במכתב משנת תשל"ט כתב: "שאפילו שאשה שהולכת עם שמלה שמגיעה לברך ולובשת גרביים אטומות זה לא נקרא כיסוי באמת, דלא הוי צניעות כלל. ולפיכך אשה שהולכת כך, אסור לקרות קר"ש כנגדה דהוי ערוה לכל דבר".
במכתב משנת תש"נ כתב: "ולבקשת כת"ר שליט"א אציין את עיקרי ההלכות אשר 'מחוייבות' בהן בנות ישראל באשר הן ויהווה כתקנון קבלה לבית הספר, על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים".
במכתב משנת תש"נ לרב בצלאל מזרחי, כתב ש"לא מהני כיסוי של גרביים (אפי' אם אינן שקופות), אלא צריכה האשה לכסות רגליה בחצאית או שמלה שמכסה את כל השוק ומגיעה עד עצם הקרסול".
מרן זצ"ל חוזר ומדגיש בלשונות חדות וברורות – "לא נקרא כיסוי באמת", "לא הוי צניעות כלל", "ערוה לכל דבר", "מחוייבות", "ולא כפי שפסקתי בעבר", "הגעתי למסקנא שלא מספיק", "צריכה ללכת", "לא מהני כיסוי של גרביים".
בניגוד ל"שמועות" על לוטו, החזרה של מרן זצ"ל בעניין הצורך בחצאית עד הקרסול אינה בגדר "שמועה". אלא יש לנו מכתבים מפורשים וברורים שנכתבו על ידי מרן עצמו, בכתב ידו ובחתימתו, בהם הוא מצהיר "חזרתי בי" מפורשות מהיבי"א ופוסק ש"מחוייבות" בנות ישראל ללכת בחצאית עד הקרסול. זו אינה "שמועה" אלא תיעוד הלכתי ישיר ואמין.