אינך מבין מה טענו, ואינך משיב באופן המשביע את הדעת בעיקרי הדברים כלל וכלל, מקור הדין הוא בדברי הרא''ש מצד הפסק. בית יוסף על או"ח סימן כה "וראיתי לא"א ז"ל שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש וכו'. כן כתב הרא"ש בתשובה (כלל ג סי' ב) ונתן טעם מפני שברכת תפלה של יד שייכא גם על התפלה של ראש וכריכת הרצועה סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין. וכן כתב רבינו ירוחם בשם המפרשים ורבינו שכתב שהטעם מפני שברכה שניה חוזרת גם על של יד נראה דהיינו לומר דכיון דברכת על מצות היא על גמר המצוה וכמו שכתבתי לעיל בשם הרא"ש א"כ קיימא גם על של יד". ומ''מ לגבי דידן שאותה ברכה אזלא על שניהם וכריכת הרצועה "אינה ממצות הנחת תפילין" ולא הובא חולק בזה בראשונים, א''כ הוי הפסק, בין הברכה למצוה. ואעפ''כ נהגו פשוט ע''פ דברי האר''י בשער הכוונות לכרוך ואז.
הערה נכונה זו, מחייבת לתת את רשות הדיבור להגרע"י.
ואלו דבריו בשו"ת יבי"א (ח"ט סי' צד אות כח):
בסוף הספר מע' תפלין, בדברי הרב בן המחבר הרב יג"ן ז"ל, בשם המאמר מרדכי (סי' כה סוף ס"ק יא), כתוב לאמר, שאם אחר שבירך להניח תפלין והניחן על הקבורת, שמע קדיש או קדושה, ואם לא יכרוך הכריכות שעל הזרוע, אלא יניח מיד תפלה של ראש, יספיק לענות קדיש וקדושה, יש לו לעשות כן, ושכן נהג. ע"כ. הנה סברא זו מתחזקת מדברי מרן בש"ע (סי' כה סעיף יא),
שסתם תחלה כדעת הרא"ש שיש להניח תמיד של ראש תחלה ואח"כ יכרוך הרצועה סביב הזרוע, שהואיל וברכת להניח תפלין חוזרת גם על התפלה של ראש ראוי לסומכה כל מה שנוכל אל הברכה ולא להפסיק בכריכות הזרוע שאינן מעיקר המצוה.
ואח"כ הביא סברת המקובלים שלא יוציא תפלה של ראש מהתיק
עד אחר הכריכות שעל הזרוע. וקי"ל סתם ויש
הלכה כסתם.
ואף על פי שנתפשט המנהג בכל תפוצות ספרד כדברי המקובלים להקדים הכריכות לפני הנחת התפלה של ראש, וכמ"ש בברכי יוסף (שם סק"ו). וכתב הרדב"ז בתשו' ח"ב (סי' תרכג), שכן הוא נוהג, לפי שאם לא יכרוך הרצועה על הזרוע מיד, תצא התפלה של יד ממקומה, ונמצאת הכריכה צורך ההנחה. ע"ש. מ"מ במקום הצורך כדי לענות קדיש וקדושה שפיר דמי לסמוך על הרא"ש, וכסתם מרן, כל שאפשר שלא תמוש התפלה של יד ממקומה. וכן פסק בשלמי צבור (דף מ ע"א). וכ"כ הרה"ג ר' אהרן בן שמעון בשער המפקד (דף ד ע"ב). ע"ש. וכ"כ הגאון מלבי"ם בארצות החיים סעיף יא, ובהמאיר לארץ (ס"ק עו). ע"ש.
ולאפוקי ממ"ש הרה"ג החסיד מהר"א מני בשו"ת מעשה אליהו (סי' רצז) שלפי הסוד שהכריכות הם צורך גדול, אפשר שיש קפידא לכרוך הרצועה קודם תפלה של ראש, לכן לא ישנה בשביל לענות קדיש וקדושה, אלא יכוין לשמוע הקדיש והקדושה. ואין לומר שאין להניח הודאי של הפוסקים מפני הספק של הקבלה, שהרי לא חייבוהו הפוסקים בזה, אלא שיכול לשתוק וישמע הקדיש והקדושה ולמה לו להכניס עצמו בספק, וע"ז נאמר אל תהי חסיד הרבה. ע"כ. ובמחכ"ת הואיל ודבריו נגד כל האחרונים הנ"ל, העיקר לנהוג כדברי האחרונים. ועכ"פ החכם עיניו בראשו, ואם רואה שקרובים לומר קדיש או קדושה לא ימהר לברך להניח תפלין, אלא אחר שיענה הקדיש והקדושה, ואח"כ יחזור לברך ולהניח תפלין. ע"כ.
והנה כל דבריו בזה מקשה אחת.
כי ז"ל הב"י: וראיתי לא"א ז"ל שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש וכו'. כן כתב הרא"ש בתשובה (כלל ג סי' ב) ונתן טעם מפני שברכת תפלה של יד שייכא גם על התפלה של ראש, וכריכת הרצועה סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין. וכן כתב רבינו ירוחם בשם המפרשים. ורבינו שכתב שהטעם מפני שברכה שניה חוזרת גם על של יד, נראה דהיינו לומר דכיון דברכת על מצות היא על גמר המצוה וכמו שכתבתי לעיל בשם הרא"ש, א"כ קיימא גם על של יד. ומכל מקום איני יודע למה שינה דברי הרא"ש:
יש נוהגין לתקן תפלה של יד,
וקודם שיניחוהו לוקחים של ראש ומתקנים אותו, כדי שלא יצטרכו להפסיק בין הנחת תפלה של יד להנחת תפלה של ראש בתיקון תפלה של ראש. וכתבו רבינו הגדול מהרי"א ז"ל והרב מהר"י ן' חביב ז"ל דטעות הוא בידם, לפי שהם מעבירין על המצוה, וצריך למחות בידם וללמדם
שאחר שיניחו של יד יקחו של ראש ויתקנוהו ויניחוהו, דאותו תיקון כיון דצורך הנחה הוא לא הוי הפסק. וראיתי בתשובת ה"ר יוסף גיקטליא ז"ל שעל פי הקבלה אסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהיה תפלה של יד מונחת: ע"כ.
הנה מבוארים בדברי הב"י שתי הלכות, שאינן שייכות זו לזו.
א) מנהגו של הרא"ש לקשור את תש"ר תיכף אחר תש"י קודם הכריכות. [אלא שהרא"ש ורי"ו נתנו טעם שהוא משום שהכריכה ההיא אינה חלק מהמצוה. והטור נתן טעם, כיון שהברכה השניה חוזרת על של יד].
ב) היו שנהגו להוציא תש"י ולתקנה, ותש"ר ולתקנה, ואח"כ להניח תש"י. והביא הב"י שזו טעות, כי מטרתם שלא להפסיק בין ההנחות, אבל מאידך נמצאים מעבירים על המצוה שהוא איסור, ולכן יש ללמדם שיתקנו הש"ר אחרי שיניחו את הש"י, ואין בזה הפסק כיון שהוא צורך.
ושוב סיים הב"י שגם עד"ה אסור להוציא תש"ר מהתיק עד שיניח התש"י.
ובפשטות כוונתו בסיום דבריו לחזק דברי הפוסקים שהביא שיש לשנות המנהג הנ"ל של תיקון הש"ר לפני הנחת הש"י.
ולשונו בשו"ע:
אחר שקשר של יד על הזרוע, יניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע. ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה של ראש מהתיק עד שתהא תפלה של יד מונחת. ע"כ.
ולאור האמור ברור שהם שני דברים נפרדים, האחד נכתב בסתם, כמנהג הרא"ש, והשני נכתב בשם יש מי שאומר בלי חולק. (ולענ"ד כתב כן כיון שסו"ס אין מקורו אלא עד"ה).
וכן המ"ב הבין שאין שייכות בין הדברים, וכתב בשם האחרונים על תיבת 'מונחת': ר"ל שתהיה מהודקת יפה על הזרוע, 'ואז מותר אפי' קודם שעשה השבעה כריכות'. ע"כ.
אלא שהגרע"י משום מה הבין שהדעה שמובאת כאן בשם יש מי שאומר, חולקת על מנהג הרא"ש (מה שלא נמצא לו זכר בב"י).
ולפי זה הוה פשיטא ליה טפי לקיים המנהג הנ"ל (שהביאו אגב נידונו שם) שהרי סו"ס נקטו כדעת ה'יש' שהובאה בש"ע, אף שהיא כסברת המקובלים.
אולם הגם שכך נראים הדברים, קשה בעיני שיטעה בדבר שכזה אפילו אגב שיטפיה. וצ"ע.
ועכ"פ לדעתי כפי שיטתו היה נדחק לתרץ [שלא לבטל המנהג שנהגו כן עד"ה] באופן הנ"ל, שכיון שלא מבואר בב"י בשם הרא"ש אלא ש'זו צורת המצוה', ולא כתוב בהדיא שיש הפסק במעשה לעכובא, הו"ל כענין הציצית הנ"ל.
ומודה אני שיש דוחק בדברים, ולא כתבתי אלא לעורר המשא והמתן בהם.
