בדר"כ זה בלילה רכה,
ואה"נ אם קובע סעודה המוציא כמו בלחוח שאע"פ שבלילה רכה בקובע, המוציא.
ויש לדעת כי בקלות אפשר להגיע לקב"ס, זה שיעור קטן מאוד
ומור זקיני ז"ל שהקפיד מאוד על מנהג זה היה רגיל להזהיר שבקל יגיעו להמוציא
1. בדר"כ זה בלילה רכה,
2. ואה"נ אם קובע סעודה המוציא כמו בלחוח שאע"פ שבלילה רכה בקובע, המוציא.
3. ויש לדעת כי בקלות אפשר להגיע לקב"ס, זה שיעור קטן מאוד
1. לא מכיר מופלטה שהיא בלילה רכה, ועכ"פ בתר שעת אפיה אזלינן כמבואר בסימן קסח סע' יד. רק אם רכים ודקים ביותר ברכתם במ"מ כמבואר במ"ב קסח לז, ואולי אכן יש מופלטות שנחשבות דקות ורכות ביותר. וצ"ע.
2. למה צריך קביעות סעודה, אם נחשב אפוי ויש בו תואר פת וכנ"ל, ואי לא - לא מועיל שיעור קב"ס? ומאי דפשיטא ליה שלחוח הוא מזונות צ"ע.
3. למה שיעור קטן מאוד?
לכאורה פשיטא דלא הויא מעשה קדירה משום שיש רק מעט שמן שמשוח עליה.
מה שיש לדון הוא מחמת נילוש במי פירות, ומחמת שנרגש טעם השמן בעיסה (מחמת שמושחין אותה בו). ומהר"א די אבילה כתב במעיין גנים סימן רב דמאחר שיש להסתפק בזה ולכן יר"ש לא יאכלנה אלא בשיעור קביעות סעודה. עכת"ד. וכן העתיק מהר"י אבן דנאן בספר ליצחק ריח בליקוטי או"ח ב ה. ובעינן שיקבע סעודה, כדי לצאת ידי שיטת האור החיים ועוד בדעת הרי"ף והרמב"ם דלא סגי בשיעור דעלמא. ואם אוכל בתוך הסעודה יכוון בברכת המוציא לפטור את המזונות, דהוא דבר שבא לתענוג. יצוין שבשמש ומגן ד לח דרך בדרך אחרת, ודבריו צ"ע.
עי' משנ"ב מהדורת מאורות לתלמידי מרן הנאמ"ן זיע"א,
שהביא בסי' רסח המחלוקות בזה, והסבירו שתלוי במציאות כמה הוא ד'ק
אם דק מאוד אז גם א"א לקבוע סועדה וכו'.
ע"ש.
