עיונים בתורת רבי אופיר מלכא שליט''א

באנר תרומה
האם באמת נראה לך שלשון זו היא לשון 'מכובדת'?
גם אם הבא"ח כתב כן על אחרים, זה אומר שהבין שמותר לכתוב לשון לא מכובדת במקרה זה. זה לא הופך את זה ללשון מכובדת.

תשאל כל אחד ששומע את זה. לא צריך להפוך את המחשבה ואת השכל להבין להיפך מהמשמעות הפשוטה.
לא כתבתי בדברי אם היא מכובדת אם לאו רק ציינתי הבאתי דברי הגר"ע זצ"ל וציינתי שלא שת ליבו יותר "עדין". בכל אופן דעת הגר"ע זצ"ל עצמו שאין בזה זלזול כמו שהאריך שם והוא ודאי לא נתכוון לזלזל.
 
ייש"כ יש את התשובה בחלק יא יורה דעה סימן כג חיפשתי שם ומדבר על לשונות אחרים (לפום ריהטא אולי בתוך כל המלל יש גם את זה) עכ"פ לא שת ליבו הרבה יותר עדין מהם כמו שותא דמר לא גמרינא וכן לא נגע ולא פגע שעליה כתב שכתב הגרי"ח גופא על הרח"פ.
ע' בהקדמה להליכו''ע
 
והוא ודאי לא נתכוון לזלזל.
האמת ניתנה להאמר שכבוד ודאי שאין כאן, וגם זלזול נראה שיש כאן, אבל!! הזלזול הוא 'בנאמר' ולא 'באומר'. ואפרש דבריי.

הרב שלמה פישר זצ"ל היה ידוע בתקיפותו, והיה אומר על גדולי האחרונים כמו הקובץ שיעורים ודומיהם במקומות מסויימים שדבריהם 'דברי הבל'. וכשהתלמידים נחרדו לשמוע כאלו מילים על גדולי עולם פירש שיחתו ואמר 'שהדברים שאמרו כאן' הם דברי הבל, ולא הרבנים עצמם שהם קדושי עליון.

ה"ה וודאי שהרב עובדיה התכוין שמה שכתב הבא"ח הוא לא נגע ולא פגע כפשוטו שהדברים 'משוללי הבנה' ואין קשר בין הדברים וכל מילה שיכולה לתאר את גודל האבסורד היה כותב, אלא שכלפי הציבור זה נראה כאילו הוא פוגע 'בכבודו של הבא"ח עצמו', וע"ז הוצרך 'להכניס עצמו במשעול הכרמים' ולהדחק שאינו לשון של זלזול. וכונתו היא כנ"ל שזו לשון זלזול בנאמר, שאכן הוא טעות לדעתו, ולא באומר, דוק ותשכח.
 
האמת ניתנה להאמר שכבוד ודאי שאין כאן, וגם זלזול נראה שיש כאן, אבל!! הזלזול הוא 'בנאמר' ולא 'באומר'. ואפרש דבריי.

הרב שלמה פישר זצ"ל היה ידוע בתקיפותו, והיה אומר על גדולי האחרונים כמו הקובץ שיעורים ודומיהם במקומות מסויימים שדבריהם 'דברי הבל'. וכשהתלמידים נחרדו לשמוע כאלו מילים על גדולי עולם פירש שיחתו ואמר 'שהדברים שאמרו כאן' הם דברי הבל, ולא הרבנים עצמם שהם קדושי עליון.

ה"ה וודאי שהרב עובדיה התכוין שמה שכתב הבא"ח הוא לא נגע ולא פגע כפשוטו שהדברים 'משוללי הבנה' ואין קשר בין הדברים וכל מילה שיכולה לתאר את גודל האבסורד היה כותב, אלא שכלפי הציבור זה נראה כאילו הוא פוגע 'בכבודו של הבא"ח עצמו', וע"ז הוצרך 'להכניס עצמו במשעול הכרמים' ולהדחק שאינו לשון של זלזול. וכונתו היא כנ"ל שזו לשון זלזול בנאמר, שאכן הוא טעות לדעתו, ולא באומר, דוק ותשכח.
ייתכן אך אני חושב שהוא לא הבין כך אלא לדעתו באמת אין בזה זלזול.
 
וכן כתבו כמה מגדולי האחרונים לדינא, ומהם כתבו שכן דעת מרן, ובהם: א. המנחת כהן כאשר יתבאר. [ואמנם ראה להלן שהגר"א ועוד אחרונים לא פירשו כן בדעת מרן].

ב. וכ"כ המג"א בדעת מרן בלשון אפשר.
ספר מגן אברהם על או"ח סימן שיח: (כז) ומצטמק ויפה לו. ז"ל רי"ו והוא מ"ש רמ"א בהג"ה ס"ד וצ"ע מאחר שהרב"י סתם בס"ד דלא כוותיה משמע דס"ל דאפי' מצטמק ורע לו יש בו בישול אם נצטנן וא"כ אסור להניחו ע"ג מיחם ולמה כתב כאן מצטמק ויפה לו וצ"ע. ואפשר דסמך על מ"ש כאן:
אין הכי נמי העלה צד כזה. דמצטמק ורע לו שרי.

ג. וכן משמע גם מדברי הט"ז, דמה שהחמיר שם להניחו רק בסמוך למדורה, הוא רק משום מיחזי כמבשל, אבל לעיקר הדבר במצטמק ורע לו מסכים למרן.
לענין הלכה להביא ראיה מהט''ז הוא דבר קשה שכתב: ספר טורי זהב על או"ח - סימן שיח "ובכל צרכו מותר אפי' ) לכתחלה והיינו סמוך למדורה, אבל אצל האש ממש פשיטא דאסור בכל ענין אפי' במצטמק ורע לו ועססי' זה סט"ו".
גם מה שהביא בריש דבריו בהודעה הקודמת כאילו הב''ח מתיר, ראה כאן בדברי הט''ז ס''ק ד' "וי"א דוקא כו'. אבל במצטמק ורע לו מותר כ"כ הב"י בשם הרי"ו וכתב דבנצטנן ומצטמק ויפה לו אין לו להניחו כ"כ סמוך למדורה במקום שהי"ס בו אפי' בישול כ"צ ממילא במצטמק ורע לו בכה"ג דוקא מותר וכ"כ עוד בשם רבינו יונה א"כ קיצר רמ"א כאן במידי שצריך לבאר דמדכתב סתם משמע דבמצטמק ורע לו (") מותר אפי' סמוך למדורה ומו"ח ז"ל דחה דיעה זו מהלכה דהקשה לו דע"כ לא מחלקים בין יפה לו או רע לו אלא לענין חשש שמא יחתה אבל לענין חיוב חטאת דמבשל אין חילוק ביה,
הרי שדעת הב''ח להחמיר, ולא כמוש''כ בריש ההודעה הקודמת, שהב''ח חולק על המג''א ומיקל.
ואמנם הט''ז עצמו כותב "ולמאי דכתבתי בסמוך [] דלהטור אין חיוב מ"ה אחר מב"ד אלא מדרבנן אסור שפיר יש חילוק בזה, ותו נ"ל דיש חילוק זה אפי' במן התורה דקי"ל במלאכת שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והיינו במאי דניחא ליה וזה בא לחמם להפיג צינתו לא שיצטמק עוד דהא רע לו דאי היה טוב לו היה אסור דחיישינן שמא מתכוין להצטמק משא"כ בזה כנ"ל". ונראה דהט''ז מחלק בין כוונתו לחמם לבין כוונתו לבשל, דבכוונתו לחמם הוי קיל טפי. וצ''ע דבמים כל ענינם הוא חימום ותו לא וזהו בישולם. וניחא ליה בהא.
וכנראה הט''ז מיירי בנוזל הצריך בישול. שו''ר שבס''ק ו' הביא דבריו בתוספת ביאור "וכבר ביארנו טעמו בסמוך דבמצטמק ויפה לו יש בו משום בישול כיון דנהנה ממלאכת שבת בטעם חדש משא"כ במצטמק ורע לו", אולם המעיין היטב בדברי הט''ז שם יראה דסבירא דזהו יסוד הטעם דמ''ד יש בישול אחר אפייה וצלייה, דכיון שזהו "טעם" חדש חייב, דהגדרת החיוב בבישול הוא מצד השינוי שמשנה הבישול את טעם האוכל, ולכן חילק בין זה לזה. אולם למ''ד שאין בישול וכו' הולכים בתר מעשה הבישול ולא בעינן טעם חדש. ולפ''ז למי שמיקל וסובר כמ''ד שאין בישול אחר אחר אפייה, אין העיקר הטעם אלא המעשה בישול, וממילא אין מקום לחילוק בזה בין מצטמק ויפה לו למצטמק ורע לו.
ד. וכן משמע ממ"ש בשו"ת כנסת הגדולה (סי' יז), ושם דן גבי בישול הקהו"י עם מים, שמבשלים אותו בערב שבת כל צרכו, ולמחר ביום שבת כשרוצה לשתותו, לוקחת השפחה ועושה מדורת אש ומחממתו כדי שיהא ראוי לשתות, אי שפיר דמי למעבד הכי, ולאחר שדן בזה העלה, דלתת הקאהו"י ע"ג האש ממש לחממו, אסור, ואם אינו משים אותה ע"ג האש ממש, אלא כנגד המדורה, אפילו לעשותו הישראל עצמו שרי וכו', אפי' מניחין אותו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו. ע"כ. וממה שהתיר כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו, משמע שדעתו להקל במצטמק ורע לו.
אבל עדיין מפורש בדבריו שלשים אותו על מקור האש והחימום אסור, ורק כנגד. דאין זה דרך בישול כלל. וכאן התיר ע''ג הפלאטה באופן דרך בנ''א לחמם בהא ודאי שהיה הכנסת הגדולה אוסר.​
[וע"ש שכתב, דבדין שבת עצמו מצינו להר"ן ז"ל בפר' כירה, שכתב בשם הרשב"א, שמותר לתת על פי קדרת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנאדי'ש וכיוצא בו, לחממן, ואף על פי שהיד סולדת בו. ואף על פי שהקדירה נתונה על האש. ע"כ. הרי דאף שהקדירה נתונה ע"ג האש מותר ליתן עליה תבשיל, כיון שהתבשיל אינו נוגע באש ממש, וכ"ש הכא שהוא כלי ע"ג כלי. אך לפי הטעם שנתן הר"ן ז"ל, לפי שאין דרך בישול בכך וכו'. ע"כ.
הראיה מדעת הרשב''א והר''ן אינה מובנת כי הם סוברים שאין בישול אחר בישול בלח וכידוע.
המשך התשובה בהודעה הבאה
 
נערך לאחרונה:
והנה ביביע אומר ד' לו' לגבי רדיאטור נראה דמצדד להחמיר בבישול מים.
שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן לו
(ו) אלא דאכתי לא איפרק מחולשא, שרוב מכונות ההסקה פועלות ע"י משאבה, ולפ"ז יש מקום לחוש שמיד עם פתיחת הברז שעל הרדיאטור, נמשכים הצוננים שבו ע"י המשאבה אל תוך המיכל, והו"ל מעשה בידים ולא גרמא. ואפי' אין המים שבשיפולי המיכל חמין כ"כ שהיס"ב, הרי כיון שהמיכל דולק להרתיח המים שבו הו"ל בישול המים ממש ע"י אש. ואע"פ שהמים שברדיאטורים כבר התבשלו וי"ל אין בישול אחר בישול, הנה מלבד דקי"ל יש בישול אחר בישול בלח, עוד בה דבמים מסתבר מאד דלכ"ע שייך בהו בישול אחר בישול, שלאחר שהצטננו אין כח הבישול הקודם ניכר בהם. ודלא כמ"ש בשו"ת מי יהודה (סי' לו) לצדד להקל בזה מטעם אין בישול אחר בישול. ע"ש. וכן ראיתי בפמ"ג (סי' רנב א"א סק"א) ששייך בישול מה"ת במים רותחים שהצטננו. ע"ש. וכ"כ בחמדת ישראל ח"א (דנ"ב ע"ג). ע"ש.
 
המשך תשובת הראש"ל שליט"א:
ומחבר אחד העיר, דאיך לא זכר שר שהרבה ראשונים מחלקים בין דבר לח לדבר יבש לענין זה, ואף שי"ל דקפה מבושל כיון שחימומו הנוסף רע לו מותר לכולי עלמא, מכל מקום המעיין בדברי הכנה"ג שם ישר יחזו פנימו שלא ירד להתיר מסברא זו. ע"ש. [מנוחת אהבה ח"א פ"י סעיף כז הערה 89]
יש כאן טעות בציון המראי מקום כי במקום זה מדבר על נושא אחר לגמרי. שוב ראיתי שהכונה לחלק ב'. והוחלף בין ח''א לח''ב.
ואלו דבריו שם בח''ב.

1745486075419.png

ולעמוד על האמת בענין, נביא הדברים ממקורם, והיינו דנחלקו הראשונים בבישול אחר בישול בלח,
הסוברים דיש בישול אחר בישול בלח הם: רש"י שבת לד וכמ"ש בפסקי הרא"ש פרק כירה סימן יא וכ"כ הסמ"ק סימן רפב וכן דעת רבנו יונה בספרו עליות דרבנו יונה ב"ב יט וכן הובא בנמוק"י שם ובר"ן ר"ה במה טומנים וכ"כ רי"ו נתיב יב חלק ג בשם רבנו יונה וכ"ד המאירי שבת לז ד"ה זו היא שכתב שדברי רבנו יונה נכונים הם ע"ש וכ"נ דעת הנמוק"י ב"ב י"ט שמסכים לדברי רבנו יונה וכ"ד הרא"ש ורי"ו הנ"ל וכ"פ הטוש"ע סימן שיח סעיף ד.

ומאידך דעת
הרשב"א והר"ן שבת מ וכ"כ עוד הר"ן ר"פ במה טומנים ותמה ע"ד רבנו יונה שמחלק בין לח ליבש לענין זה ע"ש וכ"ד ריב"א הובא באור זרוע ח"ב סס"י סב וכ"נ דעת האור זרוע עצמו וכ"כ בחידושי הר"ן שבת מ בשם הרא"ה וכ"כ באורחות חיים הל' שבת אות גג וכן מוכח מסתימת לשון הרמב"ם פכ"ב מהל' שבת הל' ח וכמ"ש מרן בב"י סימן שיח וכיו"ב יש להוכיח מהיראים סימן רעד.
והנה הכנסת הגדולה בשו''ת "בעי חיי" סימן יז כתב לגבי שאלה של חימום קפה, שנשתבשל קודם שבת ע''י השפחה בשבת.

1745486589430.png

ולאחר מכן האריך בדיני אמירה לגוי ומעשה גוי.
וסיים:
1745487036145.png


ולפי הבנתו מה שהביא דברי הר"ן היינו שיש להתיר בקפה משום דאין בישול אחר בישול גם בדבר לח, ולכן העיר דהא דעת מרן לחלק בין לח ליבש. אולם המעיין היטב בדברי הכנה"ג יראה שעיקר כוונתו להסתייע מהר"ן לענין מיחזי כמבשל, ולא לעיקר דין בישול. וממילא אין כאן כל הערה.]
האמת לא זכיתי מנין לו דהמעיין היטב יראה כן. דהמעיין היטב ראה יראה דלא נכנס כלל למחלוקת הראשונים של בישול בלח. וכל שכן לחילוק בין נצטמק ורע לו או נצטמק ויפה לו. אלא הביא רק דברי הר''ן ופסק בדיוק את מה שפסק בלי תוספת ובלי מגרעת לחלק בין ליד האש לבין מול האש. ובזה תמיהת המנוח''א חלה. וכמו שציין המנוחת אהבה כבר תמהו על זה גדולי הפוסקים.
והביא ספר בית מנוחה
1745487410540.png

ומהר''א ישראל אב''ד אלכסדנריא הביא דברי הכנסת הגדולה והוכיח שהם נגד דברי הבית יוסף וכתב שדבריו תמוהים.
1745487706383.png

ועל כן הערתו על הגר''מ לוי לא מובנת, וכ"ש הלשון "ומחבר אחד העיר" בזמן שכבר העירו בזה גדולי הקדמונים שדבריו תמוהים. ויישובו, אינו מובן כלל ועיקר לענ''ד. ולפסוק כן עוד יותר תמוה ע''פ יישוב זה. וצ''ע
 
יש כאן חומר לחודש הקרוב...
ולי יש חומר באוצר החכמה ל- 30 שנה

זה לא עובד ככה, להעלות ולהעתיק אנשים שחלקו על הר' מלכה, ולהגיד לחברים הנה הערות על הר' מלכה
מבטיח לך שגם אתה לא עברת על דבריהם, אלא רק העלת לכאן, לאמור הנה אני את שלי עשיתי,
אבל האמת שלא עשית כלום
אם יש טענה תביא נקודתית ועניינית [כמו שאני עשיתי באשכולות אחרים יעו"ש, דוגמאות ישירות וענייניות, ולא להעתיק את כל המחשבים של כל מיני אנשים כאן באשכול]
 
רוב הדברים אינם אפילו 'מחלוקת' אלא פטומי מילי בעלמא לנסות למצוא מתחת ומעל האדמה איזה דברים כנגדו
יש כאן טעות בציון המראי מקום כי במקום זה מדבר על נושא אחר לגמרי. שוב ראיתי שהכונה לחלק ב'. והוחלף בין ח''א לח''ב.
עבור על הודעה זו שהפניתי לגבי תשובת הראש''ל ר' יצחק שליט''א.
אשמח שתביע דעתך אם להסכים אם לאו.
 
ז. וכן מבואר בשו"ת זרע אמת חלק א' (חאו"ח סימן לט) שמתחלה תמה על מה שנהגו היתר להניח הקפה בשבת במקום שהיס"ב, ושוב כתב שיש להם על מה שיסמוכו, כיון שהקפה הויא מצטמק ורע לו, ובכה"ג אין בישול אחר בישול גם בלח, וכמ"ש הרמ"א בהגה בסעיף ד', וכן דעת מרן הש"ע בסעי' ח'. ושוב ראה כן בברכ"י בשם הכנה"ג שהתיר כן בהדיא.
כל רואה יראה דהזרע אמת דוקא לא ניח''ל בהא. אלא דבמקום שכבר נהגו ויש להם קצת על מי לסמוך אינו מוחה בידם להחליף מנהגם.
1745489165557.png
 
ח. וכן מבואר בקונטרס הסמ"ע שהובא בספר מזבח אדמה (דף נט:).
לא ידעתי מה מביא ראיה מהסמ''ע הסובר מעיקר הדין כהרמ''א דשרי בישול אחר בישול אם עדיין חם מעט.
ט. וכן כתב בפתח הדביר (סימן שיח סק"ו) שע"ז סמכו ליתן הקפה כנגד האש וכו', ואין לגעור בהם כיון דלא יבצר שתצטמק על ידי החימום, והוי מצטמק ורע לו דשרי גם לדעת מרן הק', ואתי בק"ו מנידון החבי"ב שהתיר להניחה מחדש. וע"ש באורך.
כתב להדיא כדעת הגר''מ לוי דשיטת הכנה''ג אינה עולה שפיר לדעת השו''ע.
1745489610323.png

ןאמנם אין לכחד דבתוך המשא ומתן כתב דיש לומר דכיון שהוא מצטמק ורע לו "אין לגעור בהם". דיש מקום שמותר גם לדעת מרן. וכנראה זה עיקר ראיתו של הרב יצחק שליט''א
ומ''מ סיום דבריו הוא
1745489907258.png
 
ולי יש חומר באוצר החכמה ל- 30 שנה

זה לא עובד ככה, להעלות ולהעתיק אנשים שחלקו על הר' מלכה, ולהגיד לחברים הנה הערות על הר' מלכה
מבטיח לך שגם אתה לא עברת על דבריהם, אלא רק העלת לכאן, לאמור הנה אני את שלי עשיתי,
אבל האמת שלא עשית כלום
אם יש טענה תביא נקודתית ועניינית [כמו שאני עשיתי באשכולות אחרים יעו"ש, דוגמאות ישירות וענייניות, ולא להעתיק את כל המחשבים של כל מיני אנשים כאן באשכול]
על דברי הרב ללוש והרב נזרית עברתי בשעתו.
על החכ"א אכן לא עברתי.
גם לי יש מה לכתוב בזה, ויש עמי בכת"י עוד בענין זה. אבל לא מוקלד.
 
וזה נקרא תשובה עניינית...
אם אין שאלה - תשובה מנין?

ההערות של 'החכם אחד' הם הערות שצריכות יישוב הדעת. אולם לא כתב היכן כתב הרב אופיר את דבריו. צריך להסתכל בפנים, הרבה פעמים בתוך דבריו יש כבר את התשובה, ופעמים לא.

ההערות של השנים הראשונים - הם בסה"כ נסיונות ליישב את דעת רבם שלא יקשה עליו קושיותיו החזקות של הרב אופיר על דבריו. אין בהם שום קושיא או הערה על דבריו של הרב אופיר, וכפי שהבאתי ב' 'טעימות' קטנות.
 
אם אין שאלה - תשובה מנין?

ההערות של 'החכם אחד' הם הערות שצריכות יישוב הדעת. אולם לא כתב היכן כתב הרב אופיר את דבריו. צריך להסתכל בפנים, הרבה פעמים בתוך דבריו יש כבר את התשובה, ופעמים לא.

ההערות של השנים הראשונים - הם בסה"כ נסיונות ליישב את דעת רבם שלא יקשה עליו קושיותיו החזקות של הרב אופיר על דבריו. אין בהם שום קושיא או הערה על דבריו של הרב אופיר, וכפי שהבאתי ב' 'טעימות' קטנות.
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
 
על דברי הרב ללוש והרב נזרית עברתי בשעתו.
גם אם עברת זה עדיין לא אומר שיש הערות
תן דוגמא של הערה עסיסית, לא מחלוקת שחלקו על הר' מלכה זה לא מעניין
וגם עברתי ברפרוף על חלק מהע' ולא ראיתי שום דבר מלבד, שמה שהביא ראיה יש לדחות וכו', שזה לפי ראות המתבונן והמעיין, לי זה נראה ראיה לפלוני זה לא נראה ראיה
כמו שאצל כל מחבר בעולם כולל היביע אומר שלפי המתבונן לפלוני זה נראה ראיה לאלמוני זה לא ראיה
אבל הערה לא מצאתי

מחלוקות כן, הערות לא.
 
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
תצחק כמה שתצחק, אבל הרב @כהן שליט"א הוא אכן גאון מופלא, וגברא דמריה סייעיה לזכות לאמיתה של תורה ולידבק לאמת באמת.
 
רבותי.

דעו לכם, יש לנו פה גאון בקנה מידה היסטורי. שעבר על הכל כהרף עין. ויודע כבר מה נכון ומה לא.
אני עוקב אחרי הרב @כהן זמן רב מאוד,
הוא תנא דוקנאה, ואחראי לכל מה שאומר ומוציא מפיו.
 
פעם כתב כן מרן הגרע"י על הבא"ח, והבבלים נפגעו, והחזיר תשובה שיש בזה הרבה מקורות תורניים על גדול"י, והביא כמדומה שהבא"ח כ' כן על הגרח"פ
כמדומה נד' בהקדמת יבי"א יא, וכיוצא
נודה למי שיעלה
מכתב בתחילת ספר הליכות עולם (כמדומה ח"ג, אבל יתכן ח"א) לרב א', וידוע שהכוונה להגר"י נסים
 
י. וכן כתב המאמר מרדכי (בסק"ו) אליבא דמרן, ושלא כמ"ש הב"ח שיש להחמיר בכל אופן, ושכן הוא דעת הש"ע, דליתא. ע"ש.
ההגדרה שלו למצטמק ורע לו היא מאמר מרדכי או"ח - סימן שיח סעיף ו "דכאן מיירי בתבשיל שנתבשל כל צרכו שאינו מניחו שם אלא לשמור חומו או להפיג צינתו ואין כוונתו לבשל". אבל כאן שנצטנן ורוצה להביאו ליד סולדת במים שחימומן זהו בישולן אין כל מקום להיתר.
 
והנה בתחילת הדברים הגר''י יוסף כותב את הדבר המסתבר שכל ראיותיו לא יספיקו אלא למים חמים שמתחיל אידוי מיידי והוי מצטמק ורע לו. והוכיח כן מתוס' וביאור הלכה מפורשים.
והנה מתחלה היה נראה, דכל זה במים שהם עדיין חמים בחום שהיד סולדת בו, ורוצה להחזירם על גבי הפלאטה, דאז שרי, שהרי אם המים ימשיכו לרתוח הוי מצטמק ורע לו אחר שהם מתאדים. אבל מים שהוחמו מערב שבת והגיעו לידי יד סולדת בו, וחזרו ונצטננו, לכאורה לא שייך לומר בהם דהוו מצטמק ורע לו, דבודאי שחימום המים עד שמגיעים ליס"ב הוי מצטמק ויפה לו. ... וכן היה נראה לבאר בדברי התוס' בשבת הנ"ל, דהיינו במים חמים שהיד סולדת בהם, ומניחם כנגד האש בנתינה חדשה, ומביאם לידי רתיחה, דבזה שרי משום דהמים כל שמבעבעים וממשיכים לרתוח הוו מצטמק ורע לו... ועיין בביאור הלכה (ר"ס רנג ד"ה להשהותו) שכתב: דבגמרא מבואר דמים "חמים" מצטמק ורע להן וכו'. ע"ש. הרי להדיא דדוקא חמים הוי מצטמק ורע להם במה שימשיכו לרתוח...
ותיכף נביא מה המקור לחידוש המפתיע שחידש בסוף הדברים.
 
אני עוקב אחרי הרב @כהן זמן רב מאוד,
הוא תנא דוקנאה, ואחראי לכל מה שאומר ומוציא מפיו.
הכל אמת ויציב !
ובאמת שמאז כמה שבועות שהתחלתי לעקוב אחריו, שיניתי עמדתי בכמה נושאים, והוא האיר עיני בכמה נושאים שלמדתי חודשים ארוכים ואף שנים רבות !
ולשם דוגמא מאז שקראתי את כל דבריו לענין הכזית הקטן, התחלתי לחשוש בלנ"ד לשיעור 7 סמ"ק לחומרא
 
נערך לאחרונה:
הגר''י יוסף האריך בדבריו הנפלאים בראיות שהפוסקים נקטו שמים חמים הוי מצטמק ורע לו, ואילו צוננים הוי מצטמק ויפה לו, וכפי הסברא הברורה והישרה, אלא שכאן הביא ראיה מפתיעה ובה התהפכה הקערה על פיה.
אלא שבמנחת כהן הנ"ל מבואר שגם במים חמים שנצטננו הוי בכלל מצטמק ורע לו. והטעם כפי הנראה, דכיון שיודע שהמים יגיעו לרתיחה ויתאדו, והוא אינו רוצה שיתאדו, לפיכך חשיב כמצטמק ורע לו.
וז"ל הרב מנחת כהן הנ"ל (שער שני סוף פרק ב'): ועוד פשוט בפרק כירה דמים אחר שנתבשלו כל צרכן, מצטמק ורע להם, ולפי זה מותר ליתן קיתון של מים שכבר נתבשלו כל צרכן אצל המדורה לחממן, אפילו במקום שהיד סולדת בו, וכל שכן היכא דאינו רוצה לחממן אלא להפיג צינתן, כדי לשתותן. אבל בשאר דברים דשייך בהם בישול אסור להניחן סמוך לאש במקום שהיד סולדת בו, כדי להפשירן, שמא ישכחם שם ויתבשלו ויתחייב. וע"ש שכתב שדעת מרן בסעיף ד' כהרמ"א שם, שאם מצטמק ורע לו גם באופן שיש בו רוטב מותר, ואף שבסעיף ד' השמיט תנאי זה, הנה סמך על מ"ש להלן בסעיף ח', וכמ"ש גם בב"י. וסיים, וזה נראה לי ברור. ע"כ.
בעיון בתוך דברי המנחת כהן משמרת השבת ש''ב פ''ב רואים שלא דן בזה כלל אלא דן רק במצטמק ורע לו האם שרי בלח, וגן האם השו''ע מסכים לרמ''א להקל, ומסיק לקולא.

ומ''מ לדינא מסיים שדברים שיש ספק אם הם יפה להם או רע להם "לכן מן הספק אסור להניחם אצל האש במקום שהיד סולדת אם אינם רותחים".
1745518326767.png

אולם האמת יורה דרכו דאכן בסוף דבריו של המנחת כהן כותב שמים "שנתבשלו כל צרכם" ע''פ הגמרא במסכת כירה דהוי מצטמק ורע לו. ולכן התיר לחממן, וכ''ש רק להפיג צינתן שרי.
האם מדובר כאן על מים שהצטננו לגמרי פחות מכדי צורך האכילה והשתייה, ובכל זאת התיר? או שמדובר בגוונא שעדיין חמים וראויים, אלא שרוצה שירתחו טפי?
המנחת כהן לא הזכיר בדבריו המושג של צונן, ואדרבה בתחילת הפרק כותב נגד הקולא של הרמ''א שדבר שהוא עדיין קצת חם ולח מותר להשיבו, שזה שלא כדעת השו''ע. ולדידן אין הלכה כמו שפסק השו''ע. ולא חילק שם בין מים לשאר דברים.
אולם מזה שהזכיר "לחממן" דייק הראש''ל שהתיר לחממן היינו שהיו צוננים לגמרי, וחפץ לחממן ממש. וזה עיקר יסודו ומקורו.
ולכאורה לאור כל האמור שרואים מדברי כל הפוסקים לא כן, והמנח''כ עצמו כותב שאם יש ספק צריך להחמיר. ודבריו סובלים ב' צדדים להתיר ע''פ זה מים שנצטננו זה דבר חידוש מופלג וקשה מאד.
 

קבצים מצורפים

  • 1745518129857.png
    1745518129857.png
    42 קילובייט · צפיות: 1
ראשי תחתית