פאה נכרית - מנהג עדות המזרח

[ולמדתם אותם]

מצטרף.

אני כותב קצת הערות על דבריך, ומעבירם לידי ידידי הרב @א. כהן, והוא כבר יגיב על כל דבריך בצורה מסודרת כדרכו בקודש.

 

[משיב כהלכה]

אכן, אם אני סבור שההלכה היא כהפוסקים האוסרים, ויש ראיות ברורות לדבר, למה לא לעורר?

איננו "כופים" על אף אדם את דעותינו, אלא מעוררים תשומת לב, וכל אחד יעיין ויראה את שני הצדדים ויחליט היכן האמת והצדק.

"לעורר" זה לא לעורר תשומת לב.

זה להזהיר את ההולכים בדרכם של גדולי עולם, שהנה אברך פלוני הגיע למסקנה שונה מדעתם. וכדאי להם לקרוא מה יש לו לומר.

וכנראה אתה חי בבועה, אם אינך רואה את העזות שבדבר.

 

[ולמדתם אותם]

"לעורר" זה לא לעורר תשומת לב.

זה להזהיר את ההולכים בדרכם של גדולי עולם, שהנה אברך פלוני הגיע למסקנה שונה מדעתם. וכדאי להם לקרוא מה יש לו לומר.

וכנראה אתה חי בבועה, אם אינך רואה את העזות שבדבר.

יש גדולים לכאן וגדולים לכאן.

ואנו מעוררים תשומת לב לראיות שיש לגדולים שאסרו.

המעניין הוא שכאשר אתה חולק על גדולים על ימין ועל שמאל, אתה רגיל לומר שזה לגיטימי ומי שמעיר לך על זה אתה כותב לו ש"זה שיח של ילדים בגן" ויש לדון לגופו של עניין וכו', ומתחיל לצטט קטעים בלי סוף של גדולים שכתבו בעניין זה שציטטם בפתיחת ספר חן וכבוד.

 

[משיב כהלכה]

לחלוק על גדולים זה לגיטימי לחלוטין (אמנם לא זכור לי שחלקתי על מאן דהו אלא הראיתי פנים לדעתו של גדול מסויים).

אבל "לעורר" זה ענין אחר לגמרי.

מחבר ספר חן וכבוד לא כתב את ספרו כדי "לעורר את הציבור" אלא רק על מנת להציע בפני הלומדים את שיטות המתירים, שבדרך כלל מוחבאים מהם.

 

[ולמדתם אותם]

לחלוק על גדולים זה לגיטימי לחלוטין (אמנם לא זכור לי שחלקתי על מאן דהו אלא הראיתי פנים לדעתו של גדול מסויים).

אפשר לעשות חיפוש קל בפורום לתורה "שיח של ילדים בגן", כגון כאן כתבת: מה שכתבת "וכי הב"ח לא היה חכם לתרץ כן", זה שיח של ילדים בגן. לא לומדים תורה באופן זה. לפעמים עץ קטן מדליק את הגדול.

אבל "לעורר" זה ענין אחר לגמרי.

למה עניין אחר לגמרי?

מציק לך?

כאשר נראה שיש ראיות חזקות לדעה האוסרת, למה לא לעורר?

נ.ב. כולנו רואים כאן מי מרבה לעורר (רק לצד המיקל)...

 

[משיב כהלכה]

אפשר לעשות חיפוש קל בפורום לתורה "שיח של ילדים בגן", כגון כאן כתבת: מה שכתבת "וכי הב"ח לא היה חכם לתרץ כן", זה שיח של ילדים בגן. לא לומדים תורה באופן זה. לפעמים עץ קטן מדליק את הגדול.

ועל זה כתבתי, שהוא לגיטימי לחלוטין. אם כן לא מובן מה כבודו רוצה.

 

[משיב כהלכה]

למה עניין אחר לגמרי?
מציק לך?
כאשר נראה שיש ראיות חזקות לדעה האוסרת, למה לא לעורר?

לכל יהודי יר"ש מציק לראות עזות וחוצפה כלפי גדולי עולם. וכשאתה כותב "לעורר" היינו לעורר את הציבור מתרדמתו שהולך אחר גדולי עולם בעצימת עיניים מזה עשרות ומאות שנים, זו עזות וחוצפה.

יש לך ראיות לדעה כלשהי? אדרבה, תכתוב, תפרסם, תציג אותם בדרך ארץ. וידונו הלומדים בדבריך.

 

[משיב כהלכה]

כולנו רואים כאן מי מרבה לעורר (רק לצד המיקל)...

בתורה אין קולות וחומרות, יש הלכה. ולהציג דעה מסויימת בהלכה אין זה "לעורר". בוודאי כאשר אני רק מגיב לדברים הנאמרים ולא פותח נושא כלשהו.

אגב, כתבתי לאסור בכמה וכמה עניינים. תוכל למצוא אם תחפש ב7000 תגובות שכתבתי בפורום לתורה.

 

[ולמדתם אותם]

ועל זה כתבתי, שהוא לגיטימי לחלוטין. אם כן לא מובן מה כבודו רוצה.

כתבתי כן כלפי מה שכתבת בסוגריים.

לכל יהודי יר"ש מציק לראות עזות וחוצפה כלפי גדולי עולם. וכשאתה כותב "לעורר" היינו לעורר את הציבור מתרדמתו שהולך אחר גדולי עולם בעצימת עיניים מזה עשרות ומאות שנים, זו עזות וחוצפה.

יש לך ראיות לדעה כלשהי? אדרבה, תכתוב, תפרסם, תציג אותם בדרך ארץ. וידונו הלומדים בדבריך.

אתה לא שם לב שאתה סותר את עצמך מרישא לסיפא. מישהו כתב כאן בעזות ובלשון שהיא לא דרך ארץ? אתה סתם מנסה להכפיש את האוסרים כאילו הן איזה "כת". בהתחלה כתבת שהם מנסים "לכפות" על אחרים, אח"כ ירדת מזה ועברת לכך שהם "מעוררים" על הנושא זה, כשהערתי לך שאין בזה בעיה, אתה עובר לחילוק נוסף שתלוי אם זה בדרך ארץ או לא, וגם בזה כתבתי לך כעת שלא ראיתי מישהו שהגיב בצורה של חוסר דרך ארץ.

בתורה אין קולות וחומרות, יש הלכה. ולהציג דעה מסויימת בהלכה אין זה "לעורר". בוודאי כאשר אני רק מגיב לדברים הנאמרים ולא פותח נושא כלשהו.

איני רואה חילוק, מותר להביא ראיות לקולא או לחומרא, ואין זה משנה אם תקרא לזה "לעורר" או משהו אחר.

 

[משיב כהלכה]

אתה לא שם לב שאתה סותר את עצמך מרישא לסיפא. מישהו כתב כאן בעזות ובלשון שהיא לא דרך ארץ? אתה סתם מנסה להכפיש את האוסרים כאילו הן איזה "כת". בהתחלה כתבת שהם מנסים "לכפות" על אחרים, אח"כ ירדת מזה ועברת לכך שהם "מעוררים" על הנושא זה, כשהערתי לך שאין בזה בעיה, אתה עובר לחילוק נוסף שתלוי אם זה בדרך ארץ או לא, וגם בזה כתבתי לך כעת שלא ראיתי מישהו שהגיב בצורה של חוסר דרך ארץ.

הסתירה קיימת רק אצלך.

האוסרים הם בהחלט כת של משועממים שעסוקים יומם ולילה בהפצת פרסומים נגד פאה, כדי לכפות בכל דרך את דעתם על כל הציבור (לא כל מי שפירסם דעתו לאסור משתייך ל"כת" זו).

לגבי מה שכתבת "לעורר" הערתי באופן נקודתי שזה נשמע עזות וחוצפה (ולא ירדתי משום דבר...) ויש לחלוק בדרך ארץ, כגון לא זכיתי להבין דבריהם, וכיו"ב, ובטח לא "לעורר" את הציבור שהולך לפי פסקיהם.

 

[משיב כהלכה]

אגב, ניתן גם לראות זאת אצל הרב ד.ט. (כיום מפורסם), שהעיר על דברי מרן הגר"ש משאש בעזות ובחוצפה בירחון "אור תורה".

והגר"ש משאש הגיב על דבריו, "דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים" (נדפס בשו"ת שמש ומגן חלק ב).

לאחר מכן הדפיס הגר"ש משאש בענוותו הגדולה, "התנצלות" ששלח לו הרב ט... בכותרת "מכתב מהנ"ל לבקשת מחילה".

בתחילת המכתב הפריז בשבחים של חנופה, ולאחר מכן כתב "באתי בשורותיים אלו, מבלי לפגוע בכהוא זנ בחומר האיסור של הנדון דידן, לבקש מכבודו מחילה אם היה בנימת דבריי משמעות של זלזול..." וכו'.

והגר"ש משאש עונה לו ומברכו שיזכה להיות גדול בתורה וכו'.

כשקראתי זאת לא האמנתי למראה עיני: אתה בא לבקש מחילה כביכול, וחשוב לך שוב לדחוף את "חומר האיסור" בלי שום קשר?

ומי אתה, שבעיניך הוא "איסור חמור", מול כל גדולי עולם שהתירו, ומי אתה מול הגר"ש משאש שהתיר?

עזות וחוצפה שאין כדוגמתה, והוא לא חלי ולא מרגיש.

וגם הגר"ע יוסף כעס עליו מאוד, וכך העיד הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל". עד כאן עדות הרב קריספל.

 

[ולמדתם אותם]

הסתירה קיימת רק אצלך.

?

האוסרים הם בהחלט כת של משועממים שעסוקים יומם ולילה בהפצת פרסומים נגד פאה, כדי לכפות בכל דרך את דעתם על כל הציבור (לא כל מי שפירסם דעתו לאסור משתייך ל"כת" זו).

למה משועממים?

פשוט הם סוברים כהדעות שאוסרות, ויש להם ראיות לכך כנגד הדעות המקילות, ומאידך רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא וכדומה, לכן הם מעוררים לכך - על מנת לעודד ללמוד את סוגיא זו לשורשה.

ותו לא מידי.

 

[ולמדתם אותם]

אגב, ניתן גם לראות זאת אצל הרב ד.ט. (כיום מפורסם), שהעיר על דברי מרן הגר"ש משאש בעזות ובחוצפה בירחון "אור תורה".

והגר"ש משאש הגיב על דבריו, "דרך אגב, בהיותי לומד בפסק דין הנזכר, ומחפש בספרים, לא יכולתי להתעלם, ונראה לי חובה קדושה לדבר ולהעיר לפני רבותי. במה שראיתי בירחון הנכבד אור תורה כסלו תשמ"ט, נערים אפרוחים שלא נתפקחו עיניהם בד' אמות של הלכה, מכניסים עצמם בין ראמים, בלי ראיות והוכחות, רק בעלי אסופות. והמה אוספים ומונים דברי הפוסקים האוסרים למיניהם, החיים והמתים, עד שנלאו למצוא הפתח, בלי שהזכירו בדבריהם אף פוסק אחד שמתיר, ובלי שראו והבינו גם תוכן דברי האוסרים וטעמם. ואח"כ פוסקים הלכה וזה לשונם, "המורם מכל האמור אין שום היתר... והשומע ישמע, והעובר חטאו ישא ואנחנו נקיים". עכ"ל. על זאת ידוו כל הדווים, שנתקיים בנו בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואוי לדור שכך עלה בימיו, שנער בן י"ז שנה שכתבנו עליו בוצין בוצין וכו', עמד במקום גדולים ונעשה גדול ואחראי בעד כל הדור, עד שהגיע לקלל עם קדוש וטהור ובכללם רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ואבות בתי הדין ספרדים ואשכנזים, לומר עליהם חטאם ישאו. ולא ידע למי מקלל, לדור שלם הסומך על דברי גדולי הפוסקים המפורסמים, ולא חש לקמחיה לדבר גבוהה ולא ירא משאתם שמא ישרפוהו בהבל פיהם. וע"ז אמר הפסוק באיוב, ועתה צחקו עלי צעירים ממני לימים" (נדפס בשו"ת שמש ומגן חלק ב).

לאחר מכן הדפיס הגר"ש משאש בענוותו הגדולה, "התנצלות" ששלח לו הרב ט... בכותרת "מכתב מהנ"ל לבקשת מחילה".

בתחילת המכתב הפריז בשבחים של חנופה, ולאחר מכן כתב "באתי בשורותיים אלו, מבלי לפגוע בכהוא זנ בחומר האיסור של הנדון דידן, לבקש מכבודו מחילה אם היה בנימת דבריי משמעות של זלזול..." וכו'.

והגר"ש משאש עונה לו ומברכו שיזכה להיות גדול בתורה וכו'.

כשקראתי זאת לא האמנתי למראה עיני: אתה בא לבקש מחילה כביכול, וחשוב לך שוב לדחוף את "חומר האיסור" בלי שום קשר?

ומי אתה, שבעיניך הוא "איסור חמור", מול כל גדולי עולם שהתירו, ומי אתה מול הגר"ש משאש שהתיר?

עזות וחוצפה שאין כדוגמתה, והוא לא חלי ולא מרגיש.

וגם הגר"ע יוסף כעס עליו מאוד, וכך העיד הרב אמיר קריספל שליט"א, מי שהיה ראש לשכתו של הגר"ע יוסף זצ"ל: "הרב משאש היה גאון גדול, בכלל לא במושגים שלנו. אני זוכר שב'אור תורה' מישהו כתב נגדו לגבי פאה, הביא פוסקים כמנין פאה נגד הרב משאש וכתב כאילו הרב משאש חבר שלו. מרן זצ"ל כעס מאוד על אותו כותב, ואמר: 'אם הרב משאש היה רוצה לענות לו, היה מביא לו פוסקים כמנין פאה נכרית להתיר. ולא זו דרכה של תורה". מי שהביא את הרב משאש לירושלים, זה מרן זצ"ל". עד כאן עדות הרב קריספל.

אין זה עניין לכאן. וכמשנ"ת לעיל.

 

[משיב כהלכה]

פשוט הם סוברים כהדעות שאוסרות, ויש להם ראיות לכך כנגד הדעות המקילות, ומאידך רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא וכדומה, לכן הם מעוררים לכך - על מנת לעודד ללמוד את סוגיא זו לשורשה

כתבת את דעתך בספר? פרסמת? זה די והותר!

לשם מה מודעות רחוב, גרפיטי, קונטרסים, פשקווילים, דיסקים, הרצאות, שכנוע, הסתה, איומים?

לשם מה לסלף את דעות המתירים ולהמציא בשמם?

לשם מה למחוק ולהעלים כל זכר לדעות המתירים? (שים ספר מתיר כלשהו בבית כנסת וספור כמה דקות עברו עד שהוא נעלם...)

וגם "לעורר ללמוד את הסוגיא" האם חסרות סוגיות שנחלקו בהם גדולי ישראל וצריך ללמוד אותן?

אלא מאי, הקנאה והתאוה מעבירים את האדם על דעתו וגורמים לו לכפות את דעתו בכל דרך, ומוצאים זאת רק בדברים ש"לי אין ולשכן יש" כמו פאה, אינטרנט, סלולר וכיו"ב.

 

[משיב כהלכה]

רבים מקילים בזה, לא בגלל שהם למדו את הסוגיות ויצא להם היתר בזה, אלא מצד שהולכים אחר המנהג או הסברא

ומאידך גיסא, רבים מחמירים בזה רק מצד המנהג או הסברא, ואם היו לומדים בעיון את ספרי המתירים היו חוסכים לעצמם הרבה צער ועוגמת נפש.

אז לשיטתך כל אחד צריך להשתדל בכל דרך לכפות את דעתו על השני?

(אגב, יש הרבה הלכות שהציבור הולך בהם אחר המנהג או הסברא, או כעיוור אחר פסקיו של גדול פלוני שהכריע כך).

 

[ולמדתם אותם]

לא נכון.

נושא זה שונה מנושאים אחרים,

כי המציאות בשטח היא שהציבור לא למד את הסוגיות האלו כל כך. אלא נסמכים על שמועות ומנהג וסברות כרסיות.

לכן מעוררים על כך בצורות שונות.

בפרט שזה גובל בהחטאת הרבים.

לסלף ולעוות - זה התפקיד שלך.

 

[ולמדתם אותם]

אלא שאתה [ואחרים] לוקחים את זה בצורה אישית, כי:

כאשר דנים בעניינים שכל אחד נוהג בביתו לעצמו, אז הדיון מתנהל באווירה אובייקטיבית, ואדם לא מרגיש שהוא נתון באופן אישי תחת זכוכית מגדלת. אבל כאשר מדברים על תחום כזה של הלבוש ברשות הרבים, אז כל אשה מזוהה מיידית על ידי הסביבה, לאיזו קטגוריה היא משתייכת בתחום הזה. זה גורם לכך שכל אמירה בתחום הזה עלולה להילקח כפגיעה אישית, שלא מתייחסים אל האמירה כאמירה אובייקטיבית גרידא, שצריך להתלבש כך וכך, אלא עלולה להיווצר תחושה של פגיעה, ש"מדברים על אשתי ואומרים שהיא לבושה לא כמו שצריך".

אם היו מפרסמים פסק לגבי פלטה בשבת או לגבי כשרות וכד', אף אחד לא היה נפגע, גם אם בביתו הוא נוהג אחרת. משא"כ בנידוננו וכאמור.

אז בבקשה, אל תיקח את זה אישי.

 

[משיב כהלכה]

לסלף ולעוות - זה התפקיד שלך

אתה מוזמן להוכיח על מקום אחד שבו כתבתי סילוף או עיוות כלשהו, או לחילופין למלא פיך מים ולא להשמיץ באופן אישי כשאין לך מה לכתוב.

רק עתה פורסם הספר "קציר פאה" ובהקדמתו העיר על שגיאות מביכות ביותר מצידו של אחד האוסרים בדורנו (שגם בפורום לתורה העתיק מספרו ונמצאו בו דברים מביכים להחריד, והמצאות של לשונות ראשונים).

 

[משיב כהלכה]

כי המציאות בשטח היא שהציבור לא למד את הסוגיות האלו כל כך. אלא נסמכים על שמועות ומנהג וסברות כרסיות

הערתי כבר לעיל שברוב ככל ההלכות הציבור הולך אחר המנהג והסברא.

ואדרבה, כאן הסברא ששיער תלוש דינו כבגד היא סברא שכתב אחד מגדולי האחרונים, ורוב עמודי ההוראה (רמ"א, מג"א) הסכימו עמו.

ומאידך, הסברות הנפוצות הן סברת הכרס ללא מקור, לדוגמא הסברא שאשה נשואה צריכה להיראות נשואה.

 

[משיב כהלכה]

בפרט שזה גובל בהחטאת הרבים.

זה עצמו נתון במחלוקת הפוסקים, האם יש בזה החטאה או שאין בזה מאומה וככל שאר בגדי האשה.

ולשיטתך, כל אחד שיקום בבוקר על צד שמאל ויחליט שנעליים בצבע לבן הם החטאת הרבים, יהפוך את העולם ויכפה את דעתו המשובשת על כולם.