סיפור קטן...
על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ"ן זצ"ל
ותגובתו הנרגשת של מרן הגר"ד קוק שליט"א על הסיפור
לפני כמה שנים ערכו כאן בעיה"ק טבריה מסיבת י"ט כסליו של חסידי חב"ד, וזכיתי לשבת ליד הגאון המופלא ראש הישיבה הנאמ"ן זצ"ל במשך כשעה, ואמר לי בתוה"ד, אמנם לא ראיתיך עד הנה, אך אני מכיר אותך מכל מיני מאמרים וקבצים שמוזכר שמך, וגם שלחתי לך מכתבים, והוסיף לי באהבת ישראל הידועה שלו רמז על שמי, "יקותיאל אוהב ציון" ר"ת הפסוק "ה' אוהב צדיקים"...
זהו החלק הראשון של ענוה גדולה להתייחס לכל אדם ולשמחו גם אם אינו מכירו כלל ומעולם לא ראהו ויכול להיות תלמיד תלמידיו...
קודם שיצא מן האולם לחצתי את ידו ונשקתיה בכבוד הראוי, ואמרתי לו, ששיעוריו במוצא"ש ממש "מחיים" את כל הציבור, ומיד אמר אלי, מה זה "מחיים"... "האם יש מילה כזו"... והיה נראה כמהסס בזה אם יש מקור ע"פ דקדוק המילות למה שאמרתי...
ואמנם מצינו בפסוק (ירמיהו ח, ג) "ונבחר מות מחיים", וכן כתיב (תהלים סג, ד) "כי טוב חסדך מחיים", וכן בלשון הראשונים "נבילה מחיים" ובלשון האחרונים "צוואה מחיים" וכעזה"ד, אך בכל אלו האות מ' שבראש המילה משמשת למילה שלאחריה - ואינה חלק משורש המילה, וכגון "כי טוב חסדך מחיים" שביאורו שטוב חסד ה' ששוכן בקרב ישראל יותר מעצם החיים, [ע"ש בפרש"י וברד"ק ועוד], אך "שיעורים מחיים" הוא כמו לשון רבים של "מחיה המתים", וזה לא שמענו...
אחר זמן רב מצאתי ב"מסכת שמחות דרבי חייה" [הנקראת גם "שמחות זוטרתי"] בתחילת המסכת, "משאדם עולה למטה, נכנסין אצלו ואומרים לו דברים, לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, אומרים לו, שמא הלוית לאדם, או שמא אדם הלוה לך, או שמא הפקדת אצל אדם, או אדם הפקיד אצלך, או יש לך פירות שאינן מעושרים" וכו'. וכן הובאה גירסא זו ב"תורת האדם" לרמב"ן (ריש שער המיחוש) בשם מסכת שמחות. והועתק בטוש"ע יו"ד (סי' שלה ס"ז). וע"ש בביאור הגר"א דבמס' שמחות שלפנינו ליתא. [ואכן הוא בשמחות זוטרתי הנ"ל. וכ"ה בכמה מילי]. וכ"ה ב"מעבר יבק" (שפתי צדק פ"ט). ע"ש.
וביאור הענין, שאומרים לחולה הנוטה למות, שאין בדברים כח להחיות ולא להמית, ושלא יחוש כלל לדיבורים בעניני המות, כי הכל מידו ית"ש, והנה מצינו מקור יחיד למילה "מחיים". אלא שאין זה מזוקק כדבעי, וכפי שנודע מה שחקרו אודות טיב ושלימות מסכת שמחות הנ"ל, [וראה הרחבה במאמריו של ד"ר מיכאל היגער בנוסחאות מסכת שמחות שהדפיס בחו"ל ונדפס שוב בירושלים בשנת תש"ל].
כשסיפרתי האי עובדא היום לפני מרן הגר"ד קוק שליט"א, אמר לי, קשה לי לשמוע את זה... עוד פעם אני יותר מצטער שהוא נפטר... אני כבר בלי זה מצטער... אבל כל פעם שאני שומע עליו זה מצער אותי עוד... אנשים באים לספר לי עליו דברים, אני אומר להם אל תספרו לי... מספיק מה שאני כבר מצטער, ואע"פ שיש בסיפורים הללו חיזוקים, אבל אצל הצער גובר על החיזוק... עכ"ד מרן שליט"א.
אגב העובדא הנ"ל, יש לצייון את מה שסיפר הגאון מהרש"ם עמאר שליט"א בהלויית הרב דבר פלא שראה פעם בתוס' רי"ד בכתובות (נד ע"א) שביאר את מילה "לכאורה" דהיינו "לכעורה", דהסברא הראשונה שאינה מחזיקה אליבא דמסקנת הענין, כיון שלא נאמרה בעומק הנצרך להבין הדבר לאשורו, "כעורה" היא ואין בה חשיבות, ודן עם הגאון הנאמ"ן אם בכל הש"ס כן יש לבאר, והאם יש לגרוס בכל מקום בע' או בא', ואמר לו הנאמ"ן על אתר, שאין בכל הש"ס את המילה "לכאורה" חוץ מכתובות שם.
ונזכרתי בעובדא דמהר"ן פרצוביץ בישיבת מיר בעת שהיו לומדים נדרים שעבר ליד תרי תלמידי שלא היו מתמידים ובקשו להראותו כאילו הם עוסקים בסוגיא ואמרו לפניו "אמר אביי"... כשהגמ' נדרים פתוחה לפניהם, אז אמר להם הרב, לא די שאתם בטלנים, אתם גם שקרנים, הלא בכל מס' נדרים ליתא למילים "תנו רבנן"... וכשסיפרו עובדא זו לפני שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א אמר, אכן ליתא "תנו רבנן" אבל יש פעם אחת "דתנו רבנן" בנדרים דף כז ע"א...
על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ"ן זצ"ל
ותגובתו הנרגשת של מרן הגר"ד קוק שליט"א על הסיפור
לפני כמה שנים ערכו כאן בעיה"ק טבריה מסיבת י"ט כסליו של חסידי חב"ד, וזכיתי לשבת ליד הגאון המופלא ראש הישיבה הנאמ"ן זצ"ל במשך כשעה, ואמר לי בתוה"ד, אמנם לא ראיתיך עד הנה, אך אני מכיר אותך מכל מיני מאמרים וקבצים שמוזכר שמך, וגם שלחתי לך מכתבים, והוסיף לי באהבת ישראל הידועה שלו רמז על שמי, "יקותיאל אוהב ציון" ר"ת הפסוק "ה' אוהב צדיקים"...
זהו החלק הראשון של ענוה גדולה להתייחס לכל אדם ולשמחו גם אם אינו מכירו כלל ומעולם לא ראהו ויכול להיות תלמיד תלמידיו...
קודם שיצא מן האולם לחצתי את ידו ונשקתיה בכבוד הראוי, ואמרתי לו, ששיעוריו במוצא"ש ממש "מחיים" את כל הציבור, ומיד אמר אלי, מה זה "מחיים"... "האם יש מילה כזו"... והיה נראה כמהסס בזה אם יש מקור ע"פ דקדוק המילות למה שאמרתי...
ואמנם מצינו בפסוק (ירמיהו ח, ג) "ונבחר מות מחיים", וכן כתיב (תהלים סג, ד) "כי טוב חסדך מחיים", וכן בלשון הראשונים "נבילה מחיים" ובלשון האחרונים "צוואה מחיים" וכעזה"ד, אך בכל אלו האות מ' שבראש המילה משמשת למילה שלאחריה - ואינה חלק משורש המילה, וכגון "כי טוב חסדך מחיים" שביאורו שטוב חסד ה' ששוכן בקרב ישראל יותר מעצם החיים, [ע"ש בפרש"י וברד"ק ועוד], אך "שיעורים מחיים" הוא כמו לשון רבים של "מחיה המתים", וזה לא שמענו...
אחר זמן רב מצאתי ב"מסכת שמחות דרבי חייה" [הנקראת גם "שמחות זוטרתי"] בתחילת המסכת, "משאדם עולה למטה, נכנסין אצלו ואומרים לו דברים, לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, אומרים לו, שמא הלוית לאדם, או שמא אדם הלוה לך, או שמא הפקדת אצל אדם, או אדם הפקיד אצלך, או יש לך פירות שאינן מעושרים" וכו'. וכן הובאה גירסא זו ב"תורת האדם" לרמב"ן (ריש שער המיחוש) בשם מסכת שמחות. והועתק בטוש"ע יו"ד (סי' שלה ס"ז). וע"ש בביאור הגר"א דבמס' שמחות שלפנינו ליתא. [ואכן הוא בשמחות זוטרתי הנ"ל. וכ"ה בכמה מילי]. וכ"ה ב"מעבר יבק" (שפתי צדק פ"ט). ע"ש.
וביאור הענין, שאומרים לחולה הנוטה למות, שאין בדברים כח להחיות ולא להמית, ושלא יחוש כלל לדיבורים בעניני המות, כי הכל מידו ית"ש, והנה מצינו מקור יחיד למילה "מחיים". אלא שאין זה מזוקק כדבעי, וכפי שנודע מה שחקרו אודות טיב ושלימות מסכת שמחות הנ"ל, [וראה הרחבה במאמריו של ד"ר מיכאל היגער בנוסחאות מסכת שמחות שהדפיס בחו"ל ונדפס שוב בירושלים בשנת תש"ל].
כשסיפרתי האי עובדא היום לפני מרן הגר"ד קוק שליט"א, אמר לי, קשה לי לשמוע את זה... עוד פעם אני יותר מצטער שהוא נפטר... אני כבר בלי זה מצטער... אבל כל פעם שאני שומע עליו זה מצער אותי עוד... אנשים באים לספר לי עליו דברים, אני אומר להם אל תספרו לי... מספיק מה שאני כבר מצטער, ואע"פ שיש בסיפורים הללו חיזוקים, אבל אצל הצער גובר על החיזוק... עכ"ד מרן שליט"א.
אגב העובדא הנ"ל, יש לצייון את מה שסיפר הגאון מהרש"ם עמאר שליט"א בהלויית הרב דבר פלא שראה פעם בתוס' רי"ד בכתובות (נד ע"א) שביאר את מילה "לכאורה" דהיינו "לכעורה", דהסברא הראשונה שאינה מחזיקה אליבא דמסקנת הענין, כיון שלא נאמרה בעומק הנצרך להבין הדבר לאשורו, "כעורה" היא ואין בה חשיבות, ודן עם הגאון הנאמ"ן אם בכל הש"ס כן יש לבאר, והאם יש לגרוס בכל מקום בע' או בא', ואמר לו הנאמ"ן על אתר, שאין בכל הש"ס את המילה "לכאורה" חוץ מכתובות שם.
ונזכרתי בעובדא דמהר"ן פרצוביץ בישיבת מיר בעת שהיו לומדים נדרים שעבר ליד תרי תלמידי שלא היו מתמידים ובקשו להראותו כאילו הם עוסקים בסוגיא ואמרו לפניו "אמר אביי"... כשהגמ' נדרים פתוחה לפניהם, אז אמר להם הרב, לא די שאתם בטלנים, אתם גם שקרנים, הלא בכל מס' נדרים ליתא למילים "תנו רבנן"... וכשסיפרו עובדא זו לפני שר התורה הגר"ח קניבסקי זיע"א אמר, אכן ליתא "תנו רבנן" אבל יש פעם אחת "דתנו רבנן" בנדרים דף כז ע"א...
"חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'"
