לשם דוגמא בעלמא.
בכל סוגיא אנחנו אכן צריכים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולהגיע למסקנא גם למעשה. אבל ישנם ב' שלבים, הלימוד והעיון וכו' ואח"כ סיכום מה שהצטבר לנו וההכרעה.
כגון, אפשר וצריך ללמוד בעיון ובעומק ובהירות ההבנה סוגיות כמו פסיק רישיה ובדרבנן ולא ניחא ליה וכו', בסיום הסוגיא, מגיע גם השלב של הדיונים איך לפסוק, ע"פ רוב הראשונים? האם יש אחרונים שלא ראו את דברי הראשונים כי לא היה בימיהם? האם זה ספיקא דאורייתא או דרבנן, והאם ספיקא דאורייתא, מדאורייתא לחומרא או מדרבנן? כללי ס"ס, קבלת הוראות מרן, ועוד מכללים אלו, שאינם עצם הסוגיא הנ"ל בעצמותה.
יש כאלו שבכל סוגיא עיקר הבירור שלהם הוא בחלק השני, יש כאלו שרק החלק הראשון קיים אצלם. והדיון הוא על האיזון הנכון.
