השיעור השבועי של הגר"י יוסף - העלון, הערות והארות (4)

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כאחד העם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
תראה במבוא לחלק ב' בענין שקבלת מרן היא מדין רוב ולא מדין ודאי
וכתב שאיפה "שאפשר בקל" יש לחוש להם.
איפה כתב ש"חובה" לפסוק כאחרונים נגד מרן?
אגב, זו טענה מבית מדרשכם שאין בה ממש.
בשבילי כולם לומדים באותו בית מדרש ואין שתי תורות.
מרן הגרבץ אומר דברים מפורשים אז אתם יודעים יותר טוב ממנו וזו מליצה וחבל שנכתבה בספר

כנראה מרן הגרע"י זצוק"ל הבין טוב מאוד שלא יכול להיות שהגרב"צ זצוק"ל יאמר שמי שהולך כמו השו"ע "אין לו יראת שמים"...

- באמת נראה לך שהאור לציון היה בא ואומר שלמרן הגרע"י זצוק"ל "אין יראת שמים"!?
וודאי שלא!
וכוונתו למליצה בעלמא, ופה הסביר זאת יותר טוב.

1751535875368.png
 
בעלון השבועי חקת תשפ''ה כתב שדעת מרן לא לברך על ההלל בר''ח, והוא פלא גדול בעיני דהרי בשו''ע הביא דעות הראשונים בזה, ולא הכריע, וכתב רק דמנהג א''י כהרמב''ם ולא כתוב שהמברך זה ברכה לבטלה, וצ''ע.
 
היה מרן הגרב"צ אומר (הובא באור לציון חכמה ומוסר) שמי שמחפש כל הזמן לעשות רק כמו מרן ולא מחפש לכתחילה להחמיר כשאר האחרונים, זה יראת "שלחן ערוך" ולא יראת "שמים"
ותלמידי הגרב"צ שמחמירים גם נגד מרן השו"ע, יש להם יראת ה' או יראת חכם בן ציון?
 
לדעת מרן הב"י גם מי שרוצה להחמיר צריך למצוא מקור לדבריו: "והוצרכתי לכתוב כל זה לפי שראיתי מחמירים לאסור לחמץ בשאור של גוים וכבר הוכחתי שאין להם על מה שיסמוכו" (ב"י יו"ד ר"ס קיב סד"ה פת של גויים). וכעי"ז מבואר בב"י (שם סי' קצו) ע"ד התה"ד משם האו"ז "וכל דברים אלו חומרות יתירות הן ואין להם סמך בגמרא לגבי הדין ולפיכך לא נהגו העולם בכל מקומותינו".
 
ברור שחכם בן ציון לא אמר את זה בתור מליצה, כי הוא הביא את דברים אלו בדברי מוסר, ועיינו שם באור לציון חכמה ומוסר את הקשר הדברים
 
כוונת הדברים של הגרב''צ לענ''ד פשוטה, אדם לומד את תורת ה', לומד את הסוגיא והראשונים, בעיון היטב כי זה רצון השם, וודאי שסומך על השו''ע שהוא גדול הפוסקים, אך יש מקרים בהם אנו רואים שרוב גדולי האחרונים חששו לדעות אחרות, ומסתברא טעמייהו, וכגון לגבי סוכר לימון מים, זהו דעת הרדב''ז, החיד''א, הבא''ח, וגם הנשמ''א, הגרח''פ, וכך היה מנהג פשוט. ומובן מה טעם המנהג. והרי כל דברי מרן בבית יוסף באים ליישב מנהג מצרים. והרדב''ז רבם דהוי קשיש מיניה דהב''י לימדם לעשות כן. ובכל כי האי גוונא. לדעת הגרב''צ א''ש אם אדם אומר למה לי לחוש, מותר, כיון שמרן התיר, הרי ששם הצידה את שאר גדולי הפוסקים והמחברים, ולא איכפ''ל, מהם כלל. הרי זה יראת שו''ע ולא יראת ה'.
כי התורה לא ניתנה לנו לפני חמש מאות שנה במעמד חיבור השו''ע, אלא כל התורה מהקב''ה, אלא דהשו''ע הוא גדול הפוסקים, והקו הכללי ללכת כמוהו, אולם במקום שאנו רואים שנהגו להחמיר לא כוותיה מכח גדולי הפוסקים וסברותיהם, לדעת חכם בן ציון אין זה יראת ה'.
ולאחר המחילה רבה מבעל הנטעי גבריאל, שהוא חביב עד לאחת, ובמקומות אחרים בפורל''ת שזלזלו בדבריו שאינם פסיקה אלא ליקוטים, מאד השבתי מלחמה כנגד דבריהם.
והגרע''י ידוע דהיה לו קו אחר בענינים רבים ואכמ''ל. אולם גם הגרע''י במקומות מסויימים שמצא ראשונים וכדו' החמיר לפעמים דלא כהשו''ע. אך יש בזה ענין של נתינת משקל לדברים, בשקל הקודש, כדרכה ש''ת. וז''ב.
 
ותלמידי הגרב"צ שמחמירים גם נגד מרן השו"ע, יש להם יראת ה' או יראת חכם בן ציון?
אם הם יקלו בכל מקום שחכם בן ציון היקל, הגם שלמדו הסוגיא וראו שיש סברות המסתברות וגדולי הפוסקים שחולקים עליו. זה היה יראת חכם בן ציון. ושוב לתפוס את העומק והקודה הפנימית. ולא את הגלד החיצוני של הדברים. לנסות להבין. לפני שמשיגים.
 
או שגם אור לציון מוסר נכתב ע''י תלמידים טועים ... לך תדע ...
מחילה, אבל על אול"צ חכמה ומוסר, אין ויכוח שלא נכתב ונערך על ידו, ואפי' לא עבר עליו. כמבואר בהקדמתו.
 
זה כמו מחלוקות גדולות, לדוגמא מחלוקת הגאונים ור"ת בזמן ביה"ש וכיו"ב, שהרי בודאי אם נלך לפרש את סוגיית הגמ' לא יתכן ששני הפירושים אמיתיים ואחד מהם טועה, או במח' ב"ש וב"ה וכיו"ב, וא"כ איך שייך לומר אלו ואלו דא"ח ?
אלא וודאי שאם באנו לדון מה רצון ה' יתכן ששניהם צודקים ולא כן אם באנו לדון מה כוונת הגמ' - ראשונים - שלחן ערוך וכדו'. ולכן אמרו במדרש ובזוהר ששבעים פנים לתורה
 
ראשי תחתית