בספר 'עין יצחק' ח''ג עמוד ר'ל כתב נגד הלוחות של הרה''ג מאיר פוזנא שליט''א – שידוע בכל העולם כולו כמומחה עצום ובקי ענק בכל סוגיית זמני היום, בטענות שוא וללא מקורות כלל, בעוד שיטת החישוב של הרה''ג מאיר פוזנא שליט''א מבוארת בכל גדולי האחרונים ובניהם הגר''א והגר''ז ומהר''י פראג'י, וכן הסכימו להלכה רוב גדולי הפוסקים בדורנו.
ואילו היה החכם הנ''ל משיג על הרה''ג מאיר פוזנא שליט''א כדרכה של תורה, כדי להעמיד את שיטת אביו וכו' נחה דעתנו, אבל הוא יצא נגד לוחותיו המדויקים של הרה''ג מאיר פוזנא שליט"א בטענות שוא נגד המבואר להדיא בביאור הגר''א סימן רס'א ועוד שזמן עמוד השחר במדינות אירופה הוא בחצות הלילה בקיץ, ולא מצינו מי מהאחרונים שדחה דבריו או חלק עליו.
ואם תאמר, הרי מצינו כמה וכמה גדולים שחישבו את זמני היום לפי דק' שוות או זמניות כגאוני צאנז סאטמר ועוד, מ''מ בוודאי שאין לנהוג שיטות אלו לקולא, וכ''ש לבטל את מנהג קהילת צרפת ולהכשילם באכילה בצומות ואכילה לפני התפילה ועוד.
ולפני כמה חודשים הייתי בצרפת אני הקטן, ובמו עיני ראיתי את המכשלה הנוראה הזאת, בעוד שבלוח האמיתי של הרב פוזנא היה כתוב ''עמוד השחר – 06:55'' בלוח כביכול ''על פי פסקי הרב עובדיה'' זמן עמוד השחר היה ב... 07:55 (!!) ואנכי הקטן יצאתי לבחוץ בשעה 07:50, והיה זה ביום בהיר, וראינו כבר אור יום גמור בצד מזרח, ששום בר דעת לא יכול לטעון שעדיין אי אפשר להכיר בין תכלת ללבן, כמו מה שרואים בא''י כ-25 דק' אחרי השקיעה בערך, אבל לפי שיטתם זה היה עוד לפני עמוד השחר...
וכאן מגיעים ל''גילוי'' הגדול, שאמור להרעיש את העולם כפשוטו, ובמחילה מכת''ר של הרב הראשי לשעבר שליט''א, על דברים כאלו ראוי לקרוע קריעה...
בספר עין יצחק ח''ג עמוד רל'ב כתב בזה''ל: ''אין להתחשב במה שענינו רואות לענין עמוד השחר וצאת הכוכבים'' ולא אביא את אריכות הדברים שכתב למטה, וכמובן שלא הביא שום ראיה לדבר זה שהוא חידש מדעתו.
בעוד מבואר להדיא בשו''ע יורה דעה סימן רס''ב, שאם נראים כוכבים ע''פ זה, ורק ע''פ זה קובעים את תחילת הלילה, וזמן עמוד החר נתבאר להדיא שהוא ''מתי שהאיר המזרח'' (אמנם יש שפירשו שהם 2 זמנים שונים, מ''מ בפיה''מ להרמב''ם ובכל הראשונים והאחרונים מבואר להדיא שמתי שמתחיל להאיר היום הוא עמוד השחר'').
ולפי זה, כל קהילות ישראל בגולה שעד שהומצאו השעונים, היו מחשבים את כל זמני עמוד השחר וצאת הכוכבים לפי הנראה לעין, כמבואר בדברי מרן השו''ע בעצמו... חיללו שבת !!! שהרי ''הזמן לא נקבע לפי מה שענינו רואות''.
גם אביי ורבא בגמ' שבת לד: - חיללו שבת !! שהרי במקום להסתכל בלוח ''אור החיים'', הסתכלו במערב כיפת הרקיע אם הכסיף ונראו כוכבים או לא, והרי לפי שיטתו שזה ''דקות זמניות'' בחורף בזמן שפני זמרח מאדימים הוא כבר לילה גמור !! והאמוראים חיללו שבת רח''ל.
וממילא יתבאר ע''פ הגמ' ביומא (כח.) שהיו צריכים להסתכל אם ''האיר המזרח'', ואם האיר המזרח היו שווטים התמיד, ולמה לא היו מסתכלים בלוח ''אור החיים''?? הרי בחורף המזרח מאיר לפחות כ- 25 דק' לפני הזמן שלוח אור החיים המציא שהוא ''עלות השחר'', א''כ הדבר פשוט וברור, שבכל ימי החורף היו מקריבים תמיד של שחר, לפני עמוד השחר (!) ולא יצאו ידי חובה כלל.
ואבקש מכל הקוראים, שיקחו הדברים לתשומת ליבם ולא יעסקו כלל בסגויית ''זמני היום'' אלא א''כ הם יודעים את המציאות ושיטות החיושב וכו', כדי שלא להיות כמו אותו ת''ח, שבמחילה מכת''ר, המציא שיטה חדשה שלא כתובה בשום מקום, ובשלמא אם היה מחמיר לעצמו כשיטה כזו, ניחא (דמצינו קצת גדולים שחששו לשיטות שהיו נגד המציאות) , אבל לבוא לשנות הלוחות בצרפת, ששם כל השנה יש הבדל עצום בזמן עמוד השחר – זה לא טוב ...
מלבד מה שמבואר בתורה ''ויקרא א-להים לאור יום ולחושך קרא לילה'' שהיום והלילה נקבעים ע''פ כמות אור וחושך, ולא לפי כל מיני חישובים צדדיים, ומה שתמצא בדברי חז''ל שיעור זמן עה''ש וצה''כ ועוד, כבר מבואר בביאור הגר''א ששיעורים הללו נאמרו רק בא''י ובימי ניסן ותשרי, ולא מצינו מי מהאחרונים שדחה דבריו, או שחלק עליו להדיא והוב''ד להלכה במשנה ברורה ובכף החיים ובכל גדולי הפוסקים.
המהלך שלא להתחשב עם המציאות המשתנה הוא נגד:
1) המפורש בתורה כמ''פ שלילה ויום תלויים באור וחושך, ביאת השמש וכו' שהם מצבים מציאותיים משתנים.
2) המפורש בספר עזרא שלילה נעשה "בצאת הכוכבים'' שהוא מציאות 'נראית' ומשתנית ולא בשיעור זמן קבוע. וכתבו התוס' שהוא לימוד גמור.
3) המפורש בדברי התנאים ואמוראים שכל מושגי יום ולילה תלוים במציאות הנראית במשנה: חשכה/ספק חשכה חשכה, הכסיף התחתון/העליון, פני מזרח מאדימים, צאת הכוכבים, כוכב אחד יום – שניים בין השמשות, עלות השחר, האיר המזרח, משיכיר בין תכלת ללבן/חבירו הקרוב.
4) המפורש בכל הראשונים שהקובע לילה הוא מציאות של כוכבים ושכן נהגו בפועל, וכן לענין עמוד השחר.
5) מפורש בתוספות וברשב"א (שבת ל"ה) ובתוספות ר"ש משאנץ (פסחים) שאין קובעים לילה ע"פ ד' מיל כיוון דמספקא לבו מהו אדם בינוני (לשון התוס') לא הוי שיעורא ברירא להו דבההוא מספקא להו איזהו מהלך אדם בינוני (לשון הרשב"א) דהילוך אדם בינוני ספק הוא לנו וה''ה לענין עמוד השחר.
6) כן יש להוכיח מדברי ר"ת בספר בישר סימן רכ"א שמשתשקע החמה הוא מציאת נראית שהחמה מטיל זהרורין ומאדים מושבה.
7) מדברי הרמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן ועוד, שהקשו מה שייך תוספת שבת ביציאתו אחר צאה"כ ותירצו שימתינו לכוכבים קטנים (ורצופים) שהוא מציאות נראית, וכן פסק מרן בשו''ע [סימן רצ'ג].
8) מבואר בתלמידי רבינו יונה שיש להמתין לכוכבים קטנים כיוון שאין הכל בקיאין בכוכבים בינונים. וכ"ז לא שייך רק בראייה בשמים ולא בשיעור שווה.
9) נגד מה שנפסק בשו"ע בכל דיני לילה [בסימן רל'ה, ובסימן רצ'ג ובסימן וביורה דעה סימן רס'ב] שהקובע הוא "מציאות" של כוכבים, ולא הוזכר אפי' פעם אחת (!) במקומות הנ''ל, שיעור של 72 או 90 דקות, וכ''ש זמניות.
10) שיעור עמוד השחר – לא מוזכר כלל בשלחן ערוך, ובפירוש המשניות להרמב''ם מבואר להדיא שהוא ''האור הנוצץ במזרח וכו''' (ברכות פ'א מ''א) ומה שמשם משמע שזה תלוי ב'זמניות' כבר שינו הגירסא אחרונים ל''שעות השויה'', ואף אם נשאיר הגירסא שלפנינו במקומה, מ''מ אפשר לפרש 'זמניות' – דהיינו שמשתנה לפי עונות השנה, לפי קביעות האור, והפירוש הנ''ל הוא מוכח לגמרי מלשונו המשך, עי''ש.
11) לענין ק"ש דערבית שזמנו משעת יציאת ג"כ קטנים וביום המעונן להמתין עד שיצא ספק מלבו (ולא להשתמש בלוח/שעון).
ויש עוד, ואכמ''ל.
