כיון שהתשובה לזה דורשת אשכול נפרד, אמרתי לדון בו הנה.רוב הדברים של האר''י שהגרע''י חלק על הבן איש חי הם ענייני תפילה ישירות או בעקיפין, ועכ''פ אם ציצית נחשב ענייני תפילה, גם תפילין דר''ת ועוד כיו''ב אפשר להחשיב ענייני תפילה, וא''כ אין שום מח' בין הרב עובדיה לבן איש חיי
הנה הגרע"י ביאר דבריו בכמה מקומות, אימתי הוא הולך אחר האריז"ל.
ויש לדון ולבאר שיטתו מתוך לשונותיו הרבים בענין זה.
ותחילה נביא מדבריו לגבי 'ענייני תפילה' וכדו'.
א) בשו"ת יבי"א (ח"ה יו"ד סי' כט אות ב) כתב [לענין זיתים הנקנים מגוים ונכבשים אצל הישראל, אי חשיבא כבישה זו כגמ"מ ביד הישראל כדי לחייבם בתרו"מ]:
וראיתי בס' שער המצות (פר' וילך) שכ', יזהר שלא לאכול שומשמין כמו שהם בשום אופן עד שיוציא מהן תרו"מ, וזהו דין גמור כסברת כל הפוסקים, לפי שגמר מלאכתן הוא כשמוציאין מהן שמנן, וכשגמר מלאכתן בהוצאת שמנן ביד גוי פטור מתרו"מ, לפ"ד הרמב"ם, אבל כשאוכלן כמות שהם הנה גמר מלאכתן הוא ע"י עצמו ונתחייב בתרו"מ אפי' לסברת הרמב"ם. גם בענין הזיתים המרים שממתקים אותם ע"י ישראל, הו"ל גמר מלאכתם ביד ישראל, על דרך האמור בשומשמין הנ"ל, וחייבים בתרו"מ לדברי הכל. ורק הזיתים השחורים המתוקים שבשעה שקנאם מהגוי כבר היו ראויים לאכילה ע"י הדחק פטורים מתרו"מ אפי' מיתקן הישראל אח"כ בביתו. וכן התורמוסים שמתמתקים ע"י ישראל חייבים בתרו"מ, כפי הדין המוסכם מכל הפוסקים. עכ"ל.
ואחר שהביא החולקים על זה מצד הפשט (שדעת מרן וכמה אחרונים להקל, וכן המנהג), סיים הגרע"י:
ואף על פי שבדברים הנאמרים ע"פ הסוד אנו חוששים לדברי האר"י ז"ל, כל שאין להם סתירה מפורשת בש"ס ופוסקים, (וכמש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב חאו"ח סי' כה אות יב והלאה), מ"מ בזה שהוראת האר"י לחומרא לסברתו היא ע"פ הדין לפי סברת כל הפוסקים, ועינינו הרואות שאדרבה מוכח כל בתר איפכא בפוסקים, וספר תורה גבן, הוא מרן ז"ל דאזלינן בתר שיפולי גלימיה, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכמנהג רוב העולם להקל בדבר. וכ"כ הרה"ג מהר"י זריהן בשו"ת בכורי יעקב (סי' יט) הנ"ל, שמכיון שהאר"י ז"ל אתי עלה בנ"ד מכח הלכה, ולא ע"פ סודן של דברים, הדר דינא דנקטינן כסברת מרן ז"ל, וכמנהג רוב העולם להקל. ע"ש.
ושוב צידד להקל מטעמא אחרינא, וסיים: ומכיון שמרן והחרדים והשל"ה והפאת השלחן ס"ל להקל בודאי שכן עיקר להלכה, והרוצה להחמיר יחוש לעצמו אבל לא יורה לאחרים נגד מרן וסיעתו. וזה ברור לדינא. ע"כ.
ב) וכן בשו"ת יבי"א (ח"ז או"ח סי' מה אות ב) [לענין הגעלה] כתב:
ובשער המצות (פר' עקב) כתב ג"כ, שהליבון וציפוי הבדיל אינו מועיל במקום הגעלה, שהרי הליבון נתנו לו חז"ל שיעור שניצוצות ניתזין ממנו, ואילו ליבון הבדיל לולא הנישאדר לא הותך הבדיל, ורק ע"י הנישאדר יספיק חום האש בלבד אף אם לא יתלבן שיעור נתיזת ניצוצות. ע"כ.
ואחר שהביא החולקים, העלה:
ובספר בן איש חי (פרשת צו אות יב) הביא לשון שער המצות הנ"ל במילואו. ע"ש. (ובס' עוד יוסף חי פרשת צו אות א', כתב, שהדברים האלה מן הדין הם, ושלא כהפר"ח שהיקל בענין, ולא נקיט כן אלא לחומרא, ובאמת אין לזוז מדברי האר"י דנקיט לה מדינא. ע"ש. ועמו הסליחה, שבדברים שאינם ע"פ הקבלה, רק מחלוקת בהלכה, ההכרעה כדברי הפוסקים ע"פ כללי ההלכה. וכ"כ הגאון ר' יעקב זריהן בשו"ת בכורי יעקב (סימן יט). וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל ח"ה (חאו"ח סימן א). ע"ש. וע"ע במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ה (חיו"ד סימן כט אות ב). ע"ש. ודו"ק). ע"כ.
ג) וכן בשו"ת יבי"א (ח"ט או"ח סי' עט אות טו) כתב [לענין בישולי גוים בקפה]:
ואמנם רבינו האר"י אוסר לשתות הקפה של גוים משום בשולי גוים, וכמ"ש בנגיד ומצוה. וכ"כ בשמו הכנה"ג יו"ד סימן קיג הגב"י אות יז. אולם העיקר כדברי הפוסקים להתיר. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז (סימן תרלז). והובא בשיורי ברכה שם. וכן פשט המנהג להתיר, וכמ"ש בזבחי צדק (סימן קיג אות טז). וכ"כ בספר בן איש חי ש"ב (פרשת חקת אות טז). ופשוט שאין זה ענין למה שנוהגים לתפוס כדברי האר"י, שזהו דוקא בעניני התפלה וכדומה, שדבריו בזה ע"פ תורת הקבלה, אבל בעניני הלכה יש לדון לגופו של ענין. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל ח"ה (חלק או"ח סימן א') ובשו"ת בכורי יעקב זריהן (חלק יו"ד סימן יט). ודו"ק. ע"כ.
[ונכפל בשו"ת יחו"ד (ח"ד סו"ס מב) וגם שם כתב בזה"ל: ואין מנהגינו לתפוס להלכה כדברי האר"י ז"ל אלא בעניני תפלה וכדומה, בדברים שיסודתם בהררי קודש על פי הקבלה, אבל בעניני הלכה אין לזוז מדברי הפוסקים. וכמו שכתבו בשו"ת ביכורי יעקב (חלק יורה דעה סימן י"ט), ובשו"ת שואל ונשאל חלק ה' (חלק אורח חיים סימן א')].