חיד''א מפורש, וכ''פ הכה''ח, וכן הגרימ''ט, וכידוע שהגרמי''ט לא שינה את המנהגים הקדומים (חוץ מה-40 דק', ולזה יש סמך מהגמ' בשבת קיח: כמו שביארנו)
כי המנהג הקדום הוא 36 דק' כמבואר בכף החיים ובדברי הגרימ''ט
מנהג רוב ככל קהילות ישראל בין הנוהגים כר''ת ובין הנוהגים כהגאונים לחשב את זמן צאת הכוכבים כשהשמש נמצאית 6-8 מעלות מתחת לאופק, 25-35 דק' אחרי השקיעה, משתנה לפי עונות השנה, המנהג לחשב 13.5 או 17 דק' הוא מנהג מאוחר יחסית, והתחיל מתלמידי הגר''א שהוא הראשון שחידש שיטה זו למעשה, אם כי כך מובא בחיד''א כמדומה, אבל ברוב הקהילות נהגו לאחר את צאת הכוכבים, אינני יודע מה נהגו במרוקו...
כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמ"ש ומגן חלק א אורח חיים סימן ה:
"ומנהג העולם דלא כר"ת כמ"ש מהר"י נבון ז"ל הבי"ד ויאמר יצחק בסוף ח"ב שמנהג העולם נתיסד ע"פ סברת הגאונים, ולפי"ז התוספת צריך להוסיף קודם שקיעה בכניסה, וכן נוהגין לקבל את השבת מבעוד יום שהשמש יוצא על הארץ,
ובמוצאי שבת כל ששוהין שעור מיל אחר השקיעה יוצאין יד"ח בין השמשות בתוספת מחול על הקודש עכ"ל, גם שם בויאמר יצחק הבי"ד ספר בתי כהונה שהוא מסכים לזה ע"ש, גם הרב החיד"א בברכי יוסף ובמחב"ר או"ח סי' של"א כתב שכן נתפשט המנהג בירושלים וחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו עכ"ל,
וכך היה מנהגינו תמיד במרוקו ועד היום שאין שם זכר לשיטת ר"ת כלל ותמיד היינו נזהרים להכניס שבת בעוד השמש על הארץ, איזה רגעים קודם השקיעה,
ובמוצאי שבת אחרי עשרים דקות או למחמירים חצי שעה אחרי השקיעה לא יותר, מדליקין נרות ועושין כל מלאכה, וגם לענין מילה הן בערב שבת הן במוצאי שבת הולכין אחרי הזמנים הנז', וזכורני בימי חרפי בהיותי עוד תלמיד אצל מורי הרה"ג המובהק פחד יצחק סבאג זצ"ל שפעם אחת רצה מורי לעמוד על הענין ועלינו לגג גבוה מקום שאין בנינים לעצור בעד ראית השמש ונוכחנו לדעת שמעת השקיעה עד צאת שלשה כוכבים קטנים בזמן שהיה כבר חושך וכמ"ש מרן בסי' רצ"ג דבזמן הזה הוי לילה
, לא היה יותר מעשרים דקות, והוא קרוב לשלשה רבעי מיל עם בין השמשות דר' יוסי ועם קצת דקות לצאת מן הספק".
"העולה מזה דמנהג אבותינו תורה בכל עניניו, הן בכניסת שבת הן ביציאתו, וכן נוהגין עד היום הן לענין מלאכה הן לענין מילה ביום שבת קודש
חצי שעה אחר השקיעה הוי לילה גמור (וזה כדי לצאת מידי כל ספק וגם ספק של חילוק השעונים
אף שעשרים דקות תספיק) ומדליקים נרות ועושים מלאכה".
שו"ת שמ"ש ומגן חלק ב אורח חיים סימן יח:
"שמחתי לראות מה שהאריך למעניתו הרה"ג המחבר שליט"א להוכיח ולהביא פוס' דלא קבלו אבו"ר נ"ן דעת מר"ן בזה לפסוק כר"ת. אלא כדעת הגאונים דבה"ש מתחיל תיכף לשקיעת א'. וכן העלה במסקנתו, וזהו ממש כמו שכתבתי כבר בארוכה בספרי שמ"ש ומגן חאו"ח סי' ה' [ששלחתי לו זה שנתים] והבאתי ראיה מכל הפוס' שהביא, מהרב ארץ החיים, ופקודת אלעזר, ובתי כהונה ונחפה בכסף וגט מקושר והרב בית דוד. שהביא דבריהם החיד"א זלה"ה בברכ"י ומחזיק ברכה סי' רפ"א וסי' של"א. וכתב שנתפשט המנהג בירושלים וחברון מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו ע"ש. והוספתי להביא ראיה מדברי רבותינו הספרדים גאוני מרוקו. הרב ויאמר יצחק ן' וואליד סוף ח"ב משם מהר"י נבון ז"ל. וכן פסק הגאון בקש שלמה אבן דנאן ז"ל סי' כ"ח והאריך למעניתו והביא כל הפוס' הנ"ל. ומשפטים צדיקים משם מהר"ם נבון ז"ל ע"ש סי' ל"ב. ופרחי כהונה חאו"ח סי' ז', שכולם כתבו שהמנהג כדעת הגאונים פשוט במרוקו, דאם נולד בע"ש עשרים דקות אחר השקיעה בע"ש, מלין אותו בשבת באין פו"פ. ולא חיישי' לס' ר"ת כלל.
ובליל מוצאי שבת תיכף אחר כ' דקות מבדילין בבהכ"נ ועושין כל מלאכה ולא חשים להחמיר כר"ת. וכתבתי דאף המחמירים כר"ת ראוים לעשות בצנעה, שלא להראות שהאחרים מחללים שבת. וכעת נ"ל עוד לתמוה על המחמירים דעבדי תרתי דסתרן, דלגבי מילה אם נולד ביום ו' עשרים דקות אחר השקיעה, מלין אותו בשבת. ונכנסים לספק מילה שלא בזמנה בשבת, שלדעתן הוי חילול שבת גמור. ובזה לא ראיתי שו"א מחמיר להניחה ליום א' מספק, ולגבי הוצאת שבת מחמירין".
שו"ת שמ"ש ומגן חלק ג יורה דעה סימן כו:
"וגם החסידים ות"ח הרבה מהם שאינם נזהרים בזה. והולכים אחר המנהג של הגאונים אף להקל. משום שמוצאים בו דברי טעם. שאחר עשרים דקות רואים שהוא לילה גמור. ואין מי יאמר להם מה תעשה. ולנו לעינים מה שהביא הראש"ל משם הרב זבחי צדק ח"ב חיו"ד סי' יז' שמנהגם בבגדאד
וכן מנהג כל העולם לחשוב דין לילה ודאי לכל דבר אחר עשרים דקים מן המגרב שהוא ז' דקים אחר שקיעת החמה, ובמוצאי שבת עושים מלאכה. וכן העיד בנו הגאון החסיד הרי"ח בבן איש חי ריש פרשת ויצא. שנה שניה,
שהמנהג להמתין במוצאי שבת עד כ' דקים אחר המגרב. ומר אביו הרב החסיד היה
מחמיר להמתין חצי שעה ע"ש".
"ובמוצאי שבת
עשרים דקות אחר שקיעה הוא לילה".
שו"ת תבואות שמ"ש יורה דעה סימן צב:
"די
בעשרים דקות אחרי השקיעה שהוא זמן צאת הכוכבים, ואם ירצה להחמיר יוסיף עוד עשר דקות אחרים להוציא הספק מלבו".