כהנא דמסייע
חבר ותיק
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 425
העלאת צד כזה. מוזרה ביותר. וד''ב
תוקף קבלת פסקי השו"ע
- יוזם הנושא עומק המושג
- תאריך התחלה
נכון מאד, ולכן העלאת סברא שבחר לו לעמודי הוראה רק את הספרים הקלילים, מוזרה עוד יותר, וד"ב.
(וכשמצטטים את לשוני, כדאי שלא לצטט רק חלק ממנה, וד"ב).
כהנא דמסייע
חבר ותיק
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 425
מי העלה סברא מוזרה כזו?
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 62
הרב @אלישמע, אין לי מושג היכן ראית בדברי שיש אמת שמשתנה ומתחדשת, חכמי הדור לא משנים ומחדשים את האמת אלא מגלים אותה, והם מוסמכים להורות לציבור מהי האמת, זה הכול.
גם ההסבר שלך על אופן הכרעת ההלכה נראה לי מאולץ ודחוק, לומר שכל ספרי ההלכה מאז הגמרא נכתבו רק בגלל 'מנהגים מאוחרים שהונהגו ע"י חכמי ישראל כדי שלא תהיה תורה כשתי תורות'.
אך כיון שהוויכוח הזה לא מתקדם לשום מקום, ושנינו כבר בשלב בו אנחנו חוזרים על עצמינו - איני רואה טעם להמשיך בדו שיח הזה.
גם ההסבר שלך על אופן הכרעת ההלכה נראה לי מאולץ ודחוק, לומר שכל ספרי ההלכה מאז הגמרא נכתבו רק בגלל 'מנהגים מאוחרים שהונהגו ע"י חכמי ישראל כדי שלא תהיה תורה כשתי תורות'.
אך כיון שהוויכוח הזה לא מתקדם לשום מקום, ושנינו כבר בשלב בו אנחנו חוזרים על עצמינו - איני רואה טעם להמשיך בדו שיח הזה.
עזוב, זה כבר נסחף יותר מדאי ואיבד את הנקודה המרכזית (אולי גם החלפתי אותך במישהו אחר).
ענה בכן ולא - לדעתך, כיום כשאני רואה שו"ע ורמ"א, יש מישהו מהם שכלפי זה שקר? ואילו אעשה כמותו עברתי על הדין?
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר חדש
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 183
ש"ך (יו"ד סוס"י רמ"ב קיצור הנהגת או"ה או' ב'): "שני ת"ח שחלוקים זה עם זה בטומאה וטהרה או באיסור והיתר ... ואם אחד מהן גדול בחכמה והשני במנין, דהיינו שיש לו תלמידים הרבה אפילו אינם אומרים דעתם, וכ"ש אם רוב תלמידים אומרים כמותו, נקרא זה שגדול במנין גדול נגד חבירו, ואם אחד מהם גדול בשנים לא נקרא גדול בשביל זה".
סמ"ע (חו"מ סי' כ"ה ס"ק י"ח): "בחכמ' ובמנין. וז"ל ד"מ שם בשם הג"א פ"ק דע"ז, אם זה גדול בחכמה וזה גדול במנין, הולכין אחר גדול במנין, פי' תלמידים הרבה, אי נמי שרוב תלמידי' אומרים כמותו, עכ"ל".
תלמידים לאו דוקא שלמדו מפיו, אלא כל שנוהגים ע"פ פסקיו
ועי' חזו"א (יו"ד סי' ק"נ): "ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אינו אלא בשאין אחד מהם רבו, אבל אחד מן החכמים הוא רבו הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועותיו תמיד ברוב המצות, ובזה אם יש שני חכמים קרובים לו רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו ... ודין זה בין בחיי החכם ובין לאחר מותו, כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו".
דברי הגר"ע יוסף (לזכרוני) היה שכח ההכרעה של ספרים שנכתבו לשם פסק הלכה גדולה יותר מספרים שנכתבו כחידושים על הש"ס
וכעין דברי הגמ' ריש הוריות "עד שיאמר מותרים אתם לעשות"
הגר"מ פיינשטיין כמדומה אמר משהו קצת שונה, וצריך אני לחפש ולמצוא את דבריו
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 62
אין הכוונה שמי שיש לו יותר תורמים ויכול לקבל לישיבתו כמות גדולה יותר של תלמידים, אז הלכה כמותו כי הוא רוב.
א' כי זה לא הגיוני, ב' זה נגד רצון התורה.
ונסביר; בתורה כתיב "אחרי רבים להטות", ולימדונו הראשונים דהני מילי כשנשאו ונתנו זע"ז. (ולישנא דגמ' תדיר "נמנו וגמרו", "אל תחושו למניינכם" ועוד).
אז לא מסתבר שמי שיש לו יותר תקציב, או שיש לו יותר כושר דיבור ומושך אליו המונים, הוא רוב. כי צריך רוב "דעות".
וגם הש"ך לא התכוון לזה.
אלא הכוונה, שיהיו תלמידים בעלי דרגה תורנית, ששמעו את דברי רבם ולא חלקו עליו (השאלה אם צריך שיסכימו עמו להדיא, או שסגי שלא השיגו עליו, שאז אנו תולים מדלא השיגו ש"מ מסכימים עמו).
ואז, כשישאו ויתנו הוא ובר פלוגתיה (כשם שנשאו ונתנו ב"ש עם ב"ה), יחשב הוא ותלמידיו רוב. - עד כאן דבר תורה.
לאחר חתימת התלמוד, שידרגו הפוסקים את המושג רוב, גם לרוב דעות שבספרים (שמדאו' אין לזה שום תוקף).
השאלה היא, האם עתה ניתן להחשיב את קבלת הקהילות שקבלו על עצמם ספר מסויים, כרוב דעות אל מול הספר האחר.
(ואין כוונתי לדין רוב דאו', כי עד שלא ישאו ויתנו בעלי המחלוקת זע"ז, אין לזה שום תוקף כאמור, אלא לשדרוג של רוב של מאחרי חתימת התלמוד).
וזה ודאי שלא, א' שהרי אין אנו יודעים כמה חכמים יש בכל קהילה בזמן ההוא שקיבלו עליהם את אותו פוסק כדי לדעת איפה יש יותר הרבה.
שהרי קהילה שיש בה 8 חכמים שקבלו עליהם פוסק מסויים, זה יותר הרבה מ-5 קהילות שיש לכל אחת מהן חכם אחד וקבלו עליהם ספר אחר. ולא נגיד שכאן זה חמש קהילות וכאן זו קהילה אחת, אלא נגיד שכאן זה 8 חכמים וכאן זה 5.
ב' גם קהילה שקבלה עליה חכם מסויים, לא בטוח שנשאו ונתנו דבדרי החכמים ובררו להם את האחד מתוך שנים, ואפשר שמחוסר ברירה, או מסיבות אחרות קבלו עליהם את אותו חכם, כך שאין בזה שום הכרעה, זולתי לבניהם אחריהם מצד מנהג המקום או מנהג אבות.
ג' גם הקהילות שקיבלו עליהם חכם כל שהוא, הן לא דחו את דברי חביריו לחלוטין ועשאום כמי שאינם הלכה, אלא אדרבה פעמים הרבה מצינו שחששו אליהם או צירפו דעתם לקולא וכנודע בפוסקים. כלומר, אין כאן הכרעה אחרי משא ומתן מי צודק ומי לא.
ולכן קבלת הקהילות איזה ספר אינה נחשבת רוב דעות ביחס לספר אחר, בדיוק כמו ששיעור המוני אינו רוב דעות ביחס לשיעור אחר מצומצם יותר.
לא הבנתי איך בחזו"א מיושבת "ההמצאה" של הב"י לבחור לו ג' עמודי הוראה (בו בזמן שהוא הולך לכאו' ע"פ הרמב"ם), תוך התעלמות מוחלטת מחכמים רבים אחרים. - (נושא ההתכתבות שם).
אבל זה כו"ע מודו, שכאשר המפרש כותב "וכן הלכה", או כשהוא כותב שו"ת, או כשתוס' כותבים "וכן הורה" אז זה להלכה.
והב"י מתעלם מהם (בהנחה והוא הולך ע"פ 3 עמודי הוראה).
נערך לאחרונה:
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר חדש
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 183
כדאי לציין שזה מחלוקת הפוסקים, ואינו דבר פשוט כפי שמציגו כת"ר
ברור
אבל אין שום קהילה שקיבלו עליהם את ר"ת או הרשב"א, ויש עשרות או מאות שקיבלו עליהם את הרמב"ם או הרא"ש
כמו שבר כתב הרה"ג @כהנא דמסייע לעיל: "זה טעות אופיינית לתקופה. וכמו שרמזתי בהודעה קודמת. עד לפני דור או שניים היחס לת''ח בכל העולם לא היה בדרשנות, ובספר קל וצח ונגיש. ... צא מהמושג התפשטות של היום דרך התקשורת וכו'. בזמנים כתקנם ההתפשטות דרך הת''ח לעם קובעת את משקל ההכרעה שלו".
גם אצל תלמיד ממש לא דבחו את דברי חביריו לחלוטין, ותלמידי הרשב"א מתחשבים בדעתו של הרא"ה וכדו'
דברי החזו"א הובאו כראיה למה שכתבתי שקהילות שקיבלו הוראותיו נחשבו לתלמידיו, ותול"מ
אעתיק את לשון החזו"א (ריש הל' כלאים): "ידוע כי אין כח רוב אלא במושב ב"ד אבל חכמים החולקים שהיו בדורות חלוקות או במדינות חלוקות אין נפקותא בין רוב למיעוט, ואותה המדינה שרוב התורה שבידם הוא מרב אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו עושין כרבם אף במקום שרבים החולקים, ובימים אחרונים שספרים מיוחדים של רבותינו לקחו חלק העיקרי של מסירת התורה לדורות הנוכחות כמו רי"ף רא"ש רמב"ם רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן מ"מ מרדכי, פרש"י ותוספות, הם היו הרבנים המובהקים של הדורות ... ובכל זאת למיעוט הלבבות, להכריע בסברא, נוטלים לפעמים גם כח רוב המספרי לנטי' לצד זה, אבל ראוי יותר בזה להתחשב עם הפוסקים שתורתם הגיעו לידינו בכל מקצועות התורה".
אעתיק לכאן את לשונו של האגרות משה (אה"ע ח"ד סי' פ"ג או' א' סוף עמ' קמ"ט):
"ובכלל אין כל השיטות שוות לעשות ספק, דהא חזינן מהב"י שהוא החשיב ברוב הפעמים רק שלש שיטות לילך בתר הרוב, דהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, אף שלמד וידע גם שיטת כל רבותינו בעלי התוס' שהיו גדולים ביותר, כדכתב עליהם הרמב"ן בהקדמה לדינא דגרמי, ועוד הרבה גדולי עולם מדורות הקודמים הרבה מלפניו, כדאיתא הטעם בהקדמתו לפי משמעות דבריו שכתב 'וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודות, הנה התוס' וחדושי הרמב"ן ורשב"א והר"ן מלאים טענות וראיות לכל אחד מהדעות, ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות, ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים להכריע ביניהם ע"פ טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריעו הם, ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, נפסוק כשנים מהם', שכוונתו פשוטה דכל רבותינו לא אמרו פסק הלכה ברורה אלא פלפלו בברור הדברים להקשות ולהביא ראיות לזה או לזה, שמצד העיון עוד בראיות וקושיות אין מי אשר יערב לבו להכריע בזה, ולכן הסכים שיפסוק רק כשנים מאלו השלשה שהם אמרו דין ברור להלכה פסוקה, היינו משום שיש לסמוך יותר על אלו שכל כוונתם היה להעמיד דין ברור, ולא על הגאוני עולם אשר היתה כוונתם רק לברר בקושיא וראיות השיטות שכל שיטה ושיטה הם דברי אלקים חיים שלא ירדו כל כך להכריע אף שבדבריהם משמע שהכריעו, וגם הרבה מספרי הוראה כהסמ"ק והאגור קצרו הרבה ואין יכולין לדעת שום דין כהלכתו, הרי חזינן שלא כל שיטה אף מגדולים ביותר שייך שנצרף שיטתו לספק, והרמ"א פליג עליו בזה שאף בעלי התוס' וכן שאר גדולי עולם, שאף שעיקר דבריהם הם לבאר ולפרש, הם שיטה גם להוראה, וגם שיש להורות כבתראי שג"כ פסקו להלכה בין בספריהם בין בתשובותיהם, אבל גם הרמ"א משמע שמודה שאין להתחשב עם כל גאון לשיטה".
"ובכלל אין כל השיטות שוות לעשות ספק, דהא חזינן מהב"י שהוא החשיב ברוב הפעמים רק שלש שיטות לילך בתר הרוב, דהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, אף שלמד וידע גם שיטת כל רבותינו בעלי התוס' שהיו גדולים ביותר, כדכתב עליהם הרמב"ן בהקדמה לדינא דגרמי, ועוד הרבה גדולי עולם מדורות הקודמים הרבה מלפניו, כדאיתא הטעם בהקדמתו לפי משמעות דבריו שכתב 'וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודות, הנה התוס' וחדושי הרמב"ן ורשב"א והר"ן מלאים טענות וראיות לכל אחד מהדעות, ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות, ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים להכריע ביניהם ע"פ טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריעו הם, ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, נפסוק כשנים מהם', שכוונתו פשוטה דכל רבותינו לא אמרו פסק הלכה ברורה אלא פלפלו בברור הדברים להקשות ולהביא ראיות לזה או לזה, שמצד העיון עוד בראיות וקושיות אין מי אשר יערב לבו להכריע בזה, ולכן הסכים שיפסוק רק כשנים מאלו השלשה שהם אמרו דין ברור להלכה פסוקה, היינו משום שיש לסמוך יותר על אלו שכל כוונתם היה להעמיד דין ברור, ולא על הגאוני עולם אשר היתה כוונתם רק לברר בקושיא וראיות השיטות שכל שיטה ושיטה הם דברי אלקים חיים שלא ירדו כל כך להכריע אף שבדבריהם משמע שהכריעו, וגם הרבה מספרי הוראה כהסמ"ק והאגור קצרו הרבה ואין יכולין לדעת שום דין כהלכתו, הרי חזינן שלא כל שיטה אף מגדולים ביותר שייך שנצרף שיטתו לספק, והרמ"א פליג עליו בזה שאף בעלי התוס' וכן שאר גדולי עולם, שאף שעיקר דבריהם הם לבאר ולפרש, הם שיטה גם להוראה, וגם שיש להורות כבתראי שג"כ פסקו להלכה בין בספריהם בין בתשובותיהם, אבל גם הרמ"א משמע שמודה שאין להתחשב עם כל גאון לשיטה".
כהנא דמסייע
חבר ותיק
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 425
קודם כל זו הפשטות, וזה ההגיון הבריא, וע"ז ציותה התורה "אחרי רבים להטות" במושב ב"ד.
למרות שאשמח אם תרחיב את ידיעותי, מ"מ אינו נפק"מ, כי אף אחד לא סובר שהשיטה היחידה בטלה לגמרי.
ואפי' מה שמקובל בפוסקים לכנותו "שיטה דחויה", פעמים הרבה מצינו לא פעם (והרבה יותר) שמצרפים אותו לסניף וכדו',
הדבר מורה עכ"פ שהלך הרוח, ודאי כמו שכתבתי בפשטות.
אבל אם יש מאות קהילות שפוסקים את דברי ר"ת שבתוס' ד"ה...
אז מאי נפק"מ שיש קהילות רבים שפוסקים כהרמב"ם, תכלס' בהלכה הזו הרוב (אולי, יכול להיות) לא פוסקים כמותו. - כך שההמצאה הזו, לא מועילה כלום.
לא הבנתי מה הוא רצה, כך שאיני מבין מה אתה רוצה.
אבל זאת אני יודע בבירור, אף קהילה לא קבלה עליה דברי הרמב"ם בגלל שסברה שדברי ר"ת טעות.
* * *
במצרים למשל, קבלוהו משום שהיה רבם ולמדם תורה (שו"ת מהרי"ף סי' נט).
ואילו על תימן העיד הרמב"ם (אגרת לחכמי לוניל) בעצמו: ובכל ערי תימן וערי המצר הערבים כולם, מעט עוסקים בתלמוד, אבל אינם מכירים אלא הדרוש וקבל שכר לפי שבקצוות הן. וכבר נתנדבו מהם אנשים בעלי ממון יברכם אלקינו, ושלחו שלוחים וקנו שלש נוסחאות מן החבור, ונתנו נוסחה בכל גבול וגבול, הוא שהאיר עיניהם ותקן מעשיהם עד הודו. אבל היהודים שבהודו אינם יודעים התורה שבכתב ואין להם מן הדת אלא שהם שובתים ונימולים לשמונה. ובערי העלגים שהם בדת ישמעאל קוראים בתורה שבכתב ועושים כפשטה. ע"כ.
ואילו ספרד שהיתה מלאה בחכמים וסופרים, כותב הרמב"ן לחמי צרפת (אגרת לחמי צרפת, אני כותב מהזכרון, חבל) "מימיכם אנו שותים, ותורתכם אנו למדים". - לא נראה לי שזה השתנה מתי שהוא.
בשאר מקומות איני יודע מה היה, אבל כאמור לא נפק"מ.
יפה, וזה מוכיח שטענתך הקודמת אינה נכונה.
דברי נסובים על הדו שיח עם החזו"א ששם,
כעת אתה טוען משהו חדש מחזו"א אחר, הבה נעיין בדבריך.
בדיוק מה שאמרתי, בתורה אין לזה שום כלום. - זו "המצאה" מאוחרת.
וגם זה רק למקום שעשאוהו כרבם...
ולכן תמוה כ"כ למה הב"י שכח את כל אלו ולקח רק שלשה, (ואם בגלל מנהג המקום שעשאוהו כרבם אז שישאר רק עם הרמב"ם).
חזק וברוך.
טוב, עיינתי בדברים.
באמת שם כתוב מה שאמרת.
להגיד לך שהבנתי, לא!
להגיד לך שהשתכנעתי, לא ולא!
מי הם הראשונים?
למיטב ידיעתי זה נתון במחלוקת הפוסקים גדולה. ובחקרי לב האריך בזה מאוד.
(דוגמא אחת, זמן התחלת ברכת הלבנה)
גם לו יהי כדבריך, אדרבה הקושיא מתעצמת.
איך התעלם מהרבה פוסקים והפך אותם לאחד.
(וקבלת שתי קהילות שום ספר, אינה הופכת אותו לשתים).
כהנא דמסייע
חבר ותיק
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 425
זה דוגמא שאינה מייצגת במאומה את דרך הפסיקה של הב''י. דוגמא חריגה, שפסק ע''פ המקובלים ר''י גיקיטליא, והנאמר לו במגיד מישרים נגד פשטות כל הסוגיא. זה נושא אחר ולא קשור. קבלה ופשט. לחומרא לקולא וכו'. ואכמ''ל. זה לא דוגמא טובה לדיון על דרך הפסיקה הכללית בכלל.
כל הפוסקים שקיבלו עליהם הוראות מרן לא היה ולא נברא שזה היה בין להקל בין להחמיר. בין אם זה החיד"א, ר"ח פלאג'י, כנה"ג, מרן הבא"ח, כה"ח, בית דוד, ועוד ועוד. מילתא דפשיטא לאורך ולרוחב ספריהם שנטו מפסקי מרן אם זה מכח מנהג (אע"פ שהונהג אחר מרן), בין אם זה להחמיר כנגדו, ובין אם זה כדברי רבנו האר"י ז"ל נגד מרן. אלא שבאופן כללי אנו פוסקים כמרן, אבל לא יהרג ואל יעבור ב100 אחוז. וזה דבר פשוט.
לא קראתי הכל עד כאן.
חשבתי על כלל אחד נוסף שיתכן ויישב הרבה דברים, והוא,
דבר ראשון ללמוד את הסוגיא היטב לפי הבנת הלומד.
כלומר, הגם שקבלנו הוראות מרן, הכל דווקא אם הפוסק או כל ת"ח שהגיע להוראה לא למד עדיין את הסוגיא או שלמד והדברים לא יצאו חתוכים וברורים לצד אחד. אז אומרים "קבלנו הוראות מרן' וכיון שמרן הכריע לצד אחד אזלינן בתרייהו.
חילוקי הדעות בין הגדולים השונים בתוקף קבלת הוראות מרן, נובעים מהוויכוח באיזה שלב בסוגיא אנו 'מניחים את השכל בצד' ופוסקים כמרן. לפי הגר"ע יוסף הדבר קורה יחסית מהר מאוד, אם אין ללומד הכרעה ברורה ממש, הרי שקבלנו הוראות מרן באותה סוגיא. לפי הפוסקים האחרים, ההתחשבות בפוסקים האחרים גדולה יותר יחסית וכל שיש נטייה לאותו צד כבר אפשר לסטות מפסקו של מרן.
לכן, ישנם הרבה פסקים שהגר"ע נוטה מהכרעת מרן ומקבל עול המנהג, שכך עלה בחכתו בסוגיא להכריע את הכף ולפסוק 'לטובת' המנהג. לשאר פוסקים, די בסיבה קלה יותר לסור לדרך המנהג ולקבלו ולפסוק לא כמרן.
בקיצור, כולי עלמא מודו שכדי לפסוק הלכה (דהיינו, להבין סוגיא), דבר ראשון עם הכלים שה' יתברך חנן את הלומד עצמו, אח"כ יש כללים וכו'.
[אם כבר נאמרו דברים אלו, או דומים להם, אשמח להפניה]
חשבתי על כלל אחד נוסף שיתכן ויישב הרבה דברים, והוא,
דבר ראשון ללמוד את הסוגיא היטב לפי הבנת הלומד.
כלומר, הגם שקבלנו הוראות מרן, הכל דווקא אם הפוסק או כל ת"ח שהגיע להוראה לא למד עדיין את הסוגיא או שלמד והדברים לא יצאו חתוכים וברורים לצד אחד. אז אומרים "קבלנו הוראות מרן' וכיון שמרן הכריע לצד אחד אזלינן בתרייהו.
חילוקי הדעות בין הגדולים השונים בתוקף קבלת הוראות מרן, נובעים מהוויכוח באיזה שלב בסוגיא אנו 'מניחים את השכל בצד' ופוסקים כמרן. לפי הגר"ע יוסף הדבר קורה יחסית מהר מאוד, אם אין ללומד הכרעה ברורה ממש, הרי שקבלנו הוראות מרן באותה סוגיא. לפי הפוסקים האחרים, ההתחשבות בפוסקים האחרים גדולה יותר יחסית וכל שיש נטייה לאותו צד כבר אפשר לסטות מפסקו של מרן.
לכן, ישנם הרבה פסקים שהגר"ע נוטה מהכרעת מרן ומקבל עול המנהג, שכך עלה בחכתו בסוגיא להכריע את הכף ולפסוק 'לטובת' המנהג. לשאר פוסקים, די בסיבה קלה יותר לסור לדרך המנהג ולקבלו ולפסוק לא כמרן.
בקיצור, כולי עלמא מודו שכדי לפסוק הלכה (דהיינו, להבין סוגיא), דבר ראשון עם הכלים שה' יתברך חנן את הלומד עצמו, אח"כ יש כללים וכו'.
[אם כבר נאמרו דברים אלו, או דומים להם, אשמח להפניה]