, בזה אמרינן אכילה גוררת שתיה, ואז אינו מברך שהכל על הקפה. אבל באכילה מועטת, שאינה קובע סעודה [על פת הבאה בכסנין, מברך שהכל על הקפה. ועיין בספר מאמר מרדכי (סימן קסח ס"ק כד) שכתב, דהשותה קאוי עם פת הבאה בכיסנין, יברך קודם על הקפה, ואחר כך על העוגה. ומכל מקום אם מברך תחלה בורא מיני מזונות על פת הבאה בכיסנין קודם שיטבלנו בקפה, ומברך שהכל על הקפה, ושותה ממנו מעט, אתי שפיר גם כן, דליכא למימר שנפטר הקפה בברכת הפת הבאה בכיסנין, מאחר שלא שרה בתוכו. ע"כ. וכיוצא בזה כתב בחיי אדם (כלל נו סי' ב') גבי אדם ששותה יי"ש ואוכל גם כן לעקי"ך, אף על פי שנראה אחד עיקר ואחד טפל, כיון שכוונתו לאכול שניהם אין זה נחשב כטפל לו, ומברך על הלק"ך שהוא חשוב, ואחר כך מברך על היי"ש. ע"ש. וכ"כ בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (סימן כא), שאם שותה מים בתוך פת הבאה בכיסנין, מברך. דדוקא באכילת קבע אינו מברך על המים, אבל לא באכילת עראי. ע"ש. והנה האוכל מעשה קדרה כמו כוסכוס ואיטריות וכדומה, אפילו אם קובע סעודתו עליהם, אינו מברך המוציא וברכת המזון, ואף שיש בזה מחלוקת, מכל מקום כן הוא העיקר לדינא, כמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר חלק ח' (סימן כא). ולפי זה כיון שאין אכילת הכוסכוס נחשבת לאכילת קבע, שהרי אין מברכים על זה המוציא וברכת המזון, ממילא דמי ממש לאכילת אורז, שאם שותים מים באמצע אכילת האורז, צריך לברך על המים. ודי לנו שלא לברך על המים שבאמצע הסעודה, אחר שכך המנהג, כמו שהעיד הרשב"א, אבל בנידון דידן שאין אצלינו מנהג ברור שלא לברך, מסתמא הוי כמו אכילת אורז, ויש לברך על המים ששותה באמצע אכילתו. דכל שאינו אכילה גדולה, לא אמרינן אכילה גוררת שתיה. ודוקא בפת, או בפת הבאה בכיסנין, שקובע על זה סעודה, אמרינן אכילה גוררת שתיה, ולא בשאר אכילות, אף אם אוכל מהם הרבה. וכבר כתבו להוכיח כן מדברי מרן בש"ע (סי' רח סעיף טו), שכתב, שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות רבות, שברכת היין פוטרתן, כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקין. ע"כ. ומוכח הא בשאר דברים זולת היין צריך לברך על המים, ואין מעין ג' פוטרת בורא נפשות. וכן הוכיחו ממה שכתב המגן אברהם (סי' קסח סק"ל) שכתב, ונפקא מינה לדידן אם אין בו תואר לחם ומברך בורא מיני מזונות, ואם כן לא פטר פת להמשקה, ולכן צריך לברך על המשקה. ע"כ. ומוכח דכל שמברך מעין ג' לא פטר לבורא נפשות. וכתב במחצית השקל, דדוקא תוך הסעודה שאכל פת ובירך המוציא, פוטר המשקין, דהו"ל כדברים הבאים מחמת סעודה. ע"ש.
 
גם כאן יש סיפורים על הרב מכלי ראשון [תלמיד מחדר השיעורים] הבאתיו במקו"א כאן באתר ולתועלת המעיינים מביאו כאן
 

קבצים מצורפים



מה שהוזכר כאן מהבאתו מדברי ביאליק, יעויין במצו"ב, ושם הביא משם הגרע"י שהתיר ללמוד מספר האגדה שחיבר ואומר שהוא עצמו לא היה מתיר זאת, וע"ע שם, ויעו"ע מה שדרש והובא בגליון בית נאמן גליון 60 הערה, 3: יש כאלה מתלוננים עלי איך אני יודע כל הדברים האלה, ואומרים: הוא למד ביאליק
ולמד ברית החדשה וכו'. אבל לא למדתי כלום, אלא מה שאני קורא באיזה ספר אני משאיר אותו בפינה בראש. הרב מוגרבי שליט"א מחולון שלח לי קטע מספר שאילת יעב"ץ של הגאון יעב"ץ (ח"ג סי' ס"ב. זה נדפס מחדש באמריקה), שכותב ככה: וכן מנהגי בכל הידיעות שבעולם, בין קודש ובין חול הבאות לידי, לזון עיניי מהם, לדעת טוב ורע, ולהבין בין אמת לשקר, ולהבין ולחקור מה טיבן של האמונות והדעות והדתות, ולחשוף שורש ושמץ
דבר הנמצא בם, ואפילו מילי דעלמא וליצנותא ופרקי דשטותא (כלומר פרקים של שטות), ידעתי קראתי אך רק במקום שאסור להרהר בדברי תורה, לא לשחת הזמן המוכשר ללמוד תורה, וחס ליה לזרעא דאבא". וא"כ כשהגאון יעב"ץ היה במקום שאסור ללמוד תורה, אז היה קורא כל השטויות שבעולם. ויש גם קטע בזוהר (פרשת תזריע דף מ"ז ע"ב) שכתוב: חיובא הוא על בר נש דאוליף חכמתא למילף זעיר מן שטותא ולמנדע לה (חובה על בן אדם שמלמד חכמה
ללמוד גם קצת שטות ולדעת אותה) והביאו שם פסוקים רבים וביניהם פסוק בקהלת (י' א') "יקר חכמה מכבוד סכלות מעט". כלומר קצת סכלות יקרה יותר מחכמה ומכבוד, למה? כי כשאתה מדבר עם בן אדם חילוני, אז אם תסביר לו מה זה "שבת" ע"פ התורה והמפרשים שלנו הוא לא יתייחס אליך, "וידבר אל העצים ואל האבנים", אבל אם תסביר לו כמה חיים נחמן ביאליק ואחד העם והינריך היינה (המומר) ודיזנגוף וכו' דיברו באהבה על השבת, אולי זה יכנס לו לראש.
 

קבצים מצורפים

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג

גם ידידי הרה"ג בנש"ק רבי מאיר מזוז שליט"א ראש ישיבת כסא רחמים, העיד בגדלו





שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן כ

וכמו שהעיד בגדלו ידידנו מר בריה דרבינא הרה"ג חריף ובקי סיני ועוקר הרים זך השכל והרעיון רבי מאיר מזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים,
דברי שבח נדירים שאמר מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל
בסיום הספדו על אשת חבר
להגאון הגדול הרב מצליח מאזוז זצ”ל והי”ד – הרבנית הצדקת כ’מסאנה מאזוז ע”ה, כפי שנמסרו בהיכל ישיבתנו, ככלות השבעה – אור לי”ב אדר ה׳תשנ”ב (ותשואות ח”ח למערכת ירחון “יתד המאיר”, שההספד במלואו נערך על ידם בטוב טעם ודעת, ופורסם בגליון “יתד המאיר” אדר תשע”ז, סימן צג = צ’דיקה ג’דולה, וכן להרב מרדכי כהן שליט”א, שבהשתדלותו נשתמרו הדברים)

…המנוחה הזו, היא שטרחה והעמידה לנו אריות שבחבורה, ר’ מאיר בראשם, הרב נאמ”ן, נאמן בבריתו וקיים במאמרו. תלמיד חכם מובהק, ראש ישיבה, וברוך ה’ מגדל תורה לעדרים, ומרביץ תורה לעדרים, לומד ומלמד שומר ועושה, והקב”ה נתן לו חן בדבריו הקדושים, תמיד כשהוא מדבר אשרי מי ששומע לדבריו. “אשרי המדבר על אוזן שומעת” מה החידוש על אוזן שומעת? יש אוזן שהיא לא שומעת? כולם שומעים, אלא יש שומע שמבין גם כן, כמו שכתוב “והם לא ידעו כי שומע יוסף” הכוונה להבנה, שמדבר בסגנון שמבינים דבריו, מרצה אותם בטוב טעם ודעת.
ברוך ה’ ר’ מאיר, נהוראי – שמאיר עיני חכמים בהלכה (עירובין יג:), עם האחים שלא יתפרדו, מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד, רבי רחמים, רבי צמח, כולם אהובים כולם ברורים. על זה נאמר “קמו בניה ויאשרוה” הנה כשהם קמים, יודעים מיד את גדולתה. בעלה שנמצא בעולם הבא הוא גם כן יוצא לקראתה, “אשרי שזה ילד ואשרי שזה גידל”. ובמה זכיין באקרויי בנייהו ובאתנויי גברייהו, שזו זכות גדולה.
יהי רצון שזכותה תגן עלינו תהא מנוחתה כבוד, תעלה בתפילה יחד עם בעלה הקדוש, שיתפללו על בניהם ועל כל המשפחה, ועל החתנים מן המנין, שלא יוסיפו לדאבה עוד, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, והקב”ה ינחם אותם בתוך אבלי ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד. בירושלים ינוחמו כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו.
בעזרת ה’ בקרוב, לא ירחק היום ויקויים בנו הפסוק ובלע המות לנצח, ונזכה בקרוב לתחיית המתים, ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן ואמן.
 
ראשי תחתית