זאת לא טענה הלכתית, זאת השמצה של האתרוג המרוקאי בדבר שלרובינו "אין אפשרות לבדוק את זה" וצריך לסמוך על אמינותו של רב שבמקרה משתייך לבד"ץ התימני.
ויש נפק"מ להלכה בהשמצה זו.
טענה הלכתית שייכת בדבר שכולם מודים בו, כגון אתרוג תימני שאין לו פיטם, ועוד כמה חסרונות שמעיבים על כשרותו.
ומלבד ההשמצה, הרב טהרני גם מעיז פניו בפני גדולי וקדושי ישראל, כדרכו מקטנותו, ואומר בגסות רוח שהאתרוג שבירכו עליו טוב לסלט.
כאן המקום להזכיר מה שכתב עליו מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב: "דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים".
גם זכה לשבחים מהגר"ע יוסף, שהכתיר אותו כתלמיד המבעט ברבותיו.
