להחמיר נגד מרן. האמנם???

אין כזה חיד"א...
החיד"א עוסק במיקל נגד מרן...
עוד כותב החיד"א שיש חומרות נגד מרן אבל בסתמא יש להורות כעיקר הדין - להקל כמרן
אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסף
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
 
המקור הנ"ל בהקשר להוראה נגד מרן זהו סילוף דברי החיד"א.

החיד"א שם מיירי בחומרות 'כלליות' כמו שמן שומשמשין או סוכר וכדומה שאנשים חוששים שמא יש ושמא וכו', וע"ז כתב שאדם יחמיר לעצמו ולא יורה כך לאחרים אלא על פי 'הדין'.
במקום שיש מחלוקת הפוסקים - 'הדין' לדעתו [במקומות אחרים וכפי שהביא הכה"ח שציינתי] הוא להחמיר כדעת הרמ"א, ודוק היטב.
 
השאלה היא צריכה להיות בערך כך
האם יש פוסק אחד בעולם שכותב שקיבלנו הוראות מרן בין להקל בין להחמיר
וקיבל דבריו כהלל"מ ואינו מחמיר /ומיקל כנגדו בשום מקום.
יש אברך אחד שהמציא כזאת שיטה לפני כמה שנים
הוא הוציא ספר שלם, שכולם חייבים לנהוג כמו 'מרן' בין להקל ובין להחמיר, ואין שום חומרות/קולות/מנהגים - נגד מרן, לקח את שיטת הרב עובדיה והקצין הרבה יותר...
הוא עורר סערה לפני שנתיים בערך, כי הוציא ספר שלם שחייבים להכניס שבת 58 דק' אחרי השקיעה, לנהוג כר''ת בין לקולא ובין לחומרא, ועודד לעשות מלאכה בע''ש אחרי השקיעה רח''ל... כי הרי 'מרן' פסק כר''ת בסימן רסא
 
לא הבנתי את הקשר בין רשימת המקורות שציינת להם לבין ההקדמה המפוצצת שאסור להורות קולות לציבור. אז הכנסת הגדולה החמיר באיזה ענין נגד מרן, מה ראית מיוחד בזה? בדקת גם את כל הפעמים שהיקל? (תריץ חיפוש באחת התוכנות ותראה כמה פעמים היקל).
מחילה על איחור התגובה
עיינת בכל המקורות ?? עיינת גם בשל''ה ובר' חיים פלאגי שהבאתי?
הענין שצריך להקל
לא צריך להקל
כמה שניתן מובא במפורש בתשובת הרמב"ם: "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר,
ע''פ ההלכה, ולא לחזר אחרי 'קולות', אלא מה שניתן 'להתיר' אין ענין לעשות חסידות על חשבון הציבור. להחמיר נגד מרן או כמו היש, זה לא מידת חסידות, כך דרך פסיקת ההלכה, וכך נהגו רוב ה3000000 פוסקים, או לא יודע כמה, שכתבו שקבלו הוראות מרן. כמו החיד''א פתח הדביר, ר' חיים פלאג'י, הבא''ח, החיד''א וכף החיים ועוד.
וכן כתב רבי שמואל די אוזידא (מתלמידי האר"י) בספרו מדרש שמואל על אבות (פרק א' משנה י') על מאמר חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים" (ברכות דף ח') וזה לשונו: "ויש מי שפירש שמדבר בענין איסור והיתר, שאם יש שני בני אדם שבכל דבר שיש בו קצת ספק, האחד אוסרו עליו מספק שלא יחטא, והשני הוא מפולפל ומתוך פלפולו אפי' דבר שבתחילת העיון יראה שהוא אסור, מתיר אותו, שמא תאמר יותר מעלה יש לאותו שלא רצה לעיין ולבקש היתר מן המעיין שיתיר אותו מתוך פלפולו, על כן אמר גדול הנהנה מיגיעו ועיונו ומתיר אותו, יותר מאותו הירא שמים שאוסר אותו על הספק, והביאו ראיה לזה: "איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו", כלומר דבר שיראה לאנשים שהוא דבר איסור וטריפה ומתיר אותו לעצמו מתוך חידודו זהו ת"ח".

וכעין זה כתב מהרש"א (חולין דף מ"ד): "יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה, דהיינו שמייגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה, הנה זה שזוכה ב' עולמות, דכתיב ביה אשריך בעוה"ז שהרי אוכלה, וטוב לעוה"ב שהתייגע נפשו בתורה".
לא הבנתי מה אתה רוצה, אף אחד לא אמר שצריך לאסור הכל, הנידון היה על להקל נגד הרבה פוסקים שאוסרים, והצורך להחמיר לכתחילה נגד מרן (דלא כהיביע אומר)
וכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל,
אין הכי נמי - בדבר שהמנהג להקל לגמרי אין להורות להחמיר
ודוקא כאן הרב עובדיה מחמיר נגד המנהג, בברכה אחרי ההדלקה לחוש לסב''ל ולברך לפני, זמן ר''ת, ועוד ועוד, דברים שהמנהג הפשוט להקל
ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".
טענו בחיטים והודה לו בשעורים
וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סי' קמ"ו): "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".
מה שיש בו מחלקות הפוסקים, אינו מוגדר ''לאסור המותר''
וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".

"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד אמר (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא (כמובן בדרך התורה ולא 'ומקלו יגיד לו'), אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.
אני מצטער, אבל אין דרכי להתייחס לשיעורים של כל מיני רבנים ולעלונים למיניהם, ולכן לא אתייחס, כך קיבלתי מרבותי, וגם אינני דבק כלל בדרכו של הראשל''צ שליט''א, כך שאין לי שום נפק"מ בדבריו.
עלון/שיעור/ספר סיפורים, לא מעלה ולא מוריד, גם אם זה היה באמת... (ועכשיו הוא יביא לי 50 עלונים שכתבו הפוך ממה שכתבתי עכשיו...)
 
עיינת בכל המקורות ?? עיינת גם בשל''ה ובר' חיים פלאגי שהבאתי?

עיינתי בחלק מהמקורות שהיו זמינים לפני.

לא צריך להקל

אתה חותך את המשפט וזורק כמה מילים? מה הענין בתגובה בנוסח גן ילדים?

ע''פ ההלכה, ולא לחזר אחרי 'קולות', אלא מה שניתן 'להתיר' אין ענין לעשות חסידות על חשבון הציבור. להחמיר נגד מרן או כמו היש, זה לא מידת חסידות, כך דרך פסיקת ההלכה

לא כתבת כאן אלא סיסמאות בעלמא.

ברור ופשוט דאיירי במיקל ע"פ הלכה ואינו מחזר אחר שום דבר, לא אחר קולא ולא אחר חומרא, אלא כך עלה במסקנתו להלכה, אבל הרמב"ם כותב שתהיה מגמתו להקל ולא להחמיר, ויחפש כל טצדקי להקל.

ובוודאי שאין ענין להחמיר, לא נגד מרן ולא נגד אף אחד, וקל וחומר נגד מרן שקיבלנו הוראותיו, כמבואר בשו"ת חקרי לב (חחו"מ מהדו' בתרא דק"פ סע"ג) דדוקא ת"ח בביתו רשאי להחמיר נגד פסק מרן, אבל דיין ומורה צדק הקבוע לדון ולהורות אינו רשאי להחמיר נגד דעת מרן. ע"ש. וקלסו בשו"ת תעלומות לב ח"ב (חאה"ע סי' ה' די"ז ע"ב). ע"ש.

וגדולה מזו מבואר בשו"ת מהר"י פראג'י אב"ד אלכסנדריא (סי' נט), שמאחר שמרן ז"ל הוא מרא דאתרא וקבלנו הוראותיו, הרי דבריו הוקבעו עלינו כחובה בכל דיני התורה כקולותיו וכחומרותיו, וכאילו דבריו הלכה למשה מסיני הם, ואפי' רבים חולקים עליו, והזז מדבריו אפי' מקולא לחומרא הרי הוא כאילו זז מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבו שלימדו תורה. ע"ש.

אבל אם המנהג להקל נגד מרן, בזה אפשר לסמוך בשופי על המנהג, כפי שכתב מרן בעצמו שלא בא לבטל מנהגים שקדמו לו (וקל וחומר אם אפשר ליישב את המנהג גם בדעת מרן).

וכך נהגו רוב ה3000000 פוסקים, או לא יודע כמה, שכתבו שקבלו הוראות מרן. כמו החיד''א פתח הדביר, ר' חיים פלאג'י, הבא''ח, החיד''א וכף החיים

שוב, לפזר סיסמאות על 300 מיליון פוסקים ולזרוק 6 שמות - זה גם אני יכול.

לא הבנתי מה אתה רוצה, אף אחד לא אמר שצריך לאסור הכל, הנידון היה על להקל נגד הרבה פוסקים שאוסרים, והצורך להחמיר לכתחילה נגד מרן (דלא כהיביע אומר)

אני לא דיברתי באופן ספציפי על "קולות נגד מרן" אלא קולות באופן כללי.

אין הכי נמי - בדבר שהמנהג להקל לגמרי אין להורות להחמיר
ודוקא כאן הרב עובדיה מחמיר נגד המנהג, בברכה אחרי ההדלקה לחוש לסב''ל ולברך לפני, זמן ר''ת, ועוד ועוד, דברים שהמנהג הפשוט להקל

תשאל את הרב עובדיה, מה אתה רוצה ממני? אני הנציג שלו? הרי זה ממש

טענו בחיטים והודה לו בשעורים


מה שיש בו מחלקות הפוסקים, אינו מוגדר ''לאסור המותר''

בזה גופא נחלקו, אם אסור או מותר, והיעב"ץ נכנס בו על שאסר את המותר (לדעתו).

אני מצטער, אבל אין דרכי להתייחס לשיעורים של כל מיני רבנים ולעלונים למיניהם, ולכן לא אתייחס

אז אל תתייחס, במרוקאית אומרים "בזאעת".
 
השאלה, מקובלנו שהיביע אומר הוא הולך כמו רוב הפוסקים ובקיא עצום שלא קם כמוהו
איך הוא מסתדר עם זה?
הוא חולק על כל הפוסקים הנ"ל? או שיש לו מהלך אחר

הגאון רבי יוסף מולכו, בעל שלחן גבוה, כותב בספרו שו"ת אהל יוסף (חלק יורה דעה סימן ל): "שכיון שקיבלנו הוראות מרן הכי נקטינן, ואפילו כשהרמ"א ואלף פוסקים כמותו חולקים עליו, אנו בני ספרד בתר מרן גררינן, הן לקולא ואין לחומרא".

והגאון רבי יעקב בן צור בשו"ת משפט וצדקה ביעקב חלק ב' (סימן ה') כותב, שאחר שנתפשטו בעולם חיבורי מרן הבית יוסף והשלחן ערוך, שוב אין לנו אלא פסקיו וכל אשר יאמר כי הוא זה, ואפילו נגד אלף פוסקים. ע"ש.

והגאון רבי שלמה לניאדו (אב"ד ארם צובא, חלב), כותב בשו"ת בית דינו של שלמה (חאו"ח ר"ס ד'): "דאנן בתריה דמרן אזלינן ככל חוקותיו וככל משפטיו, בין להקל ובין להחמיר, ואין להביא ראיה מן החולקים עליו". וכ"כ עוד בספרו שו"ת כסא שלמה (סימן ז'). ע"ש.

והגאון רבי יעקב אלגאזי בתשובותיו (סימן ח) כותב: פה עיה"ק ירושלים וגלילותיה אתריה דמרן הוא, ואנו נוהגים לפסוק ככל הוראותיו בין להקל ובין להחמיר.

וכ"כ עוד בגנזי חיים (מע' ה' אות לג) דקבלנו הוראות מרן אף להקל.

וכן כתב בפתח הדביר (סי' רמג סק"ג) דלדידן בני ספרד תפסי' הוראת מרן אפי' להקל כנודע.

וראה עוד במ"ש באורך בהשמטות לסי' שלט כרך ד', והביא מהחקרי לב, ובתי כהונה, ובתי כנסיות, ושלחן גבוה, ונר מצוה, ועוד, דקבלנו הוראות מרן אף להקל.

וכן כתב בזכרונות אליהו (חיו"ד מערכת מ' אות יב) בשם כמה אחרונים דקבלנו הוראות מרן אף להקל.
 
זה שתופסים כמרן להקל, היינו שכך הדין מעיקר הדין וכמ''ש החיד''א דמי שעושה כמרן אף בסב''ל לא מחינן בהו, אף דקי''ל סב''ל נגד 'מרן', מ''מ לכתחילה בעינן להחמיר נגד מרן, וסב''ל יוכיח דאמרינן סב''ל נגד 'מרן', ובפשטות אין שום סברא לחלק שדווקא סב''ל אמרינן נגד מרן, אבל להקל באיסורי סקילה וכרת שרינן לכתחילה ואין מקום להחמיר בזה, ואתמהה...
מ''מ לכתחילה בעינן להחמיר נגד מרן, ואף להורות כן בציבור (לכאו') כמו שתראה דרכם של גדולי פוסקי ספרד כהחיד'א והכף החיים והבן איש חי ועוד
 
גם אם ספק ברכה לבטלה היא ספק דאורייתא - מאי שנא בשאר דינים דאורייתא דעבדי כרבם?
זאת אומרת, איני מבין הקושיה...
נגד מרן עבדינן סב"ל,
נגד מרן החיד"א, הגר"ח"פ הבא"ח המ"ב והחזו"א עבדינן סב"ל.
מרן הגרע"י, גבוה משכמו ומעלה מכל העם,
אבל יותר מכולם שלא עבדינן סב"ל נגדו?
זה חידוש עצום שאין דוגמתו בפוסקים ראו"ח.
[נדמה לי שגם קירות ביתך יעידו בך שהבינו את הקושיא גם אם הם מתעקשים שלא להבין].
 
אני רגיל לשמוע כל זה מהרבנים לבית יוסף
משקרים?
האמנם?
אבדוק בכתביהם
תבדוק. הם כותבים ע"פ מהר"י פראג'י שזה זלזול בכבוד רבותיו. אבל החיד"א מיירי במיקל נגד מרן.
אכן הערתי שמריהטת לשון הרה"ג הראש"ל היוצא קצת מטעים ומשמע מניסוח דבריו שדברי החיד"א עוסקים בחומרה נגד מרן ואין הדבר כן
עיין כאן
[נדמה לי שגם קירות ביתך יעידו בך שהבינו את הקושיא גם אם הם מתעקשים שלא להבין].
פתחתי אשכול על הנושא והמשך הדיון שם
 
החילוק בין מרן השו"ע לבין מרן הגרע"י, למה הר"י סובר שאצל הגרע"י לא אומרים סב"ל - אני חושב שזה חילוק פשוט (לא יודע אם אני מסכים, צריך לעיין, אבל לעצם העובדה שיש חילוק וחילוק פשוק מידי - זה יש)
 
ראשי תחתית