בדעת מרן הגרב"צ אין בירור גמור
ישנם תלמידים ששמעו ממנו בתוקף לאיסור
וישנם תלמידים ששמעו בתוקף להיתר
אני אישית שמעתי מתלמידיו גם לאיסור וגם להיתר
ת"ח אחד טען לי שלכל אחד היה עונה לפי מנהג ארץ המוצא שלו
הדבר פשוט וברור שבספריו התיר פאה, ובספרו חלק א' ביאר זאת הדק היטב, אבל הבליע את הדברים בתוך נדון אחר, בכוונה תחילה (ומשום הכי גם ענה לתלמידיו פעם להיתר ופעם לאיסור), אבל בחלק ב' כתב במפורש (אבל שוב הבליע זאת בביאורים, בתוך הלכה אחרת שנוגעת לק"ש):
הלכה: מותר לקרוא דברים שבקדושה כנגד אשה הלבושה פאה נכרית.
ביאור: ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית,
ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע (עכ"ל).
קטע זה הוא מקונטרס אחרון, וע"ז כתב הגר"א אבא שאול זצ"ל בהקדמה לשו"ת אור לציון ח"ב: "הוספנו בסוף הספר קונטרס אחרון, ובו פסקי הלכות בקצרה ממרן המחבר שליט"א, אשר בהם נאספו בעיקר עניינים השנויים במחלוקת בין האחרונים, או שאינם מבוארים בדבריהם, ולבקשתם של רבים לידע את הכרעת מרן בהלכות אלו, ובהם כמאתיים פסקי הלכות. וזאת למודעי שמרן המחבר שליט"א
עבר על כל פסקי ההלכות בחיבור זה, וכן על המקורות והביאורים, והגיה ותיקן והשמיט כפי ראות עיניו". עכ"ל.
וכן כתב הרה"ג רבי שמואל משה תורג'מן שליט"א בספר "נשמת ישראל" על הלכות נדה: "אמר המחבר, מאחר ובספר הנוכחי הובאו הלכות חשובות מהספר היקר והחשוב עד מאוד של מו"ר ועט"ר ה"ה הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א, ראיתי לנכון לכתוב כאן הבהרה קטנה אודות הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', למען ידעו דורותינו כי כל הספר הוא מאת המחבר, הלא הוא הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל זיע"א.
מעשה שהיה בשבוע הראשון שיצא לאור הספר הקדוש "אור לציון" חלק ב', וידוע לכל שאז מו"ר זצ"ל היה עדיין בשכלו הזך ובכושר דיבורו, וכהרגלנו נתאספנו יחד שכנים מקרוב באו בערב שבת קודש לתפילת מנחה וערבית, ובעוד אנחנו יושבים ומסתופפים בצילא דמהימנותא דמו"ר זצ"ל וממתינים למנין, ברכנו את הרב לרגל הוצאת ספרו החדש "אור לציון" חלק ב', ושאל השואל בזה הלשון: "שמענו שהספר הזה אינו מהרב, ורק תלמידים כתבו אותו, ואין לסמוך על זה הלכה למעשה".
ושאלה קנטרנית זו הכעיסה גם הרגיזה וקוממה עד למאוד למו"ר זצ"ל, וסביביו נסערה מאוד, עד שמרוב ריתחא קם מכסא הגלגלים עליו ישב, והשיב בזה הלשון: "מי אומר דברים כאלה? הספר הזה אני כתבתי אותו! כל הספר הזה הוא שלי!" והנה מרוב ריתחא דמו"ר זצ"ל נרתע השואל, וכביכול חזר לשאול בלשון אחר, ד"השמועה הנ"ל היתה רק כלפי המקורות הכתובים למטה". וגם על זה השיב מו"ר בזה הלשון:
"כל הספר שלי הוא, וכל מה שכתוב שם אני אמרתי".
וחזרנו לשאול למו"ר זצ"ל אם אכן אפשר לסמוך הלכה למעשה על כל מה שכתוב בספר, והשיב מו"ר הרב זצ"ל:
"כן. בשביל זה נכתב הספר, לסמוך על זה הלכה למעשה" (שלא יאמר כל אחד, אני שמעתי ממו"ר אחרת, או כך וכך אמר לי מו"ר וכל כיוצא בזה). עכ"ל.
וכן כתב הרה"ג רבי ציון עמר שליט"א, עורך ספרי "אור לציון", בספר תפארת ציון (עמ' שצ"ג): "דרך עבודתנו היתה לאסוף את פסקי ההלכות של רבנו... ולהגישן לפני הרב, והיה מעביר שבט ביקורתו מה לקרב ומה לרחק... פעמים שפסק דין אחד... שונה ממה שפסק מקודם, והייתי מקריא לו את שתי הוראותיו, ומה שראה לנכון שתהיה משנה אחרונה, כן פסק, ואמר שכך יכתב בספר. ופעמים שהיה אומר לי, לא הבינו אותי טוב, ולא לכך נתכוונתי. פעם אמר לי בשיעור בשבת, מחצית מהשומעים יאמרו שאמרתי מותר ומחצית יאמרו שאמרתי אסור...
ופעמים שהייתי מגיע אליו והיה אומר לי: 'אני רוצה שתכתוב בענין פלוני כך וכך, שאף שבשיעור פסקתי כן, שוב ראיתי שראוי יותר לפסוק כך'... כמה שמח רבנו כשיצא ספר או לציון חלק ב' לאור עולם, ואמר:
'הנה יש אומרים בשמי כך ויש אומרים כך, עכשיו יש ספר, וכבר יודעים בדיוק את דעתי המוחלטת!' ופעם טען תלמיד בפני רבנו: 'אבל אני שמעתי להדיא בשיעור שכבודו אמר אחרת ממה שכתוב בספר?' ורבנו ענה בחיוך: 'כשהייתי מוסר שיעור הייתי זוכה להגדיל תורה, כפי מספר השומעים, זה אומר חכם בן ציון אמר כך וזה אומר כך, אבל בספר אמנם מיעטתי תורה, שכן אמרתי רק תורה אחת, אבל היא לפחות תורה שלי!'...
דבר הנוגע לכמה תשובות בספר, שוותיקי התלמידים זוכרים ששמעו מפיו הוראות הפוכות. הן עוד בחיי רבינו אירע לא אחת שהיה חוזר בו מהוראות שהורה בשנים עברו, וזאת מכמה סיבות; מפני שינוי הנעשה במציאות, או מפני שמצא ראיה לסתור, ועוד טעמים נוספים. וכשבאו לפניו בסידור ההוראות שאלו העורך: 'בשנה פלונית אמר הרב כך, ושנה פלונית אמר הרב כך, מה ההכרעה הסופית? והיה רבנו משמיע את משנתו האחרונה". עכ"ל.
ועוד הביא הנ"ל בשם מקורבו, על תשובה שהושמטה מהספר "אור לציון", ואמר על זה הגרב"צ:
"אין לי כח למלחמות, את דעתי רמזתי בספר, מי שהבין הבין, ולא הרבה הבינו". עכ"ל. ועוד העיד הגאון רבי שלמה זעפרני שליט"א בהקדמת ספרו "עטרת שלמה": "היתה לנו קביעות באותן שנים לשבת לפני רבנו, ואני הייתי קורא לפניו את הפסקים, ואחר כך היינו דנים בהם. לבסוף היה ידיד נפשי הגר"מ פטרובר שליט"א כותב מפיו את התיקונים וההשלמות... ופעמים חידש כנשר נעוריו וראה לדרוך בדרך חדשה". עכ"ל.
וכן כתב בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (נדפס בשנת תשס"ח) להרב דוד קורן שליט"א, וזה לשונו: "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפה, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות. אבל ודאי אם יש אשה שמכסה כראוי במטפחת, זה עדיף". עכ"ל.
ובספר "תפארת ציון" הנ"ל כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל.
והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית... היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".
וכן הביא באחד הספרים בשם ת"ח אחד, שנכנסה קבוצת תלמידים לפניו ושאלוהו על דבר לבישת פאה,
וביקש שיכנסו אחד אחד, ולכל אחד ענה תשובה אחרת. וכן כתב הראשון לציון הרב יצחק יוסף בהסכמה לאחד הספרים, בשם אביו הגר"ע יוסף, ששאל את הגרב"צ אבא שאול כיצד יתכן שדעתו להתיר פאה, וענה לו הגרב"צ שבאמת דעתו להחמיר, אך כיון שנשים רבות יוצאות עם פאה, ראה ללמד עליהן זכות. ע"כ. והדברים מתאימים לכל הנ"ל, שניסה להסתיר דעתו ולא רצה לחלוק בריש גלי על ידידו ורעו הגר"ע יוסף זצ"ל, ולעיתים הראה עצמו כמחמיר בתשובות שענה בע"פ, אך העיקר הוא מה שגילה דעתו בכתב.
וכמו כן הובאה עדות בירחון "אור תורה" קובץ כ"א, על דעתו של הגרב"צ אבא שאול בענין פאה נכרית, וכך כתב שם הר"ר מרדכי כליפא מבת ים: "בדידי הוה עובדא, שנפגשתי עם הגאון שליט"א [זצ"ל] בחתונה, ביום ג' אלול תשמ"ז, ואמר לי בזה הלשון: "אני מתיר פאה נכרית". עכ"ל. וזכורני שהרבנית הלכה בפאה נכרית ללא כיסוי אחר". עכ"ל.
והרב ברוך שרגא שליט"א, מתלמידי הגאון רבי בן ציון אבא שאול, כתב בהסכמה לאחד הספרים ששמע מפי הגרב"צ שיש לדעתו כמה דרגות בכיסוי הראש: א. כיסוי ועליו מטפחת ועליה שאל, דהיינו שלושה כיסויים. ב. כיסוי ועליו מטפחת, באופן שלא יוצאת מכיסוי הראש אפי' שערה אחת, דהיינו שני כיסויים. ג. פאה עם כובע. ד. פאה גלויה. ה. מטפחת, שיוצאות ממנה כמה שערות החוצה, וזהו הכיסוי הגרוע שבכולם. עכ"ל.
וידוע שהמטפחת הנפוצה כיום היא מהסוג החמישי הגרוע ביותר, ופוק חזי, ועל זה כיוון הגרב"צ אבא שאול זצ"ל באמרו שהפאה עדיפה ממנה מאחר שמכסה את הראש לגמרי, למרות שמלכתחילה ודאי היה עדיף שתכסה את הראש כראוי במטפחת. ולכן הורה למעשה ללכת דוקא עם פאה.
וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, בשו"ת שמש ומגן: "והיום ראיתי שגם הגאון רבי בן ציון אבא שאול שליט"א בספרו אור לציון (חלק או"ח סי' י"א) מתיר לכל הנשים לצאת בפאה נכרית לרה"ר. והליץ בעד ש"ג ורמ"א. ודבריו ברורים שם להתיר, ולא כמו שפירשו בהם איזה תלמידים שלא הבינו דבריו".
אבל כל זה מיותר כאשר רואים את דבריו שהובאו בספר "תפארת אבות" (חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל'):
רבינו רמז לדעתו בנושא כיסוי הראש בספרו הראשון "אור לציון" חלק א' (או"ח סי' י"א), ועיין עוד בחלק ב' (פרק מ"ה בביאורים לתשובה ט"ז).
ונצטט מדבריו בשיעור שמסר בישיבה (העתקה מהקלטה מלה במלה): "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב.
ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א. אבל הבעיה היום שהפאה היא יפה, שהיא כמו בתולה ויותר יפה, זה נקרא בעיה בצניעות. ומה שיש בעיה בפאה מצד צניעות, יש גם בשמלות של היום שהרבה הולכות בלי צניעות, זה מהודק לגוף. ולפי האמת היה צריך לשנות את כל השמלות, רק איני יודע אם אשה היתה יכולה לעמוד בזה, אבל בכל אופן כך צריך. וגם אשה שהולכת עם בגדים רחבים וכיסוי ראש במטפחת, מי שלמד כתובות יודע שלפי דת יהודית צריכה שני כיסויים, אבל הציבור חלש...
הדין הוא: מי שמכסה במטפחת, יותר טוב. אבל זה רק אם מכסה הכל. ומכל מקום גם פאה מותר, שהרי אם ראובן יגרש את אשתו על שאינה הולכת עם מטפחת, נפסוק שחייב ליתן כתובה, כי אינה נקראת פרועת ראש" [עד כאן דבריו מתוך ההקלטה].
תורף דעתו: שמבחינת 'דת יהודית' הרי שפאה היא כיסוי ראש גמור, לפי שהדבר תלוי ב'מנהג שנהגו בנות ישראל' (רמב"ם הלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב), והיה אומר שכן דעת מרן ראש הישיבה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל. אך מפני שהשאלה קשורה להלכות צניעות, היו תשובותיו של רבינו בצורה לא גורפת: היו כאלה שהורה להם היתר לכתחילה, היו כאלה שהתיר רק משום שלום בית, והיו כאלה שהורה להם רק מטפחת, וכדרכו הייחודית בהוראה למעשה, לענות לשואל ולא רק לשאלה.
אברך תלמיד חכם פנה לרבינו בשאלה למעשה, ונענה: "לכתחילה צריך ב' כיסויים כדת יהודית (כמבואר בשו"ע אה"ע סי' קטו סעיף ד), אלא שכבר נהגו בזה דלא כמרן, ומצד הלכות צניעות, הלא כל צורת הביגוד של הנשים כיום אינו צנוע ביחס לדורות הקודמים, וכי לא נתחתן בגלל זה? והרי הנישואין מצות עשה, ואין לבטל שידוך בשביל חומרא".
כשפירסם דעתו בשו"ת אור לציון חלק א' ושמע שיצאו עוררין, התבטא: "את התשובה הזאת כתבתי אחר שיקול דעת גדול. כי דבר שמצד ההלכה הוא מותר ורק יש מקום להחמיר, אני לוקח בחשבון גם שיקולים נוספים כמו שלום בית". ולדוגמה: אשת אברך גדלה בסביבה שהנשים לובשות שם פאה נכרית ובעלה ביקשה שתשנה למטפחת, ואמרה שמוכנה לעשות ככל אשר יורה לה רבינו. האברך ושאל, ורבינו ענה: "אמה עם פאה, מורותיה עם פאה, איך אפשר לומר לה שתלבש מטפחת?"
לתלמיד שתמה על דבריו מצד שפאה מושכת עין, הסביר רבינו
שחובת כיסוי ראש לאשה אינו משום "לפני עיוור" שיש לאנשים יצר הרע ומביאה אותם ח"ו לידי הרהור, שכן לפי זה גם בתולות יהיו חייבות לכסות ראשן, אלא דין מיוחד הוא באשה שנישאת. ולכן אף שיש לשמור על הצניעות הראויה לבנות ישראל, אבל הקובע מה נחשב פרועת ראש אינו מה צנוע או מביא להרהור, אלא אם זה שער ראשה או לא.
(הספר יצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, בנו יחידו של הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, ולרגל שמחת חתונת נכדו, הרב ישראל מאיר שליט"א).
