משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
עיין בתגובה הקודמת.
דעת רבי בן ציון אבא שאול (בלבד!) בענין הפאה נכרית!
- יוזם הנושא מתוק מדבש
- תאריך התחלה
- סטטוס
עיין בתגובה הקודמת.
מהודרת של פעם ...
יש תמונה אצל סבתא שלי של אשתו של הרב בן ציון מאיזה אירוע וכנראה המעודכן של פעם זה לא מעודכן של היום
ואם זה נקרא מעודכן מבחינתך אשריך
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
ובאופן כללי יש לדעת שלא פוסקים הלכה לפי מראה הפאה של הרבנית, בפרט שרוב הרבניות הן זקנות ולובשות פאה בהתאם לגילן, וזה חוכא ואיטלולא להורות לצעירה ללבוש פאה של זקנה, וגמ' מפורשת במסכת שבת דמחכו עלה.
אלא פוסקים הלכה לפי גדרי הלכה, ולהלכה אין שום ענין ב"פאת קש" וגם הפוסקים הקדמונים האוסרים והמתירים מעולם לא העלו על דעתם להצריך "קש" אלא זה אסר מפני מראית העין וזה התיר מפני שלא חיישינן למראית העין.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
אין נפק"מ, כאשר הגרב"צ הורה ללבוש את העדכנית גילה דעתו במפורש בנושא זה.
ואליבא דאמת הרי זה מביך שצריך להביא ראיה שמותר ללבוש בגד יפה ועדכני, דמהיכי תיתי לאסרו.
וכי יש בנמצא פוסק הלכה שיחייב אשה להתלבש כמו לפני 80 שנה? כל דור והאופנה שלו (אלא אם כן זה לא תואם לגדרי ההלכה, שאז זה כבר ענין אחר).
אני לא יודע אם זה עשוי מקש אך זה נראה פאת קש
רק באתי לומר שכולם מבאים ראיה מאשתו של הרב בן ציון משם אין ראיה
למה אסרו בגד אדום בשוק
ופאה ארוכה וכו' זה יותר מבגד אדום
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
מנהג אשתו זה בכל מקרה לא ראיה, רק חזי לאיצטרופי למה שהורה בעצמו.
ואם יצאה בפאה ללא כיסוי, בוודאי חזי לאיצטרופי, ואין שום מקום לדקדק דקדוקי עניות באיזה סוג פאה ובאיזה תסרוקת וכו'.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
אסרו כי לא נהוג, וממילא זה בולט.
ובמקום שנהוג ללבוש אדום, התירו.
ועל פאה ארוכה כתבו הפוסקים שזה כבגד אדום, והיינו הך. שהכל תלוי במנהג המקום, מה נחשב שם אורך חריג.
זה היתה כונתי שבירושלים אצל הספרדים כמעט שלא נהגו
ברוך שכונתי לדבריך
הפאות של פעם היו נראות כמו קש!
הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, מעיד שכאשר היה חתן ולמד בישיבת קול תורה, נכנס אל מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל, כדי לשמוע חוות דעתו בענין הפיאה, אמר לו הגאון רבי שלמה זלמן זי"ע בזה הלשון: "מה הם טוענים, שבדורות שעברו היו כאלו שהלכו עם פיאות נכריות, הרי הפאות ההם היו נראות כמו צמר פלדה! כמו תבן וקש!. [בלשונו: וואס טענה'ען זיי אז אמאל איז מען געגאנגען שייטלען, די אמאליגע האבן דאך אויס גיקוקט אזוי ווי דראד, שטרוי!"].
אני לא מבחין בין פאה לשער!
זה אצלי מאוס מאד!
בדרשה שנשא הגאון ר' דן סגל שליט"א ברבים, אמר בזה הלשון: "אני מוכרח להגיד מה ששמעתי מהראש ישיבה ר' שלמה זלמן זצ"ל לפני שלושים שנה, כשדיברנו על פיאה, הוא אמר לי כך: לפני חמישים שנה - כך הוא אמר אז - אם היתה אחת באה לירושלים עם פיאה, היו סוקלים אותה באבנים! ואז - הוא אמר - פיאה - כך הוא אמר: "אפילו עיוור היה רואה שזה פיאה! כמו קש זה היה!.
היום - הוא אומר - נכנסים אצלי ואני לא יודע אם זה כך [פיאה] או כך [שערות], אצלי זה מאוס מאוד!" - הוא אומר - למה?, כי אפילו לפי אלו שחושבים שזה מותר, "זה כמו שאדם אוכל בשר כשר והוא משתדל בכל האופנים שזה יראה טריפה!, כך הם מכסים את הראש עם דבר שהם עושים את כל ההשתדלויות שיראה שזה כמו שיער!" וסיים שוב ואמר: "זה אצלי מאוס מאוד!" - "נורא ואיום אין אל מי לדבר".
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,103
שטויות והבלים !!!
הפאות של פעם היו נראות כמו שיער טבעי, כמו שכותב המ''ב בסימן עה בשם האחרונים דיש בפאה נכרית (במקום שלא נהגו) חשש מראית העין שיחשבו שהיא פרועת ראש (וגם מבואר להדיא בראשונים ובאחרונים שהיו פאות משערות עצמן או חברותיהן, ובשלטי הגיבורים מבואר דהפאה היא קישוט)
וכבר האריך בזה מרן פוסק הדור הרב @משיב כהלכה שליט"א עיין בדבריו עי''ש
לא נראה לי שהגה"צ רבי דן סגל שליט"א אומר שטיות והבלים כלשונך
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 1,103
אתה חוזר על השטויות שלך, בעוד שמבואר בכל הראשונים והאחרונים שהפאות היו משער טבעי, ואם זה היה פאות קש לא יובן כלל מה ראו כמה מגדולי האחרונים כהיעב''ץ והחסד לאברהם לאסור מטעמי פריצות וכדו'. קש יותר מכוער ממטפחת.
לגבי ר' דן סגל, קודם כל י לבדוק מה הוא אמר במדויק באיזה הקשר והאם דבריו סולפו, אח''כ נמשיך לדון, ובפרט שיכול להיות שהוא דיבר דרך גוזמא
אולי לא סתם לב השטויות וההבלים לא שלי אלא העתקתי את דבריו של הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א
אולי לך זה נראה שטיות
אך הויכוח הוא טפשי לא כל מה שלא נראה לך הוא שטויות והבלים
יש דעה אחרת בעולם
אני מקבל את הדעה שלך אך לומר על דברים של אחרים שטיות והבלים על סמך.....וכו'..
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
ראשית, הוא מדבר על הפאות שלפני מאה שנה (דהיינו חמישים שנה לפני שדיבר עם הגרש"ז), ולא על הפאות בזמן הגרב"צ אבא שאול, וממילא אין קשר בין זה לזה. וגם אם רצית לדחוף לכאן תעמולה "לזיכוי הרבים", היה לך לעשות זאת באשכול הייעודי, שם נטחנו הדברים, ולא באשכול על דעת הגרב"צ אבא שאול.
שנית, לדבריו אין שום הבנה, ואולי דיבר בדרך גוזמא כפי שתירץ קודמי. יתכן מאוד שהתסרוקת או מראה השיער הטבעי היה שונה בזמן ההוא, אבל הפאות היו זהות לתסרוקת של השיער הנהוגה בזמנם, ולא היה ניתן להבדיל בין פאה שיער.
ואם באמת "עיוור היה רואה שזה פאה", לא מובן על מה נחלקו האוסרים והמתירים בכל הדורות, וכי יש מראית העין בדבר כל כך בולט?
ועוד, שדוקא מסיבה זו (שלא ניכר כלל שמדובר בפאה) אסרו האוסרים לפני מאות שנים!
מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות. לפני כחמש מאות שנה).
תשובה מאהבה: "בזה נראין הן… כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".
ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".
תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".
תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".
ר' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".
ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".
שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".
ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
כבר העיד חתנו שהדברים הללו לא נכונים, ולא היה מאוס אצלו אלא פאה בולטת ומוגזמת באורכה וכנ"ל.
וכך אמר הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בשיחה מוקלטת בריש שנת תשע"ד עם הרב יואל שילה שליט"א, מח"ס "ותשקט הארץ":
"למי שיש כבר דעה מוקדמת שאסור - קשה מאד לדבר עמו.
למעשה, אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבאך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו - 'מה עושים מאתנו - מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון - אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו - הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים.
מה שאני שמעתי בעצמי מחמי, ואני אסביר את המקום לטעות שהיה בדברים, שאחרים אומרים שמועה הפוכה... אשתי אומרת שהוא נתן לה את הכסף לקנות פאה, ולפני החופה הוא שם את שתי ידיו על הפאה שלה ובירך אותה, וממילא ברור שזה היה בלב שלם.
יחד עם זה אני רוצה להגיד לכם שחמי ז"ל היה תקיף בדברים, ומה שלא היה לפי טעמו - הוא מחה על זה; אספר לכם סיפור שמשלים את התמונה, שפעם אחת, אחת הכלות הצעירות הופיעה בבית בשבת שאחר החתונה והשבע ברכות, ואני בעצמי הייתי שם, ובודאי שיש ענין להקדים בסבר פנים יפות, וחמי הסתכל עליה וראה שהפאה שלה ארוכה מדי, אז הוא פנה לסובבים ושאל 'מי זאת האשה הזאת - אני לא מכיר אותה', ככה חריף! וזה היה לפני כולם! וכמובן שזה היה רמז ברור, והיא סידרה את הפאה למקומה, ואני מראה בכך שמצד שני לא היתה שום שאלה, ואם בבית ככה הנהיגו - אז הפשט שזה היה על דעתו המלאה.
אם יש כאלה שחושבים אחרת, זה בגלל שיש משפחות אחרות שהתערבו, אבל מצד הבית - הלכו עם פאות, וכמובן שהקפיד מאד מאד שתהיה פאה צנועה, וצנועה זה מה שמקובל שזה צנוע, מה שעל פי הרבנים נחשב צנוע.
בכל תוקף הוא דיבר נגד זה, על הפאות הפרועות והמתולתלות והלא צנועות - הוא היה חריף מאד נגד זה, אך פאה בצורה אנושית ונורמלית וצנועה כמו שמקובל על פי הרבנים - לא היתה לו שום בעיה, בזה הוא תמך.
וכך אותו דבר גם אצל הרב אלישיב זכרונו לברכה, כמו שהסברתי מגיסתי ע"ה, ובתנאי שהיא פאה צנועה, וזה חמור מאד; ובפאה צנועה לא היתה לו שום בעיה לכתחילה...
הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה, בתנאי כפול שיהיה צנוע... הרבנית של ר' שמואל עליה השלום - היא מהבית הלכה עם מטפחת...
ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין - הוא דיבר נגד פאות פרוצות, וכשאמר 'לא כמו הפאות שנוהגות היום' - התכוין שפאה זה מותר... אבל ב'הפאות של היום' - הוא התכוון לפאות פרוצות, אבל על הפאות הצנועות הוא לא דיבר שם. והם לקחו את הדברים וטשטשו אותם!
אני בעצמי שמעתי את ההקלטה כמה פעמים בצורה מדוייקת, ושם הוא דיבר נגד פאות פרוצות, והוא קרא לזה 'הפאות של היום' ולא התכון כמו הפאות הצנועות של היום, אלא "איך שברחוב הולכים היום", אבל הפאות הצנועות - הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע"ה הלכה עם פאה.
היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלן בדברים אחרים, והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה.
הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר 'אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה - זה להוריד לה את הראש! איך אתה יכול מספק לעשות את זה...' תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה - אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל". עכ"ל.
ובנו, הרב יהושע בורודיאנסקי שליט"א, נכד הגרש"ז, כתב כך: "אימי מורתי תליט"א חובשת פאה עד היום הזה. כשדברתי פעמים רבות עם אימי שתחי', אמרה לי בכאב על הפרסומים כאילו היה אביה זצ"ל מתנגד לפאות: 'הרי הוא רכש מכספו, ללא אומר ודברים, שתי פאות עבורי לנישואי, וכן לנישואי אחיותיי שתחי', ואת שתי ידיו הקדושות הניח בברכה על ראשי העטור בפאה ערב כלולותי! וכי היה עולה על דעתינו לעשות ולסטות כלשהוא מדעת אבינו רוענו, שכל פניה ופניה שעשינו היה על פיו?'
את דברי דודי הגר"ש אויערבאך שליט"א על כרחינו לפרש שכונתו על הפאות הארוכות והבלתי צנועות (ולכן כתב שם שאביו זצ"ל כאב על הפאות שהתפשטו לאחרונה, והרי הפאות עצמם כבר פשטו עשרות שנים ויותר), ואמת שאכן על כך כאב בראותו את הפאות האסורות מתפשטות, והורה בפרוטרוט מה גדר שיעור היתרם וכבר נתפרסם בספרים ומכתבים.
סופו של דבר ברור ופשוט שדעתו היתה נוחה מכל בנותיו ונכדותיו וכו' וכו' וכלל ישראל החובשות פאות צנועות וכשרות לראשן... ועד כי יבא ינון לא העלה בדעתו לפקפק כלל על מנהג יראים ושלמים ואין להאריך עוד בפשוטות".
ועוד הובא בספרים משמו:
"סיפר לי הגאון רבי יעקב וייל שליט"א, ראש ישיבת שערי תורה, שאיתרמי עם כ"ק האדמו"ר בעל הבית ישראל מגור זצ"ל. אל הרבי הבית ישראל הגיעו עסקנים כדי להחתימו נגד הפאות הנכריות, והם סיפרו לו שהגרש"ז אויערבאך כבר חתם, או עומד לחתום, אלא שהתנה את חתימתו בכך שגם הרבי מגור יחתום. הרבי שלח את הרב וייל שליט"א לברר אם אמת נכון הדבר. תשובת רבינו היתה נחרצת: "איך אפשר לאסור את הפאה, הרי הרבה אנשים יראים ושלמים נוהגים בזה היתר! לא חתמתי על איסור כזה ולא אחתום!"
"הגאון רבי יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת קול יעקב, סיפר לי שפעם באו לפניו כדי שיצטרף לאיסור חבישת הפאות מכל וכל, ואמר להם שקודם עליו לשאול בענין את פי רבו - הוא רבינו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. המעוררים אמרו לו שכבר היו אצלו ודעתו לאסור. "בנוכחותם התקשרתי לרבינו לברר את דעת קדשו בענין, ואמר באופן ברור: שקר וכזב, לא אסרתי" (ספר "חכו ממתקים", חלק ב' עמ' קכ"ג).
"מצאתי בתכריך כתביו של הג"ר אשר אליאך זצ"ל, מנהלה הרוחני של ישיבת רבינו חיים עוזר, וכה כתב: שאלתי למרן הגרש"ז אויערבאך בענין כיסוי הראש של אשה, מטפחת או פאה, והשיב ששני הכיסויים טובים, ולהשאיר לה איך שהיא רוצה ואיך שהיא תבחר, ואמנם בדורות הקודמים אסרו זאת, מכל מקום כהיום זה מותר, דכולם לובשים את זה והכל שרי" (שם, עמ' קכ"ד).
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
כיסוי הראש מעיקרא אינו אלא קללה, כדאיתא בעירובין דף ק' שזו סיבת תחילת המנהג המוזכר בתורה, ומאידך אין שום "מצווה" בתורה לכסות הראש, ולא תמצאו אותה במניין המצוות, וגם יש מחלוקת בין הפוסקים ראשונים ואחרונים אם זה בכלל ציווי מדאורייתא או מדרבנן, וגם להסוברים שהיא מדאורייתא (שהם רוב הפוסקים) - אין זה אלא מנהג נשות ישראל המוזכר בתורה, ולכן נחשב דאורייתא.
וממילא כיוון שהיסוד הוא קללה, אין זה דומה למשל הנ"ל (שמעיקרו אינו מובן, וכי יש הבדל בין מראה בשר כשר לבשר טרף...) אלא לאדם העובד לפרנסתו כתוצאה מקללתו של אדם הראשון, ובמקום להזיע בשדה הוא עובד במשרד ממוזג. וכי איזה בעיה יש בזה?
ובדומה לזה כתב הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל, בעל "בן איש חי", בספרו "בן יהוידע" (עירובין ק:), וזה לשונו: "כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". עכ"ל. כלומר, שאין כיסוי הראש קללה גמורה, מפני שיש נשים ששמחות בכיסוי הראש, מפני שהוא נאה, והוא הדין לפאה נכרית שהיא יותר יפה משיער עצמה, והאשה שמחה בו.
ושם בד"ה "ומגדלת שיער כלילית", כתב עוד וזה לשונו: "דהא ודאי אם השיער סתור אינו שבח לה, דהוי כלילית, אך אחר שקולעתו הוא שבח, כי תתנאה בזה, וכנראה בחוש הראות דהאשה מביאה פאה נכרית ועושה אותם קליעות להתנאות בם, ולכן מנה הכתוב השיער בכלל הקישוטין, דכתיב "שערך כעדר העזים" והיינו בהיותו קלוע".
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,706
ואביא עוד כמה ראיות משנים עברו, על קצה המזלג.
בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב) מובא:
"הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".
וכן כתב הרב פנחס זליג ווייס שליט"א מח"ס "זיו אבות" בקונטרס "כבוד האב" (עמ' 53): "רבי יעקב מור ז"ל מבני ברק היה יליד ווערבוי. כשפגשתי אותו הוא היה כבר מעל גיל תשעים. כששמע שאני נין של רבי קאפל בלוי (הגאון רבי יעקב קאפיל הכהן בלוי, ראב"ד ווערבוי שבהונגריה, תלמידו הגדול של ה"כתב סופר") התלהב ואמר: אני אספר לך מי היה הסבא שלך, וכיצד עמד על משמר הדת בווערבוי.
אביו, רבי בנימין זאב, היה נשוי לבת משפחת הרצוג, וגרו בווערבוי. הנשים היו הולכות אז עם פאה נכרית העשויה משערות משי, ולא משערות אמיתיות. אמו היתה בוינה, ושם התחילו לשווק פאות העשויות משער אמיתי. היא קנתה פאה כזאת, והיתה הראשונה שהלכה עם זה בווערבוי.
כנראה שיהודי העיירה לא היו מודעים למציאות של פאה משיער אמיתי, והתפלאו לראות את גב' מור הולכת בגילוי ראש עם השיער שלה. מיד הלכו והודיעו לבית הדין שגברת מור הורידה את הכיסוי ראש שלה ח"ו. זמן קצר לאחר מכן באו שני אנשים עם הזמנה מהראב"ד רבי קאפל לבא לבית דין. הגברת מור הבינה שכנראה זה נוגע לפאה החדשה, ובקשה מהם להמתין כמה דקות, כי צריכה לחפש איזה מסמך כדי להראות לבי"ד. היא לקחה את החשבונית של קניית הפאה ובאה עם זה לבי"ד.
כשרבי קאפל התחיל לומר שאנשים באו לספר שהולכת בלי כיסוי ראש, הוציאה הגב' את החשבונית שקיבלה מהחנות בוינה, שהיה כתוב בה שקנתה פאה משער אמיתי, ואמרה שח"ו לא עלתה על דעתה ללכת בלי כיסוי ראש, רק האנשים שלא הכירו מזה טעו בה. לאחר שרבי קאפל קרא את החשבונית הוא פטרה לשלום". עכ"ל.
ובספר כאיל תערוג (עובדות על גדולי ישראל שנאמרו ע"י הגראי"ל שטיינמן, עמ' 679) מובא: "אחד מהיהודים היקרים בכפר סבא היה רבי משה דינין שהיה מעיר מינסק. הוא היה שוחט בעיר, והיה מדקדק מאוד. סיפר בן רבינו הגר"מ: בערך בשנת תשי"ב, נהגה בארץ תקופת צנע... הגרי"ז... לא סמך על אף שחיטה כי לא הכיר אז אף אחד... בנו הגרי"ד, ידידו של רבינו מקדמת דנא, ידע שאבי בכפר סבא, לכן הגרי"ד שלח את אשתו וזו הלכה עם אמי לשוחט בכפר סבא ר' משה דינין, ויחד פיקחו על השחיטה ומלחו, ומזה אכל הגרי"ז...
בפעם הראשונה שהגיעה הרבנית אשת הגרי"ד לשחוט אצלו עופות, היא לבשה פאה, והוא לא ידע אם זה פאה או שיער, והסתפק כיצד יברך שם. הרבנית תמר היתה שם ואמרה לו: 'אל תדאג, זו אשה כשרה, אתה יכול לברך'. כך סיפר בנה, הגאון רבי אברהם יהושע ראש ישיבת בריסק, בימי האבל על אמו". עכ"ל.
וכן לפני כשבעים שנה היו נשות גדולי ישראל חובשות פאות קאסטם, כאשר פורסם במגזין COL: מרת זיסל קליין ע״ה זכתה להיות (בשנים הראשונות) הפאנית של הרבניות בבית הרבי מליובאוויטש זצ"ל - אם הרבי, הרבנית חנה נ״ע, אם הרבנית ואשת הרבי הריי״צ, הרבנית נחמה דינה נ״ע, והרבנית חיה מושקא נ״ע. מרת קליין סיפרה על הפאות קאסטם היוקרתיות שהיו הרבניות לובשות אז, ושהיו תופרים אותם שערה שערה, פאות שכיום יימכרו בעשרת אלפים דולר אם לא יותר. כשנכדתה מרת חני פרידמן התחתנה, נכנסו אז בשוק פאות קאסטם, והאמא שלה מרת דבורה גודמן תחי׳ השקיעה ורכשה לה פאה קאסטם, וכשהסבתא מרת זיסל קליין הנ״ל הגיעה לחתונה והראו לה את הפאה, היא צחקה ואמרה זה קאסטם? זה עבודה בעיניים... בואי אראה לך איך אנחנו היינו מכינות פאות, ותארה לה איך שהיו תופרים שערה שערה (מפי נכדתה מרת חני פרידמן).
וכן סיפר הרב יוסף יצחק גרינברג שליט"א, שליח חב"ד באלסקה והעורך הראשי של הספר "ימי בראשית", על הפאות לפני כשמונים שנה: "בשנת תש"ז כשהרבי מליובאוויטש זצ"ל נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, הוא השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי.
באחד השיחות שהיה לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה פאה יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר, כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השיער.
הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז, ואמר: "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ"ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז.
הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה.
ר׳ יענקל ליפסקר סיפר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, וזו היתה פאה כל כך יפה, והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה, היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה, ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם (מפי נכדו הרב מענדל ליפסקר, שליח חב"ד בקליפורניה).
וכן הובא בירחון התורני "המאור" שיו"ל בארה"ב בחודש שבט תשי"ג, לפני כשבעים שנה: "נתייסדו כאן הרבה בעלי מקצוע מאחינו בני ישראל, לעיבוד פאות נכריות בשביל בנות ישראל הכשרות. היהודים בעלי מקצוע הזה, הינם ברובם ג"כ מהגרים שבאו לכאן בשנים האחרונות והתעסקו במקצועם הזה גם באירופה, וכי על כן הינם מומחים בעיבוד הפאות הנכריות לכל פרטיו ודקדוקיו, בתכלית היופי והשלימות. ישנן בעלות מקצוע מומחיות מפורסמות כאלו, שמעבדות פאות נפלאות, שהרואה אותן לא יכיר בשום אופן שאלו הן פאות נכריות" (עמ' י"ט, מאמר "פאה נכרית ודת יהודית").
וכן אמר הגאון רבי פנחס ברונפמן שליט"א, אב"ד בבית דינו של הגר"מ גרוס (תמצית מדרשתו בפסח תשע"ח): "המשנה ברורה כותב שהגוזרת שערות של עצמה ועושה מזה פאה, זה מותר.. יש לי תמונה מהסבתא שלי, שהיתה אשת רב חשוב מאוד ברוסיה, ראיתי אותה עם פאה וזה היה נראה כשיער".
והגאון רבי יעקב דוד וילובסקי זצ"ל (הרידב"ז, נפטר בשנת ה'תרע"ד), רבה של סלוצק ושל צפת, במכתב לנכדתו, אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהובא בספר "מלך ביופיו" (עמ' 76), כתב וזה לשונו (מתורגם מיידיש):
"נכד[ת]י הענדל-רייזל'ה, עליך מאוד יפה הפאה, אני זוכר היטב האיך הולמת אותך הפאה, בהחלט אַ מְחַייֶה [תענוג] להביט! וכשתהיי כאן [בצפת], באותו הזמן תהיי מוכרחה לשאת רק מטפחת על ראשך, עד שתסעי מכאן, אבל בגדי משי, יהיו לך כאן יפים יותר מאשר ברוסיה. מנאי, אביכם יעקב דוד רידב"ז".
דעת לנבון נקל שעל פאת קש ותבן אין מה לומר "תענוג להביט".
- סטטוס