עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
אין הכי נמי, רוב הפוסקים התנגדו בתוקף לשיטת היביע אומר
היביע אומר, הוא לא הלכה למשה מסיני, עם כל הכבוד, אחר 1000 מחילות
תראה את החיד''א, כף החיים, בן איש חי ועוד, הם מאוד מחמירים לציבור
להחמיר נגד מרן. האמנם???
- יוזם האשכול עת שערי רצון
- תאריך התחלה
היביע אומר, הוא לא הלכה למשה מסיני, עם כל הכבוד, אחר 1000 מחילות
תראה את החיד''א, כף החיים, בן איש חי ועוד, הם מאוד מחמירים לציבור
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,008
רוב הפוסקים התנגדו לקולות? אפילו כבדיחה אין לומר זאת.
אגב שהזכרת את החיד"א, כך כתב בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
אגב שהזכרת את החיד"א, כך כתב בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
בפועל הם מחמירים הרבה נגד מרן, זו עובדה.
אין להורות קולות ברבים, כי ענינו רואות שנפיק מיניה חורבא, ואנשים שוכחים את תנאי הקולא וזוכרים רק את ה''היתר''
דרכו של העם להימשך אחר הקולות ממילא, אין צריך לפתוח לעם את התיאבון עוד יותר עם קולות חדשות לבקרים...
יעויין ב''כנסת הגדולה'' יורה דעה סימן מ'ד ס''ק ח'
יעויין ב'שלטי גיבורים' ב''ב דף נח: בדפי הרי''פ ס''ב
יעויין בשל''ה תולדות אדם חלק א בית חכמה תליתאה,
הב''ד הגר''ח פלאג'י בנפש לכל חי מערכת ח ס''ה
וע''ע ב'שלחן גבוה' בכללי השו''ע כלל ח'
ובשו''ת 'חקקי לב' יורה דעה סימן ל'ח דמ''א
זבחי צדק ב'יורה דעה' סימן סו ס''ק כ'ב
מהר''צ חיות חולין טו. עי''ש
שדי חמד סימן ח''ז סימן י ס''ג (מערכת חמץ ומצה) ושם בסימן יג
ובספר 'חיי וחמרא' להגר''ח פלאג'י, עמוד ל'ד
ויעיין ב''בן יהוידע'' על ברכות כז. בענין 'תפילת ערבית רשות'
כף החיים סימן קנח ס''ק כ'ה
ב''לחם הפנים'' סימן קי'ד
ועוד ועוד
(יש לך שיעורי בית)
עוד לא נולד פוסק אחד שאינו מחמיר נגד מרן.
שושלתא דדהבא
חבר
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 60
כוחא דהתירא עדיף.
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
לא נגע ולא פגע...
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
מרן מכריע את ההלכה בין הראשונים מכח הכלל של 3 עמודי הוראה, ולא עם ראיות וקושיות נגד החולקים
לכן מרן מביא 'סתם' ו'יש' או 'יש' ו'יש' וכו' כדי לחשוש לכתחילה גם לדעה החולקת
כיון שגם כשמרן 'הכריע', זה רק 'הנהגה' ב'ספקות' לילך אחר 3 עמודי הוראה או רוב הראשונים וכו' אבל הדעה החולקת עדין קיימת ובעינן לחוש לה
ומרן 'מכריע' לפי הכללים, מה ההלכה לפי עיקר הדין, אבל זה לא אומר שהשיטות האחרות נמחקו, וא''כ היכא דליכא צורך גדול וכיו''ב בודאי יש לחשוש לדעות אחרות
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
אציין שהדברים שכתבתי אינם עולים בקנה אחד עם שיטת הרב ''יביע אומר'' זצ''ל (אבל כוונת השואל היתה על הבא''ח והכה''ח, ולא על היבי''א)
עת שערי רצון
חבר ותיק
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 412
יתכן, נו ו- ??
אולי תלמד בספריו? אני לא היבי''א לא אוכל לענות לך...
על הבא''ח והכה''ח, הוא בודאי חולק על שיטת הפסיקה שלהם
א) סתם ויש, יש ויש האם בעינן לחוש ל'יש'
ב) האם יתכן להחמיר נגד מרן
ג) לפסוק נגד האר''י
מסתמא
אולי הוא הבין שהחמירו ממידת חסידות וכדו', והיבי''א העדיף ללך לפי עיקר הדין
אכן, עדיין לא כ''כ ברור
למעשה הדיון מתחיל עוד מהרמב"ם והרי"ף שהחמירו והיקלו נגדם בהרבה מקומות. אחד ההסברים הוא לפי המבואר ברשב"א ח"א רנג
ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו. כתרבא דאיתרא דבא"י =דבארץ ישראל= שכלם נוהגין בו התר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב. ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד. אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד. זה שנראה לי בענינים אלו.
ומן הדרך הזה כל שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי אחד מגדולי הפוסקים במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי הלכות הרב אלפסי זכרונו לברכה ובמקומות שנהגו לעשות כל מעשיהם על פי חבור הרמב"ם ז"ל והרי עשו אלו הגדולים כרבם. ומיהו אם יש שם אחד חכם וראוי להוראה ורואה ראיה לאסור מה שהם מתירין נוהג בו איסור. שאין אלו כרבם ממש דבמקום רבם אילו יעשו שלא כדבריו יקלו בכבוד רבם במקומו. כתרבא דאיתרא דבא"י =דבארץ ישראל= שכלם נוהגין בו התר כרבם שלמדם כל חלב לרבות חלב שעל הקרב. ובמקום שיש שנים שוים שהולכין אחר המחמיר בשל תורה דוקא בשהם אחד כנגד אחד. אבל אם שנים הם כנגד האחד הולכין אחר הרוב. ואם יש תלמיד חכם ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה בקולו מפני שהוא מסכים כהוראתו עם המקל והם רבים כנגד היחיד. זה שנראה לי בענינים אלו.
משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 1,008
לא הבנתי את הקשר בין רשימת המקורות שציינת להם לבין ההקדמה המפוצצת שאסור להורות קולות לציבור. אז הכנסת הגדולה החמיר באיזה ענין נגד מרן, מה ראית מיוחד בזה? בדקת גם את כל הפעמים שהיקל? (תריץ חיפוש באחת התוכנות ותראה כמה פעמים היקל).
הענין שצריך להקל כמה שניתן מובא במפורש בתשובת הרמב"ם: "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
וכן כתב רבי שמואל די אוזידא (מתלמידי האר"י) בספרו מדרש שמואל על אבות (פרק א' משנה י') על מאמר חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות דף ח') וזה לשונו: "ויש מי שפירש שמדבר בענין איסור והיתר, שאם יש שני בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק, האחד אוסרו עליו מספק שלא יחטא, והשני הוא מפולפל ומתוך פלפולו אפי' דבר שבתחילת העיון יראה שהוא אסור, מתיר אותו, שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו, על כן אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותו, יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק, והביאו ראיה לזה: "איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו", כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו ת"ח".
וכעין זה כתב מהרש"א (חולין דף מ"ד): "יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה, דהיינו שמייגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה, הנה זה שזוכה ב' עולמות, דכתיב ביה אשריך בעוה"ז שהרי אוכלה, וטוב לעוה"ב שהתייגע נפשו בתורה".
וכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סי' קמ"ו): "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".
וכן הרב מבריסק שידוע כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צ"ו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח"). ועוד שם (ח"א עמ' ל"א): "סיפר לי [הגרי"ז] באותה הזדמנות, כי פעם קרא האבא מרן הגר"ח זצ"ל להדיין דבריסק הגאון רבי שמחה זליג זצ"ל, וביקש ממנו כי תמיד כאשר יפסוק, לא יפסוק עם חומרות, אלא רק ע"פ ההלכה, כי האבא לא אהב חומרות".
ובספר "מפיהם של רבותינו" (עמ' ר"ד) כתב מפי הגאון רבי ראובן פיינשטיין, על אביו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל: "אבא לא אהב חומרות. בעל אגרות משה נודע בכח הפסיקה שהיה חוצב את ההר. כאשר מאן דהו טען שהוא מיקל בפסקיו, התבטא: מה פירוש מיקל? למדתי את הסוגיא לעמקה וכך העליתי הלכה למעשה, האם אעשה שקר בנפשי ואפסוק לחומרא כאשר ההלכה היא לקולא? הרי במקרה זה אהיה נחשב כמגלה פנים בתורה שלא כהלכה!"
ובספר "בשבילי ראדין" (עמ' 163) מובא: "החפץ חיים גילה יחס מיוחד לחברי ולומדי הכולל קדשים, ידע את גדלותם ואת שקידתם העצומה בתורה... גם נהג למסור להם שיחות מיוחדות... היה מרבה לדבר בפני האברכים כי לכשיצאו לרבנות, כל שאלה שתבוא לפניהם יעמלו למצוא לה את צד ההיתר, וכך היה החפץ חיים אומר: "אם הרב טועה בדבר הלכה ומכשיר את הטריפה, הרי זו עבירה חמורה ומאוד צריך להיזהר מזה, אך עוד יותר צריך להיזהר בזהירות יתירה שלא להטריף את הכשרות, שזוהי עבירה שבין אדם לחבירו שאפי' יום הכיפורים לא מכפר עליה".
ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".
ובספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד) כתב: "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".
וכן בהגדה של פסח "אהלי תורה" (עמ' 42) להרב שלום מאיר וולך שליט"א, מפי הגראי"ל שטיינמן, מובא: "סיפר שהגיע אליו אברך וביקש הסכמה לקונטרס הקורא להחזיר עטרה ליושנה ולהקפיד על גילוי משקים. והשיג הסכמה ממרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי. הודיעו שלא יצטרף להסכמתם, ונשאל מדוע. אמר: "בוא נראה מה יקרה למי שמקפיד על גילוי (ורבינו הקפיד בו), התינוק בוכה והאם מכינה לו דיסה, מחממת את החלב, בוחשת את האבקה, ושומעת קול חבטה ויללה. הילדה נפלה, אולי נפצעה. רצה לראות, הרגיעה וחזרה. הדיסה נשארה לרגע מגולה, יש לשפכה ולהכין מחדש..." אמר המחבר: "אבל זו חומרה ראויה!" ענהו רבינו: "חומרות תחמיר על עצמך. אבל אתה הרי תלך ללמוד, ואת החומרה תשאיר לאשה. לא אתן לכך הסכמה!".
ועוד שם (עמ' 45): "מעשה באדם ששאל את החזון איש זצ"ל אם להחמיר כדברי הזוהר הקדוש באיזה ענין, והורהו שלא יחמיר בו. כי המחפשים חומרות עלולים להקל בדברים אחרים שהם עיקר הדין" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
וכן בספר "מעונות אריות" (עמ' 506) הביא את עדותו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשם החזון איש: "שמעתי מפיו שדקדק בלשון הוידוי של רבי ניסים גאון הנאמר בערב ר"ח בתפילת יום כיפור קטן, "את אשר התרת אסרתי ואשר אסרת התרתי". ותמה רבינו החזו"א, שהלא להתיר את האיסור חמור יותר מלאסור את המותר, ולמה פתח תחילה ב'את אשר התרת אסרתי'?
וביאר שפעמים רבות השורש של מי שמתיר איסורים הוא במה שמקדים תחילה ואוסר את המותר. שע"י שאוסר את המותר הוא מקבל דמות של צדיק, ובכח זה הוא הולך להתיר את האסור. ואנשים מקבלים את דבריו, שהרי מסתכלים עליו כמחמיר שאוסר את המותר" (והביא דוגמא לכך, ע"ש).
וכן כתב מרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח:) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל...
אמנם כל זה דוקא לגבי אחרים, אבל לגבי עצמו ודאי שיכול להחמיר... ובפ"ג דביצה (כא:) "מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל"... ובהרבה מקומות בש"ס "איהו דאחמיר אנפשיה אבל לכ"ע שרי"... ולהחמיר לעצמו צריך שני תנאים, תנאי ראשון - רק ביש מקום לחומרא, שיש דעות להחמיר אף דהלכה ככמיקל, או משום סייג ופרישות או איזה צורך קצת, אבל אם אין שום דעה לאסור וגם אין שום צורך, זה נקרא הדיוט וגם חסיד שוטה... תנאי שני, דדוקא בהיותו לבדו, אבל בפני רבים אסור לנהוג להחמיר משום יוהרא, ולפני אדם גדול בר נידוי הוא" (ע"ש שהביא עוד מקורות רבים לכל הנ"ל).
וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".
"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".
וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".
וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".
ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא (כמובן בדרך התורה ולא 'ומקלו יגיד לו'), אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
אתה רוצה לומר שהיבי"א הוא שיטה יחידאה?
ואין לו ע"מ שיסמוך?
הוא פירש את קבלת מרן אחרת משאר פוסקים?
מעל ההגיון
חבר חדש
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 28
לכאורה שורש הענין הוא דס"ל ליביע אומר שקבלת הוראות מרן היא בתורת ודאי
וממילא לא ס"ל להחמיר נגדה...
(והנה, עצם דבר זה הוא כמדומה הנקודה ההכי קיצונית ומחודשת במשנתו של היביע אומר בענין זה, כי בפשטות ודאי קבלת הוראות מרן אינה ודאי, ספק אם היא ספק - ואכ"מ)
וממילא לא ס"ל להחמיר נגדה...
(והנה, עצם דבר זה הוא כמדומה הנקודה ההכי קיצונית ומחודשת במשנתו של היביע אומר בענין זה, כי בפשטות ודאי קבלת הוראות מרן אינה ודאי, ספק אם היא ספק - ואכ"מ)
לא כולם כתבו שקבלנו בין להקל ובין להחמיר (ושמא אכן אית דס"ל שרק להחמיר ולא להקל, ועכ"פ בכל מיני ענינים מסוימים)
לכאורה שורש הענין הוא שעל אף דס"ל שקבלנו הוראות מרן, מ"מ אין זה בתורת ודאי
וכל כמה שאין זה בתורת ודאי, ממילא אין שאלה אמאי לעיתים החמירו נגד מרן
כי מכל מיני סיבות ראו צורך להחמיר (וזה אפשרי מכיון שקבלת הוראות מרן אינה בתורת ודאי, וממילא שערי האפשרויות לא ננעלו)
אם פסקי מרן הם בשבילנו כספק לא שייך שלא להחמיר נגדו בשל תורה.
והרי דעת החכמים הנ"ל דקיבלנו פסקיו בין להקל ובין להחמיר.
אלא וודאי שאפשר להקל כמרן, אלא שאפשר גם להחמיר נגדו - וכנ"ל מדברי הרשב"א בתשובה.
אתה בעצם חותר לכך שהעיסוק בסיסמאות לא כל כך רלוונטי... כשמדובר בפסקי גדולי עולם שהדהדו את הקבלה הזו והעצימוה...
- ואתה אכן צודק. הם אמרו והם אמרו. הם דיווחו על קבלה זו ותיקפוה והם הורו שאין לציית לה כשהיא נגד המנהג, הקבלה, בספק ברכות, נגד פוסקים חשובים שדחו את שיטתו, במקומות שראוי להחמיר מסיבות שונות (ערוה, איסור והיתר, פסח וכו').
ציינתי למעלה שכך עשה מרן, וכך עשו רוב גדולי עולם לרמב"ם שקיבלו הוראותיו בא"י והמערב ושנער וכו', ואין סיבה שדרך זו תיעלם אחרי מרן...
ואם נמצא המוני דוגמאות שזה לא נגד הקבלה המנהג וכו' ואפ"ה פוסקים נגד מרן מה נאמר אז???
אדרבה, הגיע הזמן לדון לגופם של נושאים. זה בוודאי יתרום לדיון והבנתו.
תשובה פשוטה מאוד. מצויה בדברי הכה"ח לרוב.
כה"ח סי' תס"ח
[חן] וכתב עוד שם בשם הגדולים דבארץ הצבי נהגו איזה חומרות להחמיר כמור"ם ז"ל אך אין מוחין במי שנוהג כמרן עכ"ל. וכן כתב בברכי יוסף חושן משפט סימן כ"ה אות ו' דאנן בני ארץ ישראל בתר מרן גרירנא אם לא שהיה לחומרא דראוי לחוש להחמיר ומכל מקום אין למחות ח"ו בעושה כפסק מרן עכ"ל. וכן כתב ביורה דעה סימן שכ"ד בשיורי ברכה דבכמה דינים מאיסור והתר פשט המנהג להחמיר הגם דמרן מקל יעו"ש. וכן כתב בספרו חיים שאל חלק א' סימן ט"ו דהגם דקבלנו הוראות מרן ז"ל באיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחלה לדברי מור"ם ז"ל. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י אות ס"ח יעו"ש. ומיהו עיין בתשובת חקרי לב מהדורא בתרא חושן משפט סימן ד' דף פ' שהביא דברי הגאון מהר"מ סוזין ז"ל שכתב שברוב דיני יורה דעה ואבן העזר אנחנו מחמירין בארץ ישראל נגד פסק מרן ז"ל והביא גם כן דברי הברכי יוסף בחושן משפט הנז' וכתב לדידי חזי שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו דרשאי להחמיר לעצמו אבל דיין הקבוע אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד דעת מרן ז"ל יעו"ש. אכן משאר דברי החיד"א הנז' לעיל משמע דבאיסור והיתר יש להחמיר לכתחלה אף להורות וכל שכן אם גם האחרונים מסכימים להחמיר או לאסור, אך במקום הפסד או שעת הדחק ודאי דיש להקל כדברי מרן ז"ל עי"ש.
יו"ד סי' ל"ט אות קנ"ב
ולפי זה להספרדים שקבלו עליהם 'חומרות' השלחן ערוך אסור להם להקל בכל זה רק היכא שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות אין לסתור מנהגם וכמו שכתבנו בדברינו לאורח חיים סימן תס"ח אות נ"ו יעו"ש:
יו"ד סי' קי"ב אות כ"ד
לספרדים שקבלו חומרות השלחן ערוך יש להחמיר כמו שסתם כאן בשלחן ערוך עי"ש.
ומה שכתב בספר רב ברכות שקיבלנו הוראות השו"ע בין להקל ובין להחמיר - היינו מעיקר הדין. אבל 'לכתחלה' מחמירים כדברי הרמ"א ושאר האחרונים, וכמבואר בחיד"א, וכן תלמידו של הבא"ח, הכה"ח, שידע היטב את הילך הרוח וכיוון הפסיקה בבגדאד כותב כך, ורגליים לדבר שזוהי משנתו של הבא"ח.
אם תשים לב - הכה"ח עצמו במקומות שהבאתי ציין למה שכתב בתס"ח אות נ"ו, זה בדיוק החיד"א הזה
[ון] שם. לעולם אל ישנה אדם וכו'. דבר שמרן מתיר ומור"ם אוסר אם אשכנזי הורה להתיר באשכנז כמרן צריך תשובה וכפרה. פנים מאירות חלק ב' סימן ק"ך. וכן הספרדים שקבלו הוראות מרן ז"ל אם יהיה בדבר שמרן אוסר ומור"ם מתיר אם הורה כמור"ם ז"ל צריך תשובה וכפרה, כן כתב הרב חיד"א בספר ועד לחכמים חלק א' מערכת ט' אות יו"ד יעו"ש, וכן כתב בשם הגדולים מערכת ספרים מערכת ט' אות י"ב. וכן כתב הפתח הדביר בסימן רמ"ח אות יו"ד. וכן כתב מה"ר חיים פאלאג'י בספר חקקי לב חלק יורה דעה סימן מ' דף ג"ן ע"ד ובספרו רוח חיים סימן תנ"ד אות ג' ובספרו מועד לכל חי סימן ב' אות כ"ג. מיהו אם כבר נהגו להקל כדברי מור"ם ז"ל או כסברת איזה פוסק אין למחות וכמו שנכתוב לקמן אות נ"ט יעו"ש.
הוא לא דיבר כלל שמרן מתיר והרמ"א אוסר ומחמירים כנגד מרן, ואדרבה בכל המקומות כתב שכן נוהגים להחמיר כדעת הרמ"א.
יש לציין עוד למה שכתב
ילקוט יוסף דרך פסיקת ההלכה פרק ט
אלא שדעת החקרי לב אינה ברורה כ"כ, שבכמה מקומות כתב, שלא קיבלנו הוראות מרן להקל. ועדיין צ"ע בדעתו.
א. זה קשור לאר"י ולא לרמ"א.
ב. דבריו שם מעורבבים למעיין, התחיל במשהו אחד שלא קשור לאר"י ופתאום עבר לשאול ולדון על האר"י, שלא קשור כלל לענין.
ג. ספרי החיד"א שהדפיסם עבור כלל הציבור - כתוב בהם את חומרות האר"י, ולא מפי תשובה של לקט הקציר אנו חיים.
כנראה שהוא בלבל את החיד"א בזה או שאל אותו בדרך וכיו"ב.
אין כזה חיד"א...
החיד"א עוסק במיקל נגד מרן...
עוד כותב החיד"א שיש חומרות נגד מרן אבל בסתמא יש להורות כעיקר הדין - להקל כמרן