משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 605
לאחר שהרב עזרן פירסם בספרו את כל הנ"ל, פרסמו בני משפחת יהודיוף בשנת תשע"ה מהדורה חדשה של הספר "סידנא בבא סאלי" (בשם "ישראל סבא"). עיקר הסיפור, וכל פרטיו הניתנים להזמה, הושמטו לחלוטין... וזה מה שנותר ממנו:
"יתרה מזאת החמיר רבינו מאוד בנשים ההולכות עם פאה נכרית. רבינו ראה בזה איסור מוחלט, ואף צביעות ורמאות. הוא אסר על הנשים לצאת אפילו בפאה חלקית, ואמר: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם".
הדבר היה בבחינת "עדות בעל דין כמאה עדים דמי", כי הנה אפילו בני המשפחה השמיטו את הסיפור, ורבים דיברו על כך. ואז, בשנת תשע"ט, חזרה פנינה יהודיוף ופרסמה את סיפורה שוב, בראיון לרב אביאל חיים חורי, במוסף 'תור הזהב' המצורף לאחד העיתונים.
כרגיל, אמינות הסיפור מתבררת כאשר אנו רואים 'שינוי גירסה', וכך גם במקרה הזה. זוהי הגרסה החדשה:
"עברו מאז הסיפור הזה בערך חמישים שנה, ובמשך הזמן הרושם דהה... אני הייתי נוכחת באותו מעמד... ושמעתי את הכל... אחת מקרובותיי, אשה צדיקה ויראת אלוקים, החלה לחבוש פאה... אבא הקדוש הקפיד בדבר, אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית - זה היה בביתינו בשכונת בקעה בירושלים - ודיבר בחום על הצניעות. בין הדברים הוא אמר לנו אז בערבית, "כל אשה שחובשת פאה על הראש שלה, תדע שהיא מכינה לעצמה חומר בעירה ל... הדברים מאוד השפיעו עלינו, והנשים עברו לחבוש מטפחת צנועה".
"אמא שלי, הרבנית מרים עליה השלום, הביאה לפניו נשים שהיו צריכות ברכה. אותן נשים היו רגילות ללכת עם פאה, ומשום כבודו נכנסו עם מטפחת. כשהן הלכו הוא אמר בערבית, לא די שמשקרות לנו, הן עוד חושבות שאנחנו מאמינים שהן בלי פאה... חשוב לי לציין שעוד לפני שהכיר את אבא הקדוש, התנגד בעלי הרב לחבישת פאה... אני זוכרת את התקופה שהיינו מאורסים, ואז לא היה מצוי לחבוש פאה. בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה, בעלי הביא לי חוברת שכתב מרן הרב עובדיה על חומרת הפאה, ואני כמובן הסכמתי".
בקריאת הגרסה השניה של הסיפור מתעוררות שאלות נוספות:
א. פנינה יהודיוף אומרת "היה זה בביתינו בשכונת בקעה". בויקיפדיה ניתן לקרוא על שהות הבבא סאלי בבקעה: "בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים". לאחר שלוש שנים הוא חזר למרוקו. אם כן, כיצד היא טוענת שהסיפור אירע לפני חמישים שנה, דהיינו בשנת תשכ"ט?
ב. ממה נפשך: אם אכן הסיפור אירע בשנת תשי"א, פנינה יהודיוף היתה אז בת 7. משמעות הדבר שכל הסיפור נשען על "עדותה" של ילדה בת 7 (או לכל היותר בת 10, בסוף שהותו של הבבא סאלי בבקעה), והסיפור אינו אלא דמיון בעלמא.
ואם אכן הסיפור אירע בשנת תשכ"ט, הרי אז היה הבבא סאלי נשוי לרבנית סימי, וכיצד הרבנית סימי שתחי' מעידה שמעולם לא שמעה על כינוס זה?
כמו כן, אשתו של הגרא"י הראל (אליס) קטנה מפנינה יהודיוף ב-4 שנים בלבד, ונולדה בשנת תש"ח. בשנת תשכ"ט היא היתה כלה צעירה (בנה הראשון נולד בשנת תש"ל), וכמובן חבשה פאה בתקופה ההיא. כיצד היא לא נכחה ב"כינוס" ההוא, ולא שמעה עליו, עד שהיתה מסוגלת לחבוש פאה למרות הדברים החמורים שכביכול אמר בבא סאלי?
ג. כיצד בגרסה הראשונה מדובר ב"נכדה" של בבא סאלי, דבר שהינו קל לאיתור ובירור, ובגרסה השניה זה הפך ל"קרובת משפחה" שרק הרבנית יודעת מי היא, ודבר קיומה נשמר בסוד עד עצם היום הזה?
ד. פנינה יהודיוף מספרת: "בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה". ואם הרוב היו חובשות? כיצד פנינה יהודיוף בכלל העלתה בדעתה לחבוש פאה, לאחריו דבריו החריפים של אביה, עד שבעלה היה צריך לחזק אותה עם חוברת שכתב הרב עובדיה? (אגב, לא ידוע על חוברת כזאת).
ה. בגרסה הראשונית של הסיפור נכתב "רבינו אסף את כל בנות המשפחה והטיף להן מוסר", אבל בגרסה החדשה זה "אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית", והשינוי בגרסה נעשה מסיבות מובנות. עכ"פ, מי הן בנות המשפחה שהיו בבית ושמעו את דבריו? מדוע עד היום אף אחת לא העידה על כך?
ו. מדוע פנינה יהודיוף מסתירה את העובדה שאחת מבנותיו של בבא סאלי התחתנה עם חסיד חב"ד, וחבשה פאה תמיד, ועוד שתי בנות שלו חבשו פאות בחייו, ומעולם לא אמר להן מאומה ולא הוכיח אותן?
מסיפור זה אנו למדים לא להאמין באופן אוטומטי לכל הסיפורים המתפרסמים בשמם של רבנים, בפרט בענין הפאה, שקיים אצל האנשים אינטרס גדול לשקר ולסלף, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה".
"יתרה מזאת החמיר רבינו מאוד בנשים ההולכות עם פאה נכרית. רבינו ראה בזה איסור מוחלט, ואף צביעות ורמאות. הוא אסר על הנשים לצאת אפילו בפאה חלקית, ואמר: כל אשה הלובשת פאה נכרית ואפילו רק חצי פאה, מכינה לעצמה חומר הסקה שבו ישרפו אותה בגיהנם".
הדבר היה בבחינת "עדות בעל דין כמאה עדים דמי", כי הנה אפילו בני המשפחה השמיטו את הסיפור, ורבים דיברו על כך. ואז, בשנת תשע"ט, חזרה פנינה יהודיוף ופרסמה את סיפורה שוב, בראיון לרב אביאל חיים חורי, במוסף 'תור הזהב' המצורף לאחד העיתונים.
כרגיל, אמינות הסיפור מתבררת כאשר אנו רואים 'שינוי גירסה', וכך גם במקרה הזה. זוהי הגרסה החדשה:
"עברו מאז הסיפור הזה בערך חמישים שנה, ובמשך הזמן הרושם דהה... אני הייתי נוכחת באותו מעמד... ושמעתי את הכל... אחת מקרובותיי, אשה צדיקה ויראת אלוקים, החלה לחבוש פאה... אבא הקדוש הקפיד בדבר, אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית - זה היה בביתינו בשכונת בקעה בירושלים - ודיבר בחום על הצניעות. בין הדברים הוא אמר לנו אז בערבית, "כל אשה שחובשת פאה על הראש שלה, תדע שהיא מכינה לעצמה חומר בעירה ל... הדברים מאוד השפיעו עלינו, והנשים עברו לחבוש מטפחת צנועה".
"אמא שלי, הרבנית מרים עליה השלום, הביאה לפניו נשים שהיו צריכות ברכה. אותן נשים היו רגילות ללכת עם פאה, ומשום כבודו נכנסו עם מטפחת. כשהן הלכו הוא אמר בערבית, לא די שמשקרות לנו, הן עוד חושבות שאנחנו מאמינים שהן בלי פאה... חשוב לי לציין שעוד לפני שהכיר את אבא הקדוש, התנגד בעלי הרב לחבישת פאה... אני זוכרת את התקופה שהיינו מאורסים, ואז לא היה מצוי לחבוש פאה. בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה, בעלי הביא לי חוברת שכתב מרן הרב עובדיה על חומרת הפאה, ואני כמובן הסכמתי".
בקריאת הגרסה השניה של הסיפור מתעוררות שאלות נוספות:
א. פנינה יהודיוף אומרת "היה זה בביתינו בשכונת בקעה". בויקיפדיה ניתן לקרוא על שהות הבבא סאלי בבקעה: "בשנת ה'תשי"א (1951) עלה עם אשתו מרים וילדיהם לישראל. הם גרו בשכונת בקעה בירושלים". לאחר שלוש שנים הוא חזר למרוקו. אם כן, כיצד היא טוענת שהסיפור אירע לפני חמישים שנה, דהיינו בשנת תשכ"ט?
ב. ממה נפשך: אם אכן הסיפור אירע בשנת תשי"א, פנינה יהודיוף היתה אז בת 7. משמעות הדבר שכל הסיפור נשען על "עדותה" של ילדה בת 7 (או לכל היותר בת 10, בסוף שהותו של הבבא סאלי בבקעה), והסיפור אינו אלא דמיון בעלמא.
ואם אכן הסיפור אירע בשנת תשכ"ט, הרי אז היה הבבא סאלי נשוי לרבנית סימי, וכיצד הרבנית סימי שתחי' מעידה שמעולם לא שמעה על כינוס זה?
כמו כן, אשתו של הגרא"י הראל (אליס) קטנה מפנינה יהודיוף ב-4 שנים בלבד, ונולדה בשנת תש"ח. בשנת תשכ"ט היא היתה כלה צעירה (בנה הראשון נולד בשנת תש"ל), וכמובן חבשה פאה בתקופה ההיא. כיצד היא לא נכחה ב"כינוס" ההוא, ולא שמעה עליו, עד שהיתה מסוגלת לחבוש פאה למרות הדברים החמורים שכביכול אמר בבא סאלי?
ג. כיצד בגרסה הראשונה מדובר ב"נכדה" של בבא סאלי, דבר שהינו קל לאיתור ובירור, ובגרסה השניה זה הפך ל"קרובת משפחה" שרק הרבנית יודעת מי היא, ודבר קיומה נשמר בסוד עד עצם היום הזה?
ד. פנינה יהודיוף מספרת: "בודדות חבשו, ולכן אני בכלל לא חשבתי לחבוש פאה". ואם הרוב היו חובשות? כיצד פנינה יהודיוף בכלל העלתה בדעתה לחבוש פאה, לאחריו דבריו החריפים של אביה, עד שבעלה היה צריך לחזק אותה עם חוברת שכתב הרב עובדיה? (אגב, לא ידוע על חוברת כזאת).
ה. בגרסה הראשונית של הסיפור נכתב "רבינו אסף את כל בנות המשפחה והטיף להן מוסר", אבל בגרסה החדשה זה "אסף את בנות המשפחה שהיו אז בבית", והשינוי בגרסה נעשה מסיבות מובנות. עכ"פ, מי הן בנות המשפחה שהיו בבית ושמעו את דבריו? מדוע עד היום אף אחת לא העידה על כך?
ו. מדוע פנינה יהודיוף מסתירה את העובדה שאחת מבנותיו של בבא סאלי התחתנה עם חסיד חב"ד, וחבשה פאה תמיד, ועוד שתי בנות שלו חבשו פאות בחייו, ומעולם לא אמר להן מאומה ולא הוכיח אותן?
מסיפור זה אנו למדים לא להאמין באופן אוטומטי לכל הסיפורים המתפרסמים בשמם של רבנים, בפרט בענין הפאה, שקיים אצל האנשים אינטרס גדול לשקר ולסלף, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה".
