הסיפור הוא כזה, (מקווה שאני זוכר את כל הפרטים ומדייק, שמעתי מכלי ראשון).
בזמנו ניסו לעשות פגישה בין הרב פנחסי (להלן: הר"י) לבין הרב עובדיה (להלן: הגר"ע). - היו"ר היה אז אלי ישי.
כמובן שנושא הפגישה היה לאלץ אותו לקבל את דעת הרב עובדיה, ולהפסיק להתנגד לש"ס, ולפסקי וספרי הגר"ע (והילקו"י).
ואמרו לר"י "בוא ותשאל את הרב".
הר"י סירב ואמר: "אין לי שאלות".
כעבור זמן באו אליו עם הודעה "הגר"ע רוצה ליפגש עמך".
השיב: "אם כך אני מחוייב לילך". וקבעו זמן לפגישה.
ביני וביני נכנס הר"י להרב מיכל ליפקוביץ (כך לזכרוני), כדי להחליט מה לומר ואיך.
ביום המיוחל, הגיע הר"י, וראה מהחדר החיצון את כל החבר'ה יושבים סביב הרב (הטו"ת לידם), כשהם לאחר תפילת שחרית.
אחד העסקנים סימן לו עם היד "היכנס". הר"י סימן לו חזרה "החוצה".
באותו רגע, כולם קמו ויצאו והשאירו את הגר"ע לבד. ואז הר"י נכנס.
כשהתיישב, אמר לו "אני הרב פנחסי, שמעתי שהרב קרא לי".
הגר"ע: "לא קראתי לך".
הר"י: באותו רגע רציתי לקום וללכת. אבל נמלכתי בדעתי, ומכיון שהיה לי מסר אליו החלטתי להישאר.
הגר"ע שאל: ומה אתם מלמדים בישיבה, רק לא יבי"א, רק נגדנו ?
הר"י החל לגולל את מצב האברכים הספרדים, ואת השיעורים בלויין שנמסרים ברמה מסויימת מחד, ומה האברכים שואבים משם מאידך.
הר"י האריך בנושא מאד, והרב עובדיה התחיל לבכות. (כמדומה לי שאמר "לא ידעתי").
לאחר מכן הראה לו הר"י ספר יבי"א שהוא נתן לו בזמנו עם הקדשה, והזכיר לו נשכחות שהיה מוסר שיעורים בתחילה ביום ג' במשהדים בב"ב, והוא היה אחד המשתתפים, וכשהיה שואל אותו שאלות, התפלא מהאברך הצעיר שמבין כ"כ בעומק, ונתן לו ספר עם הקדשה.
מהכא להתם, הגר"ע הבין את הטענה על הרדידות של הציבור הספרדי על רבניו, אך לא היה ניתן לעשות הרבה.
והדבר גם ביאר למה יש התנגדות להכניס ספרים מסויימים, או לפסוק הלכות באופן מסויים, בישיבות.
לאחר מיכן הרב עשה לו את הצ'פכות הידועות לאות חיבה, ובירך אותו, ואמר לו אתם מעמידים תורה, תמשיכו, חזקו ואמצו.
זה פחות או יותר למיטב זכרוני.
מקוה שלא הוספתי ולא גרעתי ולא שיניתי מהמקור.
והסיפור השני, כשרצו להקים את ישיבת "אהל יוסף" פנו להגראי"ל שטיינמן או הגר"ג אידלשטיין (לא זוכר בדיוק).
ושאלו אותו איך להקים ישיבה עם צביון חזק לציבור הספרדי. (להזכירכם הישיבה בנשיאות הרב יצחק יוסף שהוא ראש ישיבה בעצמו, וראש הישיבה הוא בנו).
ענה להם הרב, תתייעצו עם הרב פנחסי הוא מבין בישיבות ספרדיות ובבחורים ספרדים.
לאחר מכן נפגש הרב ח. ועוד אחד ממנהלי הישיבה עם הרב פנחסי וקבלו ממנו כמה וכמה הדרכות מחד, וגם שם להם את התמונה של העסקנות הפוליטית שהיתה אמורה לייחצן את הישיבה כלפי התורמים מה המטרות שלהם מאידך.
ולמרבה האירוניה, הם הודו שהוא פשוט לא טעה, וכך הם פני הדברים.
ומזה בדיוק הוא הזהיר אותם. אם אתם רוצים לנהל ישיבה, אתם צריכים להתייחס אליהם בדיוק כמו שהצגתי לכם, אחרת...
מה נעשה מאז לענין הקו ההשקפתי, אני חושב שהדבר די מפורסם. ולענין הנתק עם העסקנות הפוליטית, איני יודע כיצד נפל דבר.
ועוד לסיום, פעם אריה דרעי כטוב לבו ביין (בסעודת פורים) לאחר שחזר לפוליטיקה, אמר (שמעתי ממי ששמע ממנו, אני הייתי נוכח במקום, אך הפרט הזה לא שמעתי אישית), "תגידו לרב פנחסי שאנחנו רוצים אותו במועצת, שיבוא, הוא מזכה הרבים הוא מקים עולה של תורה"...
וכל דבר נוסף, אך למותר...
