שהמ"ב מעתיק הלכה בשם פוסק האם מסכים אליה?

[אור יעקב]

זכורני שראיתי בעבר מי שהביא שהמ"ב מזכיר איזה דין בשם פוסק זה לא אומר שמסכים לדבריו בהחלטיות.

ניסיתי לחפש כעת ולא מצאתי...
אשמח אם יש למשהו מידע בנושא.

 

[איש ההשקפה]

זכורני שראיתי בעבר מי שהביא שהמ"ב מזכיר איזה דין בשם פוסק זה לא אומר שמסכים לדבריו בהחלטיות.

ניסיתי לחפש כעת ולא מצאתי...
אשמח אם יש למשהו מידע בנושא.

הכלל הוא כך
רוב ההלכות מזכיר בסתמא, וכותב מקורן בשעה"צ למטה.
אבל פעמים מעתיק דין למעלה וכותב עליו במוסגר שמקורו מהמג"א, או פוסק אחר
וכמה פעמים ראיתי שכוונתו שאין דין זה מוסכם משאר פוס',
כללי המ"ב אינם כמו כללי הפוס' הספר' שבנויין על כללין, אבל כך זה נראה ללומד שזה כוונתו.

 

[אור יעקב]

אבל פעמים מעתיק דין למעלה וכותב עליו במוסגר שמקורו מהמג"א, או פוסק אחר

לכאורה זה גם משמע שכך דעתו.

אבל שמביא דין בשם "יש אומרים" או "כתב המגן אברהם" משמע שלפעמים זה לא מוסכם לשיטתו (ובאמת צריך לדון כל דבר בפ"ע, פשוט זכור לי שראיתי מי שכתב זאת)

 

[ממדבר מתנה]

זכורני שראיתי בעבר מי שהביא שהמ"ב מזכיר איזה דין בשם פוסק זה לא אומר שמסכים לדבריו בהחלטיות.

ניסיתי לחפש כעת ולא מצאתי...
אשמח אם יש למשהו מידע בנושא.

לגבי המשנ"ב לא ידוע לי. אבל מה שכן החיד"א כותב כך על דבריו בספרו ברכ"י.

 

[ממדבר מתנה]

כללי המ"ב אינם כמו כללי הפוס' הספר' שבנויין על כללין,

יש פעמים שבמשנ"ב מעתיק דין מסוים בשם אחד האחרונים, ובבאה"ל מראה פנים לצד אחר.
ולדוגמא בסימן שט"ז ס"ז מפרש את דברי מרן שהתיר לצוד לנחש מדין מלאכה שאין צריך לגופה במקום היזקא, כדעת המג"א.
ובבאה"ל בסוס"ח כתב לבאר שהוא מדין מתעסק כיון שאינו מתכוון לצוד. ויש בזה כמה נפק"מ.
ונראה שבכה"ג הלכה כמו שסתם במשנ"ב, ששם הוא עיקר הפסק.
וכמדומה שכך ראיתי כתוב באחרונים.

 

[עת שערי רצון]

זכורני שראיתי בעבר מי שהביא שהמ"ב מזכיר איזה דין בשם פוסק זה לא אומר שמסכים לדבריו בהחלטיות.

לדעתי זה מסתבר
המ''ב בניגוד לגדולי הפוסקים הקודמים יותר (ב''ח, ש''ך, ט''ז, גר''א, ועוד) לא מכריע בין הפוסקים מכח ראיות מהש''ס והראשונים, אלא מכריע בין האחרונים עצמם ולא מכניס ראשו בין ההרים.
גם אם לדוגמא הוא לא יסכים עם איזה ראשון או אחרון בביאור הסוגיא, הוא לא ידחה אותו לגמרי ואולי אף יביא אותו להלכה במ''ב (או לחוש לדבריו), ויעיר עליו איזה קושיא בביה''ל, ותו לא.
כ''ש שם מעתיק ממש בשם פוסק, הרי שלא אומר שכך ממש ההכרעה, אלא שכך כתב פוסק פלוני, ולחוש לדבריו/לסמוך עליו (וכמ''ש לעיל).

 

[איש ההשקפה]

המ''ב בניגוד לגדולי הפוסקים הקודמים יותר (ב''ח, ש''ך, ט''ז, גר''א, ועוד) לא מכריע בין הפוסקים מכח ראיות מהש''ס והראשונים, אלא מכריע בין האחרונים עצמם ולא מכניס ראשו בין ההרים.

בעדינות רבה אומר, שאיני מסכים כלל וכלל לדבריך,
ודי בהערה קצרה זו.

 

[עת שערי רצון]

בעדינות רבה אומר, שאיני מסכים כלל וכלל לדבריך,

זו זכותך.
אגב, ידוע לך היכן המ''ב מבטל לגמרי דעת איזה ראשון מכוח ראיה מהש''ס וכדו' (דבר המצוי לרוב אצל הגר''א לדגומא) ?
אשמח אם תראה לי
ואין בכוח כמה דוגמאות להעיד על הכלל

 

[איש ההשקפה]

זו זכותך.

כעת עולה בדעתי הבאה"ל הארוך בסי' תס.
האם זה לא מכריע?
וההבא"ל הארוכים בסי' שטו, אינו מכריע?
והבאה"ל בסו"ס רב אינו מכריע?
אתמהה

 

[שמעון טרבלסי]

זכורני שראיתי בעבר מי שהביא שהמ"ב מזכיר איזה דין בשם פוסק זה לא אומר שמסכים לדבריו בהחלטיות.

ניסיתי לחפש כעת ולא מצאתי...
אשמח אם יש למשהו מידע בנושא.

המקור לכלל זה הוא הגר"י קמינצקי בתשו' שהובאה בספרו אמת ליעקב (או"ח סי' שמ ס"ו) "ובדרך כלל נוכחתי כי בכל מקום שהמ"ב מעתיק בשם איזה מחבר בפנים ולא סתם הדין אלא שהראה מקומו בשער הציון, מוכיח שלא הסכים לגמרי לאותו הפוסק אלא שאמר הדבר בשם אומרו אבל אין דעתו נוטה כן". ע"ש. וכנראה ראית זאת בחזו"ע שבת ח"ה (עמ' פא).
וביאר בנו במוריה (שמד-שמו עמ' קנה) ד"ר"ל אם בפנים בתוך המשנה ברורה סתם את הדין בלי לכתוב את מקורו כלל ורק בשער הציון הראה את מקומו הרי דסובר כך המשנ"ב הלכה ולמעשה בלי פקפוק כלל. אבל אם לא סתם את הדין במ"ב אלא כתב דין בשם אומרו פירושו שכך סובר אותו מ"ד, אולם אין זה מוכרח ויש רשות לבעל דין לחלוק על הדבר. דהיינו בזה שלא סתם המ"ב את הדבר לגמרי גילה דעתו שיש לו הסתייגות מן הדבר ובוודאי שכדאי להחמיר ולצאת ידי שיטה זאת". ע"ש. ובישורון לא (עמ' תתמז והלא') חיזק כלל זה. וע"ש מש"כ בזה. (ועי' בס' כליל תפארת סוכה עמ' קנו, ובס' הזכרון בחקתיך אשתעשע עמ' נט-ס, שחיזקו כלל זה מנידונם). וראיתי בס' משנת כהן (בסוגיות דהנחת תפלין, עמ' לט) שכ' "ומקור לזה הוא בגר"ז סי' תמ"ב בקו"א אות א שכ"כ לענין דרכו של המג"א, וז"ל: ואף המ"א לא הסכים בהדיא עם הב"ח אלא שהעתיק דעתו בשמו והרוצה לחלוק יחלוק ואם היה מסכים עמו היה כותב דעתו בסתם ואח"כ היה רושם בשני חצאי לבנה מבטן מי יצאו הדברים כדרכו בכל מקום כשמסכים לדברי הפוסקים שמעתיק אבל כאן לא עשה כן לפי שאינו מסכים עמו בבירור וכו'. עכ"ל". וע"ע בקונ' דברי יעקב (לקס, כללי המשנ"ב עמ' מו)
וראה מש"כ בזה בקונ' יד חיים איפרגן ח"א בכללי המשנ"ב.

ובאופן כללי יש ב' חיבורים נפלאים על כללי המשנ"ב, ומצורפים בזה לתועלת המעיינים.

 

[כאחד העם]

אשמח אם תראה לי

דוגמא שעולה לי
סי' ש"ו סעיף יא' בבה"ל גבי כותב בלע"ז האם הוא דרבנן , הביא שם שיטת האור זרוע דזה דרבנן

והאריך טובא הבה"ל לדחות דבריו עם קושיות מהירושלמי וסוגיות כפי שיעוייין שם, ועוד הוסיף ראשונים אחרים שמדבריהם להדיא דלא כדבריו
מ"מ עיקר אריכותו שם להוכיח מהסוגייא דלא כאור זרוע

 

[עת שערי רצון]

@איש ההשקפה
@כאחד העם
יישר כח !
עדיין, לדעתי ברור שיש הבדלגדול בין המ''ב לט''ז והב''ח והש''ך ועוד, ובודאי לגר''א

 

[אור יעקב]

המקור לכלל זה הוא הגר"י קמינצקי בתשו' שהובאה בספרו אמת ליעקב (או"ח סי' שמ ס"ו) "ובדרך כלל נוכחתי כי בכל מקום שהמ"ב מעתיק בשם איזה מחבר בפנים ולא סתם הדין אלא שהראה מקומו בשער הציון, מוכיח שלא הסכים לגמרי לאותו הפוסק אלא שאמר הדבר בשם אומרו אבל אין דעתו נוטה כן". ע"ש. וכנראה ראית זאת בחזו"ע שבת ח"ה (עמ' פא).

בדיוק מצאתי זאת...
יישר כח!