אמירת ברוך הוא וברוך שמו - חובה או רשות?
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
- מומלץ
הצל"ח כותב לגבי עניית בהוב"ש בברכות שיוצאים בהם יד"ח, ומתאונן שחושבים שצריך לענות שם. וכלל לא דיבר בכל הברכות.
אח"כ הוא שואל על כל עניין בהוב"ש מה טעמו ונשאר בצ"ע.
וכמובן שאלה זו שייכת בין אם זה עניין ובין אם זה חיוב עניית ב"ה וב"ש.
אין שום מקור לחייב כמש"כ.
ערה"ש.
נכון, ושאלתו מובנת כי א"כ א"א להביא מקור מהגמ' לחייב.
(וכמו שהקשה המאורי אור)
אסביר שוב.
מהר"ח בן עטר לא טען שלשון דברי השו"ע לא מורים על חיוב, ומצד הלשון דעתו שאפשר כך ואפשר כך.
כל מה שטען שאי"ז חיוב, כי אם כן היה צריך להיות לזה מקור בגמרא ובמדרש, וזה מצינו מקור בגמרא ובמדרש, כמו שהבאנו לעיל.
לא מצינו מקור בגמרא ולא בשום מדרש לחייב.
אחזור שוב.
חבל שאתה מתעלם ממה שאני כותב.
טענת האור החיים הינה שלא מצינו מקור לאמירה זו בגמרא, ולא שלא מצינו מקור לחייב.
ובפרט שמצינו בספר חרדים שכתב מהמדרש לחייב.
ועוד שלשון השו"א לומר ברוך הוא וברוך שמו הינה אותה לשון של ההלכה לומר אמן, שהוא ודאי חובה גמורה.
אנא תענה על טענות אלו אחת לאחת.
לא יודע מה אתה מתכוין 'כמש"כ'.
אבל בשו"ע כותב שיש מנהג (וכך צריך לעשות) לענות ב"ה וב"ש.
(אח"כ נכנס שלא מפסיקים לו בפסוקי דזמרה, כי הוא 'מנהג').
כוונתו לדברי הגמ' כמש"כ ביחו"ד ומשם אין שום מקור לחייב.
בשביל זה לומדים בית יוסף ומבינים מהמקורות שלו שאין שום מקור לחייב.
כותב מפורש "שאינו אלא מנהג".
היינו שאינו חיוב.
לא יודע מה כתוב ביחו"ד. במדרש לפנינו נמצאים דברי החרדים.
אני לא מתעלם.
אבל אתה לא עונה לי למה שנחייב את עם ישראל לענות בהו"ש רק ממקורות שהיו כאלה שהיו נוהגים זאת בעוד שברוב ככל הראשונים זה לא מוזכר אפי' ברמז ומדברי הגמ' משמע שזה רק על שם המפורש?
איזה מדרש?
לא חייב לקיים מנהגים?
אם היה חייב זה לא היה "דבר הרשות" לפטרו בפסוקי דזמרה.
כי צריך לקיים מנהגים
ילמד סתום מן המפורש, אחרי שמצינו כן במדרש ובכמה ראשונים שכך היה המנהג.
ולא מצינו ראשונים שלא כתבו כן.
אני לא נכנס עכשיו לראיה שהפר"ח למד מהגמרא.
מצידי אף בלי זה, יש לנו מספיק מקורות אחרים.
כי קיום המנהג הוא מחובת אל תטוש תורת אימך וכו',
ובמקום שאסור להפסיק לא ע"ז נאמר המנהג, ולא שם היה.
מנהגים שנהגו יחידים ולא הוזכרו בגמ' וברוב ככל הראשונים.
מה אתה רוצה שיכתבו...?
לא נהגנו לענות בהו"ש...?
דחוק מאוד אחה"מ.
לדידי אין הבדל אם רק אבא של הרא"ש נהג זאת, או שעוד נהגו זאת.
כל עוד אין שום הוראה לציבור משום פוסק לנהוג זאת בתורת חיוב אין לנו להמציא דברים מדעתנו.
כל ההלכות כתובות בכל הראשונים?
השו"ע הרבה פעמים מביא הלכות גם מראשון בודד.
לדעתי הוא פשוט.
וכיון שאין ראיה לא לי ולא לך אלא זה דבר שבסברא, ישאר במחלוקת.
יראה הקורא וישפוט.
אשמח להלכה שמורה הוראה לציבור שהיא רק ממנהג שנהג ראשון.
(כמובן הלכה "מחודשת" - ולא איזה הבנה בגמ' וכו)
א. חייב לקיים את זה מצד מנהג, וכמשנ"ת לעיל.
ב. לשון השו"ע הפשוט הוא כחובה, וכן למדו אחרונים רבים, מהם החיד"א, פר"ח, רב פעלים, יוסף אומץ ועוד ועוד.
ואמנם מאורי אור למד שאי"ז חובה בלשון השו"ע. אך הוא כמעט יחיד בטענה זו.
שאר החולקים, מהר"ח בן עטר - סובר שא"א לחייב בגלל שאין לזה מקור בגמרא. והחרדים כן הביא מדרש כזה.
האגרות משה - לא התברר טעמו למה סובר שאי"ז חיוב וסתם בזה.
ערוך השלחן, לא כתב כלל שאין חיוב לענות אמן, וכנ"ל שו"ע הרב וכפשנ"ת לעיל.
כלומר, אתה בא לחלק שהלכה שכתב ראשון לא דומה למנהג שנהג ראשון?
(כמובן לא יצוייר שכך האמת שלא מצינו כן).
ברור שיש חילוק בין הלכה שמורה ראשון בתורת חיוב לבין מנהג שנהג בו אביו של הרא"ש לעצמו.
אבל אפי' תביא לי הלכה שלמדים מראשון לחייב שהיא ללא שום מקור.
א"כ, הנה: החרדים כותב דבריו על חובת ב"ה וב"ש במצוות דרבנן.
וממילא יש לך ראשון שמורה כאן הלכה מפורשת בחובת העניה.
ואין שום מקור לדבריו.
והשו"ע שהורה כן לא הורה בגללו.
אני רוצה שתביא לי דוגמא שהשו"ע מורה הלכה בגלל איזה מנהג של ראשון.
הוא ראשון.
מה זה אין שום מקור, כשהוא מביא מקור?
לדוגמא כאן השו"ע פסק את ההלכה ממנהג שנהג אותו אביו של הרא"ש.
ולשיטתך שפסק כן מעיקר הדין אני רוצה שתביא לי עוד דוגמא כזאת.
נושאים דומים:
