האם שייך להכריע הלכה על פי 'הקבלה' או על פי 'הסוד'

מאחר שכבר התקבלו הזוהר ותורת הסוד (באופן כללי) אמת אצל כל גדולי ישראל ללא יוצא מן הכלל, מזה כמה מאות שנים, דין הזוהר שווה לדין שאר חלקי תורה שבעל פה, שהכופר בהם הוא צדוקי ואפיקורוס, ולא שייך להקשות מזמן הגאונים והרמב’’ן שאז עוד לא התקבלה הקבלה, ולא היה דינה כדין תורה שבע’’פ, אלא כדין חידושי תורה על דרך הרמז בלבד, שאין חיוב להאמין באמיתתם. אבל משתקבלו הדברים אצל כל עם ישראל בלי פקפוק, לא גרע משאר תורה שבע’’פ.
מי שלא מאמין בכל דברי האר’’י - אינו אפיקורוס כלל, והגר’’א יוכיח, וכמו שבנגלה ישנם מחלוקות סתירות וכו’ ה’’ה בנסתר
אבל מי שמפקפק בגדולתו של האר’’י, אפילו קמעא, מכלל מבזה תלמידי חכמים לא יצא, והרי הוא ’אפיקורוס’
 
נערך לאחרונה:
אתה מתכוין שכולם מפי אליהו.
נכון
כמו שהגר’’א יכול לחלוק על האר’’י, ה’’ה שאר מקובלים, מ"מ לדידן הלכה כהאר’’י, וכמו ששאר אחרונים פליגי על הב’’י, ובכל זאת פסקינן כוותיה
לשם השוואה
הזוהר הוא הש’’ס של תורת הסוד
הרמ’’ק הגר’’א ועוד הם כמו שאר הראשונים
האר’’י הוא כמו הב’’י כיון שהתקבלה הוראתו ברוב עם ישראל, ובוודאי היא דלא פליג עליה הגר’’א
במחלוקת בהבנת דברי האר’’י - דברי הרש’’ש מכריעים
דברי שאר המקובלים, אין חיוב לחשוש אליהם כלל, רק ממידת חסידות - זולת היא דהדבר מוכרח לגמרי/מפורש בהאר’’י
לגבי גורי האר’י נחלקו האחרונים אם דינם כהאר’’י עצמו או לא
יש לציין שקבלת האר’י הייתה רק בעניינים שהם ’חיוב’ לפי הסוד, כעיקר התפילה וכדו’, ובענייני חסידות ע’’פ האר’’י מעיקר הדין לא קבלנו הוראותיו, כגון בעניין לבישת בגדי לבן בשבת וקידוש על י’ב חלות וכיו’’ב, וכמ’’ש באור לציון ח’’ב בכללי הפסיקה יעו’’ש, ומ''מ ראוי להחמיר היכא דאפשר
 
נערך לאחרונה:
לפי רש"י האומר אין תחיית המתים מן התורה, שכופר במדרשות, הוי אפיקורס. ולפי הרמב"ם מי שמכחיש התורה שבע"פ וציין הכסף משנה מקורו מסנהדרין צ"ט אפילו אומר דקדוק כל התורה מה"ש חוץ מדקדוק זה או ק"ו זה. פשוט שהכופר בתלמוד כופר בכמה וכמה דינים והלכות שהם מיסודות התורה שבע"פ, וא"צ שיאמר שכל התורה שבע"פ לא מה"ש.
 
יש לציין שקבלת האר’י הייתה רק בעניינים שהם ’חיוב’ לפי הסוד, כעיקר התפילה וכדו’, ובענייני חסידות ע’’פ האר’’י מעיקר הדין לא קבלנו הוראותיו, כגון בעניין לבישת בגדי לבן בשבת וקידוש על י’ב חלות וכיו’’ב, וכמ’’ש באור לציון ח’’ב בכללי הפסיקה יעו’’ש
אין הכי נמי כך המנהג הרווח ברוב הדברים. אבל גם בזה יש מחלוקת גדולה בפוסקים, והרדב"ז (שאגב היה רבו של האר"י, נדמה לי שי"א גם בקבלה) ובכנסת הגדולה סימן כה וה"ד בכמה פוסקים ובכף החיים ס"ל דכל הוראות הקבלה הן רק למי שרוצה להתחסד. וכך סובר השלמי ציבור (שככל הנראה היה תלמיד הרש"ש). ואני מצטט מתוך כף החיים כה עה:

כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ ושלמי צבור דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים.

עד כאן.

וביביע אומר ב א"ח סימן כה מביא מהחיד"א בכמה דוכתי דזימנין דהאחרונים לא חוששים לדברי האר"י, והזכיר כמה עניינים ומהם בענייני תפילה וברכות.
 
אין הכי נמי כך המנהג הרווח ברוב הדברים. אבל גם בזה יש מחלוקת גדולה בפוסקים, והרדב"ז (שאגב היה רבו של האר"י, נדמה לי שי"א גם בקבלה) ובכנסת הגדולה סימן כה וה"ד בכמה פוסקים ובכף החיים ס"ל דכל הוראות הקבלה הן רק למי שרוצה להתחסד. וכך סובר השלמי ציבור (שככל הנראה היה תלמיד הרש"ש). ואני מצטט מתוך כף החיים כה עה:

כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ ושלמי צבור דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים.
נכון. זה קבלה של שאר מקובלים, אבל רבינו האר"י זה דבר אחר מחייב את כולם.
כל הכה"ח זה רבנו האר"י על הסדר ועל פיו הוא קוביע הלכות
ראה הל' עניית אמן שחולק על מרן. וכל ההפסקות בפסד"ז חולק על מרן בפשיטות, ובלי קשר למתחסדים.
 
נכון. זה קבלה של שאר מקובלים, אבל רבינו האר"י זה דבר אחר מחייב את כולם.
כל הכה"ח זה רבנו האר"י על הסדר ועל פיו הוא קוביע הלכות
ראה הל' עניית אמן שחולק על מרן. וכל ההפסקות בפסד"ז חולק על מרן בפשיטות, ובלי קשר למתחסדים.
ע"ש בכה"ח שהביא הדעה החולקת וכמוה הוא סובר (אותה השמטתי משום דהוא פשוט, ורק רציתי להראות שהיא מחלוקת) ושם מיירי על קבלת האר"י - כמפורש בשלמי צבור ובמגן אברהם ובכה"ח דפליג עלייהו.
 
ראשי תחתית