משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 4,922
(המשך)
שוק באשה ערוה
ולפ"ז מתורץ קושיית הב"ח באורח חיים סימן ע"ה, "לאיזה צורך נקט שוק יותר משאר מקומות מכוסין שבה", וביאר דהו"א שמותר כיוון שהוא מלוכלך בדרך כלל, וקמ"ל שאסור. ולדברינו לא קשיא מידי, כי דוקא גילוי השוק תלוי ברגילות, כמו שיער, אבל שאר איברים לא. וע"פ לדברי הב"ח יתבאר הענין כפתור ופרח, וזה לשונו שם: "הסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי [כף] הרגל ואפילו באשת איש ליכא איסורא להסתכל בהן, דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן, וכל שכן פנים דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא וכן קול ושער, הוה אמינא דאין לחוש להן אפילו באשת איש". ולפ"ז מובן מדוע תלו הראשונים שוק קול ושיער ברגילות, ואינם אלא ערוה מדרבנן במקום שנהגו לכסות.
ולפ"ז מובן מדוע הגמ' בברכות (דף כ"ד) הוצרכה להביא ראיה שהשוק הוא ערווה מהפס' בישעיהו, וראיה שהשיער הוא ערווה מהפס' בשיר השירים. כי מדאורייתא השוק אינו נכלל ב"והיה מחניך קדוש" ואינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות, וכן קול אינו ערוה בעצם, ומדאורייתא אמנם אסור לאשה לפרוע שערה אבל הוא כעין גזירת הכתוב בלי טעם (או משום קללת חוה, או ע"פ סוד, ומחמת שמנהג הנשים מוזכר בתורה, נחשב דאורייתא) וגם השיער אינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות. ובמקום שרגילים בכל הנ"ל, אינם ערווה כלל. אבל אם היה זה ערוה בעצם, לא היה צריך פסוק מיוחד לשם כך.
וראה בספר חזון איש (הלכות ק"ש סי' ט"ז), שכתב "כל הני אינה ערווה בעיקרו, אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא". כלומר שכל הפרטים המוזכרים בברכות דף כ"ד שהם שוק קול ושיער, אינם ערווה בעצם אלא מדרבנן אסרום מחמת שרגילים להיות מכוסים ומביאים הרהור. ולכן הסיק להקל בבנות קטנות, אף גדולות מגיל שלוש, כל שגופן קטן ואינו מביא הרהור (ובנדון זה הסתפק אם הלכה כפמ"ג וכמשנ"ב והסיק שקשה להכריע).
וכן בספר "אגרות ורשימות קהילות יעקב" (חלק ג' עמ' ק"ד, זכרון שאול - להגאון רבי שאול ברזם זצ"ל), הקשה דבגמ' כתובות איתא דהמגלה זרועותיה עוברת על דת יהודית, ומדוע לא נקטו לרבותא שאפילו בגילוי שוק עוברת על דת. והסיק "משמע דבגילוי שוק לא הוי עוברת על דת אע"ג שהנשים מכסות, ויש לפרש הטעם משום דשוק הוי רק מנהג הנשים לכסות ואינו מוטבע בטבעיות [דשוק הכוונה לעצם התחתון] ולכך כשמגלה לא הוי עוברת על דת, דזה דוקא במגלה מקום שמוטבע בטבעיות לכסות, ולא במה שנהגו להוסיף לכסות".
וכן כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב שליט"א, האדמו"ר ממודז'יץ ארה"ב, בספרו "יד יחזקאל": "וכן מוכח דגילוי שוק אינו דת משה, והתירו גילוי שוק לפעמים, וכדאיתא (בבא בתרא נז:) אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה, בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה, ופירש רשב"ם לפי שאין דרכן להתבזות שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר, ע"ש. והלשון שאין 'דרכן' להתבזות, משמע שאין כאן איסור, דאי הוי איסור הוה ליה למימר 'שאסור' להתבזות.
וכן במועד קטן מוכח דמותר, דאיתא (בדף יח:) "אמר בר הידיא לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא", ע"ש, ובשו"ת מהרי"ט (חלק א' סי' פ"ג) כתב דהנשים הן הן שעשו הכביסה על ימה של טבריה, ואם כן מוכח שמותר לגלות שוקה לצורך כביסה, ואף שאמר אביי שם מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי, דלמא שלא ברצון חכמים עבדי, היינו משום חולו של מועד, ואם היה אסור מחמת גילוי שוק, אמאי אמר דלמא שלא ברצון חכמים, וודאי שלא ברצון חכמים עבדי, וכן האיך היה הוה אמינא לבר הידיא להביא משם ראיה. אם כן מוכח דלית בגילוי שוק דת משה, דאי הויא דת משה לגלות, לא היה מותר בשום אופן". עכ"ל.
ויש להוסיף על זה שבגמ' שבת (דף קי"ג) אמרו על בועז שהתפעל מצניעותה המיוחדת של רות: "דבר צניעות ראה בה, [ליקטה שיבלים] עומדות מעומד [ושיבולים] נופלות מיושב" [כשהיא יושבת]. ובמדרש רבה איתא "כל הנשים מסלקות [מגביהות] כליהם [בגדיהן] וזו משלשלת כליה". ומוכח מזה שהמנהג הפשוט אצל הנשים בזמן ההוא היה לגלות שוקיהן במקום הצורך, גם ברה"ר, ושאר הנשים חוץ מרות היו מגביהות שמלתן כדי שיהיה להן נוח ללקט.
וע"פ הנ"ל הרווחנו טעם לזכות את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במה שכתב בספרו "מנחת שלמה" חלק ב' (סי' ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך אבל רבו החולקים על זה, ולכן צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך". וכן בספר "מעדני שלמה", כתב בזה"ל: "חובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן. ואף שלרוב הפוסקים הרגל התחתון חשיב שוק וצריך כיסוי, יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".
וכן כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ הנ"ל, לאחר שהקדים שאין רצונו לתקוע עצמו בדבר הלכה אודות מיקום השוק, אבל תקף את הרב השואל (שעסק הרבה בזה והריץ מכתבים לכל הגדולים) שכתב "וזה פשוט וברור, אין בזה דעות ומחלוקת", שאין זה נכון כי בסדרי טהרות להגה"ק מראדזין זצ"ל הוכיח בפ"ק דאהלות דדעת הרי"ף והרמב"ם וכן דעת הרע"ב דשוק ששנינו במתניתין דאהלות הכוונה למן הארכובה ולמעלה, ושוק האמור באדם ה"ה כשוק האמור בבהמה". עכ"ל.
ועוד כתב, "אי אפשר לעניות דעתי להוציא דברי הפמ"ג בסי' ע"ה מפשוטם, וכפי שהבינו אותו המשנה ברורה והחזון איש והפת"ע דכוונת הפמ"ג הוא דר"ח לא כיון אלא על למעלה מהקניא, ואף שהחזו"א העיר עליהם ממתני' דאהלות, מ"מ לא משוי להו כטועה בדבר משנה, ורק מסיק "וקשה להכריע בדבר".
עוד הביא ראיה ממסכת בבא בתרא (נ"ז) "שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה", ופירש רשב"ם "שצריכות לעמוד שם יחפות לגלות שוק", וכתב הגריש"א: "מלשון הגמ' דקאמר שאין דרכן להתבזות, משמע שאין בזה משום סרך עבירה, ואינה עוברת בזה על דת משה או יהודית, אף ששפת הנהר הוה מקום פרהסיה ובני אדם עוברים ושבים שם כדמשמע בסוגיא שם".
וכן כתב הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר "אום אני חומה" (ח"ב סי' ק"ב) לגבי גרביים שקופות, "כיון שאיכא שסוברים דלדעת המשנ"ב ליכא איסורא, להכי אין למחות בביתו בתוקף ולהכריח לזה אלא באמירה נעימה".
וכן כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד' סי' ק') לגבי גרביים שקופות, או בצבע הרגל: "ובהא שיש אנשים שמקפידים שלא ילכו נשותיהן ובנותיהן בלא אנפילאות [גרביים] על רגליהן, אבל אין מקפידין שיהיו האנפילאות באופן שאי אפשר להראות, שכתר"ה הקשה דאיזה חילוק יש, דאם חשיבין לערוה גם למטה מהארכובה שקורין קני"א [ברך] אין מועילין כלום דערוה בעששית אסור, ואם כהמשנה ברורה שאינו בדין ערוה אין צורך אנפילאות.
האמת הוא שהוא לצניעות יותר, מחמת שלהלכה עד הקני"א אינו ערוה. אבל איכא גם טעם להצניעות בזה, משום שבעצם אין החוטים אף מהאנפילאות הדקין שייך שיראה בשר הרגלים, והראיה שכשהן צבועין לבן ושחור לא נראה בשר הרגלים, ורק מחמת שצבועין בצבע כמראה הבשר, לכן נמצא שבעצם הם מכוסין ולא נראין כלל, רק שנדמה לאינשי כנראין, שלכן אף במקום שהוא בדין ערוה ממש נמי הא איכא חלוק, מאחר דעכ"פ הערוה מכוסה, אך שיש לאסור משום דאיכא הרהור עכ"פ מזה שנראין כבשר, וא"כ באם הוא מקום שאינו מביא לידי הרהור כהא דלמטה מארכובה, אף אם היה עכ"פ בדין ערוה לא היה שום איסור, ונוגע לדינא ממש בקטנות שליכא הרהור אך שמ"מ הוא בדין ערוה שיהיה מותר באנפילאות כאלו, וזהו אולי טעמם" (וכן דעת הגר"ב זילבר בשו"ת אז נדברו חלק י"ד סי' מ"ח לגבי גרביים בצבע הרגל).
וכן הגאון בעל שו"ת בני בנים כתב (בירחון "בית הלל" י"ח): "במסכת ברכות שם אמר רב חסדא שוק באשה ערוה, שנאמר (ישעיהו מ"ז) "גלי שוק עברי נהרות, וכתיב תגל ערותך גם תראה חרפתך". עכ"ל. ויש לשים לב, והלא דבר הוא: תחילת הכתוב היא כולה בלשון ציווי, "קחי רחיים וטחני קמח, גלי צמתך חשפי שובל, גלי שוק עברי נהרות", ואילו הסיום הוא בלשון עתיד נפעל: "תגל ערותך גם תראה חרפתך". והמשמעות פשוטה לענ"ד, שעל ידי שהאשה תאלץ לגלות את שוקיה כדי לעבור נהרות, תגלה גם ערותה אפי' ללא רצונה, כי השוק היא סמוך לערוה... ובהכרח מדובר בשוק מעל לברך, כי מתחת לברך היא רחוקה מן הערוה ולא תיגלה על ידה, וערוה ממש כפשוטה ושלא כמו שנדחק שם במצודת ציון.
ומאחר והכתוב בישעיהו הוא המקור להלכה ששוק באשה ערוה, נלמד משם גם היכן היא השוק, ולכן ס"ל הנח להן לישראל, אם אינן נביאות בנות נביאות הן, ולענ"ד יש להן על מה לסמוך לגלות את הרגל מתחת לארכובה. שוב ראיתי שרבינו יוסף קרא בן דורו של רש"י פירש כן בד"ה גלי שוק, "היא הירך העליונה" עכ"ל, ושמחתי שכיוונתי לדעתו...
ויש עוד סימן שהשוק בישעיהו היא מעל לברך לענ"ד, מן הכתוב "חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך", כי אם האשה שם לבשה שמלה עד הקרסוליים, מהי הרבותא לעבור נהרות, הלא תצטרך להגביה את שמלתה אפילו לעבור שלולית. אלא בוודאי בגדיה הגיעו רק עד הברך או למטה מזה קרוב לברך, וכדי לעבור נהרות היא הצטרכה להגביה את שמלתה אף יותר, הרי שמדובר בשוק שמעל הארכובה.
והעד, ממה שהביא הרד"ק ממדרש חזית שחשפי שובל הוא מלשון שיבולת הנהר והיא מקום חוזק מרוצת המים, כמו שפירש בישעיהו פרק כ"ז, וכן בתהילים מזמור ס"ט נאמר "באתי במעמקי מים ושיבולת שטפתני", ובוודאי אי אפשר לחצות שיבולת הנהר בלי להגביה את השמלה מעל הברך". עכ"ל.
וגם המחמירים להצריך גרביים כחומרא, סמכו על המשנה ברורה שאין צורך בשמלה ארוכה עד הקרסול, וכן כתב הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ו' יו"ד סימן י"ד): "בנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן".
וכן כתב האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (שערי הלכה ומנהג חלק ד', סי' קמ"ה): "ידועה דעתי בזה שמדה השווה לכל נפש ובכל מקום היא, שתהיינה הברכיים מכוסות אפילו בשעת ישיבה, הכתוב לעיל הוא כאמור, דבר השווה ולכל הפחות".
ו"כוותיה ולא מטעמיה", דכל הגאונים הנ"ל הבינו שהשוק אינו החלק התחתון של הרגל, אלא החלק העליון המכונה "ירך", וכן משמע מהט"ז שכתב "שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים" ולכן אסור אפי' בפחות מטפח (וכתב זאת מדעתו ולא בשם הב"ח), אם תאמר שכוונתו לשוק התחתון, אין לדבריו שום הבנה, אבל אם תאמר שכוונתו לשוק העליון, אז דבריו ברורים ופשוטים, וכן הפמ"ג כתב על דבריו (משבצות זהב סימן עה ס"ק א'): "והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה [=מהברך ולמעלה]... ושוק לפעמים נקרא ירך, נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש, ובמקום שדרכן לכסותן טפח, ומארכובה למעלה פחות מטפח נמי".
וכן במשנה ברורה (סי' ע"ה ס"ק ב') נקט כדעת הפמ"ג: "אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו, שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור, ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה".
אבל מאידך גיסא יש ראיות רבות כנגד זה, וכן נראה בפשטות שהשוק הוא החלק התחתון. ולדברינו אתי שפיר, דאע"פ ששוק הוא החלק התחתון, אבל לדינא הוא תלוי במנהג, וממילא אין לפקפק במנהג בנות ישראל הקדושות.
ולאחר שכתבתי זאת, ראיתי שזכיתי לכוון להגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א בשו"ת אור יצחק (חלק ב' או"ח סי' ל'), וזה לשונו: "בשוק באשה ערוה כבר כתבנו במקום אחר ששוק הוא מן העקב עד הברך, דמן הברך ולמעלה נקרא ירך, ודלא כמשנה ברורה בשם הפמ"ג ועוד אחרונים שהסתפקו בזה. ולכך תמיד החמרתי בזה לאשר שאלוני. אבל לפי דברי האגודה, שכתב מפורש ששוק באשה ערוה תלוי בדרך לכסותו, א"כ הכל תלוי במנהג המקום. וכן נראה לפי הלחם חמודות". עכ"ל.
שוק באשה ערוה
ולפ"ז מתורץ קושיית הב"ח באורח חיים סימן ע"ה, "לאיזה צורך נקט שוק יותר משאר מקומות מכוסין שבה", וביאר דהו"א שמותר כיוון שהוא מלוכלך בדרך כלל, וקמ"ל שאסור. ולדברינו לא קשיא מידי, כי דוקא גילוי השוק תלוי ברגילות, כמו שיער, אבל שאר איברים לא. וע"פ לדברי הב"ח יתבאר הענין כפתור ופרח, וזה לשונו שם: "הסברא מבחוץ היא דאין לחוש כלל לגילוי השוק ואין צריך לומר לגילוי [כף] הרגל ואפילו באשת איש ליכא איסורא להסתכל בהן, דמן הסתם הן מלוכלכות בטיט וצואה ולא יגיע לידי הרהור. ולא דמי לאצבע קטנה דידיה של אשה דמסתמא נקיות הן, וכל שכן פנים דיגיע לידי הרהור דאסור, מה שאין כן שוק שלה אי לאו דגלי לן קרא דערוה היא וכן קול ושער, הוה אמינא דאין לחוש להן אפילו באשת איש". ולפ"ז מובן מדוע תלו הראשונים שוק קול ושיער ברגילות, ואינם אלא ערוה מדרבנן במקום שנהגו לכסות.
ולפ"ז מובן מדוע הגמ' בברכות (דף כ"ד) הוצרכה להביא ראיה שהשוק הוא ערווה מהפס' בישעיהו, וראיה שהשיער הוא ערווה מהפס' בשיר השירים. כי מדאורייתא השוק אינו נכלל ב"והיה מחניך קדוש" ואינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות, וכן קול אינו ערוה בעצם, ומדאורייתא אמנם אסור לאשה לפרוע שערה אבל הוא כעין גזירת הכתוב בלי טעם (או משום קללת חוה, או ע"פ סוד, ומחמת שמנהג הנשים מוזכר בתורה, נחשב דאורייתא) וגם השיער אינו ערווה בעצם אלא תלוי ברגילות. ובמקום שרגילים בכל הנ"ל, אינם ערווה כלל. אבל אם היה זה ערוה בעצם, לא היה צריך פסוק מיוחד לשם כך.
וראה בספר חזון איש (הלכות ק"ש סי' ט"ז), שכתב "כל הני אינה ערווה בעיקרו, אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא". כלומר שכל הפרטים המוזכרים בברכות דף כ"ד שהם שוק קול ושיער, אינם ערווה בעצם אלא מדרבנן אסרום מחמת שרגילים להיות מכוסים ומביאים הרהור. ולכן הסיק להקל בבנות קטנות, אף גדולות מגיל שלוש, כל שגופן קטן ואינו מביא הרהור (ובנדון זה הסתפק אם הלכה כפמ"ג וכמשנ"ב והסיק שקשה להכריע).
וכן בספר "אגרות ורשימות קהילות יעקב" (חלק ג' עמ' ק"ד, זכרון שאול - להגאון רבי שאול ברזם זצ"ל), הקשה דבגמ' כתובות איתא דהמגלה זרועותיה עוברת על דת יהודית, ומדוע לא נקטו לרבותא שאפילו בגילוי שוק עוברת על דת. והסיק "משמע דבגילוי שוק לא הוי עוברת על דת אע"ג שהנשים מכסות, ויש לפרש הטעם משום דשוק הוי רק מנהג הנשים לכסות ואינו מוטבע בטבעיות [דשוק הכוונה לעצם התחתון] ולכך כשמגלה לא הוי עוברת על דת, דזה דוקא במגלה מקום שמוטבע בטבעיות לכסות, ולא במה שנהגו להוסיף לכסות".
וכן כתב הגאון רבי ישראל דוד טאוב שליט"א, האדמו"ר ממודז'יץ ארה"ב, בספרו "יד יחזקאל": "וכן מוכח דגילוי שוק אינו דת משה, והתירו גילוי שוק לפעמים, וכדאיתא (בבא בתרא נז:) אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה, בכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה, ופירש רשב"ם לפי שאין דרכן להתבזות שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר, ע"ש. והלשון שאין 'דרכן' להתבזות, משמע שאין כאן איסור, דאי הוי איסור הוה ליה למימר 'שאסור' להתבזות.
וכן במועד קטן מוכח דמותר, דאיתא (בדף יח:) "אמר בר הידיא לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא", ע"ש, ובשו"ת מהרי"ט (חלק א' סי' פ"ג) כתב דהנשים הן הן שעשו הכביסה על ימה של טבריה, ואם כן מוכח שמותר לגלות שוקה לצורך כביסה, ואף שאמר אביי שם מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי, דלמא שלא ברצון חכמים עבדי, היינו משום חולו של מועד, ואם היה אסור מחמת גילוי שוק, אמאי אמר דלמא שלא ברצון חכמים, וודאי שלא ברצון חכמים עבדי, וכן האיך היה הוה אמינא לבר הידיא להביא משם ראיה. אם כן מוכח דלית בגילוי שוק דת משה, דאי הויא דת משה לגלות, לא היה מותר בשום אופן". עכ"ל.
ויש להוסיף על זה שבגמ' שבת (דף קי"ג) אמרו על בועז שהתפעל מצניעותה המיוחדת של רות: "דבר צניעות ראה בה, [ליקטה שיבלים] עומדות מעומד [ושיבולים] נופלות מיושב" [כשהיא יושבת]. ובמדרש רבה איתא "כל הנשים מסלקות [מגביהות] כליהם [בגדיהן] וזו משלשלת כליה". ומוכח מזה שהמנהג הפשוט אצל הנשים בזמן ההוא היה לגלות שוקיהן במקום הצורך, גם ברה"ר, ושאר הנשים חוץ מרות היו מגביהות שמלתן כדי שיהיה להן נוח ללקט.
וע"פ הנ"ל הרווחנו טעם לזכות את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במה שכתב בספרו "מנחת שלמה" חלק ב' (סי' ק"ג אות ט"ו): "לענין שוק ידוע שיש סוברים שזה רק הירך אבל רבו החולקים על זה, ולכן צריכים ודאי להקפיד שלא לצאת לרחוב בלי גרביים, אבל אין לגעור במקום שההמון הפשוט לא מקפיד על כך". וכן בספר "מעדני שלמה", כתב בזה"ל: "חובת לבישת גרביים (כיסוי הרגל מתחת לברך) תלוי הדבר במנהג המקומות, ובמקום שלא נהגו ללבוש אין לגעור בהן. ואף שלרוב הפוסקים הרגל התחתון חשיב שוק וצריך כיסוי, יש להן על מי לסמוך, שהרי דעת המשנה ברורה דלא הוי שוק".
וכן כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ הנ"ל, לאחר שהקדים שאין רצונו לתקוע עצמו בדבר הלכה אודות מיקום השוק, אבל תקף את הרב השואל (שעסק הרבה בזה והריץ מכתבים לכל הגדולים) שכתב "וזה פשוט וברור, אין בזה דעות ומחלוקת", שאין זה נכון כי בסדרי טהרות להגה"ק מראדזין זצ"ל הוכיח בפ"ק דאהלות דדעת הרי"ף והרמב"ם וכן דעת הרע"ב דשוק ששנינו במתניתין דאהלות הכוונה למן הארכובה ולמעלה, ושוק האמור באדם ה"ה כשוק האמור בבהמה". עכ"ל.
ועוד כתב, "אי אפשר לעניות דעתי להוציא דברי הפמ"ג בסי' ע"ה מפשוטם, וכפי שהבינו אותו המשנה ברורה והחזון איש והפת"ע דכוונת הפמ"ג הוא דר"ח לא כיון אלא על למעלה מהקניא, ואף שהחזו"א העיר עליהם ממתני' דאהלות, מ"מ לא משוי להו כטועה בדבר משנה, ורק מסיק "וקשה להכריע בדבר".
עוד הביא ראיה ממסכת בבא בתרא (נ"ז) "שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה", ופירש רשב"ם "שצריכות לעמוד שם יחפות לגלות שוק", וכתב הגריש"א: "מלשון הגמ' דקאמר שאין דרכן להתבזות, משמע שאין בזה משום סרך עבירה, ואינה עוברת בזה על דת משה או יהודית, אף ששפת הנהר הוה מקום פרהסיה ובני אדם עוברים ושבים שם כדמשמע בסוגיא שם".
וכן כתב הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א בספר "אום אני חומה" (ח"ב סי' ק"ב) לגבי גרביים שקופות, "כיון שאיכא שסוברים דלדעת המשנ"ב ליכא איסורא, להכי אין למחות בביתו בתוקף ולהכריח לזה אלא באמירה נעימה".
וכן כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד' סי' ק') לגבי גרביים שקופות, או בצבע הרגל: "ובהא שיש אנשים שמקפידים שלא ילכו נשותיהן ובנותיהן בלא אנפילאות [גרביים] על רגליהן, אבל אין מקפידין שיהיו האנפילאות באופן שאי אפשר להראות, שכתר"ה הקשה דאיזה חילוק יש, דאם חשיבין לערוה גם למטה מהארכובה שקורין קני"א [ברך] אין מועילין כלום דערוה בעששית אסור, ואם כהמשנה ברורה שאינו בדין ערוה אין צורך אנפילאות.
האמת הוא שהוא לצניעות יותר, מחמת שלהלכה עד הקני"א אינו ערוה. אבל איכא גם טעם להצניעות בזה, משום שבעצם אין החוטים אף מהאנפילאות הדקין שייך שיראה בשר הרגלים, והראיה שכשהן צבועין לבן ושחור לא נראה בשר הרגלים, ורק מחמת שצבועין בצבע כמראה הבשר, לכן נמצא שבעצם הם מכוסין ולא נראין כלל, רק שנדמה לאינשי כנראין, שלכן אף במקום שהוא בדין ערוה ממש נמי הא איכא חלוק, מאחר דעכ"פ הערוה מכוסה, אך שיש לאסור משום דאיכא הרהור עכ"פ מזה שנראין כבשר, וא"כ באם הוא מקום שאינו מביא לידי הרהור כהא דלמטה מארכובה, אף אם היה עכ"פ בדין ערוה לא היה שום איסור, ונוגע לדינא ממש בקטנות שליכא הרהור אך שמ"מ הוא בדין ערוה שיהיה מותר באנפילאות כאלו, וזהו אולי טעמם" (וכן דעת הגר"ב זילבר בשו"ת אז נדברו חלק י"ד סי' מ"ח לגבי גרביים בצבע הרגל).
וכן הגאון בעל שו"ת בני בנים כתב (בירחון "בית הלל" י"ח): "במסכת ברכות שם אמר רב חסדא שוק באשה ערוה, שנאמר (ישעיהו מ"ז) "גלי שוק עברי נהרות, וכתיב תגל ערותך גם תראה חרפתך". עכ"ל. ויש לשים לב, והלא דבר הוא: תחילת הכתוב היא כולה בלשון ציווי, "קחי רחיים וטחני קמח, גלי צמתך חשפי שובל, גלי שוק עברי נהרות", ואילו הסיום הוא בלשון עתיד נפעל: "תגל ערותך גם תראה חרפתך". והמשמעות פשוטה לענ"ד, שעל ידי שהאשה תאלץ לגלות את שוקיה כדי לעבור נהרות, תגלה גם ערותה אפי' ללא רצונה, כי השוק היא סמוך לערוה... ובהכרח מדובר בשוק מעל לברך, כי מתחת לברך היא רחוקה מן הערוה ולא תיגלה על ידה, וערוה ממש כפשוטה ושלא כמו שנדחק שם במצודת ציון.
ומאחר והכתוב בישעיהו הוא המקור להלכה ששוק באשה ערוה, נלמד משם גם היכן היא השוק, ולכן ס"ל הנח להן לישראל, אם אינן נביאות בנות נביאות הן, ולענ"ד יש להן על מה לסמוך לגלות את הרגל מתחת לארכובה. שוב ראיתי שרבינו יוסף קרא בן דורו של רש"י פירש כן בד"ה גלי שוק, "היא הירך העליונה" עכ"ל, ושמחתי שכיוונתי לדעתו...
ויש עוד סימן שהשוק בישעיהו היא מעל לברך לענ"ד, מן הכתוב "חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות תגל ערותך", כי אם האשה שם לבשה שמלה עד הקרסוליים, מהי הרבותא לעבור נהרות, הלא תצטרך להגביה את שמלתה אפילו לעבור שלולית. אלא בוודאי בגדיה הגיעו רק עד הברך או למטה מזה קרוב לברך, וכדי לעבור נהרות היא הצטרכה להגביה את שמלתה אף יותר, הרי שמדובר בשוק שמעל הארכובה.
והעד, ממה שהביא הרד"ק ממדרש חזית שחשפי שובל הוא מלשון שיבולת הנהר והיא מקום חוזק מרוצת המים, כמו שפירש בישעיהו פרק כ"ז, וכן בתהילים מזמור ס"ט נאמר "באתי במעמקי מים ושיבולת שטפתני", ובוודאי אי אפשר לחצות שיבולת הנהר בלי להגביה את השמלה מעל הברך". עכ"ל.
וגם המחמירים להצריך גרביים כחומרא, סמכו על המשנה ברורה שאין צורך בשמלה ארוכה עד הקרסול, וכן כתב הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר (חלק ו' יו"ד סימן י"ד): "בנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן".
וכן כתב האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל (שערי הלכה ומנהג חלק ד', סי' קמ"ה): "ידועה דעתי בזה שמדה השווה לכל נפש ובכל מקום היא, שתהיינה הברכיים מכוסות אפילו בשעת ישיבה, הכתוב לעיל הוא כאמור, דבר השווה ולכל הפחות".
ו"כוותיה ולא מטעמיה", דכל הגאונים הנ"ל הבינו שהשוק אינו החלק התחתון של הרגל, אלא החלק העליון המכונה "ירך", וכן משמע מהט"ז שכתב "שהוא מקום הרהור יותר משאר איברים" ולכן אסור אפי' בפחות מטפח (וכתב זאת מדעתו ולא בשם הב"ח), אם תאמר שכוונתו לשוק התחתון, אין לדבריו שום הבנה, אבל אם תאמר שכוונתו לשוק העליון, אז דבריו ברורים ופשוטים, וכן הפמ"ג כתב על דבריו (משבצות זהב סימן עה ס"ק א'): "והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה [=מהברך ולמעלה]... ושוק לפעמים נקרא ירך, נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש, ובמקום שדרכן לכסותן טפח, ומארכובה למעלה פחות מטפח נמי".
וכן במשנה ברורה (סי' ע"ה ס"ק ב') נקט כדעת הפמ"ג: "אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום וכן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו, שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור, ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה".
אבל מאידך גיסא יש ראיות רבות כנגד זה, וכן נראה בפשטות שהשוק הוא החלק התחתון. ולדברינו אתי שפיר, דאע"פ ששוק הוא החלק התחתון, אבל לדינא הוא תלוי במנהג, וממילא אין לפקפק במנהג בנות ישראל הקדושות.
ולאחר שכתבתי זאת, ראיתי שזכיתי לכוון להגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א בשו"ת אור יצחק (חלק ב' או"ח סי' ל'), וזה לשונו: "בשוק באשה ערוה כבר כתבנו במקום אחר ששוק הוא מן העקב עד הברך, דמן הברך ולמעלה נקרא ירך, ודלא כמשנה ברורה בשם הפמ"ג ועוד אחרונים שהסתפקו בזה. ולכך תמיד החמרתי בזה לאשר שאלוני. אבל לפי דברי האגודה, שכתב מפורש ששוק באשה ערוה תלוי בדרך לכסותו, א"כ הכל תלוי במנהג המקום. וכן נראה לפי הלחם חמודות". עכ"ל.
