תשובה פשוטה מאוד. מצויה בדברי הכה"ח לרוב.
כה"ח סי' תס"ח
[חן] וכתב עוד שם בשם הגדולים דבארץ הצבי נהגו איזה חומרות להחמיר כמור"ם ז"ל אך אין מוחין במי שנוהג כמרן עכ"ל. וכן כתב בברכי יוסף חושן משפט סימן כ"ה אות ו' דאנן בני ארץ ישראל בתר מרן גרירנא אם לא שהיה לחומרא דראוי לחוש להחמיר ומכל מקום אין למחות ח"ו בעושה כפסק מרן עכ"ל. וכן כתב ביורה דעה סימן שכ"ד בשיורי ברכה דבכמה דינים מאיסור והתר פשט המנהג להחמיר הגם דמרן מקל יעו"ש. וכן כתב בספרו חיים שאל חלק א' סימן ט"ו דהגם דקבלנו הוראות מרן ז"ל באיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחלה לדברי מור"ם ז"ל. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י אות ס"ח יעו"ש. ומיהו עיין בתשובת חקרי לב מהדורא בתרא חושן משפט סימן ד' דף פ' שהביא דברי הגאון מהר"מ סוזין ז"ל שכתב שברוב דיני יורה דעה ואבן העזר אנחנו מחמירין בארץ ישראל נגד פסק מרן ז"ל והביא גם כן דברי הברכי יוסף בחושן משפט הנז' וכתב לדידי חזי שאין דבריו כי אם לתלמיד חכם בביתו דרשאי להחמיר לעצמו אבל דיין הקבוע אינו רשאי להורות אפילו להחמיר נגד דעת מרן ז"ל יעו"ש. אכן משאר דברי החיד"א הנז' לעיל משמע דבאיסור והיתר יש להחמיר לכתחלה אף להורות וכל שכן אם גם האחרונים מסכימים להחמיר או לאסור, אך במקום הפסד או שעת הדחק ודאי דיש להקל כדברי מרן ז"ל עי"ש.
יו"ד סי' ל"ט אות קנ"ב
ולפי זה להספרדים שקבלו עליהם 'חומרות' השלחן ערוך אסור להם להקל בכל זה רק היכא שכבר נהגו להקל משנים קדמוניות אין לסתור מנהגם וכמו שכתבנו בדברינו לאורח חיים סימן תס"ח אות נ"ו יעו"ש:
יו"ד סי' קי"ב אות כ"ד
לספרדים שקבלו חומרות השלחן ערוך יש להחמיר כמו שסתם כאן בשלחן ערוך עי"ש.
ומה שכתב בספר רב ברכות שקיבלנו הוראות השו"ע בין להקל ובין להחמיר - היינו מעיקר הדין. אבל 'לכתחלה' מחמירים כדברי הרמ"א ושאר האחרונים, וכמבואר בחיד"א, וכן תלמידו של הבא"ח, הכה"ח, שידע היטב את הילך הרוח וכיוון הפסיקה בבגדאד כותב כך, ורגליים לדבר שזוהי משנתו של הבא"ח.
