יש כאן משהו הרבה יותר עמוק.
בחור נמצא בת"ת, מקבל תורה וסופג זהות, כשמגיע גיל ישיבה קטנה הוא [יותר נכון הוריו] רוצים ישיבה שמונהגת בקו הישיבתי של "תלמידי הרב שך" [לאו דווקא - אבל כשם קוד ולצורך הדיון], בין אם הם מה שנקרא ספרדים או מה שנקרא אשכנזים, הם לא רוצים ישיבה מסוג אחר, אח"כ הוא לומד בישי"ק מעמיק ולועס עוד תורה, ומפתח ומלטש עוד את הזהות, [אצל "תלמידי הרב שך" כן?], ומגיע לשיעור ג' ורוצה לרוב [מידיעה והיכרות] ישיבה "אשכנזית", ואם אין לו סיכוי [ובדרך כלל לוקח הרבה מאוד זמן להבין שאין סיכוי] רוצה ישיבה "ספרדית" אבל חד משמעית מהסוג של "תלמידי הרב שך".
ואת כל זה הוא עושה בשעה שהוא לא מהרהר לרגע, מה יש בתלמידים הללו וברבותיהם שיש להם ספינה יציבה כל כך? מה יש בדרך שלהם שכל כך מושכת את טובי בנינו ואותי בכללם ? למה אני כל כך רוצה להיות שייך לקבוצה הזאת ולמה שהיא מייצגת ודווקא אליה ?
וכאשר הם מנחילים את משנתם ההשקפתית, זו שגרמה להם להיות מי שהם, הוא בא וטוען למה שאני "אמסור את חיי" בידיו של ראש הישיבה ?
תגיד - לא עשית את זה כבר כשבאת לישיבה הזאת ?
ואת כל זה כתבתי בלי לומר מאומה על הלכה ומנהג.